ביאור ההפטרה פרשת בחוקותי

ט"ו אייר תשפ"ה | 13/05/2025 | 16:58

הקשר בין ההפטרה לפרשה

בהפטרה מסופר על התוכחה והפורענות שיביא ה' על ישראל, כשלא יעשו רצונו, וזה מעין הפרשה שבה מסופר על התוכחות והפורענות שיביא ה' על ישראל, אם לא ישמעו בקולו.

תוכן ההפטרה

הנביא אומר שחוזקי ומשענתי הוא בורא העולם, שאני בורח אליו בעת צרתי, כי הוא יושיעני.

ולעתיד לבוא יבואו כל הגוים מקצות הארץ ויאמרו: "אך שקר נחלו אבותינו, הבל ואין בם מועיל", וכי ראוי לאדם שאיננו אלהים, שיקום ויעשה לו אלהים? ואם כן כיצד עמי ליבו נוטה אחר האלילים? לכן חטאם זה חקוק לפני שלא אשכחנו. ואעניש אותם שכל ממונם ואוצרותיהם, ימסרו ביד האויב, על שהיו מתגעגעים לאלילים כאדם המתגעגע לבנו, והואיל ולא שמרו על מצות השמיטה בארצם, עונשם הוא שינטשו ממנה, יצאו לגולה ויעבדו אדמה לא להם.

והנביא ממשיך ואומר:  ארור הגבר אשר בוטח בבשר ודם ומסיר את לבו מה', כי העושה זאת יהא דומה לעץ אחד הנמצא במדבר בארץ יבשה ומלוחה, שכל הרוחות עוקרות אותו ממקומו, כך הבוטח בבשר ודם לא יהיה לו קיום, אך הבוטח בה', הוא מבורך, והוא דומה לעץ הגדל על פלגי מים ששורשיו מרובין ולא ידאג משום פורענות הבאה לעולם. וה' הבוחן לבות וכליות, הוא יודע מי בוטח בו ומי לא בוטח בו.

ואם רואים רשע מצליח ומתעשר במרמה ועושק, הרי עושרו לא יתקיים בידו ויאבד ממנו בחצי ימיו, כעוף "קרא" שהאפרוחים שבקעו מהביצים שדגר עליהם עוזבים אותו כי הוא לא ילדם. וסופו של אותו רשע יהיה נבזה ושפל, וכן העוזבים את ה' – יכרתו ויאבדו מהעולם, אך ישראל תקותן היא בה' יתברך. שאם הוא מרפא אותנו הרי נתרפא לעולם, ואם יושיענו – ניושע. כי בו אנו מתהללים ומתפארים.

ירמיה פרק ט"ז פסוק י"ט - פרק י"ז פסוק י"ד

יט
יְהֹוָ֞ה עֻזִּ֧י אתה ה' חָזקי (מ"ד) וּמָעֻזִּ֛י מקום מחסה לי (מלבי"ם) וּמְנוּסִ֖י אנוס אליך שתציל אותי בְּי֣וֹם צָרָ֑ה אֵלֶ֗יךָ גּוֹיִ֤ם יָבֹ֙אוּ֙ בימות המשיח מֵֽאַפְסֵי-אָ֔רֶץ מקצות הארץ לשוב אליך לעובדך וְיֹאמְר֗וּ אַךְ-שֶׁ֙קֶר֙ הם האלילים אשר נָחֲל֣וּ אֲבוֹתֵ֔ינוּ כי הם הֶ֖בֶל וְאֵֽין-בָּ֥ם מוֹעִֽיל ותועלת (רד"ק):

כ
הֲיַעֲשֶׂה-לּ֥וֹ אָדָ֖ם אֱלֹהִ֑ים האם האדם שאינו אלהים יכול לעשות אלהים (מ"ד) וְהֵ֖מָּה לֹ֥א אֱלֹהִֽים וא"כ איך עלתה על דעתם זאת האמונה (רד"ק):

כא
אמר לו הקב"ה לירמיה לָכֵן֙ הִנְנִ֣י מֽוֹדִיעָ֔ם לאלו שאינם רוצים לשוב (רד"ק) בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֔את בגאולה העתידה אוֹדִיעֵ֥ם הוכיח והודיע להם שאני ה' ע"י שיראו אֶת כח יָדִ֖י וְאֶת-גְּבֽוּרָתִ֑י וְיָדְע֖וּ ישראל מיד ויכירו כחי ומלכותי (מלבי"ם) כִּֽי-שְׁמִ֥י יְהוָֽה מושל ושולט לקיים גזירתי (רש"י):

יז: - א
חַטַּ֣את יְהוּדָ֗ה בעבודת אלילים, חקוקה בליבם כאילו היא כְּתוּבָ֛ה בְּעֵ֥ט בַּרְזֶ֖ל שאינו נמחק (רש"י), וכן כאילו כתובה בְּצִפֹּ֣רֶן שעשוי משָׁמִ֑יר שהוא ברזל חזק (רד"ק) וכפל הענין ואמר כי חטאתם חֲרוּשָׁה֙ חרוטה בעומק [כמו המחרישה] עַל-ל֣וּחַ לִבָּ֔ם בדפנות הלב וּלְקַרְנ֖וֹת וגם בקרנות [הבליטות שבזוויות (מ"צ)] מִזְבְּחוֹתֵיכֶֽם חקוק וחרות חטאתם (מ"ד):

ב
כִּזְכֹּ֤ר בְּנֵיהֶם֙ מִזְבְּחוֹתָ֔ם כמו שהאדם זוכר את בניו ומתגעגע עליהם כן הם זוכרים את מזבחותם שבנו לע"ז וַאֲשֵׁרֵיהֶ֖ם עַל-עֵ֣ץ רַֽעֲנָ֑ן וכן זוכרים לאשרה אשר אצל עץ רענן (רש"י) ואשר עַ֖ל גְּבָע֥וֹת הַגְּבֹהֽוֹת:

ג
הֲרָרִי֙ [א] ההר שלי העומד בַּשָּׂדֶ֔ה והיא ירושלים היושבת בהר וסביבה הכל מישור חֵילְךָ֥ העושר שלך כָל-אוֹצְרוֹתֶ֖יךָ לָבַ֣ז [לביזה ולשלל] (מ"צ) אֶתֵּ֑ן בָּמֹתֶ֕יךָ שעשית בְּחַטָּ֖את לשם העכו"ם בְּכָל-גְּבוּלֶֽיךָ אתן לבז (רש"י):

ד
וְשָׁמַטְתָּ֗ה על כרחך תשמט ארצך מחמת שלא שמרתם שנת השמיטה וּבְךָ֙ אנקום (רש"י) ע"י שאגרש אותך (רד"ק) מִנַּחֲלָֽתְךָ֙ [ב] אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַעֲבַדְתִּ֙יךָ֙ ועל כרחך תעבוד אֶת אדמת אֹ֣יְבֶ֔יךָ בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא-יָדָ֑עְתָּ כִּֽי-אֵ֛שׁ קְדַחְתֶּ֥ם בְּאַפִּ֖י כי הבערתם את חמתי והגברתם את כעסי עַד-עוֹלָ֥ם תּוּקָֽד אכעוס עליכם זמן מרובה (מ"ד):

ה
כֹּ֣ה | אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אָר֤וּר הַגֶּ֙בֶר֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְטַ֣ח בָּֽאָדָ֔ם [ג] שאין שום עזר ממנו וְשָׂ֥ם בָּשָׂ֖ר זְרֹע֑וֹ ושם בטחונו וחוזקו בבשר ודם וּמִן-יְהֹוָ֖ה יָס֥וּר לִבּֽוֹ מלבטוח בו (מ"ד):

ו
וְהָיָה֙ הבוטח בבשר ודם כְּעַרְעָ֣ר בָּֽעֲרָבָ֔ה [ד] יהיה דומה לעץ יחיד במדבר (רש"י) וְלֹ֥א יִרְאֶ֖ה ולא ירגיש כִּי-יָב֣וֹא ט֑וֹב הגשמים והטובה והברכה כי אינם יורדים עליו וְשָׁכַ֤ן חֲרֵרִים֙ ביובש גדול מחמת החמימות בַּמִּדְבָּ֔ר שהיא אֶ֥רֶץ מְלֵחָ֖ה שעפרה מלוח (מ"ד) וְלֹ֥א תֵשֵֽׁב ואינה מיושבת (רש"י):

ז
בָּר֣וּךְ הַגֶּ֔בֶר אֲשֶׁ֥ר יִבְטַ֖ח בַּֽיהֹוָ֑ה ורק אם יבטח בו (רד"ק) וְהָיָ֥ה יְהֹוָ֖ה מִבְטַחֽוֹ ה' יהיה לו למבטח ועזרה (מ"ד) שיצילהו מצרותיו:

ח
וְהָיָ֞ה כְּעֵ֣ץ | שָׁת֣וּל נטוע (מ"צ) עַל-מַ֗יִם [ה] סמוך למעין מים (ת"י) וְעַל-יוּבַל֙ מקום יְבוּל ופרי (מלבי"ם) אשר יְשַׁלַּ֣ח שָֽׁרָשָׁ֔יו ששורשיו מתפשטין לכל צד וגם שם יהיו על פלגי מים וְלֹ֤א (ירא) יִרְאֶה֙ ולא יפחד כִּֽי-יָבֹ֣א חֹ֔ם ושרב וְהָיָ֥ה עָלֵ֖הוּ רַֽעֲנָ֑ן גם כי יהיה חום העלים שלו יהיו רעננים ורטובים ובריאים וּבִשְׁנַ֤ת בַּצֹּ֙רֶת֙ שאין גשמים לֹ֣א יִדְאָ֔ג לא יזיק לו וְלֹ֥א יָמִ֖ישׁ לא יסור מֵעֲשׂ֥וֹת פֶּֽרִי כן יהיה הבוטח בה' שלא יחסר לו שום דבר ולא ידאג מהצרות המתרגשות בעולם (רד"ק):

ט
עָקֹ֥ב הַלֵּ֛ב לב האדם עקום ומעוות יותר מִכֹּ֖ל אבריו וְאָנֻ֣שׁ ה֑וּא והוא חולה חזק כי חולה במחלת לב כי בוטח בבשר ודם (מ"ד ע"פ רד"ק), והוא חושב מִ֖י יֵדָעֶֽנּוּ מי ידע בו, לכן אומר הפסוק, אולם:

י
אֲנִ֧י יְהֹוָ֛ה חֹקֵ֥ר לֵ֖ב דורש את הלבבות בֹּחֵ֣ן כְּלָי֑וֹת [ו] בוחן מחשבת הכליות היועצות (מ"ד) וְלָתֵ֤ת לְאִישׁ֙ (כדרכו) כִּדְרָכָ֔יו כִּפְרִ֖י מַעֲלָלָֽיו משלם לאיש כפירות מעשיו (ת"י):

יא
קֹרֵ֤א שם עוף (בלעז קוראים לו – קוּקוּ) שהוא דָגַר֙ [ז] מצפצף בקולו למשוך אפרוחים אחריו, אבל וְלֹ֣א יָלָ֔ד הוא לא ילדם (רש"י), וי"א דוגר על ביצים לא לו, ואלו כשיגדלו יבינו שהוא לא ילדם ויברחו ממנו (ת"י), כן אדם העֹ֥שֶׂה עֹ֖שֶׁר וְלֹ֣א בְמִשְׁפָּ֑ט לא ביושר אלא במרמה, עושר זה לא יתקיים בידו, אלא בַּחֲצִ֤י (ימו) יָמָיו֙ יַעַזְבֶ֔נּוּ או שהוא ילקח מוקדם או שהכסף ילקח ממנו וּבְאַחֲרִית֖וֹ יִהְיֶ֥ה נָבָֽל בסופו יהיה בזוי ושפל (רד"ק):

יב
לפי שבא לומר "כל עוזביך לא יבושו" התחיל בקילוסו של מקום (רש"י), ואמר כמו שכִּסֵּ֣א הכָב֔וֹד [ח] שוכן בשמי מָר֖וֹם שהם השמים העליונים מֵֽרִאשׁ֑וֹן [ט] מקדם, שהם מעידים על מציאותו ועל כבודו, כן הוא השרה השכינה במְק֖וֹם מִקְדָּשֵֽׁנוּ להורות שמשגיח הוא אף בעולם השפל (רד"ק):

יג
מִקְוֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ תקוותן של ישראל היא אליך יְהֹוָ֔ה [י] יתברך, ואתה מבטח לכל הבוטחים בך, אבל כָּל-עֹזְבֶ֖יךָ כל העוזבים אותך ובוטחים באדם (רד"ק) יֵבֹ֑שׁוּ תגיע להם בושה וכלימה (יסורי) וְסוּרַי֙ והסרים ממנו שלא שומעים בקולו בָּאָ֣רֶץ יִכָּתֵ֔בוּ יכתבו בספר שירדו לתחתיות הארץ כִּ֥י עָזְב֛וּ מְק֥וֹר מַֽיִם-חַיִּ֖ים מעין מים נובעים שאינם פוסקים (מ"ד) אֶת-יְהֹוָֽה:

יד
רְפָאֵ֤נִי יְהֹוָה֙ רפאני אתה ה' ולא על ידי שליח, וא"כ וְאֵ֣רָפֵ֔א [יא] אני אתרפה לעולם ולא יחזור לי החולי הוֹשִׁיעֵ֖נִי הושיעני אתה ה' מן הקמים עלי ולא ע"י שליחים וְאִוָּשֵׁ֑עָה ואז יהיה נושע לעולם וכפל הענין לומר שאין ביד מי להושיע לי זולתך (מ"ד) כִּ֥י תְהִלָּתִ֖י אָֽתָּה בך אני מתהלל ומתפאר שתצילני מידם (רד"ק):

והיה כערער

אם יבטח באדם יגלגל הוא יתברך לעת הצורך יתהפך לכל צדדיו ואין לו מכיר, כי אם כערער איש יחידי בערבה, כי האדם אשר בטח בו ואיננו או שנשתנה דעתו או שישכחהו וישליכהו. ועל הבוטח בעצמו בזרועו או חכמת לבו ולא בה' יגלגל שלא יצליח על ידי עצמו, כי אם אפילו בטוב הבא אל כללות העם לא יהנה הוא בכללם. (אלשיך)

והיה כעץ שתול על מים 

מדבר באברהם, נטוע אין כתיב כאן אלא שתול, שנעקר מעבודת אלילים ונדבק בהקב"ה, ואין מים אלא הקב''ה, שנאמר אותי עזבו מקור מים חיים. ועל יובל ישלח שרשיו – אף אותם שהיו מובלים לגיהנם הביאן וקרבן ליראתו של הקב"ה, דכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן. ולא יראה כי יבא חום – בשעה שמל עצמו הרתיח הקב"ה אותו היום כדי שלא יצאו העוברים והשבים ונצטער. והיה עליהו רענן – אף העלים שנשרו ממנו היו רעננים, זה ישמעאל, שנאמר וגם את בן האמה לגוי אשימנו, ובשנת בצורת לא ידאג, שנאמר ויהי רעב בארץ, והוא היה בטובה, שנאמר ולאברם הטיב בעבורה. ולא ימיש מעשות פרי – בזקנותו הוליד בנים, שנאמר ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה (ילמדנו).

בוחן לב 

למה הוא מזכיר הלב והכליות יותר מכל האברים, אלא העינים הולכים אחר הלב, ואזנים הולכים אחר הלב, ורמ"ח אברים הולכים אחר הלב, ולפי שהכליות יועצות אחר הלב והלב גומר, לפיכך אינו מזכיר אלא אותם בלבד, והקב"ה בוחן אותם, וכן הוא אומר ואתה שלמה בני דע את אלקי אביך כי כל לבבות הוא דורש, אלו שני לבבות, יצר טוב ויצר הרע (שוח"ט).

בן עזאי אומר תדע לך כח התשובה, בא וראה מר' שמעון בן לקיש שהיה הוא ושני רעיו שודדים בהרים וגוזלים כל אשר יעבור עליהם, מה עשה, הניח לשני שודדים ובוזזים ושב אל ה' אלקי אבותיו בכל לבו, בצום ובתפלה, והיה משכים ומעריב לפני הקב"ה ועוסק כל ימיו בתורה ובמתנות עניים ולא שב למעשיו הרעים, ונתרצה לו הקב"ה. וביום שמת הוא מתו שני רעיו, ונתנו לר' שמעון בן לקיש בצרור החיים ושני רעיו נתנו בשאול תחתית, ואמרו שני הרעים לפני הקב''ה, רבון העולמים, יש לפניך משוא פנים, הלא זה היה שודד עמנו בהרים, אמר להם זה עשה תשובה בחיים ואתם לא עשיתם תשובה. משל למה הדבר דומה, לאדם שמפרש בים, אם אינו לוקח בידו לחם מארץ נושבת ומים אינו מוצא בים מה לאכול ומה לשתות, כך אם אין אדם עושה תשובה בחייו לאחר מותו אין לו תשובה, על זה נאמר אני ה' חוקר לב וגו' (ילק"ש).

קורא דגר

לפי שאמר: "לתת לאיש כדרכיו", אמר: אל תתמה על הרשע שהוא מצליח בנכסים איך לא יתן לו האל יתברך כדרכיו? עלינו לדעת, כי הרשע שאין עושרו במשפט, גם הוא לא יתמיד לו עושרו לאורך ימים, אלא יצא מתחת ידיו בחצי ימיו, והמשיל אותו ל"קורא" – עוף הרובץ על ביצי עוף אחר ומחמם אותן, וכאשר יבקעו הביצים ההן ויצאו האפרוחים – לא יהיו כבניו ולא ילכו אחריו, אלא יעזבוהו ולא יכירוהו – גם הרשע העושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו, או ימות הוא ויעזוב עושרו לאחרים, ולא ישלים ימיו עם אותו עושר ויהיה נבל באחריתו (רד"ק).

ידוע כי ממון הבא לאדם בצדק וביושר מתקיים בידו, ככתוב (משלי י, כב): "ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה", ונרמז (רות ב, ח): "אל תלכי ללקוט בשדה אחר וגם לא תעבורי מזה", וזהו מאמר ישעיה (סה, כב-כג): "לא יבנו ואחר ישב, לא יטעו ואחר יאכל, כי כימי העץ ימי עמי, ומעשה ידיהם יבלו בחירי, לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה, כי זרע ברוכי ה' המה וצאצאיהם אתם", והרצון בזה כי שתי סיבות יש – שהאחד בונה והאחד יושב; האחת כי יארכו ימי הבונה כימי הבניין, והשניה כי בא עושק וגוזל ביתו ממנו. לכן הבטיח הקדוש ברוך הוא בשני דברים אלו, "לא יבנו ואחר ישב", הסיבה האחת "כי כימי העץ ימי עמי", ואם כן יאריכו ימיו של הבונה כימי הבנין. וכנגד הסיבה השניה אומר: "לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה", שלא תהיה להם בהלה ומוקש מעושק וגזל, "כי זרע ברוכי ה' המה וצאצאיהם אתם" – שלא יפשטו ידיהם בגזל. וזהו שאמר הכתוב (דברים טז, כ): "צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' א-להיך נותן לך". וזהו עניין "קורא דגר ולא ילד", שהתרנגולת המגדלת את אפרוחיה שלה, אין לה צורך לשרוק לאפרוחיה שיבואו אצלה, כי הם באים מעצמם, לא כן הקורא המגדל אפרוחים שאינם שלו, שצריך לצפצף ולשרוק תמיד אל האפרוחים שיתאספו אליו, כי הם בורחים תמיד ומתרחקים ממנו, כי לא הוא הולידם לכן חושבים אותו לזר. וכן הנמשל: הוא הממון הבא ביושר לעומת הממון הבא שלא במשפט וביושר.

ואפשר להסביר עוד על פי האמור (ויקרא רבה יז, ד): "אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה" שאם האדם חטא מענישים אותו תחילה בממונו, ככתוב (פסחים קיח.): "עשיר בשורו, עני בשיו (בשה שלו) ואלמנה בתרנגולתה", וזה כופר פדיון נפשו. והסברא מחייבת, רק אם ממונו בא לו בכשרות, מכפר עליו, אבל אם ממונו בא על ידי גזל, אונאה ותרבית (ריבית), בודאי אינו מכפר עליו ומידת הדין פוגעת בו – ה' יצילנו.

ובאחריתו יהיה נבל, באחרית ימיו, יהיה גרוע ממי שלא היה לו עושר בימיו כלל, אף על פי שלא היה עשיר מימיו, אבל לא היה נבל־רע, אולם הוא ישאר נבל, כי ישאר בו הטבע לעשוק ולעשות נבלה (מלבי"ם).

כסא כבוד

שנו רבותינו שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הם תורה, ותשובה, וגן עדן, וגיהנם, ובית המקדש, וכסא הכבוד, ושמו של משיח. כסא הכבוד ובית המקדש מנין, שנאמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו (פסחים נ"ד).

מקוה ישראל

מובא במסכת יומא (פה:): אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרים ומי מטהר אתכם – אביכם שבשמים, שנאמר (יחזקאל לו, כה): "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם"; ואומר (ירמיה יז, יג): "מקוה ישראל ה"' – מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל. ממשיך על זה המדרש (תהלים ד, ט): מי ראוי ללכת אצל מי, המקוה אצל הטמא או הטמא למקוה? הוי אומר, הטמא צריך ללכת למקוה ולטבול בו, כך הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל. וממשיך המדרש ואומר על הפסוק (תהלים ד, ה): "אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה". אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אני אמרתי לך, כשאתה מתפלל התפלל בבית הכנסת שבעירך, ואם אין אתה יכול להתפלל בבית הכנסת, התפלל בתוך שדך, התפלל בתוך ביתך, ואם אין אתה יכול להתפלל בתוך ביתך, התפלל על מטתך, ואם אין אתה יכול להתפלל על מטתך, הרהר בלבך, זהו שנאמר: "אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה". מהו ודומו סלה? אמר רבי יודן: ובלבד שתידום מאותה עבירה שבידך. ואם אתה עושה כן, כתוב אחריו "זבחו זבחי צדק", מעלה אני עליך כאילו בנית מזבח, והקרבת עליו עולות וקורבנות הרבה.

רפאני ה' וארפא הושיעני ואושעה כי תהלתי אתה

אפשר דידוע כי כאשר האדם חולה בגופו היינו מסיבת עונו והחולי העיקרי הוא בנפשו שפגם באבר או בגיד המתיחס אליו אותה המצוה שביטל ממ"ע או שעבר על ל"ת כמו שביאר באורך רבינו מהרח"ו זצ"ל בשערי קדושה ע"ש באורך. וז"ש רפאני ה' בנפשי וארפא בגופי הושיעני מיד המקטרג הנברא בעוני ועומד לקטרג בשמים על נפשי אושעה מהיסורין שבגופי. כי תהלתי אתה ואין לי גואל מבלעדיך.

א"נ במה שראיתי בספר חזיונות לרבינו מהרח"ו זצ"ל מכתיבת ידו יד הקדש שכתב שם דרבינו האר"י זצ"ל ציוה לו בחלום שיכוין רופא חולי עמו ישראל ר"ת גימט' רפ"ח לברר רפ"ח ניצוצין ע"כ מה שאני זוכר.

ואפשר שז"ש רפאני ה' וארפ"א גימטריא רפ"ח שיתבררו רפ"ח ניצוצין הושיעני ואושעה ר"ת גימטריא י"א רמז לי"א סמני הקטורת דצריך לבררם והם מבחינת ה"ו כנודע ותהיה לי רפואה שלימה כי כאשר יושלמו הבירורין תפרה ישע וזהו הושיעני ואושעה (צוארי שלל).