חומרת איסור אונאה

ט"ו אייר תשפ"ה | 13/05/2025 | 17:53

"וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (כה, יז).

חומרת איסור אונאה

כאן כתבה התורה אזהרה שלא להונות איש את אחיו. ואמרו רז"ל (בבא מציעא מט:) האונאה עד שתות בדמיו. כלומר, אסור למכור לחברו ביותר משישית בשווי המקח. כגון, אם היה שוה חמש - לא ימכור אותו בשש.

ורמזו המפרשים, כי סופי תיבות "איש את עמיתו ויראת" הם: שתות. ומה שהתורה רמזה זאת בסופי התיבות, לרמוז שסופו להיפרע על כך.

ועוד, מכך שסמכה התורה דין זה לפסוק (לעיל יג): תשובו איש אל אחוזתו, רמזה בזה, שבמקרה בו נעשתה האונאה בשתות, יש להחזיר המקח או יחזיר לו האונאה. אבל ביותר משתות בטל המקח, ואפילו החזיר את היותר שלקח ממנו, יכול המתאנה לדרוש שיתבטל המקח. וממילא למדים אנו שבפחות משתות אינו חוזר, שאם לא-כן היה לו להשמיענו רבותא, ולרמוז שאף בפחות משתות בטל המקח.

ובפרק הזהב (בבא מציעא נט.), אמר רב חסדא: כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה. אמר רבי אבהו: שלשה אין הפרגוד ננעל בפניהם; אונאה, וגזל, ועבודה זרה. וכיצד היא האונאה? כגון, מי שיודע בחברו שאינו יודע בטיב משא ומתן, אם יבא אצלו וישביח לו מקחו במה שאין בו, וימשכהו בדבריו, ויגרום לו לקנותו ביותר משוויו או לגנוב דעתו - כל זה נקרא גניבת דעת ומרמה ותחבולה.

ורבים מעמי הארץ לא יודעים מאיסור זה, ולפי דעתם אין זה כי אם חריצות וחריפות, וזה מדרך הגיבורים במשא ומתן. ודבר זה גורם שהעולם הולך ומתמעט, וגלגל העניות הולך וחוזר בעולם, וחושבים בדעתם שמרויחים לפי שעה, ואינו אלא כמאמר הנביא (ירמיה יז, יא): עושה עושר ולא במשפט. וכל אחד חושב שלעולם יהיה כך, ו"אני ואפסי עוד" (ע"פ ישעיה מז, ח), קימה היתה לו, "הבוטחים על חילם וברב עשרם יתהללו" (תהלים מט, ז).

אך הם לא יראו את הנולד, כי לא תדע מה ילד יום, יצבור ולא ידע מי אוספם, כי בעינינו ראינו ואבותינו סיפרו לנו, שכמה עשירים ירדו מנכסיהם, ההפוכה כמו רגע, התעיף עיניך בו ואיננו, אוי למי שנהפך עליו הגלגל, ואז באותה שעה אפילו רצה לתקן אשר עיוות אין בידו לא כסף ולא שוה כסף, וצועק על מה שעבר, וזוזים זזו ממקומם.

וידוע, שתחילת דינו של אדם על משא ומתן באמונה (שבת לא.), והירא את דבר ה', יקרא מקרא שכתוב (משלי ג, ה): ואל בינתך אל תשען, וילך אצל תלמיד חכם וילמד ממנו דרך ישרה שיבור לו האדם. ואל יאמר אני בעל שכל גדול, וכל תחבולותיי על פי האמת והצדק, שאין אדם רואה חובה לעצמו, ואפילו מה שלפי דעתו אמת - אינו אמת. ועל זה וכיוצא בזה אמר החכם (משלי כו, יב): ראיתי איש חכם בעיניו - תקוה לכסיל ממנו. שהכסיל יודע בעצמו שהוא היום כסיל, וכאשר תהיה לו שעת הכושר - יחזור בתשובה. אבל מי שהוא בער ולא ידע, אלא חכם בעיניו, לא שייך לו לעשות תשובה. אם כן, צריך האדם הסוחר להתייעץ עם מי שהוא גדול ממנו, להודיעו דרך משא ומתן. (מוסר חכמים).

מעשה נורא ברבי משה גלנטי זצ"ל

ומעשה שהיה עם מהר"ם גלנטי ז"ל שהיה חי בימי הרב האריז"ל. יום אחד, בעת שהיה יושב עם הרב אמר לו רצוני שתראה במצחי אם יש בידי עון, אמר לו: אני רואה, כי יש בידך גזל. באותה שעה נצטער הרב צער גדול, ולבש שק ואפר וישב משתומם. והרב הנזכר, היתה מלאכתו בצמר גפן שנטווה על ידי נשים. למחר באו הנשים לעשות מלאכה, ראו את הרב לובש שק ומצטער בנפשו צער גדול. בא הרב ז"ל ונתן לפניהם תל של פרוטות, אמרו לו: על מה אדוני מצטער? אמר להם: יש בידי גזל ואיני יודע למי, רצוני כי מי שיודע שיש לו אצלי שום דבר, יבא יטול את שלו ותמחלו לי אתם מחילה גמורה. עמדה אחת מהן ולקחה שתי פרוטות, וענו כולם ואמרו: מחול לך.

אמרו לה לאשה: למה לקחת שתי פרוטות? אמרה להם: יום אחד היתה מלאכתי בצמר גפן דק ביותר מחברותי, ונתן לי הרב כמו חברותי, ונתאנתי בשתי פרוטות. לאחר מכן, הלך בשנית אצל הרב ואמר לו הרב: וסר עונך וחטאתך תכופר, ונמחל עוון הגזל ולא נשאר בידך שום רושם. (מוסר חכמים).

מה אומרת הקרקע?

סיפר הגאון רבי אברהם הכהן זצ"ל, רבה של ספקס שבתוניסיה: מעשה בשני בעלי דין שבאו לפני הדיין להגיש את תעצומותיהם על אודות חלקת קרקע, זה אומר כולה שלי, וזה אומר לא כי, אלא שלי היא. זה טוען טענותיו, וזה משמיע נימוקיו, וכרגיל, דרך כל איש ישר בעיניו, כל אחד מתחפר בעמדתו, בטוח שהצדק עמו.

נסה הדיין לפשר ולתווך, לקיים מה שנאמר: האמת והשלום אהבו, דין אמת שישכין גם שלום, פשרה צודקת שתהיה מקובלת על הכל, אך לשוא. כל אחד היה בטוח שהקרקע שלו היא, ומדוע יוותר לחברו במאומה, קם הרב מכסאו ואמר: שלמה המלך אמר, כי טוב מראה עינים, רצוני לראות את קרקע המריבה, תמהו המתדיינים, מה יתן ומה יוסיף מראה המגרש, אך זה רצון הדיין, והוא כבודו. נלוו אליו אל שטח המריבה, עמד הרב על קרקע השנויה במחלוקת, הביט בה וסכם: אתה אומר ששלך היא, אכן כן אישר האיש, ואתה טוען ששלך היא, אמר הרב, אמנם כן השיב רעו, עתה, אמר הרב לא נותר לי אלא לשמוע מה אומרת הקרקע עצמה, למי היא שייכת, השתאו המתדיינים, והרב התכופף אל הקרקע, הטה אזנו בשים לב, כעבור רגע קט הזדקף ואמר, הכל בהיר ונהיר, היודעים אתם מה השיבה הקרקע, אמר הרב, הקרקע אמרה לי ששניכם כאחד שלה שכן סוף שניכם למות ולהיטמן בה, אם כן מה לכם לריב עליה, השלימו ביניכם וחיו בשלום, נרעשו מתשובתה של הקרקע, מדבריו של הרב, וקבלו את הצעת הפשרה.

"וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" (כה, יז).

הקב"ה מקפיד על האונאה

בגמרא מסכת בבא מציעא (נט.) מובא מחלוקת גדולה שהיתה בין רבי אליעזר לחכמים, אודות תנור שחתכו לחוליות, והניח חוליא על גבי חוליא ונתן חול בין החוליות ונמצא שאינן מחוברות זו לזו, ומבחוץ טח את התנור בטיט כדרך שעושים לתנורים. שרבי אליעזר מטהר את התנור, הואיל ויש חול בין החוליות, ובכך אינו נחשב לתנור שלם, ולכן אינו מקבל טומאה. וחכמים מטמאים, לפי שהטיט מבחוץ מחבר את החוליות ונחשב הוא לתנור שלם.

בלהט הויכוח, אמר להם רבי אליעזר בהצביעו על עץ חרוב שעמד בסמוך: אם הלכה כמותי - חרוב זה יוכיח. ואכן, לנגד עיניהם המשתאות נעקר החרוב ממקומו וחזר לאחוריו ארבע אמות, ולאחר מכן חזר וישב במקומו. אך הם לא התפעלו יתר על המידה ואמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב. השיב להם רבי אליעזר: אם הלכה כמותי - אמת המים העוברת כאן תוכיח. מיד חזרו המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מן המים. אמר להם: אם הלכה כמותי - כתלי בית המדרש יוכיחו, ולפתע נטו כתלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים אלו עם אלו, אתם מה לכם? תנא: לא זקפו - מפני כבודו של רבי אליעזר, ולא נפלו - מפני כבודו של רבי יהושע. ועדיין מוטים ועומדים.

אמר להם: אם הלכה כמותי היא - מן השמים יוכיחו. יצאה בת קול ואמרה להם: מה לכם אצל רבי אליעזר, שהלכה כמותו בכל מקום?! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר (דברים ל, יב): לא בשמים היא!

מאי לא בשמים היא? אמר רבי ירמיה: כבר נתנה לנו תורה על הר סיני, וכתוב בה (שמות כג, ב): אחרי רבים להטות.

מצאו רבי נתן לאליהו הנביא, ושאל אותו: מה אמר הקב"ה באותה שעה? אמר לו: היה צוחק ואומר: נצחוני בני, נצחוני בני.

הביאו כל טהרות שטיהר רבי אליעזר ושרפום באש. ונמנו עליו וברכוהו [כלומר, נדו אותו], ואמרו: מי ילך ויודיעו על כך שהוא מנודה? אמר רבי עקיבא: אני אלך ואודיעו, שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו, ויחריב את העולם כולו.

הלך ולבש שחורים ונתכסה שחורים, וחלץ מנעליו וישב לפניו ברחוק ארבע אמות. אמר לו רבי אליעזר: עקיבא! מה יום מיומים? אמר לו: כמדומה לי שחבריך בדילים ממך. אף הוא זלגו עיניו דמעות, וחלץ מנעליו ונשמט וישב על גבי קרקע. באותה שעה לקה העולם, שליש בחיטים ושליש בזיתים ושליש בשעורים, ויש אומרים אף בצק בידי אשה תפח.

תנא, חרון אף גדול היה באותו היום, שכל מקום שנתן בו עיניו רבי אליעזר, נשרף. ואף רבן גמליאל היה מהלך בספינה, ועמד נחשול בספינה לטבעו. אמר: כמדומה אני שאין זה אלא בשביל רבי אליעזר בן הורקנוס. עמד על רגליו ואמר: ריבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך, שלא לכבודי ולא לכבוד בית אבא עשיתי זאת, אלא לכבודך שלא ירבו מחלוקות בישראל, מיד נח הים מזעפו.

אימא שלום, אשתו של רבי אליעזר, אחותו של רבן גמליאל הייתה, כל יום לא היתה נותנת לו ליפול על פניו בתחנון, ואותו יום נראה לה כי ראש חודש היה, שנתחלף לה בין מלא לחסר. ויש אומרים, בא עני ועמד על הפתח, והוציאה לו לחם. מצאה אותו נופל על פניו, אמרה לו: קום! הרגת את אחי! ואכן, באותה העת יצא קול שופר מבית רבן גמליאל להכריז שנפטר. אמר לה: מהיכן ידעת? אמרה לו: כך מקובלני מבית אבא, כל השערים ננעלים, חוץ משערי אונאה.