שבת מברכים חודש אלול

כ אב תשפ"ה | 14/08/2025 | 08:55

מעלת חודש אלול - וענין תפילה תשובה וצדקה

חודש אלול הוא חודש הרחמים והסליחות, ורבותינו אמרו שחודש זה הוא מתנה חשובה ויקרה שה' יתברך ברחמיו הרבים נתן לנו, ואם נשכיל לנצל את החודש כמו שצריך, בוודאי נוכל לזכות לכתיבה וחתימה טובה, כי זה הזמן שהמלך מלכו של עולם בא אלינו והשערים פתוחים, ואם לא עכשיו אימתי.

כשמשה רבינו שלח מרגלים כתוב (במדבר יג, כא) "ויתורו את הארץ" והתרגום מתרגם ויאללון ית ארעא, א"כ אלול פירושו לחפש, לבלוש, שאדם יבלוש ויחפש מה הם מעשיו ויעשה תשובה.

קרבה של דוד ולא של בעל

הימים שבין ראש חדש אלול לראש השנה נקראים בשם "ימי הרחמים והסליחות", כי אלו ימי קרבה מיוחדים מאד, של הבורא יתברך אלינו ולהפך. חז"ל לומדים זאת מהפסוק (שיר השירים ו, ג) וכפי שמביא ה"משנה ברורה" (בהקדמה לסימן תקפ"א): "אני לדודי ודודי לי", ראשי תבות אלול, וסופי תבות ארבעה יודי"ם, שהם כנגד ארבעים הימים שמראש חודש אלול ועד יום הכפורים, והם ימים של "אני לדודי".

וכל אחד שואל את עצמו: מה זו הקירבה הזאת של "אני לדודי ודודי לי"?

מדוע כשרוצים לדמות את האהבה של הקב"ה לכנסת ישראל, בא הביטוי דוקא בקרבה של 'דוד'?

כדי להבין מה מונח כאן, נעמוד על נקודה מעניינת שראיתי בספר "דברי מועד" (אלול מאמר כב):

שיר השירים, שממנו לקוח הפסוק הזה, מדבר על אהבת הקב"ה לכנסת ישראל, ואהבת כנסת ישראל לבורא יתברך.

והנה, שלמה המלך מבטא את האהבה המיוחדת שיש לכנסת ישראל אל הבורא, ולבורא אלינו, בבחינה של בעל ואשה (שיר השירים ה, ב): "פתחי לי אחותי רעיתי" - כנסת ישראל נקראת בשם הרעיה, אשתו של הקב"ה. אבל אנו לא מוצאים שהקב"ה נקרא בשם 'בעלי' או בשם 'אישי' וגם לא בשם 'אדוני'. ככל שיר השירים הקב"ה נקרא בשם 'דודי'.

והשאלה היא: למה? למה על אף שכינוי החיבור בין כנסת ישראל לבין הקב"ה הוא חבור של בעל ואשה, בחר שלמה המלך לבטא זאת בשם דוד ולא בשם בעל?

כותב בעל ה"דברי מועד" רעיון מאוד יפה:

כאשר אדם נולד, באפן אוטומטי הוא מקבל קרובי משפחה. הוא לא צריך לעשות שום פעולה כדי שהם יהיו שלו. הוא לא יכול להתנגד לקרבתם, וגם לא יכול להתנתק מהם. הם קרובים שלו עד יום המות. האחים הם שלו, הדודים הם שלו, זה אח של אבא, וזה אח של אמא. ברגע שיצא לאויר העולם, הם הופכים להיות חלק בלתי נפרד מהחיים שלו. זאת הקרבה של 'דוד'.

לעומת זאת, יחסי בעל ואשה הם יחסים שאינם באים באופן אוטומטי. צריכים להשקיע מאמצים עד שנוצר קשר הנשואין. הבעל צריך לחפש את אשתו, והדבר נתון לבחירתו. מצד שני, בעל יכול להפרד מאשתו, ואשה יכולה להפרד מבעלה. אם חס ושלום הם מתגרשים - מעתה אין שום קשר ביניהם.

אילו הוה שלמיה המלך משבח את הקשר שבין כנסת ישראל לבורא, שהוא כמו בעל ואשה, זה היה אומר שאפשר להפרד. כאשר לא מוצאים חן האחד בעיני השני, אפשר לתת גט. תתכן הפרדות. לכן הוא אומר שאמנם היחסים בין הקב"ה לכנסת ישראל הם יחסים קרובים של בעל ואשה, אבל הוא מכנה את הקב"ה בתואר "דוד".

וכשמגיע ראש חדש אלול, אדם מתחיל לפשפש במעשיו ועוסק בעוונותיו, ואז אפשר שיפול ברוחו ויחשוב: 'היתכן שמחמת פשעי הרבים הקב"ה יעזוב אותי, כמו אדם שעוזב את אשתו, אם היא חלילה חטאה?

על זה אומר לנו שלמה המלך: לא! למרות הכל, הקרבה נשארת קרבה של 'דוד' ולמרות כל מה שאדם עושה, הקב"ה לא יתנתק ממנו. כי אמנם האהבה היא אהבת בעל ואשה, אבל הקרבה היא קירבה נצחית, זו קרבה של 'דוד'! זו קרבה שברגע שיהודי נולד, הוא נעשה חלק ממנה ללא בחירה וללא יכולת התפרדות. (נעימות יאמרו).

חודש זה מראה לקב"ה איך אנחנו רוצים להראות באמת

מסופר על חסיד אחד שיצא לתרבות רעה עד שהסיר מעליו ר"ל כל סממני יהדותו. מידי שנה ולקראת ראש השנה מתחפש ולוקח זקן ופאות וכו' והיה מגיע לרבו כשהוא עטור במראה יהודי. שנה אחת הוא החליט שנמאס לו לשחק את המשחק, והוא הגיע בימים נוראים לשהות במחיצת רבו כגוי לכל דבר, ובשנה זו גם במראהו החיצוני היה נראה כך. פנה אליו רבו והחל לגעור בו להיכן הגעת, פשטת מעליך כל צלם של יהדות! ענה לו החסיד לשעבר אני לא מבין הרי אני כבר שנים רבות פוקר, והרב'ה ידע מזה א"כ מה שונה שנה זאת מכל השנים? האם בגלל ששמתי עלי מסכה בשנים הקודמות נהיתי יותר צדיק? ענה לו רבו כשהיית מגיע לכאן בשנים קודמות סלחתי לך, כי סוף סוף הוכחת איך אתה רוצה באמת להיות, מה שכל השנה אתה לא כך כי פחז עליך יצרך הרע, אבל כעת שאתה אפי' לא מתאמץ להיראות כיהודי סימן שאתה אפילו לא רוצה להיראות כך וזה חמור מאוד. חודש אלול זה לא הצגה, זה החודש שאנחנו אומרים לקב"ה איך באמת אנחנו רוצים להיראות ומי שמראה התנהגות ע"פ דרך התורה, התחזקות בכל הדברים, אז הקב"ה מקבלו ברצון ומוחל לו על עוונותיו, אפי' שהוא יודע שכל השנה הוא לא מספיק מתגבר, אבל מי שגם בחודש זה ממשיך בהתנהגות כבכל השנה בלי להשתנות לכזה אדם הקב"ה לא מוחל והתוצאה בהתאם ביום הדין והמפשט הגדול והנורא.

ארבעים יום של יצירת הולד

בא וראה מ"ש גדול הרבנים באיזמיר רבי חיים בנבנישתי זצ"ל, "דע, כי מעלתו של חודש אלול כל כך גדולה, עד כי גם אם חטא אדם בשלש העברות החמורות ביותר: עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכות דמים, אם יעשה תשובה - יתכפר לו, כי אין דבר העומד בפני התשובה בחודש זה. וקל יותר לשוב בו בתשובה יותר מכל החדשים האחרים של השנה.

ועוד כותב: "סוד ארבעים הימים שבין ראש חודש אלול לבין יום הכיפורים הוא בהיותם כנגד ארבעים הימים שקודם יצירת הולד".

באור דבריו נראה כך: הגמרא (נדה טז:) אומרת, כי באותם הימים שהולד נמצא בבטן אמו: "אותו מלאך הממונה על ההריון נוטל טיפה ומעמידה לפני הקדוש ברוך הוא ואומר לפניו: רבונו של עולם! טפה זו מה תהא עליה? גיבור או חלש? חכם או טיפש? עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק לא קאמר, דאמר רבי חנינא: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר: (דברים י, יב) "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה".

בארבעים הימים שבין ראש חודש אלול לבין יום הכפורים יכול אדם לצור את עצמו מחדש. גם אם התלכלך וחטא בחטאים החמורים ביותר, יכול הוא כביכול 'לפרק' את עצמו ו'לבנות' את עצמו מחדש! בימים אלו יכול להוצר ולד חדש.

והנה אדם שיש לו משפט, והוא עומד לדין - בית הדין שולח לו הזמנה לבוא לדין, שלשים יום לפני מועד המשפט. בשלשים הימים האלו יכול האדם להכין את עצמו לדין, לסדר את טענותיו, לזמן עדים, להשיג ראיות, לדחות תכניות אחרות שתכנן לעשות ביום הדין וכדומה. כדי להיות מוכן למשפט - יש צורך בשלשים ימי הכנה.

ימי רצון

בזמן הזה שערי שמים פתוחים כמו שכתוב (שמות כד, יב) "ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם, ויקם משה ויהושע משרתו ויעל משה אל הר האלהים". משה עלה אל ההר ביום ו' בסיון - יום מתן תורה עד יום שבעה עשר בתמוז, ואז ירד עם שני לוחות הברית שהיו נשאים מעצמם, וראה את העגל והמחולות, ואז פרחו האותיות והלוחות נהיו כבדים למשה ונפלו מידיו ונשברו, ועם ישראל הפסיד את האור הגדול בעולם - אור הלוחות הראשונים. באותו יום ביקש משה רבינו מהקב"ה מחילה סליחה וכפרה לישראל, ולמחרת עלה שוב והתחנן לקב"ה משך ארבעים יום שימחל להם, ובסוף הארבעים יום ביום כ"ט באב אמר לו הקב"ה (שם לד, א) "פסל לך שני לחת אבנים כראשנים, וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים אשר שברת. והיה נכון לבקר ועלית בבקר אל הר סיני ונצבת לי שם על ראש ההר". ומשה ירד לסדר את הלוחות השניים ועלה שוב, והיה זה ב- א' אלול שעלה להביא את הלוחות השניים שהקב"ה יכתוב עליהן את כל התורה, ואותם ארבעים יום שהם מ-א' באלול עד יום הכיפורים בו ירד משה עם הלוחות, היו ימי רחמים ורצון - משה למעלה בהר ובני ישראל עומדים למטה סביב ההר, ובכל יום ויום היו עושים תשובה מתפללים ומתוודים לפני הקב"ה, ובכל הארבעים יום צמו מעמוד השחר עד צאת הכוכבים ומתוך צום היו מתחננים לקב"ה שיסלח להם, במשך ארבעים יום האלו לימד הקב"ה את משה רבינו את כל התורה פעם נוספת, וביום האחרון - יום הכיפורים, לנו בתעניתם, ואמר לו הקב"ה "סלחתי כדברך" (במדבר יד, כ), ולעולם ארבעים יום אלו, הם ימי רצון ובהם קל לאדם להתקרב לקב"ה.

וכפי שהבאנו בשם המשנה ברורה (בהקדמה לסימן תקפ"א) "אני לדודי ודודי לי" (שיר השירים ו, ג), ר"ת אלול, שאז הקב"ה פותח יד לקבלנו בתשובה וס"ת - ד' יודין גימ' ארבעים, המרמזים על ארבעים יום שעלה משה למרום מר"ח אלול עד יוהכ"פ שהם ימי רצון, וכנז"ל.

גילוי י"ג מידות של רחמים

והנה תיבות "אני לדודי ודודי לי" (שיר השירים ו, ג), גימ' קפ"ה, גימ' א"ל מלא – אל"ף למ"ד, הרומז על ההארות הגדולות המתגלות בחודש זה שהם י"ג מדות של רחמים כנגד י"ג תיקוני דיקנא (עי' בני יששכר מאמרי אלול מאמר א אות יד). ואומר רבינו האר"י (עי' שער רוה"ק יחוד י"ו) שבימים האלה נפתחים שערי שמים ונפתחים בהם י"ג מכילן דרחמי (י"ג מידות של רחמים), ולכן התשובה והתפילה מתקבלות כעת יותר. ולפי זה אתי שפיר המשך הפסוק - "הרועה בשושנים", הקב"ה רועה אותי ומנהיג אותי בשושנים דהיינו בי"ג מידות של רחמים, כי השושנה יש לה י"ג עלים כנגד י"ג מכילן דרחמי, והשושנה היא כנסת ישראל ופותחים לה י"ג מידות של רחמים לרחם על בניה.

סוד מזמור לדוד ה' אורי וישעי וסגולתו

ומובא בסידור האריז"ל לרבי שבתי זצוק"ל (סדר כוונת ר"ח אלול מד ע"א) והביאו הגאון חיד"א שהאומר מזמור כ"ז שבתהלים (לדוד ה' אורי וישעי, שעל הפסוק הזה, דורשים חז"ל במדרש שוחר טוב (תהילים כז ד"ה דבר אחר): "אורי" זה ראש השנה, "וישעי" זה יום הכיפורים, "כי יצפנני בסכה" זה חג הסוכות) מראש חודש אלול ועד אחר שמחת תורה, ערב ובוקר, דבר יום ביומו, מובטח שמוציא שנותיו בטוב ויערב לו, ואפילו גזירה רעה כתובה על האדם מן השמים, יכול לבטל, ומעביר מעליו כל המקטרגים, מרעין בישין, ומבטל מעליו כל גזירות קשות ורעות, ויוצא בדימוס - זכאי בדין, ועל ידי זה, יכניע כל המקטרגים, כי מראש חודש אלול, נפתחו י"ג מקורות של י"ג מכילן דרחמין, והם מתגלים ומאירים למטה, ובמזמור כ"ז שבתהלים (לדוד ה' אורי וישעי), יש בו י"ג שמות הויה.

ומסביר רבי שבתי שבמזמור הזה מופיעים י"ג שמות הוי"ה. מתחילים להגיד אותו מראש חודש אלול, שאז נפתחים י"ג השערים שנקראים מכילן דרחמין, ועל ידי האמירה הזאת, אנחנו פועלים בשמים ביטול של מקטרגים.

מו"ר הבא"ח היה אומר כל דקה בחודש אלול חשוב כמו חודש

כתב מו"ר הבן איש חי במכתב לכלה אחת בחודש אלול (הובא בספר פרקים בתולדות יהדות בבל ח"ב עמ' 431): אני כותב לך את המכתב בעשרת ימי תשובה, שבו כל רגע ממנו יקר לי כמו חודש ימים. צריך לדעת שכל רגע וכל שניה יקרים ביותר בחודש אלול, כמו חודש ימים בחיים של אדם. וכל חודש אלול היה מו"ר הבא"ח הולך ומתבודד, והיה נוהג לקחת מניין, ועוזב את בגדד והולך אצל קבר יחזקאל הנביא להתבודד כדי שאף אחד לא יפריע לו אפי' רגע, ואת כל החודש היה מקדיש לאבינו שבשמים. אדם צריך לחשוב על עצמו, מה יהיה אתו, לחשוב טוב ולעשות חשבון נפש, מה עשה כל השנה, איך לשוב בתשובה, מה לתקן בשנה הבאה, מה הוא מקבל עליו, איך המעשים שלו יהיו מעכשיו, זה הזמן, כי אם לא עכשיו אימתי יעשה את זה.

להסיר המחיצה של העוונות

בשל"ה (פר' שופטים אות כ) כתב על הימים האלו: בפסוק (עמוס ג, ח) "אריה שאג מי לא יירא", כי אריה ראשי תיבות - אלול, ראש השנה, יוה"כ, הושענא רבה. והנה ראינו רבים מהלכים בסמיכות לאריות והינם שומעים את שאגת הארי ואעפי"כ לא ייראו ולא יפחדו כלל, ואדרבה יביטו עליהם בהנאה ושלוות הנפש, והיכן יארע כזאת - ב'גן החיות', ומדוע, מכיוון שיש מחיצה ביניהם לאריה, כיו"ב לענין הימים הללו - כשיש מחיצה של עוונות בין האדם לזמנים הקדושים, אכן יהיה אריה שאג, ולא יירא השומע את שאגותיו. ולכך בימים אלו חייב להסיר המחיצה הזו ולירא מיום הדין הגדול והנורא ויעשה תשובה שלימה וייטב לנו בזה ובבא.

אלול של הגה"ק ר' אלימלך מליז'ענסק

סיפר הרה''ק רבי ישראל אברהם מטשערנאוסטראה (בנו של הרה"ק רבי זושא מאניפולי זי"ע), על עשיר אחד שהיה לו בן יחיד אשר ירד מדעתו ל"ע, וגרם בושות לאביו, עד שבלית ברירה היה כולאו בבית לבל יתגלה קלונו ברבים, לאחר זמן שמע האב את שמעו של הרה"ק הרבי רבי אלימלך מליז'ענסק זי"ע, שהוא מחולל פלאות ופועל ישועות בקרב הארץ, שם האב את פעמיו יחד עם הבן לעבר ליז'ענסק הרחוקה מביתו מהלך כמה וכמה פרסאות, הימים היו ימי 'חודש אלול', ועל אף ששמע האב שאין הרה''ק מקבל את הקהל בחודש אלול, ואפילו על מקרה של פיקוח נפש עונה בקיצור נמרץ, מכל מקום הרגיש העשיר שחייב הוא ליסע אל הרבי (בחשבו שבזכות 'עשירותו' יפתחו בפניו כל השערים).

על אם הדרך פנו העשיר עם בנו ללון באחד הפונדקאות, בהיותם שם, ניגש אליהם הלך עני, וביקשם שיואילו לסייעו בתרומה הגונה, כאשר ראה הבן את העני פנה אל אביו כאחד האדם ואמר לו, אבי אבי, אנא, הענק לו נתינה הגונה, האב ששמע זה לראשונה מזה עידן ועידנים - היאך שבנו מדבר כאדם שפוי בדעתו נתמלא אורה ושמחה ונתן לעני מטבע של חצי זהוב, עתה פנה אליו העני ושאלו להיכן פניו מועדות, סיפר לו העשיר על בנו ומצבו, ולכן נוסע הוא אל הרבי רבי אלימלך שירפא את בנו, פנה אליו העני ואמר לו, הנך רואה שבנך כבר חזר לדעתו להיות ככל האדם, ואם כן מה לך כי תיסע אל הצדיק להפריעו מעבודתו הקדושה של חודש אלול על לא דבר, אך העשיר לא שעה לדבריו, באמרו אם כבר באתי עד הנה לא אמנע עצמי מלהיכנס לפני ולפנים, להתברך מפום ממלל רברבן, בהגיע העשיר למעונו של הרר"א העניק מתת יד הגונה למשמשים בקודש, ולאחר מכן נתנו לו להיכנס אל הקודש, משנכנס אל קודש הקדשים הניח לפני הרבי כפדיון נפש סכום אדיר של שנים עשר זהובים, ששוויים היה לאין ערוך, נענה הרבי רבי אלימלך ואמר לו, מה לך יהודי, שלאליהו הנביא לא הענקת כי אם חצי זהוב, ואילו למיילעך אתה נותן י''ב זהובים, או אז הבין אותו יהודי שהעני אשר פגש היה אליהו הנביא בכבודו ובעצמו, סיים רבי ישראל אברהם ואמר, הרואים אתם כמה יקר בעיני ה' עבודתו בקודש של דודי הקדוש הרבי רבי אלימלך בחודש אלול, עד כי שלחו את אליהו הנביא שירפא את בנו של העשיר, ובלבד שלא יפריעוהו מעבודתו הקדושה (קדושת נועם אלימלך עמ' תק"ד).

חודש אלול הוא עיר מקלט מהמקטרגים

החודש הזה מגן על האדם כמו עיר מקלט, כמו שכתוב (שמות כא, יג) "אנה לידו ושמתי לך" ר"ת אלול. על הרוצח בשגגה כתוב "ונס שמה" שהוא נס לערי מקלט, וכל זמן שהוא בעיר מקלט אסור לנגוע בו, אבל כשאינו בעיר מקלט יכולים ח"ו לפגוע בו. וכך, אם אנחנו רוצים שאף מקטרג, אף שטן ואף יצר הרע לא יוכלו לגעת בנו, אנחנו צריכים לברוח אל עיר המקלט - הוא חודש אלול - לנצל את חודש אלול שיגן עלינו כל השנה, ולהיות קשורים ודבוקים בו יתברך.

וידועים דבריו של הרה"ק הבית אהרן מקארלין זי"ע (במכתב לבנו בית אהרן פרלוב קמ"ט:), שהיות ואין מברכים את חודש תשרי בשבת שלפני תחילת החודש, על כן יש לכוון בברכת החודש של חודש אלול גם על חודש תשרי.

ולפי זה חיל ורעדה יאחזון בכל לב, ביודעם כי הנה עתה מברכין כבר גם על ראש חודש תשרי – ראש השנה שהוא המשפיע לכל השנה הבאה, ונמצא שבברכת חודש זו נכלל כל הבא עלינו לטובה וכל אשר יתרחש בה.

ימים אלו סוד המקוה

והנה בארבעים ימים האלה יש תתק"ס שעות, כמנין הלוגין של מקוה, במקוה יש ארבעים סאה, ובכל סאה יש כ"ד לוגין, יוצא תתק"ס לוגין. אדם טובל במקוה ויוצא חדש. אם אדם ינצל את הימים האלה מראש חודש אלול עד יום הכיפורים יכול להיות בריה חדשה ממש. ולמה מקוה צריך תתק"ס לוגין, כי ידוע שהאדם מורכב מארבעת היסודות וסימניך - ארמ"ע – אש, רוח, מים, עפר, וכל אחד מה-ארמ"ע כלול מהארבעה, האש כלולה מארמ"ע של אש, וכן על זה הדרך, ארבע כפול ארבע סה"כ י"ו. אבל אדם שלא הולך בדרך ה' הוא פוגם ביסודות שלו, וכשהוא רוצה לשוב בתשובה צריך לתקן כל הארבעה יסודות דארמ"ע המעורבים מטוב ורע להכניסם לקדושה. ואיך מבטלים את הרע שבהם, ברוב! וצריך פי ששים, י"ו כפול ששים יוצא תתק"ס, זה שכתוב (בראשית לט, ב) "ויהי ה' את יוסף" יוסף אותיות י"ו פעם ס'. (בני יששכר מאמרי אלול מאמר א אות טו).

ולכן יעסוק בחודש זה בזוה"ק ובפרט בתיקונים שהרי "דף זוהר" עולה ש"ב, כמנין פעמיים מקוה. ובפרט, יעסוק בחודש אלול בתקוני הזהר כי הוא מתקן בעולם העשיה בחי' נפש האדם. ושמעתי רמז לזה מהרב ישראל רחמני שליט"א שתיקוני הזהר מתחיל: ר' שמעון אזל ליה וערק למדברא דלוד ר"ת אלול.

"בחודש זה מרבין בתשובה ותפילה וצדקה המעבירין את רוע הגזירה

התשובה רמוזה בפס' (דברים ל, ו) "ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב" ר"ת אלול. (בעל הטורים שם).

לומר שבאלול יש סיוע מיוחד לאדם למול את ערלת לבבו, ובזה שעשה תשובה יזכה למול את ערלת הלב. ואומר הזוה"ק (פרשת נשא רעיא מהימנא ח"ג דף קכב ע"א) משחרב בית המקדש אין לנו אלא וידוי דברים לבד - חטאתי עויתי פשעתי. בעונותינו אין לנו קרבנות, אבל יש את התשובה - שהאדם יתחרט על העבר ויקבל לעתיד, ובזה האדם יכול להפוך את כל כולו ולהיות בריה חדשה.

סוד מילת: "תשובה"

ומצות התשובה, שהיא חרטה על העבר וקבלה על העתיד, היא בעולם הבינה עולם הבריאה, וצריך לעשותה בעיקר בחודש אלול כי אלול גי' בינה. (ע"פ בני יששכר מאמרי אלול מאמר א אות ז).

בינה אותיות בן י"ה, בן הוא זכר כנגד אות ו', ויחד עם י"ה הם יה"ו, וכאשר האדם חוטא, אות ה' שהיא השכינה הקדושה מסתלקת מן המקום, וע"י התשובה ווידוי דברים בפה שהוא בחי' המלכות, מחזירים אותה ליה"ו, ואז נשתלם שם הוי"ה ב"ה. וזה פירוש תשובה, תשוב ה'. ואז השכינה שורה על ראשו של האדם והאדם מצליח בכל מעשיו. (זוהר הקדוש פרשת נשא רעיא מהימנא ח"ג דף קכב ע"א).

יגמור בדעתו לא לחטוא ואז ה' יהיה עימו

כתב 'עבודת פנים' (מכתב עד), כי אלול ר"ת ליגמר אינש והדר ליסבר (שבת סג.), והרמז הוא, כי קודם כל צריך אדם לגמור בדעתו ובלבבו שלא יחטא עוד, והדר ליסבר - מלשון ישברו על ד' אלוקיו (תהילים קמו, ד), לקוות ולצפות להשי"ת שבודאי יהיה בעזרו. וכשיודע כי יותר קל לפעול אצל הבורא מאשר אצל האדם עצמו - שיפסיק מלחטוא אז בוודאי יהיה השי"ת בעזרו.

חודש אלול מזל בתולה

כתב הרא"ש על התורה (בראשית ו, ב) בשם המדרש כשירדו המלאכים, אמרה הבתולה לא אשמע לכם אם לא תעשו הדבר הזה - שתתנו לי כנפים שלכם, כמו שנא' (ישעי' ו ב) "שש כנפים לאחד", נתנו לה כנפיהם, מיד פרחה לשמים ונמלטה מן העבירה, ואחזה פני כסא, והקב"ה פרש עליה עננו וקבלה, וקבעה במזלות, והיינו 'מזל (אלול) בתולה', והמלאכים נשארו בארץ ולא יכלו לעלות עד שמצאו סולם שיעקב אבינו חלם ועלו, הה"ד (בראשית כח, יב) "והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו". הרי לך שכל מהותו ומזלו של חודש זה - להיות 'בורח מן העבירה'.

התפילה רמוזה בפס' (שיר השירים ו, ג) אני לדודי ודודי לי- ר"ת אלול. אם אני לדודי, אם כל כולי, האני שלי, הוא לדודי לקב"ה, מתפלל לקב"ה ומתחנן לפניו כל הארבעים יום האלה, אז גם דודי לי, הקב"ה מתקרב אלי, הקב"ה פותח את השערים - פתחו לי פתח כחודו של מחט ואפתח לכם פתח כפתחו של אולם (שיר השירים רבה פרשה ה אות ב), לכן עכשיו "דרשו ה' בהמצאו קראהו בהיותו קרוב" (ישעיהו נה, ו). ולכן כדאי ג"כ בחודש אלול לאמר תהלים שהם שירות וזמירות שכורתים ומזמרים את הקליפות הסובבים את השושנה העליונה, וזהו שרמז האריז"ל (פרי עץ חיים שער ר"ה פרק א) על הפסוק (שמות טו, א) ויאמרו לאמר אשירה לה' ר"ת אלול.

הרחב פיך ואמלאהו לבקש מאת ה' הכל יכול

מאמר נורא היה שגור בפי הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל בכוחה הגדול של תפילה, כי הנה מצינו שחז"ל (ברכות לא.) למדו כמה וכמה הלכות ב'הלכות תפילה' מתפילתה של חנה, ולכשנתבונן נראה כי חנה ניגשה לתפילתה בכל העוז והתעצומות, כי היא הייתה אשה עקרה שאינה בת בנים, ובבואה לבקש על הבן, החלה לבקש שיהא בנה הנולד לה 'שקול כמשה ואהרן' (עי' תנחמוא צו סי' יג) , ומן הנראה היה לנו לומר על כך, וכי כן היא הדרך הראויה - דייך אם תוושעי בבן, מנין העוז לבקש 'כמשה ואהרן' ואינו דומה אלא לעני מרוד המתדפק על דלתי בית העשיר הגדול ומבקש ממנו 'נדבת ידו' כמה מיליוני דולר... אלא כאן למדנו פרק נכבד ב'הלכות תפילה' כי אכן, כך היא דרכה של תפילה - ביד המתפלל להפוך ע''י את מצבו מבירא עמיקתא עמיקתא לאיגרא רמא רמא. אף לדידן ייאמר, אל תאמר, עברה עלי שנה בה היה מצב פרנסתי קשה, וכיו"ב בבריאות, בנחת וכו' כיצד אבוא עתה לבקש בהשגות גדולות - דיי אם ישתנה מצבי לטוב, לא כן, אלא יגש בתפילתו לקראת שנה טובה ומתוקה, שנה של מהפיכות לטובה וברכה, אם אך יפתח פיו בתפילה כראוי יגיע לידי כך.

הירושה של 35 מליון

וסיפר ר' חיים סיפור שקרה אתו בעצמו בשואה. הוא נשלח לאושוויץ ויום אחד הוא ראה איך שסחבו יהודי להריגה, והיהודי קרא לו: 'ר' חיים, יש לי בן, אני לא יודע איפה הוא ואם הוא חי בכלל, אבל תעשה לי טובה, אם תמצא אותו יום אחד איפה שהוא, תמסור לו שיש לי חשבון בנק בשווייץ עם הרבה כסף עבורו. הוא לא יודע מזה, אז תן לי למסור לך את המספר של החשבון למסור לו'. והוא הקריא את המספר, נגיד 3876541, (וכידוע לר' חיים היה זיכרון פלאי) ולקחו אותו והוא נהרג על קידוש השם.

ור' חיים דאג לזכור את המספרים בתקוה שיבוא היום אחרי המלחמה ואולי ימצא את הבן הזה, אולי הוא ישרוד, והוא יכול למסור לו שאביו נעבעך נפטר ויידע את היארצייט, ואחר כך גם ימתיק לו, את החלק השני של ברכת הטוב והמטיב..., שמחכה לו ירושה בשווייץ.

וככה נגמרה המלחמה ור' חיים מחפש אצל הרבה אנשים ולא הצליח לגלות שום זכר של האיש הזה. עברה שנה ושנתיים ללא הצלחה. עד שר' חיים התייאש מלחפש אותו,

עברו עשרים שנה אחרי המלחמה, ור' חיים יושב לו באמריקה ברכבת תחתית, והוא מחכה שם לרכבת, והנה יושב שם יהודי -מופנם כזה, והוא ניגש אליו ואמר לו שלום, 'נראה עליך שאתה במצב של מרה שחורה קצת?'

אמר היהודי, 'נכון, אדרבה, בוא נראה אם תוכל למצוא לי סיבה לא להיות במרה שחורה', והוא התחיל לפרט את צרותיו, על המשפחה וריבוי ילדים עם חובות עד חצי העולם, ורח"ל מה הוא שהוא שפך שם. ור' חיים מקשיב, ומקשיב, מה יכול להיות יותר טוב לתת ליהודי לשפוך את צרותיו?

ובתוך הדברים ר' חיים שאל אותו את השם שלו, ומיד כשר' חיים שומע את השם שלו ר' חיים קפץ: 'רק רגע, האם לאבא שלך קראו כך וכך?'

'כן', שאל אותו ר' חיים: 'האם אתה יודע מה נהיה איתו?'

'לא, הוא נשלח לאושוויץ ולא שמעתי אבל אני חושב שהוא לא שרד'.

אמר לו ר' חיים: 'אני הייתי שם באותו יום ששלחו אותו לכבשן האש' וסיפר לו את כל הסיפור והיהודי מתחיל לבכות. ור' חיים המשיך לשוחח איתו ובסוף הגיע לבשורה... שאביו השאיר לו ירושה והמספר חשבון עוד שמור אצלו.

אמר היהודי: 'שווייץ? איפה שווייץ? אין לי כסף בשביל רכבת, מאיפה יש לי כסף לשווייץ?' אמר ר' חיים, 'את הכסף הזה אני ידאג לך'. ואחרי שכנועים רבים היהודי נסע לשוויץ ואחרי תקופה הוא התקשר לר' חיים. 'שלום רב, אתה זוכר אותי, נפגשנו ברכבת שם, לא תאמין, חיכה לי 35 מיליון דולר שם'. היהודי נהיה מיליונר, זה מעשה שהיה.

וכאן שאל ר' חיים קרייזוירטה בשיעור שאלה רטורית, 'האם היהודי הזה נהיה מיליונר באותו יום בתחנת הרכבת, או האם הוא היה כבר מיליונר כל העשרים שנה?' מיד התעורר ויכוח בבית המדרש באנטוורפן, אחד אמר עשרים שנה ומישהו אחר התווכח, וטען בתוקף: לא! מיום שהוא קיבל את זה. אמר ר' חיים, 'בוא נבהיר את הדברים, בוודאי שהוא היה מיליונר במשך העשרים שנה, אבל מה שווה להיות מיליונר אם אתה לא יודע בכלל שהנך מיליונר. זה לא שווה כלום, אין לך כלום מזה'.

ולפי זה הסביר ר' חיים, את המשנה באבות (פרק ג משנה יד) "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום", שעם ישראל כ"כ אהובים אצל הקב"ה שנקראים בנים למקום, אבל זה לא הכול, אלא "חיבה יתירה נודעת להם", יש חיבה מיוחדת נוספת - ש'נודעת להם', דהיינו שהודיעו להם שהם בנים למקום. הקב"ה עשה להם את הטובה הכי גדולה: שידעו את הסוד - שהם בנים למקום, כמש"כ (דברים יד, א), "בנים אתם לה' אלוקיכם". (ע"פ אור יהל ח"ג וזאת הברכה עמ' קעב).

"קראוהו בהיותו קרוב" אלה ימי אלול שאז קרוב השי"ת ביותר לישראל

הימים הללו חשובים ונשגבים ביותר על כן צריך לנצלם עד תומם, לבקש ולהתפלל ולהרבות בתחנונים לפני הקב"ה.

מה שכתוב בגמרא (ר"ה יח.) דכתיב (ישעיהו נה, ו) "דרשו ה' בהמצאו" קאי על עשי"ת, אבל כתב האלשיך (ישעיהו שם) שהחלק השני של הפסוק "קראוהו בהיותו קרוב" אלו ימי אלול שאז קרוב השי"ת ביותר לישראל, ואז צריך האדם להרבות בתפילה.

וכלשונו הטהור של רבינו הטור (סי' תקפא) שכתב "וכל המוסיף לבקש רחמים [בימים אלה] זכות היא לו".

אמר רבי חמא ברבי חנינא (ברכות לב:) "אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל, שנאמר (תהלים כז, יד) קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'", ופירש רש"י "קוה - והתחזק, ולא תמשוך ידך, אלא חזור וקוה".

צריך לשמוח על הזכות הגדולה שנפלה בחלקנו להתפלל לפני הקב"ה, ולא עוד אלא שבימי הרחמים והסליחות ידו פשוטה לקבל שבים, והבורא יתב"ש מצפה וחפץ שנשוב ונתקרב אליו, ועל כן כמה עלינו לגשת להתפלל מתוך אהבה וחדוה, ובתום הימים הנעלים האלה לא ירגיש כמי שהצליח לסיים ולהתפטר מעול גדול שהיתה מוטלת על צווארו, אלא יצטער איך כבר חלפו ועברו עליו הימים החשובים האלה כהרף עין.

וידועים דברי חז"ל (כתובות קג.) שלאחר פטירתו של רבינו הקדוש זי"ע הגיע מדי שבת בשבתו כדי לקדש על הכוס ולהוציא את בניו ובני ביתו. והוא פלא שלא מצינו כזאת בשום צדיק מיום בריאת העולם ועד עכשיו, ומדוע זכה רבינו הקדוש לדבר נשגב כזה. ומבאר הגאון בעל ה'בן איש חי' זי''ע בספרו 'בן יהוידע' (שם) דהנה חז"ל מספרים בכתובות (קד.) איך הווה אשכבתיה דרבי, שבעת חוליו הרבו בני הישיבה בתפילה ותחנונים והרקיעו שחקים כדי שלא יסתלק מן העולם, ואכן מכוח התפילות לא היה יכול להסתלק, והיו העליונים אוחזים בו להעלותו למעלה והתחתונים מחזיקים בו למטה, עד שעלתה אמתא דבי רבי [-שפחתו של רבי] על הגג, ונטלה כלי זכוכית יקר וזרקתו על הארץ, וחשבו העם שהתכוונה לרמז על הסתלקותו של רבי וממילא הפסיקו להתפלל, ובאותה שעה עלתה נשמתו בטהרה עי"ש.

לפי זה מבאר ה'בן איש חי', כי זה דבר ברור שהתפילות אינן חוזרות ריקן, וגם כאן הועילו התפילות שרבינו הקדוש ימשיך להשפיע עליהם מעולם העליון, ולכן המשיך להתגלות אליהם בהאי עלמא ולקדש לבני ביתו, כי השפע מתגלה בליל שב"ק, שהרי דבר פשוט הוא שלא היה עיקר תפילתם שישאר רבי בגופו בעלמא הדין, רק עיקר בקשתם היתה שימשיך להשפיע עליהם מאור קדושתו כמו שעשה בהיותו בחיים חיותו, ותפילה זו אכן נתקבלה. וגם זה מלמדנו על גודל כוח התפילה, שאף אם נראה בעיני בשר שנסתלק רבי לעולם שכולו טוב, ואת הנעשה אין להשיב וא"כ בעל כרחך נתבטלו התפילות שהעתירו על רפואתו, אין הדבר כן, ושום תפילה אינה הולכת לאיבוד.

מעלת תפילה בחודש אלול

כתב ה'חתם סופר' זי"ע (ספר הזכרון, דרשת החת"ס עיו"כ עמ' קי), וז"ל "יותר רצוי התפילה בימים אלו ימי רצון לה', וקראו לחדש אלול וימי תשובה 'ירח ימים' גמטרי' שיח - לשפוך שיח לפני ה', וירצה לפניו, והם מ' יום של קבלת התורה מר"ח עד י''כ (עי' רש"י שמות לג, יא), ואם תצרף מ' לשי"ח נעשה משיח - שמקרב הגאולה".

סגולה גדולה לקבלת התפילות

כתב בספר מטה משה (סימן לא) וזה לשונו: "ומצאתי כתוב, כל מי שמכוון בעת התחלת "אדון עולם", כתב רבי יהודה החסיד ורב האי גאון ורב שרירא גאון, ערב אני בדבר שתפלתו נשמעת, ואין שטן מקטרג על תפלתו, ואין לו שטן ופגע רע בראש השנה וביום הכפורים בתפלתו, ואויביו נופלים לפניו, ויש אומרים אף יצר הרע משלים אתו". עכ"ל. וכך הובא באליה רבה (סימן מו סוף ס"ק ט"ו), ובבגדי ישע (שם), ובהגהות מהר"א אזולאי על הלבוש (ר"ס מו), ובפתח הדביר (סימן מו אות יא), ועוד רבים. וראה עוד מה שהאריכו בסגולת ומעלת אמירת "אדון עולם", בספר כף החיים (פלאג'י, סימן ט אות ה), ובספר שערי תפילה (רקח, ד"י ע"ב אות ה), ובשו"ת מבשרת ציון (מוצפי, ח"א סימן כ). וכתב הגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל בספרו מועד לכל חי (סי' יג אות חי) שיכוין: 'אדון עולם' - בגימטריא 'אין סוף'. 'אדון עולם אשר' - ראשי תיבות בגימטריא 'ע"ב', וסופי תיבות 'מר"ן'. ונרמזים בו ארבע עולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. 'אשר מלך' - אותיות 'שר מכאל', הוא המוליך כל התפילות, ומקריב קרבנות לה' יתברך, ועל ידי זה מוחל עוונות. עכ"ל.

אמירת תהילים בחודש אלול

כתב הגה"ק רבי רחמים ניסים פאלאג'י זי"ע (בנו של הגר"ח פאלאג'י בספרו אבות הראש, ח"ג מערכת ש נפש יתירה בשבת אות קפג) הביא בשם הרב חמדת ימים (ח"א שבת פ"י אות סא) שכתב בשם אביו שג' זמנים מסוגלים ללמוד בספר תהלים - ואלו הם, בשבת קודש, ובימים טובים, בראשי חדשים, ולמעלה מהם בימי חודש אלול. והוא היה נותן בהם סימנים, כי פתח בפרק ראשון באשרי שהוא ר"ת אלול שבת ראש חודש יום טוב, ולכן אמרו בגמרא (ברכות י.) 'כל פרשה שהייתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסיים בה באשרי'.

אסור להיות שאננים להתפלל שיהיה שנה טובה

פעם במחלקת ילדים בבית חולים. ראה ילד קטן שהיה רץ משחק ומשתולל כל הזמן והיה נראה יותר בריא מכל הרופאים והאחיות יחד. אחד המקרים ניגש בשקט אל האחות ושאל מה הילד הזה עושה כאן הוא נראה בריא יותר מכולם, עוד מעט כל הנוכחים יהיו חולים בגללו, הוא העיר בחיוך, אבל האחות הביטה בו בעיניים עצובות ואמרה בשקט אילו היית יודע ממה הוא סובל היית בוכה יחד עם ההורים שלו, והיא המשיכה הילד סובל ממחלה נדירה שאין מזור ותרופה בשבילה והוא בסכנה מיידית, ראה את ההורים עומדים בצד עצובים מאוד הוא ראה את הדאגה על פני הרופא כל פעם כשראה את משובותיו של הילד, היחיד שלא נראה מודאג כלל ועיקר היה הילד, והשאלה היא למה? התשובה פשוטה למדי. הרופא, האחות וההורים מבינים את המצב, אבל הילד שעוד תקופה קצרה כבר לא יהיה בין החיים לא מבין. הדברים אמורים לעורר אותנו לא להיות שאננים כאותו ילד אלא להבין את התסבוך בו אנו נמצאים. רק לזכור את האסונות שהיו בחצי שנה האחרונה מהאסון הנורא במירון ועד האסונות הנוראים שהיו בבין הזמנים האחרון, הורים צעירים ובחורים חרדים לדבר ה' אבדו את חייהם באופן טרגי, מי יודע איזה מעשה טוב אנחנו יכולים לעשות כדי שתהיה לנו שנה יותר מוצלחת.

מאמין בהשי"ת שיכול להושיעו ע"י התפילה

ושמעתי בזה מעשה נורא הממחיש עד כמה תפילתנו רצויה לפניו יתברך ואפילו ברגע האחרון בעת דכדוכה של נפש והכי הוה עובדא: כידוע, ישנן קבוצות שנוסעות מידי שנה בנסיעה מאורגנת לפולין לסיור בכל זוועות השואה. והנה, פעם אחת הצטרף אל אחת הקבוצות - ניצול שואה! זוהי תופעה נדירה לכשעצמה, שניצול שואה יאזור כח בעצמו לחזור למקום הבלהות הזה. והנה, אותו יהודי זקן הגיע אל מקום תאי הגזים וכאשר נכנסו לתוך התאים במהלך הסיור, נעמד ובירך בהתרגשות בשם ומלכות: ברוך שעשה לי נס במקום הזה. כולם עמדו משתוממים, איך יתכן שאדם ניצל מתוך תאי הגזים עצמם? שמענו אמנם על כאלו שנמלטו ברגע האחרון ולא נכנסו לשם, אבל להיכנס פנימה ולהינצל מתוך התאים הכיצד? אותו יהודי, שהרגיש במבטים התמהים פתח את סיפורו ואמר: אכן, ישנם ניצולי שואה שניצלו ברגע האחרון ולא נכנסו לתוך תאי הגזים, אבל אני, ניצלתי מתוך תאי הגזים עצמם. וכך היה המעשה: הנאצים ימ"ש הובילו קבוצה שלימה של יהודים להכניסם אל תאי הגזים, ובתוך הקבוצה היינו יחד עשרה בחורי ישיבה מובלים אל הסוף. והנה, לאחר שנכנסנו וננעלה הדלת של תאי הגזים, נחלקו הבחורים מה עדיף לעשות עכשיו, האם לומר וידוי קודם המוות או שמא עדיף לזעוק אל השי"ת ולקרוא תחלים. חמשה בחורים החליטו שעדיף יותר לומר וידוי ועמדו על מקומם והתחילו באמירת וידוי ואילו חמשה בחורים אחרים החליטו שעדיף לקרוא תהלים אפילו ברגע האחרון, וכך התדפקו על הדלת הנעולה וזעקו להשי"ת שיציל אותם מכאן. והנה, לפתע נפתחה הדלת וקצין אס. אס. ימ"ש הורה לחמשת הבחורים הסמוכים לדלת לצאת מיד מהתאים ולגשת למשאית הצבאית שהיתה שם בחוץ ולפרוק ממנה סחורה. מה התברר? שהגיעה משאית עם תכולה רבה, שהיתה נצרכת לצבא, והיה חסר כח אדם לפרוק אותה. אז הגרמנים ניגשו לתאי הגזים והוציאו כמה יהודים שיעזרו לפרוק אותה. וחמשת הבחורים עבדו כל כך במרץ בפריקת המשאית, עד שהחליטו הנאצים ימ"ש שעדיף להשאיר אותם בחיים ולשלוח אותם למחנה עבודה, וכך היה. ומשם, ניצל אותו יהודי מן התופת וכך נשאר בחיים. תלי"ת.

מצות הצדקה בחודש אלול כהכנה לימים הנוראים

שלמה המלך כותב בספר משלי, בשני מקומות, ש"צדקה תציל ממות". הגמרא (בבא בתרא י ע"א) דנה, מדוע היה צריך עולמה המלך לחזור על הענין פעמים: "כתיב (משלי יא, ד): 'לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות', וכתיב (שם י, ב): 'לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות'.

אומרים חז"ל (פרקי דרבי אליעזר פרק לד): "שלושה אוהבים יש לו לאדם בחייו, ואלו הן: בניו ובני ביתו, ממונו, ומעשיו הטובים. ובשעת פטירתו מן העולם, הוא מכניס לבניו ולבני ביתו ואומר להם: 'בבקשה מכם, באו והצילוני מדין המות הרע הזה' והן משיבין אותו ואומרים לו: 'ולא שמעת שאין שלטון ביום המות? ללא כך כתיב (תהלים מט, ח): 'אח לא פדה יפדה איש'. וכשהוא רואה כן, מכניס את ממונו ואומר לו: 'הרבה טרחתי עליך לילה ויום, בבקשה ממך, פדני מן המות הזה והצילני'. והוא משיבו: 'והלא שמעת, כתיב: (משלי יא, ד) "לא יועיל הון ביום עברה". אחר כך מכניס מעשיו הטובים ואומר להם; 'בואו והצילוני מן המות הזה, והתחזקו עמי ואל תניחוני לצאת מן העולם, שעדין יש לכם תוחלת עלי אם אנצל.

בילקוט מסיים: וכתיב (ישעיהו נח, ח) "והלך לפניך צדקך" וכו', שהמעשים הטובים יקדמו לפניו ללמד זכות ואפשר יצילוהו מהמות, כדכתיב "צדקה תציל ממות" (משלי י, ב).

אומר שלמה המלך בפרק 'אשת חיל' (משלי לא, כ): "כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון. לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבש שנים".

בספר אוצרות התורה (כהן, פרשת ראה עמ' קפד) מובא המעשה שארע בתקופת בעל הבית הלוי.

פעם בצעירותו שהסתובב בצעירותו בבית הקברות של 'בריסק', וראה שני קברים צמודים. על מצבה אחת חרות הפסוק - "כפה פרשה לעני" (משלי שם), ועל המצבה השניה מוטבע המשך הפסוק - "וידיה שלחה לאביון". ויהי הדבר לפלא בעיניו. הלך לראש החברא קדישא ושאל אותו לפשר הדבר. וראש החברא קדישא סיפר דברים כהוייתן, ומעשה שהיה כך היה:

שני הנפטרים הללו בחייהם היו שותפים בעסקיהם, שניהם נחשבו נדבנים גדולים, ולכולם היה ידוע כי הם מחלקים מרכושם ממון רב לצדקה. היום בהיר אחד, נהפך עליהם הגלגל ונפלו בעסקיהם. הדבר עורר פליאה רבה בעיני כולם, ולכן הושיבו רבני העיר בית דין מיוחד כדי לבדוק בשל מי הצרה הזאת. חקרו ודרשו, ולאחר בדיקה מצאו שכל זה נגרם אך ורק בגלל שהפרישו יותר ממה שצריך (למעלה מחומש), ולכן נענשו. ועל כן גזרו עליהם שלא יפרישו יותר מחומש מממונם.

הרגילות היתה כי כל יום שיחרו עניים לפתחם והתחננו על נפשם שיתנו להם דבר מה, ואותם עשירים נתנו בשמחה רבה כהרגלם. אך כאשר נתנו כבר חמישית מממונם, לא ידעו מה לעשות, מצד אחד העניים מבקשים, ומצד שני הרבנים הורו להם לא לתת יותר מחמישית. ועל כן החליטו שכל הפסק היה רק על ממון, אבל לא על חפצים, ועל כן החלו לחלק את כלי הערך שהיה בביתם - גביעים, תמונות, רהיטים וכר עד שרוקנו את ביתם.

והנה לפתע הופיעו שני עניים מרודים וביקשו נדבה, אך כבר לא היה להם מה לתת. הצטערו מאוד הנדבנים ולא ידעו מה לעשות. לפתע נשמע קולו של השמש מהמטבח - 'מצאתי' 'מצאתי', בתוך הכלי של הסוכר יש כפית מזהב. שמחה גדולה היתה לשני הגבירים שיש להם מה לתת. אך שני עניים לפניהם, מה עשו? חלקו את הכפית לשנים, את הידית נתנו לאחד, ואת חצי הכף לשני.

מעשה זה עורר רעש גדול בעיר, ואנשי הקהילה החליטו לערוך תפלה מיוחדת למענם ולבקש שה' יחזיר להם את עשרם, ואכן, כך היה. כשנפטרו, חרתו על המצבות את הפסוק "כפה פרשה לעני" על שם שפרסו וחצו את כפית הזהב כדי לתת לעני אחד, "וידיה שלחה לאביון" שאת הידית של הכפית נתנו לאביון השני...

רש"י (משלי שם) מפרש: "לא תירא לביתה משלג - שדנין בו הרשעים מאש לשלג". מבאר אם כן, שיש גהינום של אש ויש גהינום של שלג. אומר לנו שלמה המלך: אשה, או איש, שנותנים צדקה, לא צריכים לפחד מגיהנום של שלג. למה? "כי כל ביתה לבש שנים". מפרש רש"י: "לבוש שנים - מלובשים בכפל, 'נתן תתן' (דברים טו, י), "פתת תפתח" (שם, ח). 'העניק תעניק' (שם, יד), 'עשר תעשר' (שם יד, כב), כל אלו מצילין אותן משלג דהינום, כך היא נדרש בתנחומא (פרשת ראה סי' יג)"

כתב רבינו האר"י ז"ל כי בפסוק "ו'צדקה ת'ציל מ'מות" רמוזה המילה "מות" ב' פעמים אחד מפורש והשני בראשי תבות: "מות", וזה בא לרמז, ברגע שהאדם נותן צדקה, הוא נצל גם מהעניות שאף היא מותכמו שאומרים חז"ל (נדרים סד:) שעני נחשב כמת.

מבאר הזוהר הקדוש (פרשת עקב רעיא מהימנא דף רעג ע"ב) את הכוח שטמון במצות הצדקה, שיכול להציל מן המות, זה לשונו "ובגין כך 'יצדקה תציל ממות'. דעני חשוב כמת' ואיהו מחיה ליה, אוף הכי קודשא בריך היא מחיה ליה".

וא"כ עני נחשב כמת, וכשנותן לעני צדקה, הרי שמחייהו, ולכן מדה כנגד מדה, מאחר שנותן הצדקה עסוק בתחיית המתים בזה שמציל העני ממיתה, דבר זה מחייב שמגיעים גם לו חיים.

חטאך בצדקה פרוק

הצדקה רמוזה בפס' (אסתר ט, כב) איש לרעהו ומתנות לאביונים, שעם התשובה והתפלה צריך לעשות בחודש זה צדקה, כמ"ש (דניאל ד, כד) וחטאך בצדקה פרק.

וכמובא בכתבי האר"י ז"ל (עי' סידור משנת חסידים מסכת אלול פ"א) כי צרוף חודש אלול יוצא מס"ת של הפסוק (דברים ו, כה) וצדקה תהיה לנו כי - ההו"י, ובא ללמד כי אחד הדברים החשובים בחודש זה הוא הצדקה כמ"ש (משלי יא, ד) "וצדקה תציל ממות", וכפי שאמר רבי אמנון ממגנצא בתפילתו ונתנה תוקף – תשובה תפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה, ולכן צריך כל אחד להשתדל להרבות בצדקה בחודש זה.

מעות של העני מופקדים אצל העשיר

החיד''א זי"ע מביא בספרו פני דוד (ראה ד"ה ובכפל הכתוב) בשם האלשיך (שמות כב, כד ד"ה אם כסף, וע"ע באלשיך בפרשת ראה ד"ה נתן תתן א"י השני), שכראות אדם שהקב"ה השפיע לו שפע רב, ידע שאינו אלא 'אפוטרופוס' על המעות, וכמו שאמרו (ב"ב קלא:) הכותב כל נכסיו לבן אחד בין הבנים, הרי הוא נעשה אפוטרופוס על הממון, כי אומדים דעתו של אב שלא כיוון לתת רק לאחד ולהניח את שאר בני– - אלא שמינה אותו לאפוטרופוס, וזהו הביאור מדוע כפל הכתו– - 'נתון תתן' לו (דברים טו, י), כי כל ישראל בנים לה', ואם נתן נכסים לעשי– - הדעת נותנת דחלקו של עני מונח אצל העשיר, ואין העשיר אלא אפוטרופוס עליהם.

וז''ש נתון תתן לו, פירוש. ראה אנכי נותן לך, כדי שתתן לו, ולא ירע לבב– - שהרי נמצא שהנך נותן לו משלו, ואין זו מצוה כי מעותיו של העני מופקדים בידך, ושלו הוא נוטל, ואף שלכאורה אין זה מצווה כלל, עכ"ז - בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך.

המגיד מדובנא זי"ע (אהל יעקב ראה, ד"ה כי בגלל) המשיל את הדבר לאדם שאיבד שטר של מאה זהובים, ובדרך חיפושו מצא מאתים זהובים אחרים, יש לו מקום לחשוב שאם לא היה מאבד את המאה הראשונים היה לו עתה ג' מאות זהובים, אך ההולך בשדהו ושק של זרעים בידו ונקרע השק ונפלו ממנו זרעים, ולאחר זמן עבר האיש בשדהו ונשתומם לראות שצמחו בשדהו ירקות לרוב, וכי יש לו מקום לומ– - אם לא היה נקרע שקי היה לי כעת לבד משדה מלאה בזרעים גם ,שק 'גרעיני זרע', והרי לשוטה ייחשב האומר כן, מכיוון שכל הצמיחה באה לו רק על ידי שהשק נקרע ונפלו ממנו גרעיני הזרע. כמו כן על האדם לדעת, שבכדי שיזכה לישועות והשפעות מן השמים עליו לזרוע את גרעיני הצדקה, וכהא דאמרינן 'זורע צדקו– - מצמיח ישועות' שהצדקה היא אשר מצמיחה את הישועות וזה פירוש הכתוב 'ולא ירע לבבך בתתך לו' שלא תחשוב שממונו מתחסר על ידי הצדקה, כי אדרבה 'בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך' כי הצדקה היא אשר הצמיחה את כל הברכה והשפע.

רב חסד

והענין בזה, כי עבודת חודש אלול היא לעודד מידת 'ורב חסד' (עי' פרע"ח שער כו פ"א) על ידי נתינת הצדקה כדי שיעשה הקב"ה עמנו צדקה וחסד. וכמו שמבקשים בתחילת הסליחות "לך ה' הצדקה" בגימטריא ור"ב חס"ד, שהיא אחת משלש עשרה מידות של רחמים המתעוררות בחודש זה.

אמר האיש לאליהו אם יש לבורא העולם גזברים טובים מאיתנו, יקח את העושר וייתן להם. אך אם לא, שישאיר אותו אצלנו. אמר אליהו: יישאר אצלכם

חז"ל (ילקוט שמעוני רות תרז) מספרים מעשה באיש עני ונכאה לב, שמתוך צער על דלותו, יצא לשוטט בחורשות שמחוץ לעיר. לפתע נגלה לו אליהו הנביא ואמר: בשכר תמימותך ואמונתך בבורא עולם, הוחלט להעניק לך שש שנות עושר, מתי תחפוץ בעושר, עתה, או באחרית ימיך, לבבו של העני פחד ורחב משמחה אך הוא אמר לאליהו: יש לי אשה צדקת שמעולם אינני עושה דבר בלעדיה. אלך ואשאל את פיה... אמרה הצדקנית: תבקש את העושר כעת, הסכים אליהו, ועם שוב האיש לביתו כבר ראה את בניו צוהלים סביב ארגז עתיק שמצאו בחצר...

את עשרם הרב, לא שמרו בני הזוג לעצמם. בניצוחה של הצדקנית חולקו סכומים אדירים לנזקקים, כשכל תרומה מצוינת בפנקס.

כחלוף שש שנים מצא אליהו הנביא את האיש שוב בשדה ואמר: הגיעה השעה להשיב את האוצר, אמר האיש: כשם שנטלתי בעצת אשתי, כך לא אשיב אלא בעצתה, אמרה האשה: הצג את פנקסי הצדקה שלנו לאליהו הנביא ואמור לו: אם יש לבורא העולם גזברים טובים מאיתנו, יקח את העושר וייתן להם. אך אם לא, ישאיר אותו אצלנו. אמר אליהו: יישאר אצלכם!

אל המשפט ביום ראש השנה, נבוא גם אנו : עם פנקסים. אם לא נזכה מצד הדין, נזכה לפנים משורת הדין.

וכתב הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ב ה"ד): מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים, ועושה צדקה כפי כוחו. ועוד הוא כותב: ומפני ענין זה, נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים. ונשאלת השאלה: מדוע מכל תרי''ג מצות הדגש הוא דוקא על עשיה וריבוי בצדקה? והתשובה היא מה שמובא בגמרא (ר"ה טז:) אמר רבי יצחק, ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם, והראשון שבהם צדקה, ככתוב (משלי יא, ד) "וצדקה תציל ממות".

"וחטאיך בצדקה פרוק"

ובחודש זה ירבה בצדקה כמ"ש (דניאל ד, כד) "וחטאיך בצדקה פרוק" שהצדקה מצילה את האדם מגזירות רעות ומאריך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים.

צדקה היא כוח מיוחד עבור אלו שאינם חשים שייצאו זכאים בדין!

ריבונו של עולם! אם מצד הדין איננו זכאים, הנה אנו נוהגים עם אחינו לפנים משורת הדין. אף אתה, נהוג חסדך, ותתנהג עמנו לפנים משורת הדין.

לפייס לקדוש ברוך הוא

ידועים דברי הגמרא בברכות (כח:) במעשה עם רבן יוחנן בן זכאי, שכשנכנסו תלמידיו לבקרו סמוך לפטירתו, ראה אותם והתחיל לבכות. אמרו לו: נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק, מפני מה אתה בוכה? אמר להם, אילו היו מוליכין אותי לפני מלך בשר ודם, שהיום כאן ומחר בקבר ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון, אעפ"ב- הייתי בוכה, ועכשיו שמוליכין אותו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים ואיני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון, ולא אבכה?!

ואומר שם המהרש"א (חידושי אגדות ד"ה ואיני יכול לפייסו) דבר נורא, שאמנם בעולם הבא אי אפשר לפייסו בדברים או לשחדו בממון, אבל כאן בעולם הזה - כן אפשר לפייסו בדברים ע"י תפילה וכביכול לשחדו בממון ע"י נתינת כסף לצדקה! שהרי צדקה תציל ממוות. ומכאן ישמע חכם ויוסף לקח לנצל את כח התפילה כאן בעולם הזה, שיכול לפייס בה את השם יתברך.