הלכות ערב שבת

י"ג אב תשפ"ה | 07/08/2025 | 13:09

א. אסור לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה שאינו רגיל בה בימי החול ואפילו בשעות הבוקר מפני כבוד השבתא.

ב. סעודת מצוה שחל זמנה בערב שבת כגון סעודת מילה, וכן סעודת אירוסין ונישואין, וכן סעודת פדיון הבן בזמנו, וסעודת בר מצוה אם הוא ממש ביום שנעשה בר מצוה, מותר לעשותה בערב שבת אע"פ שע"י כך לא יוכל לאכול סעודת שבת לתאבוןב, ומ"מ טוב להיזהר שתהא קודם שעה עשירית וכל מה שאפשר להקדים יקדיםג.

ג. סעודה שרגיל בה בימות החול מותר מן הדין לאוכלה כל היום, אמנם מצוה להימנע מזה מתשע שעות ומעלה כדי שיאכל סעודת הלילה לתאבון, ולאכול ולשתות בלי קביעות סעודה אינו נמנע עד קבלת שבת ומכל מקום המחמיר בזה תע"בד.

ד. תענית יחיד שאין קבוע לו זמן, באופן שהאדם יכול להתענות באיזה יום שירצה, אין מתענין בערב שבת, כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונהה.

ה. תענית שזמנה בערב שבת כגון תענית שבעה באדר או ערב ראש חודש או תענית ייארציט או שובבי"ם, מותר להתענות בערב שבת עד צאת הכוכביםו, אך י"א שלא ישלים תעניתו עד צאת הכוכבים, וצריך לפרש זה בקבלת התענית עד שהציבור ישלימו תפילתן ומנהגינו אם מתענים בער"ש של ימי השובבי"ם משלימים התעניתז.

ו. צריך לפשפש במעשיו ולחזור בתשובה בכל ערב שבת כדי שיתכפרו עוונותיו ע"י שמירת שבת, וכן כדי להכין עצמו לקבל תוספת נשמה ממקום גבוהח.

ז. בחצות היום יהיו כל מלאכות דשב"ק מוכנים, ומחצות ואילך יהיה עוסק בעיקר בלימוד התורה, כדי שיהא ל"א שעות בקדושת שבתט.

ח. מנהג חסידים ואנשי מעשה לסיים ההכנות דערב שבת בשעה מוקדמת ולהחליף בגדיהם בחצות היום והולכים לבית הכנסת ועוסקים בתורה עד כניסת שבתי.

ט. לא יהלך אדם בערב שבת ולא יסע יותר משלש פרסאות מתחלת היום, כדי להגיע לביתו או לבית אחרים לשבת, אלא ישתדל להגיע לבית בעוד היום גדול שיוכל להכין הוא או בני ביתו צרכי שבת בסעודה כראוי. אלא אם כן הודיעם לפני כן שהוא עומד להגיע בערב שבת, ויכינו עבורו צרכי שבת. ולכתחילה יזהר שיגיע לפחות שעת אחת קודם כניסת השבתיא.

י. אסור לנסוע בערב שבת ברכב שהנוהג בו חשוד לחלל שבת, ויודע שעתיד לחזור לביתו, ואין באפשרותו להגיע לביתו קודם כניסת השבתיב.

יא. מאחר שהניח אדם תפילין בבוקר בשעת התפילה נכון להמנע מלהניח תפילין בערב שבת אחר חצות היום כי כבר נכנס הארת השבתיג.

יב. ראש חודש שחל בשבת קודש, צריך להוסיף עוד תבשיל משאר שבתות לכבוד ראש חודשיד.

יג. כתב רבנו האר"י זיע"א, מכל תבשיל אשר יבשל לכבוד שבת צריך לטעום ויזכה לחיים, על שם "טועמיה חיים זכו"טו.

יד. אם האדם בתענית בערב שבת בכל זאת טועם ופולט בלא ברכה וזוכה לחיים העליוניםטז.

טו. מנהג ק"ק חסידים בית אל לעשות בכל ערב שבת קודש קודם המנחה התרת נדריםיז.

א. איתא בגמ' בגיטין (לח:) אמר רבה, בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסיהון: דמפקי עבדייהו לחירותא, ודסיירי נכסייהו בשבתא, ודקבעי סעודתייהו בשבתא בעידן בי מדרשא, דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: שתי משפחות היו בירושלים, אחת קבעה סעודתא בשבתא ואחת קבעה סעודתא בערב שבת, ושתיהן נעקרו. והובא בטוש"ע (סי' רמט סעי' ב) וז"ל: אסור לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה שאינו רגיל בימי החול, ואפילו היא סעודת אירוסין, מפני כבוד השבת, שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול. ע"כ. וכן הוא בבא"ח (שם אות כא). ובמג"א (ס"ק ד) כתב דבחידושי הרשב"א כתב בשם רבנו חננאל טעם אחר, שמתוך טרדת הסעודה לא יתעסקו בצרכי שבת. ובכה"ח (שם ס"ק ט) כתב דה"ה דאסור לשתות בקביעות כל היום דעל ידי שישתכר יבטל ממצות שבת לגמרי.

ב. שם בהג"ה, בא"ח (שם). והחכם עיניו בראשו שלא יאכל כל שבעו מפני כבוד השבת, כה"ח (סי' רמט ס"ק יד) וסעודת אירוסין ונישואין היינו שנערכה החתונה בער"ש, ומנהג ירושלים שאפי' שעושין הנשואין בער"ש אין עושין הסעודה כי אם בליל שבת.

וסעודת סיום מסכת. עי' בה"ל (ד"ה או פדיון הבן) שכתב דה"ה בסיום מסכתא דהוי סעודת מצוה. ומו"ר מופת הדור (שבת ח"א הלכות הכנות לשבת הלכה יג) כתב דלכתחילה ידחה ליום אחר. ועי' בחוט שני (ח"א פ"ז ס"ק א) ובהלכה ברורה (הלכה ד) דרק אם אירע וסיים המסכת בע"ש שרי. אבל בסיים המסכת קודם לכן ורוצה לעשות הסעודה בער"ש אין רשאי ואסור.

ג. מ"א (שם ס"ק ו), בא"ח (שם), כה"ח (שם).

ד. שו"ע (שם), בא"ח (שם אות כב), וכתב כה"ח (שם ס"ק יט) וז"ל, אנשי מעשה נוהגים שאפי' קודם מנחה אינם קובעים סעודה שרגילים בה בימי החול אלא פוחתין ממנה הרבה כגון פת לחם עם צנון וכיוצא בו למאן דאפשר, (ב"ח). ויש נמנעים מחצות ואילך שאין אוכלים כי אם מיני מזונות ופירות. והסועד בער"ש משעה חמישית לא יאמר בסעודה על נהרות בבל כ"א שיר המעלות עכ"ל.

ועי' בב"י (ד"ה וכתב שם) שכתב בשם הרב המגיד שאע"פ שמותר, ה"מ לצורך שעה אבל לעשות כן תמיד, לא. דמחזי כמזלזל בכבוד שבת, עי"ש.

ה. איתא בגמ' עירובין (מ:) הני בני בי רב, דיתבי בתעניתא במעלי שבתא וכו' והנה הטור (סי' רמט) למד מכאן דדרך אנשי מעשה להתענות בער"ש כל היום. ובב"י הוכיח מהגמ' ירושלמי (תענית פ"ב הי"ב) דגרסינן התם רבי אבון ציים כל ערובת שבא. דהיינו שר' אבון היה צם כל ער"ש. והטעם כדי שיהיו תאבים לאכול בלילה. ובמחזיק ברכה (ס"ק ב) כתב שהטעם כדי שע"י הצום יפשפש במעשיו ובזה ישרה עליו תוספת נשמה יתירה. וכ"פ בשו"ע (שם סעי' ג).

אמנם דעת הרוקח (סי' לו) דאין להתענות לכתחלה בערב שבת דאמרינן בשילהי מגילת תענית (פי"א) הנשבע להתענות בערב שבת הרי זה שבועת שוא שמקצת ערב שבת כשבת עכ"ל. וכ"פ המג"א (ס"ק ז) ובמשנ"ב (ס"ק יח) ושארי אחרונים, והטעם כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה. וכ"כ הכה"ח (שם ס"ק כב) והוכיח מדברי שעה"כ (דף ס ע"ג) שכתב, ביום שישי יכוין להכין עצמו לקבל תוספת נשמה משבת הבאה, גם מסיבה זו לא היו אנשי משמר מתענים ביום שישי מפני כבוד השבת פי' כדי שיקבל עליו תוספת נשמת השבת עכ"ל, משמע כי כיון שביום שישי מקבל תוספת נשמה אין ראוי להתענות, וכ"מ ממ"ש בשעה"כ (דף סב ע"א) כי ביום שישי מהתחלת שעה חמישית נכנסת הארת שבת יעוי"ש, א"כ כיון שמקודם חצות נכנסת הארת שבת הרי רוב היום בהארת שבת ורובו ככולו וע"כ אין ראוי להתענות בו מפני כבוד הארת השבת עכ"ל.

ועוד מצינו קפידא אצל חסידים ואנשי מעשה לישון מעט בערב שבת, שהוא בכלל 'לא יכנס לשבת כשהוא מעונה', ויהיה מוחו צלול לקבל פני שבת מלכתא בשמחה וטוב לבב ולסעוד סעודת ליל שבת בשירות ותשבחות ובדיעה צלולה ומיושבת. (פסקי תשובות הנדה"מ סי' רמט אות ו ומקורו משלחן הטהור סי' רנ סעי' ג, ומשמרת שלום סי' כד ס"ק ט, וספר דברי תורה ח"ט אות יג בשם המגיד ממעזריטש ועוד צדיקי קמאי זי"ע, שהיו מקפידים על כך מאד ושבחו את הנזהרים בכך)

ו. כ"כ מרן השו"ע (סי' רמט סעי' ד) וכתב הכה"ח פי' אפי' תענית יחיד. והוא כשיטת הרא"ש והטור והטעם דכל תענית שלא שקעה עליו החמה אינה תענית, והרמ"א כתב שיש אומרים שלא ישלים אלא מיד שיצא מבהכנ"ס יאכל ואפשר לסמוך על שיטה זו לענין תענית יחיד וטוב לפרש כן בשעת קבלת התענית ומדברי המג"א משמע שסובר כמו הרמ"א ושיאכל מבעוד יום אחר תפילת ערבית אפילו דלא התנה עיין עליו ותרו"ץ וכ"כ מו"ר הבא"ח (פר' לך לך אות כג) שמתענים ולא משלימים.

ותענית חלום לכו"ע מתענה ומשלים שהרי אפי' בשבת יכול להתחיל להתענות ואין להקל בזה דכיון שהוא מפני הסכנה לבטל ולבער חלום רע, שמא לא יועיל לבטל אם לא ישלים עד הלילה (משנ"ב ס"ק כג).

ז. וראיתי בנוסחה של תפילת עננו דתיקון היסוד להרש"ש שיש שם הג"ה אם מתענה בערב שבת יוסיף נוסח זה, משמע שהיו מתענים בער"ש תענית שובבי"ם. וכן ראיתי חסידים ואנשי מעשה שמתענים תענית שובבים בער"ש ואומרים נוסח תפילת עננו בתפילת המנחה עם ההוספה הנ"ל, וכן נוהגים בישיבת שער השמים שבשכונת בית ישראל בירושלים בביהכנ"ס "בית יעקב" אשר שם, וכ"ז בתעניות שאינם חיוב גמור שאז י"א שאינו משלים עד צאה"כ אך בתענית ציבור שהם חיוב גמור כמו עשרה בטבת שחל ביום ששי מתענין ומשלימין כמבואר בשו"ע ואחרונים.

ונביא לפניך מה שכתבנו בספר תיקון שובבי"ם הוצאת ישיבת נהר שלום (מהדורת תשע"ו דף תקח) כתב מו"ר האר"י ז"ל בשער רוה"ק (תקון כז דף כג) ענין השובבי"ם הנודעים ר"ל שיש בנוהג קדום בישראל להתענות ארבעים יום שיש מן יום הראשון של פרשת שמות עד פרשת תרומה וקצת מן תצוה ונתנו סימן בהם שובו בנים שובבי"ם וכו'.

הנה מלשון זה משמע שתעניות שובבי"ם מתענים בערב שב"ק היות והרב כותב שצריך שתעניות אלו יהיו רצופים ולא יהיה בהם שום הפסק מלבד ימים טובים שהם שבתות ור"ח ולא הזכיר ערב שבת, ומשמשע דערב שבת אם אדם לא יתענה בו יחשב לו הפסק. ועוד שהרב אומר שיש בימי השובבי"ם ארבעים יום ורק אם יצום גם בערב שבת אז ימלאו לו ארבעים יום ואם בער"ש לא יצום לא נגיע לחשבון זה מאחר ואיו מחשבים ימי ר"ח וט"ו בשבט, ומוכרח שצמים בע"ש בימי השובבים, אולם אפשר שזה רק אם האדם מתענה כל ימי השובבים רצוף אבל אם רוצה לצום רק יום אחד ולפדות שאר הימים בכסף לא יצום בערב שבת, בכל אופן משמע שצמים בעבור התיקון בימי השובבים בערב שב"ק.

וכן כתב בשו"ע הר"ב (הלכות שבת סי' רמט ס"ק יב) שכל תענית שזמנו הוא בערב שבת אין צריך לדחות התענית ביום אחר לפי שאיסור זה שלא יכנס לשבת מעונה הוא איסור קל ולא חששו לו כמו המתענה תענית של ימי מיתת הצדיקים וכן ער"ח א"כ משמע גם ימי השובבים אפשר להתענות בהם בער"ש.

וכן משמע ממהר"ם פאפירש בספר אור צדיקים (סי' כח סעי' א) שתענית שובבים מסוגלים יותר ביום שישי משאר ימי השבוע כי יום שישי הוא נגד מדת צדיק הנקרא כל כולל כל התיקונים עכ"ל.

וכן כתב הריא"ז מרגליות זצ"ל (בהקדמתו לתיקון היסוד) וז"ל לכן נתעוררנו ע"י קהילא קדישא הקבועים להתענות בכל יום שישי של כל ימי השובבי"ם שידוע שיום שישי הוא מדת היסוד והוא מסוגל ביותר לתקן תיקון זה במדה של אותו יום, וגם המנהג להתענות ביום שישי הוא מהדרכות של מהר"ם מטשערנאבל זיע"א וכן הדריכו בניו לכל אנ"ש שיתענו תעניות של שובבי"ם ביום השישי עכ"ל.

ומרן בהלכות שבת (סי' רמט סעי' ג) כתב דרך אנשי מעשה להתענות בכל ער"ש, ע"כ ובבית יוסף כתב הטעם כדי שיכנסו לשבת כשהם תאבים לאכול, אמנם האחרונים כתבו דאין להתענות בערב שבת כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה מג"א (ס"ק ז) וכן מ"ב (ס"ק יח) והביא אותם בכף החיים (שם ס"ק כב) והביא ג"כ ראיות משער הכוונות שלא מתענים בערב שבת.

וכן הב"ח (שם) כתב לאסור והביא דברי הרוקח (סי' לו) שכתב ע"פ התוספתא בגמ' תענית לאסור התענית בערב שבת, וכן כתב "המרדכי" על הגמ' תענית סימן תרל"א כדעת התוספתא שאסור להתענות בער"ש מטעם שמקצת ערב שבת כשבת עיי"ש ואפשר שהמרדכי מחלק בין יחיד לציבור ועיי"ש.

ומכיון שרוב האחרונים דעתם שלא לצום בערב שב"ק כמו שכתבנו לעיל ובפרט שהרב כף החיים הוכיח משעה"כ שלא כדאי לצום בע"ש, לכן מי שמתענה ממש ארבעים יום או פ"ד ימים כל יום ויום וצריך שהם יהיו ימים רצופים בודאי שיתענה גם בערב שב"ק ויכנס לשבת כשהוא מעונה וכמו שכתבנו בתחילת דברינו משם האר"י ז"ל וזה תיקון הטוב ביותר שאדם יזכה לעשות כמובן אם הוא בריא.

ואם הוא רוצה לצום רק פעם אחת ולפדות שאר התעניות בכסף יעשה התענית ביום חמישי כמו שאנחנו עושים בישיבתינו הקדושה כל יום חמישי מימי שובבים צמים ועושים התיקון, ובזּה לא נכנסים למחלוקת הפוסקים.

אמנם אם קשה לו להתענות ביום חמישי היות והוא לומד תורה כל היום ויש לו סדר בכולל ואינו רוצה לבטל יקבל עליו תענית ליום שישי אך כדי שלא יגמור תעניתו עד הסוף ויכנס לשבת כשהוא מעונה אלא יקבל עליו להתענות עד כמו רביע השעה מקודם שהולך לבהכנ"ס לקבלת שבת ואז ישתה איזה כוס קפה ואיזה טעימה מתבשיל שבת ואז לא יכנס למחלוקת. וכמו שכתב מו"ר הרי"ח טוב בספרו הקדוש בא"ח (ש"ב פר' לך לך אות כג) וז"ל כל תענית שאין קבוע לה זמן שיוכל להתענות באיזה יום שירצה אין מתענה בערב שבת אבל אם זמנו בערב שבת כמו יארציט או תענית שבעה באדר או ער"ח מותר להתענות בערב שבת אך לא ישלים עד צאת הכוכבים ויקבל אותם מעיקרא אדעתא דהכי ע"כ וא"כ לדידן גם שובבים זמנו ערב שבת כי יש אומרים שעיקר שובבים לצום ערב שבת הוא בחי' היסוד והרוצה להתענות תענית שובבים בערב שבת לא ישלים תעניתו וכמו שכתבנו והיע"א. מיהו כל זה מדין תעניות שובבי"ם אך אם הוא מחוייב להתענות שלא התענה מעולם עבור שז"ל או שעבר במזיד ועתה מתענה, או שקיבל על עצמו תענית רגילה, יש לומר לו שישלים תעניתו, כי כל תענית שלא השלימה עד צאת הכוכבים אינה תענית כמבואר בשו"ע הלכות תענית והיע"א.

ח. כן מובא בספרי המוסר והביאם כה"ח (סי' ר"ן אות יא), והא"ר (ס"ק ו) כתב שהטעם היות והשבת מכפר אם משמרין אותו כהלכתו, כמ"ש שומר שבת מחללו וארז"ל שאפי' עבד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו והוא ע"י תשובה. וע"ז פירשו את הפסוק "שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולינו", פי' יום השבת הוא משוש לבנו ושמחתנו, אמנם אם בימי החול האדם אינו נזהר במעשיו ואינו חוזר בתשובה אזי נהפך לאבל ח"ו היות ואינו זוכה לקבל תוספת נשמה חשובה ממקום גבוה. גם רמזו בפסוק תשב אנוש עד דכא תשב אותיות שבת ר"ת שבת בו תשוב. וכן כתב באגרות ר' שלומל שבחי האר"י שבצפת כל יום חמישי היו מתאספים קהל גדול לבתי כנסיות והחסדים היו דורשין דברי כבושין ואח"כ עושין וידוי וסליחות ותפילות על כל מה שעשו כל השבוע, ומאריך שם עוד בענינים הללו וכותב שבזכות זה אף אחד לא מת קודם זמנו כולם שם זקנים ומאריכים ימים, אשריהם ואשרי חלקם.

ואעתיק לפניך מה שכתב בספר סידורו של שבת (שורש הראשון, ענף ג עלה ד) מפע"ח וז"ל: ולהבינך ענין הכנה זו מה שנוכל לעשות בשעה קלה הזו הנתוסף מערב שבת לשבת אקדים לך מה שכתב הרב האלקי מוהרח"ו ז"ל (בפע"ח שער ערב שבת פ"א) וז"ל אחר שקרא הפרשה יקבל במורא ובשת פנים תוספות שבת שהם אותיות בשת כי ראוי להתבושש מקדושת שבת ע"כ, הנה כלל במלות קצרות ענין רב, והוא כי ענין הבושה הלז הוא שיבוש ממעשה החול שעבר עליו בביטול רצון הבורא ב"ה מעבירות הגדולות או הקטנות זדונות או שגגות וכו'. ויתחרט על כל מחשבה ודיבור ומעשה שעבר עליו בכל ימי החול אשר לא לה' המה וכו', ותיכף נשאר גופו זך ונקי להיות בו די בחי' הכנה והזמנה שיוכל אור קדושת השבת לשכון בו ע"ד ושכנתי בתוכם וכו' עיי"ש.

וכן איתא בזוה"ק (פר' ויקהל דף רד ע"א) כד עאל שבתא אצטריכו אינון עמא קדישא לאסחאה גרמייהו משמושא דחול, מאי טעמא, בגין דבחול רוחא אחרא אזלא ושטיא ושרא על עמא, וכד בעי בר נש לנפקא מן ההוא רוחא ולאעלא ברוחא אחרא קדישא עלאה בעי לאסחאה גרמיה למשרי עליה ההוא רוחא עלאה קדישא.

ובספר ראשית חכמה (שער הקדושה פרק ז' צ"ח) כתב, שקדושת שבת הוא קדושה עליונה מאד, ואי אפשר לו לאדם להשיגה מפני שהוא מלובש בששת ימי החול וכו', ולכן נכון הוא ביום ששי לשוב בתשובה שלימה ולהתודות מכל מה שפגם בששת הימים, כדי לקבל אור השבת כראוי, ואפשר שלכוונה זו היה רבי פלוני מתענה בכל ערב שבת.

ועיי' באגרת התשובה לבעל התניא (פרק י דף צט ע"ב) וז"ל: מי שא"א לו בכל לילה לעשות תיקון חצות, עכ"פ לא יפחות מפעם א' בשבוע לפני יום השבת כנודע ליודעים שהשבת היא בחי' תשובה עילאה, ושב"ת אותיות תש"ב אנוש, כי בשבת היא עליות העולמות למקורם וכו'.

ובדרשות חתם סופר (ח"ג עמוד כו) כ' וז"ל, תניא חנניא אומר חייב אדם למשמש בבגדו ערב שבת עם חשיכה, אמר רב יוסף הלכתא רבתי לשבתא, פי' באשר שעולם הבא נקרא שבת, והעולם הזה ערב שבת, ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, ומי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשביעי, על כן ימשמש בבגדיו הצואים שעליו שהם עונותיו, ומאן דתני בבוגדיו לא משתבש, ערב שבת עם חשיכה, בעולם הזה בכל לילה עם חשיכה טרם יחשכו כוכבי נשפו, ואמר רב יוסף שפיר הלכתא רבתי לשבתא, כי רבה היא שנמצא כל ימיו בתשובה כנ"ל ודו"ק.

ובספר קדושת יו"ט (בדרוש לפרשת ראה דף קכו) כתב, וחובה על האדם מלפני שבת לעיין במעשיו ויהי' ממארי דחושבנא ויעשה חשבון מה שעשה כל השבוע, ועל חטאים שימצא בעצמו הוא יתחטא בו בעש"ק ויתודה ויתקן כל הקלקול כדי לקבל שבת מלכתא בקדושה ובטהרה, ואפשר שלזה היו תוקעין כשהיו ישראל שרויין על אדמתן בעש"ק ו' תקיעות כמאמרם ז"ל, כדי לעורר העם בתשובה עורו ישנים משנתכם ונרדמים מתרדמתכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם.

וכתב המשנ"ב (סי' רנ ס"ק ג) כתבו הספרים, יהרהר בתשובה ויפשפש במעשייו בכל ערב שבת, כי שבת מקרי כלה מלכתא וכאלו מקבל פני המלך ית"ש, ואין נאה לקבלו כשהוא לבוש בבלויי הסחבות של חלאת העונות.

קדושת שבת היא קדושה עליונה במאד, וא"א להאדם להשיגה מפני שהוא מלובש בששת ימי החול ששולטים בהם ט"ל מלאכות, ואם בששת ימי השבוע יחטא האדם ואשם אזי כאשר יבא יום השבת לא יוכל האדם לקבל קדושתו, ולכן הוא נכון לשוב בתשובה שלימה ביום הששי ולהתוודות מכל מה שפגם כדי לקבל אור השבת כראוי וכו' ע"כ יראה האדם להתוודות ולהרהר בתשובה בערב שבת כדי לנקות הפגם שפגם בענפי השבוע, קודם שיחזרו למקורם, כי אם ח"ו יחזרו הענפים למקורם כשהם פגומים אז תשובתו קשה. ובפרט ת"ח צריכים ביותר להכניע גופם כי אין הנשמה מאירה עד שיכנע הגוף וכוחותיו וכו' ויתכפרו כל עוונותיו ע"י ההוידוי ושמירת קדושת השבת, ואשרי אדם שומע לי לשקוד על ד' זמנים שזכרנו וטוב לו סלה, בפרט ערב שבת. (שומר שבת פרק א סעי' ו-יג).

וכתב היעב"ץ בסידורו (מוסך השבת, אות א), זה לשון כתבי אר"י, אמרו רבותינו ז"ל כל מי שרוצה ליכנס לפני המלך, קודם שיכנס צריך שיתקן עצמו להראות לפני המלך בלבוש נאה, כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק, ויקשט עצמו יום אחד או יותר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (אבות ד, טז) התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין, כן צריך לעורר בערב שבת להכין עצמו לקבל פני המלך כראוי בכבוד ובשמחה

ובספר אור לשמים (בהר, בד"ה וצויתי) כתב, והנה הצדיק נקרא יום הששי וכו' שהוא כולל כל ו' ימי המעשה, ובו העת לתקן כל הו' ימים, כאשר שמעתי בשם רבנו האלהי מו"ה אלימלך מליזענסק זצוק"ל, שערב שבת קודש הוא בחינת ערב יום כיפורים.

ובספר אור זרוע לצדיק (דף נו) כתב, שמעתי ממו"ר הרב מבארנוב זצ"ל ששמע מאיש זקן שהיה משרת בחצר ובית הר"ר אלימלך מליזענסק שאפילו המשרתים והמשרתות בקשו מחילה זה מן זה ממש כערב יום הכיפורים, כולם פחדו ובכו ואיבריהם דא לדא נקשן עד הדלקת נרות של ש"ק, ומשהדליקו הנרות של שבת נפל שמחה רבה על כל אחד ואחד, וכולנו טעמנו שמחת שבת בשמחה גדולה מאוד נעלה.

וכתב הרה"ג המשגיח דישיבת "פורת יוסף" כה"ר אורי כהן שליט"א בספרו למען שכינתך (עמוד רסב הלכה י) וז"ל: ויראה כל אחד לקבוע זמן מוגדר לחשוב מחשבות להרהר בתשובה, בזמן הנוח והמתאים לו, ועי"כ יתרגל וגם לא ישכח. כגון מיד אחרי קריאת שמו"ת או לפני רחיצתו או בהליכתו למקוה.

ט. כ"כ השל"ה (מסכת שבת, אות לב, ד"ה ומדת), ומדת חסידות וקדושה יתירה הוא להיות מוכנים לצורך שבת במלאכות כבידות בחצות, ומחצות ואילך יהי' העסק הכל בקדושת שבת שכולו שבת, דהיינו בהתעוררות תשובה, ותיקוני מעשים ובלימוד התורה, ככה יעשו כל בני בית עד זמן הדלקת נרות, וסימנך 'לא' תעשה כל מלאכה, כי בהתחלת קדושה מחצות ואילך, ובתוס' שעה במוצאי שבת שצריך להוסיף מקודש על החול הרי ל"א שעות.

ועיין בספר אגרות הרב שלמה שלומל זצ"ל (אגרת רביעית) וז"ל: אחד היה פה צפת תוב"ב ושמו כמהר"ר אברהם הלוי זצ"ל, אשר חיבר תיקוני שבת שבסוף קיצור ראשית חכמה, בכל חצות לילה היה קם וסובב כל הרחובות, ונתן קולו והיה צועק בקול מר, קומו לכבוד השם יתברך, שהשכינה היא בגלות, ובית קדשינו היתה לשריפת אש, וישראל הם בצרות גדולות. כמו אלו הדברים הרבה היה מכריז. ועל תלמידי חכמים היה קורא לכל אחד בשמו, ולא זז מן החלון עד שראהו שכבר קם מן המטה. ובשעה אחת נתמלאה כל העיר כולה קולות של גירסות ושל משניות ושל זוהר ומדרשי רז"ל ושל תהלים ושל נביאים ושל פזמונים ובקשות ותחינות. ובליל ששי היה מנהגו של זה החסיד ב' שעות קודם היום, היה קורא על הנשים שיקומו ויכינו לשבת, ושילושו העיסה. והיה מתרה בהם, אם אמצא תבשיל או אפיה על גבי האש סמוך לשבת, תדעו נאמנה שאקח את הכל לעניי הקדש. והיו הנשים מתפחדות ממנו, והיו מזרזין את עצמן זירוז גדול. ובערב שבת סמוך לשקיעת החמה בדק בכל הבתים, וכל מה שמצא על גבי האש, לקחו להקדש.

ועי' בספר רחמי האב (אות שבת, סי' נד) שהביא מעשה נפלא מהגביר ר' איסר'ל (אביו של הרמ"א), שהיה לו חנות גדול ויקר בכל מיני משי, והיה מנהגו כאשר הגיע חצי היום בערב שבת, מיד סגר החנות, פעם אחת נתקנא בו הס"מ ובא לנסותו, והתלבש בדמות שר גדול, ולקח הרבה סחורות יקרים, ועשה השוואה על כל אחד, ועדיין לא מדד כמה אמות יש בכל אחד, ובתוך כך הגיע חצי היום, והלך הגביר לסגור החנות, והשר התחנן לו שיתן לו הסחורה ולא רצה, והפסיד מעות הרבה, וכבדוהו מן השמים עבור זה בבן קדוש, הרמ"א מאורן של ישראל זי"ע.

י. וכך היה מנהגו של מו"ר המקובל האלקי ראש הישיבה כמוה"ר מרדכי שרעבי זצוק"ל שהיה עולה לישיבה בערך בשעה שתים אחרי הצהרים כשהוא לבוש בגדי פאר והדר וכולו אומר כבוד בגדי שב"ק והיינו באים עם מו"ר אבי שליט"א והם היו לומדים תקוני הזוהר עם פירוש "גן הירק" ואנחנו היינו לומדים הלכות בא"ח ורש"י על הפרשה והיינו שמחים מאד.

וכן היה מנהג מו"ר מרן מלכא ראש ישיבת "פורת יוסף" כמוה"ר יהודה צדקה זצוק"ל שהיה בכל ערב שבת לומד חברותא עד שעת תפילת מנחה עם הגאון ר' יעקב כהן זצוק"ל ורק מלימוד זה דיום שישי סיימו כמה פעמים את הש"ס אשריהם ואשרי חלקם.

יא. גמרא סוכה (מד:) אמרו, אל יהלך אדם בערבי שבתות יותר משלש פרסאות. ופירש רש"י, אלא ישבות לו בעוד היום גדול ויכין לו סעודת שבת. והרמב"ם (פ"ל מהלכות שבת הי"א) כתב, אסור לו לאדם שיהלך בערבי שבתות יותר משלש פרסאות מתחלת היום, כדי שיגיע לביתו ועוד היום רב ויכין סעודה לשבת, שהרי אין אנשי ביתו יודעים שהיום יבוא כדי להכין לו, ואין צריך לומר אם היה מתארח אצל אחרים שהוא מביישם מפני שלא הכינו להם דבר הראוי לאורחים. ע"כ. וכן כתב המאירי שם, שדין זה הוא בין היכא שהולך למקום אחר, ובין היכא שחוזר לביתו, שמא לא ימצא דבר מתוקן לצורך השבת, ויפקיע עונג שבת. וז"ל מרן בשלחן ערוך (סימן רמט סעי' א'): אין הולכים בערב שבת יותר מג' פרסאות, כדי שיגיע לביתו בעוד היום גדול. ויוכל להכין צרכי סעודה לשבת, בין שהולך לבית אחרים, בין שהולך לביתו. והני מילי כשהוא בישוב במקום שיוכל להכין צרכי שבת, אבל אם במקום שהוא שם אי אפשר לו להכין צרכי שבת, או שאינו מקום יישוב בטוח, מותר לילך אפילו כמה פרסאות. ואם שלח להודיעם שהוא הולך שם לשבת מותר לילך כמה פרסאות בכל גוונא. ע"כ.

אולם כתב מו"ר האור לציון (ח"ב פט"ז במקורות לתשובה ו). וז"ל: הנה אף שכתב בשו"ע שאם הולך למקום שיודעים שצריך להגיע שם מותר לילך כמה פרסאות שירצה, מ"מ צריך כל אדם לחשוש שמא תארע לו תקלה באמצע הדרך ויתעכב. וחייב כל אדם לדאוג שלא יכשל באיסור תורה, דכתיב ושמרתם את משמרתי, וחמור טפי מהאמור שם בשו"ע, שהרי כאן החשש גדול יותר, שיש לחוש שמא תארע תקלה שאינה תלויה בו, ואז קרוב הדבר שיגיע לידי חילול שבת, ולכן לא יצא אפילו לדבר מצוה. ויש לו לדאוג לכך שיגיע לפחות שעה אחת קודם כניסת השבת, כך שאפילו אם תארע לו תקלה, רוב התקלות אפשר לתקנן בתוך שעה, ולא יבוא לידי חילול שבת.

וכ"כ בקצות השלחן (בדי השלחן סי' סט ס"ק ה) בשם המ"ב (ס"ק ג) וז"ל: ובהרבה אחרונים ראיתי שכתבו דמ"מ צריך ליזהר לכתחלה שלא ילך או יסע עד סמוך לערב מפני שכמה פעמים נכשלים עי"ז ובאים לידי חילול שבת כי בעל אושפיזא או אפילו בביתו כשבא סמוך לשבת מוסיפין לבשל בשבילו ומחללין שבת וגם כמה פעמים יארע דלא יגיע למלון ולביתו מבעוד יום עד שחשכה ממש וכמה חילול שבת יש בהוצאה והכנסה ויציאה מחוץ לתחום ושביתת בהמתו ולכן כל זה ישים האדם ללבו וימהר לשבות אפילו בכפר ולא יסיתנו היצר לומר עוד היום גדול והדרך טוב עכ"ל. והוסיף בקצות השלחן ובפרט בנסיעה באוטומובילים שנתחדש בזמנינו צריך ליזהר שלא יסע דרך רחוקה של איזה שעות בע"ש ולפחות מחצות היום והלאה כי הקלקול מצוי בהם כאשר ענינו רואות ולפעמים צריך כמה שעות לתקנם ועלול מאד לבא לידי חילול שבת ח"ו והחכם עיניו בראשו. וכ"כ בהלכה ברורה (הלכה ד).

יב. מו"ר האור לציון (שם תשובה ז).

יג. בדבר זה נחלקו רבותינו המקובלים דעת המהר"י צמח בנגיד ומצוה שמניחים תפילין לאחר חצות בער"ש. וכן בתוספת שבת (פ"א, א). וכ"כ הרב חמדת ימים (ח"א דף כח ע"ב) וז"ל, וביותר המשכילים [חכמי הקבלה] יזהרו בתפילת מנחת ע"ש להתעטף בטלית ותפילין, כדי להיות מוכנים לקבל קדושת שבת, כי כל דבר שבקדושה בעי הכנה, דהיינו ע"י נשמה חדשה ששורה עליו מהמעשה הטוב. עכ"ל.

אמנם הרמ"ע מפאנו נהג שלא ללבוש תפילין אחר חצות ע"ש. וכ"כ מהר"ם פאפירש ז"ל באור צדיקים [מנחה, דף כד ע"א) וז"ל: קיבלתי ממוז"ל שלא להניח תפילין בע"ש, כי כבר נתנוצץ קדושת שבת" ע"כ, וכ"כ רבנו יוסף אירגאס בספרו שומר אמונים (שו"ת שבסו''ס סימן ז) והביאם הגאון החיד"א במחזיק ברכה (או"ח סי' כה, טז, וסי' רסז, א).

וכן הוא מנהג בית אל, ועיין עוד עיקרי הד"ט (או"ח יא, ב) וכף החיים סופר (סי' כה ס"ק ק. וסי' כט ס"ק ב), וכן פסק מורנו הבן איש חי (ש"א פר' וירא אות כג).

וזכורני באחד ימי השישי שמו"ר היה לומד בישיבה אחר הצהרים ואדם אחד היה יושב בישיבה ומניח תפילין ואמר לו מו"ר כמוה"ר מרדכי שרעבי זצוק"ל הנחת תפילין כבר היום ואמר למו"ר שהניח כבר בבוקר ואמר לו מו"ר לא תניח עתה תפילין אחה"צ כי כבר נכנס הארת שבת ואין ענין להניח תפילין.

יד. רוח חיים (רמב אות ב), כה"ח (ס' רמב אות ט). וכן בשבת חנוכה ירבה בסעודת שבת, בא"ח (שנה א' פר' וישב הלכות חנוכה אות כח).

טו. שעה"כ (דף סב ע"ב), פע"ח (שער יח פרק ג) סידור היר"א (ח"ב דף 99), כה"ח (ס' ר"ן אות ה) והביא שם הטעם כדי לתקנם כהוגן ויהיו נאכלים לתאוה, וכן מצא בשם הירושלמי טועמיה חיים זכו מצוה לטעום קודם השבת תבשילין של שבת לכבוד שבת. והעושה כן מאריכין לו ימיו ושניו. מג"א (ס"ק א), בא"ח (ש"ב פר' לך לך אות ז) וז"ל: ומצוה לטעום מכל התבשילין בע"ש דבר מועט. ע"כ. ומנהג צדיקים לומר בשעת הטעימה "טועמיה חיים זכו".

ובמחזור ויטרי (סי' קצא ד"ה תכנת לשון) הביא, ובירושלמי מפרש טעמא שלא יכעוס על בני ביתו מפני הקדחת תבשילו. וכתוב וידעת כי שלום אהלך (איוב ה, כד). ומוקמינן ליה בשבת בהדלקת הנר וכל שכן שצריך להזהר פן יקדיח התבשיל.

טז. בא"ח (שם) ואם הוא בתענית, כתב באשל אברהם (ס' רנ ס"ק א) ז"ל טועם ופולט וזוכה לחיים העליונים. וכמובן שלא יברך.

יז. דברי שלום במנהגים (סי' לא).

כתב רבינו חיים פלאג'י זצ"ל בספרו כף החיים (סימן ל"ב אות י"ז) שהיות ורבינו הרש"ש זיע"א הוא גלגול רבינו האר"י זיע"א לכן תוקן לומר קודם מנחה בערב שבת סדר התרת קללות לתקן את הקטטה שהיתה בזמן רבינו האריז"ל בער"ש בזמן המנחה ע"כ.

ועיין בספר נקודות הכסף (ח"ג עמוד 53) וז"ל: וביאור סוד תקנה זו שתיקנה רבינו הרש"ש זיע"א, שלא נמצא לה שום מקור בדב"ק של הרב בשעה"כ ובפרע"ח ועוד, וכן ענין אמירתה בע"ש קודם מנחה דווקא, יתבאר עפ"י מ"ש בספר שבחי האר"י, שפעם הגיעו התלמידים עם רבינו האר"י למאמר בזוה"ק פר' מצורע המבאר את ענין "עוזלין דאיילתא", וביקשו מרבינו האר"י שיבאר להם את הענין, ואמר להם שאין לו רשות לגלות ענין זה, אולם מהרח"ו זיע"א והתלמידים הפצירו בו שיגלה להם, ובלית ברירה גילה להם, ואח"כ אמר שבעבור שגילה סוד זה גזרו עליו עונש שיפטר מן העולם, והתלמידים ששמעו זאת החלו לבכות ולהצטער מאוד, ואז רבינו האר"י ציוה להם שידורו עמו בחצר אחת עם בני ביתם ומשפחותיהם, ושם למד עמהם כמה חודשים עד שביום שישי אחד פרצה מריבה גדולה בין הנשים וזה גרם שגם החבירים התקוטטו זה עם זה, ורבינו האר"י עשה שלום ביניהם ואמר להם שכל עוד שיש אחדות ביניהם לא יאונה להם שום רעה ח"ו ויש עליהם שמירה עליונה בזכות הסודות הק' שהם לומדים, אולם אם הם יתקוטטו עלול להיות ח"ו צרה גדולה, ואז נעשה שלום ביניהם זמן מה, עד שביום שישי אחד נתקוטטו הנשים וגררו גם את בעליהם עמהם ונעשתה מריבה גדולה בין כולם, ואז בתפילת מעריב דליל שבת ראו שרבינו האר"י זיע"א בצער גדול, ושאלו אותו מדוע, והשיב להם שבעת קבלת שבת נתגלה אליו הס"מ ואמר לו את הפסוק גם אתם גם מלככם תספו, היינו שנגזר עליו להסתלק מהעולם, ואז נחלה בחולי המגיפה ואחר כמה ימים נסתלק מן העולם.

ונלמד מזה מוסר גדול, שטעם הסתלקות רבינו האר"י זיע"א מן העולם היה משום שגילה את סוד "עוזלין דאיילתא" לחברים, ומסתמא ידע שיקבל עונש זה ובכל זאת מסר את נפשו כדי לגלות את סודות התורה, אולם זה היה יכול להמנע אם התלמידים היו באחדות ולא היו מתקוטטים, כי כח האחדות יסודות התורה העצומים שהיו שם הגינו עליהם מהסט"א, אולם מכיון שנפלה קטטה ביניהם היתה לסט"א שליטה לגרום שיסתלק רבינו האר"י זיע"א מן העולם.

ובשער הגלגולים (הקדמה ל"ט) כתב וזלה"ק: סיפר לי ה"ר יצחק הכהן ז"ל, כי בעת פטירת מורי ז"ל כשיצאתי (היינו המהרח"ו) מאצלו, נכנס הוא (היינו מהר"י כהן) אצלו ויבכה לפניו ויאמר, וכי זו היא התקוה שהיינו כלנו מתאוים בחייך, לראות טובה ותורה וחכמה גדולה בעולם וישיבהו אלו מצאתי אפילו אחד בלבד צדיק גמור בכם, לא סלקוני מהעה"ז קודם זמני, ועודנו מדבר עמו, שאל עלי ואמר היכן הלך חיים, וכי בשעה כזאת הלך מאצלי, ויצטער מאד והבין מדבריו כי היה ברצונו למסור לו איזה דבר ספר, אז אמר לו מה נעשה מכאן ואילך, ויאמר תאמר לחברים משמי שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה זו שלמדתים, כי לא הבינו אותה כראוי, ויבאו ח"ו לידי כפירה ואבוד נפש. ואמנם הרח"ו לבדו יעסוק בה לבדו בלחישה בסתר, ויאמר וכי ח"ו אין עוד לנו תקוה, ויאמר לו, אם תזכו אני אבא להם ואלמדכם, ויאמר לו איך תבא ותלמדנו אחר שאתה נפטר עתה מהעה"ז, ויאמר לו אין לך עסק בנסתרות, איך תהיה ביאתי לכם, אם בחלום אם בהקיץ, אם במראה, ותכף א"ל קום צא מהר, כי אתה כהן, והגיע זמני, כי אין פנאי להאריך בשום דבר, ויצא מהר, וטרם שיצא ממפתן הבית, פתח פיו, ויצאה נשמתו בנשיקה זלה"ה:

והיינו שרבינו האר"י קודם הסתלקותו מהעולם גילה, שיבוא שוב להשלים ולגלות לחברים את הסודות והדרכים שעדיין לא גילה, רק שלא אמר כיצד זה יעשה.

והגה"ק המקובל האלוקי רבי אהרון פרירא זצ"ל בספרו תולדות אהרון ומשה, (הבא יחד עם ספר מעיל קודש ובגדי ישע) בקונטרס אפר יצחק (דף ט' ע"ד) כתב וזלה"ק:

וא"כ שהגדיל הפליא רבינו הרש"ש זיע"א לגלות לנו מה שלא עלה על דעתינו כמש"ל, ודו"ק היטב כדי שנכיר בעזרת השי"ת מתיקות רבינו הרש"ש זיע"א, שגילה לנו בעין טובה ועליו נאמר טוב עין הוא יבורך, כי נתן מלחמו לד"ל, והיודע ומכיר אותו וחכמתו הנפלאה יודה שמה שאמר הר' האר"י זיע"א תאמר לתלמידיו קודם פטירתו שאם יזכו יבוא בגילגול וכו' כמ"ש בשבחי האר"י כנראה לנו שבא בהרש"ש זיע"א, וגילה כל מחסורינו, דכשנדקדק בהקדמותיו נה"ש ורחובות הנהר מעט החזיק את השמים והארץ בתוכו.

ובסה"ק פאת השדה (ח"ב דף רכ"ג) הביא מ"ש רבינו השד"ה זצ"ל וזלה"ק: מצאתי כתוב בספר תוכחות חיים (להרב חיים פלאג'י זצ"ל ח"ב דף צ"ו ע"ב) שכתב שם, שאמרו על רבינו הרש"ש זיע"א, שההבטחה שהבטיח רבינו האר"י ז"ל לתלמידיו כשהיה טובל בתוך המקוה שהוליכוהו לקברו, שאמר להם אם תזכו אבוא אליכם פעם אחרת, כי בא להם הרב האר"י ז"ל בגילגול מוהרש"ש זיע"א

ומוסיף שם: נראה מזה לומר, שמורינו הקדוש הרש"ש זיע"א הוא גילגול רבינו האר"י זלל"ה, ותלמידיו הם תלמידי האר"י ז"ל.

והיינו שרבותינו המקובלים סברו, שהיות ורבינו הרש"ש זיע"א פתח את שערי סודות התורה באופן מיוחד במינו, ואין מי שגילה וביאר בבהירות נפלאה כזו את דברי הרב בע"ח ומבו"ש ועוד ע"י הקדמת רחובות הנהר והגהות השמ"ש, והביאורים לשעה"כ והיחודים ע"י הסידורים הק' והקדמות נה"ש, א"כ הבטחת רבינו האר"י זיע"א שיבוא שוב ללמד את תלמידיו ולהשלים את מה שהחסיר מללמדם התקיימה ע"י שבאה נשמת רבינו הרש"ש זיע"א, ותלמידי רבינו הרש"ש המה גלגול תלמידי רבינו האר''י זע"א.

ולכן תיקן רבינו הרש"ש לעשות התרת נדרים וקללות בע"ש, כי רצה לתקן את פגם הקטטה שהיתה בע"ש שבסיבתה הסתלק רבינו האר"י.

ובספר שיבת ציון (שער א אות כד) כתב שטעם התרת נדרים וקללות בערש"ק, הוא כיון שיום השבת הוא כנגד עולם הנשמות והנחמות, ודומה מעט ליום הכיפורים שבו מבטלים הנדרים והאיסורים, ושולט בו עץ החיים, ובביאורו יושב ציון שם כתב, ועיין בעץ החיים (שער הכללים פ"ז) בסוד ההתרה בליל יו"כ, וכן בשער הכוונות (דף ק' ע''א), וכ"ב הר''ד אבודרהם והרא"ש ועוד, ומביאו דבריהם בטור והב"י (או"ח תריט), וכיון שיום שבת קודש הוא יום בו שולט עץ החיים כדאיתא בהקדמת זוה"ק (ח"א וכ"כ שער מאמרי רשב"י בראשית ד"ו ע"א), ודומה הוא במעלתו בצד מה ליו"כ, כי הוא בינה (עיין זוה"ק ח"ב רד. וח"ג כט.) לכן תיקנו לעשות בערב ש"ק סדר התרת נדרים.

והביא עוד טעם (שם כו) שהוא "משום שצריכים להכנס לקבלת שבת בטהרת הנשמה ונקיותה מכל נדר או איסור, כי נשמה יתירה גוף נקי בעיא".

ומנהגינו בישיבת נהר שלום תכב"ץ מזמן מו"ר הגר"מ שרעבי זצוק"ל לעשות התרת נדרים ביום שישי בבוקר אחר תפילת שחרית. והיע"א.