מאמרי הזוהר הקדוש במעלת ליל שבועות וסדר הלימוד

כ"ב אייר תשפ"ה | 20/05/2025 | 08:52

בראשית ח' ע"א

רִבִּי שִׁמְעוֹן הָוָה יָתִיב וְלָעֵי בְּאוֹרַיְיתָא בְּלֵילְיָא דְּכַלָּה אִתְחַבָּרַת בְּבַעֲלָהּ רשב"י היה יושב ועוסק בתורה בליל שבועות, ומקשט את הכלה שהיא השכינה בכ"ד קישוטיה כדי שלמחר, הכלה תתחבר עם בעלה שהוא ז"א. דְּתָנֵינָן, כָּל אִנּוּן חַבְרַיָּא דִּבְנֵי הֵיכָלָא דְּכַלָּה ששנינו, כל אותם החברים בני היכל הכלה, אִצְטָרִיכוּ בְּהַהִיא לֵילְיָא צריכים באותו לילה, דְּכַלָּה אִזְדַּמָּנַת לְמֶהֱוֵי לְיוֹמָא אַחֲרָא, גּוֹ חֻפָּה בְּבַעֲלָהּ שהכלה שהיא השכינה מזמנת ומכינה עצמה ליום המחרת שהוא יום שבועות, להיות בחופה עם בעלה ז"א בחיק אימא עילאה, לְמֶהֱוֵי עִמָּהּ כָּל הַהוּא לֵילְיָא וכדי להכין את הכלה, צריכים הם להיות נעורים עם השכינה כל אותו הלילה, ליל שבועות, ולעסוק בתורה, ועל ידי זה השכינה שורה עליהם, וּלְמֶחֱדֵי עִמָּהּ בְּתִקּוּנָהָא ולשמוח איתה בתיקוניה על ידי התכשיטים הרוחניים דְאִיהִי אִתְתַּקָּנַת שהיא נתקנת בהם, וזאת ע"י שאנחנו צריכים, לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא לעסוק וללמוד בתורה שבכתב שהיא בז"א ובתורה שבעל פי שהיא בנוק', ועל ידי זה ניתקנים זו"ן, מִתּוֹרָה לִנְבִיאִים בלימוד התורה מתקנים "תפארת" דזו"ן, וע"י הנביאים מתקנים "נצח הוד" דזו"ן וּמִנְּבִיאִים לִכְתוּבִים וּבְמִדְרָשׁוֹת דִּקְרָאֵי וע"י הכתובים מתקנים "יסוד ומלכות" דזו"ן, וע"י המדרש מתקנים "בינה" דזו"ן, וּבְרָזֵי דְחָכְמָתָא ובסודות חכמת הנסתר שהוא חכמה דזו"ן, והכתר נתקן בלימוד ובטבילה בשחרית. בְּגִין דְּאִלֵּין אִנּוּן תִּקּוּנִין דִּילָהּ וְתַכְשִׁיטָהָא מכיון שאלה הם [א] התיקונים שלה שהם כ"ד צירופי אדנ"י והתכשיטים שלה הם שמות יֻ"פָ עֻ"נָ וכו' היוצאים מהתיבות שבסוף כל ספר מהתנ"ך. וְאִיהִי וְעוּלֵמְתָהָא והיא השכינה וז' נערותיה שהם כנגד ז' היכלות ששם נמצאים המלאכים המעלים את השכינה, עָאלַת וְקָיְימַת עַל רֵישֵׁיהוֹן וְאִתְתַּקָּנַת בְּהוּ עולה ונכנסת בבתי כנסיות ושורה על ראשיהם של הצדיקים שעוסקים בתורה וכן של פרצופי האצילות ונתתקנת ומתקשטת בהם, וְחָדַת בְּהוּ כָּל הַהוּא לֵילְיָא ושמחה בחברים שעוסקים בתורה, כל אותו הלילה כי ע"י לימודם ממשיכים לה אורות וקישוטים. וּלְיוֹמָא אָחָרָא לָא עָאלַת לַחֻפָּה אֶלָּא בַּהֲדַיְיהוּ וליום המחרת, יום שבועות, אינה נכנסת לחופה אלא עם אותם צדיקים ונשמות שקשטו אותה, כי היא מתלבשת בפנימיות נשמות הצדיקים שהם חופפים עליה ונעשים לה מלבוש ממש וחופה, וְאִלֵּין אִקְּרוּן בְּנֵי חֻפָּתָא והם נקראים בני החופה כי הם החופה שלה ממש השושבינים השמחים עמה בעת החופה. וְכֵיוָן דְּעָאלַת לְחֻפָּתָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁאִיל עֲלַיְיהוּ וכיון שנכנסת לחופה, הקב"ה שואל עליהם, מי אלו החברים שבאו עם השכינה וּמְבָרֵךְ לוֹן וּמְעַטֵּר לוֹן בְּעִטְרָהָא דְּכַלָּה ומברך אותם במוחין חדשים ומעטר אותם באור מקיף בעטרות השכינה מהמוחין והאורות שקבלה. זַכָּאָה חוּלָקְהוֹן אשרי חלקם.

וְהָוָה רִבִּי שִׁמְעוֹן וְכֻלְּהוּ חַבְרַיָּיא מְרַנְּנִין בְּרִנָּה דְאוֹרַיְיתָא והיה רשב"י וכל החבריא קדישא שמחים בשמחת התורה ומרננים בניגון הטעמים דטנת"א ליחד יחוד עצום על ידם, וּמְחַדְּשָׁן מִלִּין דְאוֹרַיְיתָא כָּל חַד וְחַד מִנַּיְיהוּ ומחדשים חידושים בפרד"ס התורה וכך היו מקשטים את השכינה כל אחד ואחד מהם, וְהָוָה חָדֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן וְכָל שְׁאָר חַבְרַיָּיא והיה שמח רשב"י וכל החברים. אָמַר לוֹן רִבִּי שִׁמְעוֹן אמר להם רשב"י, בָּנַי, זַכָּאָה חוּלָקְכוֹן, בְּגִין דִּלְמָחָר, לָא תֵיעוּל כַּלָּה לַחֻפָּה אֶלָּא בַּהֲדַיְיכוּ בני, אשרי חלקכם, כיון שלמחר יום שבועות, לא תכנס הכלה, השכינה ליחוד העליון לחופה אלא אתכם. בְּגִין דְּכֻלְּהוּ דִּמְתַקְּנִין תִּקּוּנָהָא בְּהַאי לֵילְיָא וְחָדָאן בָּהּ בשביל שכל אותם החברים שעוסקים בתורה ומתקנים את תכשיטיה בזה הלילה ושמחים בה, כֻּלְּהוּ יְהוֹן רְשִׁימִין וּכְתִיבִין בְּסִפְרָא דְדֻכְרַנָּיָא כולם יהיו רשומים וכתובים בספר הזכרון שהוא המלכות כי הספר הוא בחי' המלכות והזכרון הוא היסוד, וא"כ כל החברים יהיו חקוקים בשכינה הקדושה, וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְבָרֵךְ לוֹן בְּשִׁבְעִין בִּרְכָאן והקב"ה מברך אותם בשבעים ברכות, שהם אותיות עסמ"ב קס"א קמ"ג קנ"א שיש בהם ע' אותיות (ע"ה), וכן שבע ספירות של ז"א שכל אחת כלולה מעשר, וְעִטְרִין דְּעָלְמָא עִלָּאָה ועטרות, שהוא אור מקיף, מעולם העליון, שהיא אמא עילאה, אל המלכות.

פָּתַח רִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל (תהלים יט ב) השמים הוא הת"ת שהוא הז"א, ואמר, ה-שמים לכלול את הנוק' עם ז"א, ויש יחוד ז"א ונוק', ולכן הם מאירים כספירים, וכאשר מזדווגים, אז מאיר ז"א אל המלכות הנקראת "כבוד אל" גימט' ס"ג, כי עתה ביום שבועות, המלכות יש לה הארה מן הדעת הפנימית שהיא ס"ג. קְרָא דָא הָא אוֹקִימְנָא לֵיהּ פסוק זה כבר פירשנו אותו. אֲבָל בְּזִמְנָא דָא דְּכַלָּה אִתְּעָרָא לְמֵיעַל לַחֻפָּה בְּיוֹמָא דְמָחָר אבל בזמן הזה, בליל שבועות, כשהכלה שהיא השכינה מתעוררת כל הלילה להכנס לחופה למחרת ביום שבועות, אִתְתַּקָּנַת וְאִתְנָהִירַת בְּקִשּׁוּטָהָא בַּהֲדֵי חַבְרַיָּיא דְּחָדָאן עִמָּהּ כָּל הַהִיא לֵילְיָא נתקנת בכ"ד צירופי אדנ"י ומאירה בקישוטיה מהשמות היוצאים מכל ספרי התנ"ך יֻפָ עֻנָ וכו' יחד עם החברים השמחים איתה, שעסקו בתורה כל אותו הלילה, וְאִיהִי חָדַאת עִמְּהוֹן והיא שמחה עמהם. וּבְיוֹמָא דְּמָחָר וביום המחרת בתפילות שחרית ומוסף, כַּמָּה אוּכְלוּסִין חַיָּילִין וּמַשִּׁרְיָין מִתְכַּנְּשִׁין בַּהֲדָהּ כמה אוכלוסין שהם חיילות דמלכות דבריאה וחיילות דמלכות דיצירה וחיילות דמלכות דעשיה מתכנסים אתה יחד בעלייתה ליחוד לקבל השפע. וְאִיהִי וְכֻלְּהוּ מְחַכָּאן לְכָל חַד וְחַד דִּתַקִּינוּ לָהּ בְּהַאי לֵילְיָא והיא וכל אותם חיילות מחכים לכל אחד ואחד שתיקנו אותה וקישטו אותה בזה הלילה היות ואי אפשר לכוין השעה של כל המתפללים בארץ ובעולם שתיקנו וקישטו אותה בזה הלילה כי בלימוד תיקנו בחי' האח' שלה ועתה בתפילה מתקנים בחי' הפנים שלה וגורמים היחוד בשים שלום. כֵּיוָן דְּמִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא מכיון שכבר כולם מתחברים כאחד העליונים והתחתונים יחד עם השכינה, ובודאי שהם עולים עמה אבל לא נכנסים עמה יחד לחופה, וְאִיהִי חָמַאת לְבַעְלָהּ והיא השכינה רואה ומתייחדת עם בעלה פב"פ. מַה כְּתִיב מה כתוב הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים [ב] כְּבוֹד אֵל. הַשָּׁמַיִם דָּא חָתָן דְּעָאל לַחֻפָּה השמים זה החתן שהוא ז"א שנכנס כדי להזדווג עם השכינה. מְסַפְּרִים, מְנַהֲרִין כְּזוֹהֲרָא דְּסַפִּיר מספרים פירוש מאירים מכח המוחין שקיבל מפרצופי או"א וא"א  כזוהר הספיר, דְּנָהִיר וְזָהִיר מִסְּיָיפֵי עָלְמָא וְעַד סְיָיפֵי עָלְמָא. שמאיר ומזהיר מסוף העולם מהכתר, עד סוף העולם שהוא עד המלכות, היות וקבל המוחין מאו"א וא"א, ובתחילה קודם קבלת המוחין היה מאיר מהחסד עד המלכות ועתה מהכתר עד המלכות.

כְּבוֹד אֵל, דָּא כְּבוֹד כַּלָּה דְּאִקְּרֵי אֵל זה כבוד הכלה שהיא השכינה הקדושה שנקראת אל, דִּכְתִיב (תהלים ז יב), וְאֵל זוֹעֵם בְּכָל יוֹם המלכות זועמת מתוקף הדינים שיש בה ושם א"ל שבה ממתק אותם. בְּכָל יוֹמֵי שַׁתָּא אִקְּרֵי אֵל בכל ימות השנה נקראת המלכות בשם אל בלבד, וְהַשְׁתָּא דְּהָא עָאלַת לַחֻפָּה ועתה ביום שבועות שהיא נכנסת לחופה ומקבלת שפע דמוחין דדעת הפנימי שהוא שם ס"ג שמספרו כבו"ד א"ל, אִקְּרֵי כָּבוֹד נקראת כבוד ג"כ ע"י כ"ד קישוטי כלה, וְאִקְּרֵי אֵל ונקראת אל כי ג"כ מקבלת שפע מהכתר העליון. יְקָר עַל יְקָר. כבוד על כבוד, שקבלה מח חכמה נְהִירוּ עַל נְהִירוּ אורות על אורות כנגד מח בינה. וְשָׁלְטָנוּ עַל שָׁלְטָנוּ. ושלטון ומלכות על שלטון ומלכות, כנגד הדעת, ועתה נשלמו לה מוחין דחב"ד, ועל ידי זה היא שולטת ומנהיגה את העולם. כְּדֵין בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּשָׁמַיִם עָאל לַחֻפָּה ואז באותה שעה שעם ישראל מתפללים שחרית ומוסף שאז ז"א שנקרא שמים נכנס להזדווג עם המלכות בהיכל או"א, וְאָתֵי וְנָהִיר לָהּ ובא ומאיר ונותן מוחין לנוק', כָּל אִנּוּן חַבְרַיָּיא דְּאַתְקִינוּ לָהּ כל אותם החברים שתקנו וקשטו את הכלה בליל שבועות, כֻּלְּהוּ אִתְפָּרְשֵׁי בִּשְׁמָהָן תַּמָּן כולם נזכרים בחופה העליונה בשמותם פלוני בן פלוני, ע"י היסוד דז"א בספר הזכרון להזכירם לברכה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב זהו שכתוב (תהלים יט ב), וּמַעֲשֵׂה יָדָיו הם ישראל הקדושים מעשה ידיו דזו"ן, מַגִּיד הָרָקִיעַ היסוד שנקרא רקיע מפרש את שמותם. מַעֲשֵׂה יָדָיו, אִלֵּין אִנּוּן מָארֵי קַיָּימָא דִּבְרִית בַּהֲדֵי כַּלָּה אלו אותם בעלי שמירת הברית עם הכלה שהיא השכינה שכרתו עמה ברית, וְאִנּוּן מָארֵי קַיָּימָא דִבְרִית אִקְּרוּן מַעֲשֵׂה יָדָיו אותם בעלי שמירת הברית נקראים מעשי ידיו, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר כמו שנאמר (תהלים צ יז), וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ דָּא בְּרִית קַיָּימָא דַּחֲתִים בְּבִשְׂרָא דְּבַר נָשׁ פי' זה ברית קודש ששמורה וחתומה בבשר של האדם שאנחנו מלים אותה "כוננהו" שלא יבא לידי עבירה [ג].

ח"א דף ט' ע"א

וסיים רשב"י המאמר ואומר ומפרש שכרו של מי שלומד כל הלילה:

תִּיבוּ יַקִּרִין תִּיבוּ שבו מכובדים שבו וּנְחַדֵּשׁ תִּקּוּן דְּכַלָּה בְּהַאי לֵילְיָא ונחדש ונתקן קישוטי הכלה בזה הלילה. דְּכָל מָאן דְּאִשְׁתַּתַּף בַּהֲדָהּ בְּהַאי לֵילְיָא שכל מי שמשתתף עמה ולומד ואינו ישן כלל  ועושה את התיקון הנצרך לשכינה בזה הלילה, יְהֵא נָטִיר עֵילָּא וְתַתָּא כָּל הַהִיא שַׁתָּא יהיה שמור בעליונים ובתחתונים כל אותה השנה, כלומר שיתבטלו מעליו גזירות שנגזרו מלמעלה, וגם יהיה שמח למטה ולא יוכלו להרע לו, וְיַפִּיק שַׁתָּא בִּשְׁלָם [ד] ויוציא את השנה בשלום. עֲלַיְיהוּ כְּתִיב עליהם כתוב (תהלים לד ח-ט) חוֹנֶה מַלְאַךְ יְיָ סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם. טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב יְיָ ומפרש שמלאך ה' שהיא השכינה הקדושה, מקפת לאותו אדם ושומרת אותו בגלל שזכה בזה הלילה ללמוד תורה להשתתף לראות ולשמוח בקישוטי הכלה.

אמור צ"ז ע"ב

תָּא חֲזֵי, כָּל בַּר נָשׁ דְּלָא מָנֵי חוּשְׁבָנָא דָּא בא וראה, כל אדם שלא סופר חשבון זה, אִנּוּן שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת שהם שבע שבתות תמימות של ספירת העומר, לְמִזְכֵּי לְדַכְיוּתָא דָּא כדי לזכות לטהרה העליונה הזאת, מאחיזת החיצונים, לָא אִקְּרֵי טָהוֹר, וְלָאו בִּכְלָלָא דְּטָהוֹר הוּא [ה] לא נקרא טהור ואיננו בכלל ישראל הטהורים, וְלָאו הוּא כְּדַאי לְמֶהֱוֵי לֵיהּ חוּלָקָא בְּאוֹרַיְיתָא ואין הוא כדאי שיהיה לו חלק בתורה כי חסרה לו הטהרה והקדושה שקונים בה את התורה כי לפני אותיות תורה יש אותיות קדושה. וּמַאן דְּמָטֵי טָהוֹר לְהַאי יוֹמָא ומי שמגיע טהור [ו] ביום חג השבועות ע"י שספר את העומר, וְחוּשְׁבָּנָא לָא אִתְאַבִּיד מִנֵּיהּ והחשבון לא נאבד ממנו, כַּד מָטֵי לְהַאי לֵילְיָא כאשר יגיע לזה הלילה, לִבְעֵי לֵיהּ לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא צריך הוא ללמוד ולעסוק בתורה, וּלְאִתְחַבְּרָא בָּהּ, וּלְנָטְרָא דַּכְיוּ עִלָּאָה, דְּמָטֵי עָלֵיהּ בְּהַהוּא לֵילְיָא, וְאִתְדַּכֵּי ולהתחבר בתורה ובשכינה ולשמור הטהרה העליונה שתגיע אליו באותו לילה ע"י הספירה שגמר לספור, וע"י הלימוד של הלילה הקדוש הזה יזכה לטהרה העליונה.

וְאוֹלִיפְנָא, דְּאוֹרַיְיתָא דְּבָעֵי לֵיהּ לְמִלְעֵי בְּהַאי לֵילְיָא ולמדנו, התורה שצריך האדם ללמוד בזה הלילה היא, אוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה תורה שבעל פה שהם סודות התורה, חוץ מהמקרא והנ"ך ממה שלמד עד חצות לילה, בְּגִין דְּיִתְדַּכּוּן (ס"א דְּיִתְדַּבַּק) כַּחֲדָא, מִמַּבּוּעָא דְּנַחֲלָא עֲמִיקָא בשביל שיטהרו ויזדככו עם ישראל והשכינה כאחד בשלמות מהמבוע של הנחל העמוק, שהוא הבינה העליונה, כי אחר הלימוד באשמורת הבוקר הולכים ישראל והשכינה הקדושה יחד למקוה העליון, כי למקוה התחתון של המלכות מספיק לספור שבעה ימים, אבל למקוה העליון של הבינה צריך ז' שבועות. לְבָתָר בְּהַאי יוֹמָא, לֵיתֵי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב, וְיִתְחַבֵּר בָּהּ ואחר כך בזה היום שהוא חג השבועות, יבא התורה שהוא פרצוף ז"א (ס"א בְּהוּ) עם הנוק' שהיא תורה שבעל פי, וְיִשְׁתַּכְּחוּן כַּחֲדָא בְּזִוּוּגָא חַד לְעֵילָּא. וימצאו יחד ביחוד אחד למעלה. כְּדֵין מַכְרִיזֵי עָלֵיהּ וְאָמְרֵי ואז מכריזים עליו, ואומרים על מי שהשתתף בלימוד בליל שבועות ותיקן וקישט את השכינה, (ישעיה נט כא) וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר יְיָ', רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ וְגוֹ' הקב"ה אומר זאת בריתי שהיא השכינה, וגם רוחי שהיא שפע מז"א הנקרא רוח ישרה וישכון עליך, "ודברי" שהוא לימוד כ"ד ספרים שקשטת את השכינה אשר שמתי בפיך, שכל זה עשית ע"י הבל פיך שלמדת, על ידי זה תזכה שלא ימושו מפיך וכו'.

וְעַל דָּא, חֲסִידֵי קַדְמָאֵי לָא הָווּ נָיְימֵי בְּהַאי לֵילְיָא ועל זה החסידים הראשונים לא היו ישנים בזה הלילה של ליל שבועות, וְהָווּ לָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא והיו לומדים ועוסקים בתורה, וְאָמְרֵי, נֵיתֵי לְאַחֲסָנָא יְרוּתָא קַדִּישָׁא, לָן, וְלִבְנָן, בִּתְרֵין עָלְמִין והיו אומרים, בואו לנחול את התורה שהיא ירושה קדושה לנו ולבנינו בשני עולמות. וְהַהוּא לֵילְיָא, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִתְעַטְּרָא עָלַיְיהוּ ובאותו לילה השכינה מתעטרת ונעשית כתר ואור על ראשם, וְאַתְיָיא לְאִזְדַּוְּוגָא בֵּיהּ בְּמַלְכָּא ובאה למחרת ביום להתייחד בו במלך ז"א, בתפילות שחרית ומוסף כנודע מדברי הרב, וְתַרְוַויְיהוּ מִתְעַטְּרֵי עַל רֵישַׁיְיהוּ, דְּאִנּוּן דְּזָכַאן לְהָכִי ושניהם, זו"ן, מתעטרים ומאירים מהיחוד העליון ומשפיעים שפע על ראשיהם של אותם שזכו לסייע ולגרום את היחוד הזה ע"י שעסקו בתורה בלילה.

רִבִּי שִׁמְעוֹן הָכִי אָמַר רשב"י כך היה אומר, בְּשַׁעֲתָא דְּמִתְכַּנְּשֵׁי חַבְרַיָּיא בְּהַאי לֵילְיָא לְגַבֵּיהּ בשעה שהיו מתקבצים החברים בזה הלילה אצלו, נֵיתֵי לְתַקְּנָא תַּכְשִׁיטֵי כַּלָּה נבוא לתקן את התכשיטים של הכלה שהיא השכינה הקדושה, בְּגִין דְּתִשְׁתַּכַּח לְמָחָר בְּתַכְשִׁיטָהָא, וְתִקּוּנָהָא כדי שתמצא למחר בשעת התפילה שאז הוא היחוד, מקושטת בתכשיטיה ותיקוניה שהם כ"ד צירופי אדנו"ת והשמות היוצאים מסוף הכ"ד ספרים, לְגַבֵּי מַלְכָּא כִּדְקָא יָאוּת זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּחַבְרַיָּיא להעלותה לצורך היחוד לפני המלך ז"א כמו שצריך. אשרי חלקם של החברים, כַּד יִתְבַּע מַלְכָּא לְמַטְרוֹנִיתָא, מַאן תַּקִּין תַּכְשִׁיטָהָא כאשר יבקש המלך לדעת מן המלכה שתספר לו, מי הוא שתיקן את תכשיטיה שהם השמות שבסוף כ"ד ספרים, וְאַנְהִיר עִטְרָהָא והאיר את עטרותיה שהם המוחין הגדולים שמקבלת ביום זה, וְשַׁוֵּי תִּקּוּנָהָא וסידר את תיקוניה שהם כ"ד צירופי אדנו"ת. וְלֵית לָךְ בְּעָלְמָא מַאן דְּיָדַע לְתַקָּנָא תַּכְשִׁיטֵי כַּלָּה, אֶלָּא חַבְרַיָּיא ואין לך בעולם מי שיודע לתקן את תכשיטי הכלה אלא החברים שהם בעלי קבלה שיודעים סודות התורה שנקראים בנים היודעים שכל תיקוני השכינה תלויים בהם, זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי אשרי חלקם בעולם הזה והעולם הבא.

תָּא חֲזֵי בא וראה, חַבְרַיָּיא מְתַקְּנֵי בְּהַאי לֵילְיָא תַּכְשִׁיטָהָא לְכַלָּה, וּמְעַטְּרֵי לָהּ בְּעִטְרָהָא החברים ע"י לימוד ליל שבועות, מתקנים בזה הלילה את הנוק' שהיא השכינה הקדושה בכ"ד קישוטים ומעטרים אותה בעטרות ע"י שממשיכים לה את המוחין, לְגַבֵּי מַלְכָּא כדי שתוכל לעלות למלך ז"א. וּמַאן מַתְקִין לֵיהּ לְמַלְכָּא בְּהַאי לֵילְיָא ושואל, ומי מתקן את המלך שהוא ז"א בזה הלילה, לְאִשְׁתַּכְּחָא בָּהּ בְּכַלָּה, לְאִזְדַּוְּוגָא בָּהּ בְּמַטְרוֹנִיתָא להמצא עם הכלה להתייחד עם השכינה, כלומר שז"א יהיה מתוקן ומזומן עם המוחין להתייחד עם השכינה, הגורם לזה הוא. נַהֲרָא קַדִּישָׁא עֲמִיקָא דְּכָל נַהֲרִין, אִימָּא עִלָּאָה הנהר הקדוש העמוק מכל הנהרות שהיא אמא העליונה, שהיא נותנת לו את המוחין ומתקנת לו את הכתר מהת"ת שלה כנודע. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, זהו שכתוב (שיר השירים ג יא) צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְגוֹ'. לְבָתָר דְּאַתְקִינַת לֵיהּ לְמַלְכָּא, וְאַעְטַרַת לֵיהּ אחרי שהאמא העליונה תיקנה את המלך ועיטרה אותו במוחין דכח"ב, אָתְיַית לְדַכְּאָה לָהּ לְמַטְרוֹנִיתָא היא באה לטהר את המלכה, וּלְאִנּוּן דְּמִשְׁתַּכְּחֵי גַּבָּהּ ולכל אותם שנמצאים אתה, כלומר בני ישראל העוסקים בתורה.

לְמַלְכָּא דְּהָוָה לֵיהּ בַּר יְחִידָאי משל למלך שהיה לו בן יחיד, אָתָא לְזַוְּוגָא לֵיהּ בְּמַטְרוֹנִיתָא עִלָּאָה בא להשיא לו את הכלה העליונה והחשובה, מַאי עָבְדַת אִמֵּיהּ כָּל הַהוּא לֵילְיָא מה עשתה אימו אותו ליל הנישואין, עָאלַת לְבֵי גְּנִיזָהָא נכנסה לבית האוצרות, אַפִּיקַת עִטְרָא עִלָּאָה בְּשִׁבְעִין אַבְנֵי יְקָר סַחֲרַנָּהָא, וְאַעְטַרַת לֵיהּ והוציאה עטרה עליונה וחשובה שקבועות בה שבעים אבנים יקרות סביבה, שהם כנגד שבעים אותיות של עסמ"ב קס"א קמ"ג קנ"א (ע"ה) והעטירה לחתן בהם. אַפִּיקַת לְבוּשִׁין דְּמִילַת וְאַלְבִּישַׁת לֵיהּ ועוד הוציאה מלבושי משי והלבישה אותו בסוד אור מקיף, וְאַתְקָנַת לֵיהּ בְּתִקּוּנֵי דְּמַלְכִין ותיקנה אותו במלבושי מלכים.

לְבָתָר עָאלַת לְבֵי כַּלָּה ולאחר מכן נכנסה אמא עילאה לבית הכלה, חָמָאת עוּלֵימְתָהָא, דְּקָא מְתַקְּנֵי עִטְרָהָא וראתה את נערותיה שהם הצדיקים שמתקנים את עטרותיה שהם המוחין שלה, וּלְבוּשָׁהָא, וְתַכְשִׁיטָהָא, לְתַקְּנָא לָהּ ואת לבושיה שהם אורות המקיפים שלה, ואת תכשיטיה שהם השמות שיוצאים מכ"ד ספרים כדי לתקן ולקשט אותה. אָמְרָה לוֹן, הָא אַתְקִינַת בֵּי טְבִילָה, אֲתַר דְּמַיִּין נָבְעִין אמרה להם אמא עילאה, הרי תיקנתי את בית הטבילה מקום של מים נובעים כדי שתטהר מן החיצוניים שסובבים אותה, וְכָל רֵיחִין וּבוּסְמִין סוּחֲרַנֵּי אִנּוּן מַיִּין, לְדַכְּאָה לְכַלָּתִי וכל ריחות ובשמים טובים סביב אותם המים כדי לטהר את כלתי, לֵיתֵי כַּלָּתִי, מַטְרוֹנִיתָא דִּבְרִי וְעוּלֵימְתָהָא, וא"כ תבוא כלתי המלכה של בני ונערותיה, וְיִתְדַּכּוּן בְּהַהוּא אֲתַר דְּאַתְקִינַת בְּהַהוּא בֵּי טְבִילָה ויטהרו באותו מקום שתיקנתי באותו בית הטבילה, דְּמַיִּין נָבְעִין דְּעִמִּי של מים נובעים שאצלי. לְבָתָר תַּקִּינוּ לָהּ בְּתַכְשִׁיטָהָא לאחר מכן תקשטו אותה בתכשיטיה, אַלְבִּישׁוּ לָהּ לְבוּשָׁהָא ותלבישו אותה בלבושיה, אַעֲטָרוּ לָהּ בְּעִטְרָהָא ותעטרו אותה בעטרותיה [ז]. לְמָחָר כַּד יֵיתֵי בְּרִי לְאִזְדַּוְּוגָא בְּמַטְרוֹנִיתָא ולמחר כאשר יבא בני להתייחד עם המלכה, יַתְקִין הֵיכָלָא לְכֻלְּהוּ, וְיִשְׁתַּכַּח מָדוֹרֵיהּ בְּכוּ כַּחֲדָא הוא יכין היכל לכולם וימצא דירתו בכם יחד.

כַּךְ מַלְכָּא קַדִּישָׁא, וּמַטְרוֹנִיתָא, וְחַבְרַיָּיא, כְּהַאי גַּוְונָא והנמשל, כך המלך הקדוש ז"א והמלכה, והחברים הצדיקים העוסקים בתורה כעין זה. וְאִימָּא עִלָּאָה דִּמְתַּקָּנַת כֹּלָּא ואמא העליונה שמתקנת את הכל. אִשְׁתַּכַּח דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, וּמַטְרוֹנִיתָא, וְחַבְרַיָּיא נמצא שהמלך העליון והמלכה והחברים, מָדוֹרֵיהוֹן כַּחֲדָא, וְלָא מִתְפָּרְשִׁין לְעָלְמִין משכנם יחד ואינם נפרדים לעולם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב זהו שכתוב (תהלים טו א-ב), יְיָ' מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ וְגוֹ', הוֹלֵךְ תָּמִים וּפוֹעֵל צֶדֶק. מַאן הוּא פּוֹעֵל צֶדֶק מי הוא פועל צדק. אֶלָּא, אִלֵּין אִנּוּן דִּמְתַקְּנֵי לְמַטְרוֹנִיתָא בְּתַכְשִׁיטָהָא, בִּלְבוּשָׁהָא, בְּעִטְרָהָא. וְכָל חַד, פּוֹעֵל צֶדֶק אִקְּרֵי הם אותם הצדיקים שמתקנים את המלכות בתכשיטיה בלבושיה ובעטרותיה וכל אחד נקרא פועל צדק.

אָמַר רִבִּי חִיָּיא, אִלְמָלֵא לָא זָכֵינָא בְּעָלְמָא, אֶלָּא לְמִשְׁמַע מִלִּין אִלֵּין דַּיִי אמר רבי חייא, אם לא הייתי זוכה בעולם אלא לשמוע מילים אלו די לי. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּאִנּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא אשרי חלקם של אותם שעוסקים בתורה, וְיָדְעִין אוֹרְחוֹי דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא ויודעים את דרכיו ומצותיו של המלך הקדוש, דִּרְעוּתָא דִּלְהוֹן בְּאוֹרַיְיתָא ושהרצון שלהם בתורה ובמצות, עָלַיְיהוּ כְּתִיב עליהם כתוב (תהלים צא יד) כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ. וּכְתִיב (תהלים צא טו) אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ.