מאמרי הזוהר הקדוש פרשת תרומה

כ"ה שבט תשפ"ו | 12/02/2026 | 21:07

בנין בית המקדש

ביום שנבנה בית המקדש ע"י שלמה המלך ע"ה לא היתה שמחה כזו להי"ת מיום שנברא העולם. כי ביום שמשה רבנו ע"ה הקים את המשכן למטה הוקם גם משכן למעלה והיה המשכן של השר מטטרו"ן למעלה בעולם היצירה. אבל כאשר נבנה בית המקדש הראשון נבנה למעלה בית המקדש העליון שהוא סוד הבינה העליונה והאירו כל העולמות ונתמתקו כל הדינים ופתחו העליונים והתחתונים את פיהם בשירה ובזמרה

תרומה דף קמג ע"א

פָּתַח רִבִּי יוֹסִי לבאר פסוק זה וְאָמַר (שיר השירים א, א), שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה. שִׁירָתָא דָא אִתְּעַר לָהּ שְׁלֹמֹה מַלְכָּא, שירה זו התעורר שלמה המלך לומר אותה כַּד אִתְבְּנֵי בֵּי מַקְדְּשָׁא, וְעָלְמִין כֻּלְּהוּ אִשְׁתְּלִימוּ, עֵילָּא וְתַתָּא בִּשְׁלְמוּתָא חָדָא. כאשר נבנה בית המקדש למטה ואז כל העולמות כולם נשתלמו למעלה ולמטה בשלימות אחד, שהעולם התחתון נשלם כמו העולם העליון וְאַף עַל גַּב דְּחַבְרַיָּיא פְלִיגָּן בְּהַאי, (נ"א מָתַי אִתְמָר) ואמר ואפילו שהחברים חלוקים בענין זה מתי נאמר שיר השירים אם בזמן קבלת התורה או בהקמת המשכן אֲבָל כל החכמים לא חולקים שִׁירָתָא דָא לָא אִתְמַר, אֶלָּא בִשְׁלִימוּ, ששירה זו לא נאמרה אלא בעת שהיה שלימות כַּד סִיהֲרָא אִתְמַלְיָא בִשְׁלִימוּ, וּבֵי מַקְדְּשָׁא אִתְבְּנֵי כְגַוְונָא דִּלְעֵילָּא כאשר הלבנה שהיא השכינה נתמלאה בשלימות ובית המקדש נבנה כדוגמת העולמות של מעלה.

בְּשָׁעֲתָא דְאִתְבַּנֵּי בֵּי מִקְדָּשָׁא לְתַתָּא בשעה שנבנה בית המקדש למטה כעין ביהמ"ק של מעלה והלבנה היתה בשלמות, לָא הָוָה חֶדְוָה קַמֵּיהּ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִיּוֹמָא דְאִתְבָּרֵי עָלְמָא, כְּהַהוּא יוֹמָא לא היתה שמחה לפני הקב"ה מיום שנברא העולם כאותו יום שנבנה בו ביהמ"ק והשרה בו את שכינתו.

מִשְׁכָּן דְּעָבַד מֹשֶׁה בְּמִדְבָּרָא, לְנַחֲתָא שְׁכִינְתָּא לְאַרְעָא כי כך היה במשכן שעשה משה במדבר כדי שתרד השכינה לארץ אצל התחתונים ותתלבש במטטרו"ן בימי החול להשפיע שפע לבניה שבעולם הזה התחתון, בְּהַהוּא יוֹמָא מִשְׁכָּן אָחָרָא אִתּוֹקַם עִמֵּיהּ לְעֵילָּא באותו יום הוקם משכן אחר למעלה בעולמות העליונים שמכוון כנגדו למטה, שממנו ירד אור למשכן למטה שנבנה מעצים וזהב וכו' ומתלבש בתוכו וע"י התחברות המשכן העליון במשכן התחתון, יש כח לשכינה לירד ולשכון בתחתונים, כְּמָה דְאוּקְמוּהּ דִּכְתִּיב, (שמות מ, יז) הוּקַם הַמִּשְׁכָּן כמו שהעמידו ופרשו חז"ל על הפסוק הוקם ה-משכן, הַמִּשְׁכָּן: מִשְׁכָּן אָחָרָא דְּאִתֹּקַם עִמֵּיהּ המשכן בה' הידיעה בא לרמוז על משכן אחר שהוקם עמו באותו זמן, וְדָא מִשְׁכָּן דְּנַעַר מטטרו"ן, וְלָא יַתִּיר והוא משכן של נער מטטרו"ן שבעולם היצירה, ולא למעלה מזה. בַּיִת רִאשׁוֹן כַּד אִתְבַּנֵּי, בַּיִת רִאשׁוֹן אָחָרָא אִתְבַּנֵּי עִמֵּיהּ אבל כאשר נבנה בית המקדש הראשון בית אחר נבנה עמו שהוא סוד הבינה העליונה, ה' ראשונה של שם הוי"ה ב"ה שהארתה ירדה למטה עם הארת ו"ה של הוי"ה ב"ה שהם זו"ן, וכולם ירדו לשכון בתוכו, וְאִתְקַיַּים בְּעָלְמִין כֻּלְּהוּ, וְאַנְהִיר (ד"א בְעָלְמָא וְאַנְהִיר) לְכָל עָלְמִין, וְאִתְבַּסַּם עָלְמָא ונתקיים אותו אור גדול של הבינה וזו"ן בכל העולמות כולם, והאיר בכל העולמות ונתמתקו הדינים מכל העולמות ע"י האור הגדול של האמא העליונה, וְאִתְפַּתְּחוּ כָּל מַשְׁקוֹפֵי עִלָּאִין לְאַנְהָרָא ונפתחו כל החלונות העליונים להאיר למטה כי הבינה היא המפתח של כל הפתחים, וְלָא הָוָה חֶדְוָה בְּכָל עָלְמִין כְּהַהוּא יוֹמָא ולא היתה שמחה בכל העולמות כאותו יום, כי הבינה היא מקור השמחה והברכה ועל ידה התעוררו שפע ומוחין בכל העולמות, ואפי' יום מתן תורה לא היה לו כערך אותו היום, כְּדֵין פָּתְחוּ עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי וְאָמְרוּ שִׁירָתָא ואז פתחו העליונים דהיינו המלאכים וכל צבאות השמים עם ישראל שלמטה ואמרו שירה, וְהַיְינוּ שִׁיר הַשִּׁירִים. שִׁירָתָא דְּאִנּוּן מְנַגְּנִין דִּמְנַגְּנָן לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא והשירה שאמרו היא שיר השירים שהוא מצד הבינה, והיא השירה של אלה המלאכים שמנגנים לקב"ה, (י"א ששירה זו נאמרה ביום מתן תורה וי"א ביום שנבנה בו בית המקדש).

ביהמ"ק של מטה מכוון ובנוי כנגד ביהמ"ק של מעלה

בשלח דף נט ע"ב רעיא מהימנא

פִּקּוּדָא לְמִבְנֵי מִקְדָּשָׁא לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דְּבֵי מִקְדָּשָׁא דִּלְעֵילָּא מצוה לבנות בית המקדש למטה כעין בית המקדש של מעלה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר כמו שלמדו רבותינו על הפסוק (שמות טו, יז), מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהֹוָה. מכאן שבית המקדש של מטה מכוון כנגד כסא הכבוד של מעלה שנמצא בביהמ"ק שבירושלים של מעלה ומכאן למדו, דְּאִצְטָרִיךְ לְמִבְנֵי בֵּי מִקְדָּשָׁא לְתַתָּא, וּלְצַלָּאָה בְּגַוֵּיהּ צְלוֹתָא בְּכָל יוֹמָא שצריך לבנות את בית המקדש למטה כעין של מעלה שיהיה מכוון כנגדו, ולהתפלל בתוכו התפילות בכל יום, לְמִפְלַח לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּהָא צְלוֹתָא אִקְּרֵי עֲבוֹדָה. לעבוד בו כעין עבודת הקרבנות לקב"ה, שהרי התפילה נקראת עבודה כנודע וכמו שאמרו רבותינו (תענית ב.) איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפילה.

בית הכנסת של מטה עומד ומכוון כנגד ביהכנ"ס של מעלה

וְהַהוּא בֵּי כְּנִשְׁתָּא, אִצְטָרִיךְ לְמִבְנֵי לֵיהּ בְּשַׁפִּירוּ סַגְיָא, וּלְאַתְקָנָא לֵיהּ בְּכָל תִּקּוּנִין ואותו בית הכנסת שבונים לצורך התפילה צריך לבנות אותו ברוב פאר והדר ויופי גדול ולתקן ולשכלל אותו בכל מיני תיקונים וכיורים יפים, דְּהָא בֵּי כְּנִשְׁתָּא דִלְתַתָּא, קָיְימָא לָקֳבֵל בֵּי כְּנִשְׁתָּא דִּלְעֵילָּא שהרי בית הכנסת של מטה עומד ומכוון כנגד בית הכנסת של מעלה, כי הנה השכינה נקראת בית הכנסת, והשכינה היא שם ב"ן, ועשר פעמים ב"ן עולה גימ' כנס"ת וכמו שהשכינה מתוקנת בפאר והדר כמו שנאמר (שיר השירים ד, ז) כולך יפה רעיתי, כך ביהכנ"ס צריך להיות מתוקן ברוב פאר והדר.

משכן של מטה מכוון כנגד משכן של מעלה

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְתַתָּא בית המקדש של מטה שהוא במלכות, אִיהוּ קָאִים כְּגַוְונָא דְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ דִּלְעֵילָּא, דְּקָאִים דָּא לָקֳבֵל דָּא הוא עומד כעין בית המקדש של מעלה שהוא כנגד הבינה, שעומד ומכוון זה כנגד זה. וְהַהוּא בֵּי מִקְדָּשָׁא, כָּל תִּקּוּנוֹי, וְכָל פּוּלְחָנוֹי, וְכָל אִנּוּן מָאנִין, וְשַׁמָּשִׁין ואותו בית המקדש, כל תקוניו וכל עבודותיו וכל אותם הכלים והכהנים והמשמשים, כֻּלְּהוּ אִנּוּן כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא כולם הם כעין של מעלה. מִשְׁכָּנָא דְּקָא עָבַד מֹשֶׁה בְּמִדְבָּרָא, כֹּלָּא הָוָה כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא משכן זה שעשה משה רבנו במדבר כולו היה כעין המשכן של מעלה, כי המלכות התלבשה במטטרו"ן והיתה בבית המקדש, ודרך מטטרו"ן שבעולם היצירה בא שפע לכל התחתונים.

בית הכנסת צריך שיהיה משוכלל ומפואר כעין ביהכנ"ס של מעלה

בֵּי מִקְדָּשָׁא דְבָנָא שְׁלֹמֹה מַלְכָּא בית המקדש שבנה שלמה המלך, הוּא בֵּי נַיְיחָא כְּגַוְונָא עִלָּאָה, בְּכָל אִנּוּן תִּקּוּנִין הוא היה בית מנוחה כעין המקדש של מעלה בכל אותם התיקונים שהיו בו, לְמֶהֱוֵי בְּתִקּוּנָא דִלְעֵילָּא, בֵּי נַיְיחָא וְאַחְסַנְתָּא כדי שיהיה על ידו התיקון של מעלה כי בו יש מנוחה ונחלה להשראת השכינה. הֲכִי בֵּי כְּנִשְׁתָּא, אִצְטָרִיךְ בְּכָל תִּקּוּנֵי שַׁפִּירוּ, לְמֶהֱוֵי כְּגַוְונָא עִלָּאָה כך בית הכנסת צריך להיות בכל התיקונים של יופי ופאר להיות כעין של מעלה, לְמֶהֱוֵי בֵּית צְלוֹתָא, לְאַתְקָנָא תִּקּוּנִין בִּצְלוֹתָא, כְּמָה דְאוּקְמוּהּ להיות בית תפילה לתקן בו תיקוני התפילה ביחודים מיוחדים לשכינה הקדושה כמו שבארנו.

צריך שיהיה בבית הכנסת י"ב חלונות וטוב יותר להתפלל בבהכנ"ס מאשר בשדה במקום פתוח

וְהַהוּא בֵּי כְּנִשְׁתָּא דְּלֶהֱוֵי בֵּיהּ חַלּוֹנוֹת ואותו בית הכנסת צריך שיהיו בו חלונות, דִּכְתִּיב שכתוב (דניאל ו, יא), וְכַוִּין פְּתִיחָן וחלונות פתוחים לו כנגד ירושלים. כְּגַוְונָא דִלְעֵילָּא כעין ביהכ"נ של מעלה, וְעַל דָּא ועל זה כתוב (שיר השירים ב, יט) מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלּוֹנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים שהקב"ה משגיח בבית הכנסת של מעלה לשמוע את תפילות ישראל דרך החלונות והחרכים. וצריך שיהיו בבית הכנסת י"ב חלונות, וד' חרכים כמו שיש בבית הכנסת העליון. וְאִי תֵּימָא אֲפִילּוּ בְּחַקְלָא, בְּגִין דְּרוּחָא לֶהֱוֵי סָלִיק ואם תאמר שאפילו בשדה ראוי להתפלל כדי שרוחניות התפילה והקדושה והאורות יוכלו להיות עולים. לָאו הָכִי אינו כן ראוי להתפלל בשדה, דְּהָא אַנַּן צְרִיכִין בַּיִת וְלֵיכָּא לְאִשְׁתַּכְּחָא בַּיִת לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דְּבַיִת עִלָּאָה שהרי אנחנו צריכים בית, ובשדה א"א שימצא בית כדי שיהיה בית של מטה כעין בית של מעלה, לְנַחֲתָא דִּיּוּרָא עִלָּאָה לְדִיּוּרָא תַּתָּאָה כדי להוריד השכינה שהדירה שלה למעלה להיות דירתה למטה.

השראת השכינה ע"י הצדיק

הזוה"ק מדבר על השראת שכינה על עם ישראל שהיא באה ע"י הצדיק כי כיון שמשה רבנו נמצא בעולם והשכינה היא בחי' כלת משה כנודע שכן הסבירו לנו רבותינו על הפסוק ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן אל תקרי כלות אלא כלת, וכן בכל דור ודור ע"י הצדיק שנמצא בתוכנו השכינה שורה בזכותו כיון שע"י שהשכינה באה אליו, כן גם אנחנו זוכים להארתה

תרומה דף קמ ע"ב

פָּתַח רִבִּי אַבָּא וְאָמַר, לפרש מה שכתוב (שמות כה, ב) וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ וְגוֹ'. מֹשֶׁה, בְּשָׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַחְמֵי לֵיהּ עוֹבָדָא דְּמִשְׁכָּנָא בשעה שהקב"ה הראה לו למשה מעשה המשכן, הָוָה קָשֶׁה קַמֵּיהּ, וְלָא יָכִיל לְמֵיקַם בֵּיהּ היה קשה לפניו ולא היה יכול לעמוד בהבנת ענינו, כי היה קשה לו מאוד כיצד אפשר שהשכינה הקדושה תרד למטה ותתלבש בחומר, ועוד כיצד יוכלו קרוצי חומר ילודי אשה להמשיכה אצלם, וְהָא אוּקְמוּהּ והרי כבר העמדנו ופרשו רבותינו ע"ז במדרש. וְהַשְׁתָּא אִית לַן לְמִקְשֵׁי הָכָא ועכשיו שאנחנו יודעים שהשכינה ירדה ושרתה בתחתונים, אפי' שעדיין אין אנחנו יודעים איך זה אפשר יש לנו להקשות כאן, אִי תְּרוּמָה דָּא, יַהֲבַהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה בִּלְחוֹדוֹי אם תרומה זו שהיא סוד השכינה הקדושה, נתנה הקב"ה למשה לבדו שתשרה עליו, אם כן, הֵיךְ יַהֲבַהּ לְאַחֲרָא, וְאָמַר דְּלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל יִקְחוּ הַאי תְּרוּמָה איך נתנה הי"ת לאחר, ואמר שבני ישראל יקחו לעצמם את זו התרומה שהיא השכינה, לשרות עליהם? אֶלָּא וַדַּאי לְמֹשֶׁה יַהֲבַהּ, וְלָא יַהֲבַהּ לְאַחֲרָא ומתרץ, ודאי שהי"ת נתן למשה רבנו לבדו את השכינה ולא נתנה לאחר, כי השכינה נקראת כלת משה והשיאה לו, אלא שע"י שהשכינה תשרה על משה רבנו, אז מכח זה תשרה על כל עם ישראל. וזה שאמר ויקחו לי תרומה, כי כיון שהשכינה למטה בשביל משה, כאילו שכל עם ישראל לוקחים אותה והיא שורה עליהם.

לְמַלְכָּא דְּהָוָה בְּגוֹ עַמֵּיהּ, וְלָא הָוַת מַטְרוֹנִיתָא עִמֵּיהּ דְּמַלְכָּא ומביא ר' אבא משל לזה למלך שהיה בתוך עמו ולא היתה המלכה עם המלך. כָּל זִמְנָא דְּמַטְרוֹנִיתָא לָא הָוַת עִמֵּיהּ דְּמַלְכָּא, לָא מִתְיָאֲשֵׁי עַמָּא בֵּיהּ, וְאִנּוּן לָא יָתְבִין לְרֻחְצָן כל זמן שהמלכה לא היתה עם המלך, לא היו העם סומכים ביסודות חזקים במלך, ולא היו יושבים לבטח בארצם. כֵּיוָן דְּאָתַת מַטְרוֹנִיתָא, כָּל עַמָּא חָדַאן, וְיָתְבֵי בְּרוּחְצָנוּ אבל כיון שבאה המלכה, כל העם היו שמחים ויושבים לבטח כי יודעים שהמלך יישב עמם תמיד. כַּךְ בְּקַדְמִיתָא, אַף עַל גַּב דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבַד לוֹן נִסִּין וְאָתִין עַל יְדֵי דְּמֹשֶׁה כך הוא הנמשל בתחילה אע"פ שהקב"ה עשה להם נסים ואותות על ידי משה לבד, לָא מִתְיַאֲשֵׁי עַמָּא עדיין לא סמכו. כֵּיוָן דְּאָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה כיון שאמר הקב"ה ויקחו לי תרומה, ועוד אמר, וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם. מִיַּד אִתְיָאַשׁוּ כֻּלְּהוּ, וְחָדוּ בְּפוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מיד התחזקו כולם ושמחו בעבודתו של הקב"ה כי עתה ידעו שהקב"ה קבע דירתו בתחתונים, הָדָא הוּא דִכְתִיב, וזה שכתוב (במדבר ז, א) וַיְהִי בְּיוֹם כַּלֹּת מֹשֶׁה, דְּנָחֲתַת כַּלַּת מֹשֶׁה לְאַרְעָא ודורשים חז"ל כלת חסר ו' (עי"ש באור החיים) לרמוז לנו שירדה השכינה שהיא כלת משה לארץ לשכון בתחתונים ובזה נסמכו עמ"י וידעו שעכשיו ודאי שהשרה הקב"ה דירתו כאן בעולם הזה.

אכילה לשם שמים

מבאר הזוה"ק מדוע השכינה שורה על הצדיקים ואמר כי הם לא הולכים אחר תאוות העוה"ז כי התאוות והתענוגים הם חלקו של הנחש כנודע, כי קודם חטא אדם הראשון היה האדם רוחני מאוד וע"י החטא נתגשם כנודע כי גופו נעשה מטוב ורע וכך נעשו כל הגופות שלנו אח"כ, והם חלק עור הנחש וא"כ כל ההנאות והתאוות למיניהם הם חלק הנחש. אמנם אם האדם אוכל לקיום הגוף ולא למלאות תאוותו אלא כדי שיהיה בריא לעבודת הי"ת אז זוכה שלא תתדבק בו אותה טומאה ואין החיצונים שולטים בו ונעשה רוחני וזוכה שהשכינה תשרה בו ואפי' שיש בו בהכרח חלק מהנחש בתור ירושה מאדה"ר היא טומאה קלה שאינה מזקת ממש לנשמה

תרומה דף קמא ע"א

גּוּפֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא, דְּלָא אִתְמַשָּׁכוּ בְּהַאי עָלְמָא בָּתָר הֲנָאִין דְּהַהִיא קְלִיפָּה תַּקִּיפָא הגופות של הצדיקים שלא נמשכו בזה העולם אחר ההנאות והתאוות של העוה"ז שהם הנאות של אותה קליפה חזקה שבאה מזוהמת הנחש כנודע, זוכים, לָא שָׁלְטָא עֲלַיְיהוּ רוּחַ מְסָאֲבוּ כְּלָל שלא שולטת עליהם רוח הטומאה כלל, דְּהָא לָא אִשְׁתַּתָּפוּ אַבַּתְרֵיהּ כְּלוּם בְּהַאי עָלְמָא שהרי לא נשתתפו והלכו אחריה כלל בזה העולם. כְּמָה דְּגוּפָא דְּרַשִּׁיעַיָּא אִתְמַשָּׁךְ בְּהַאי עָלְמָא בָּתָר הַהִיא קְלִפָּה תַּקִּיפָא כמו שהגוף של הרשעים נמשך בזה העולם אחר אותה הקליפה החזקה של הנחש, וַהֲנָאִין וְעִנּוּגִין דִּילֵיהּ וְתִיקּוּנִין דִּילֵיהּ, הָכִי אִסְתָּאָב, בָּתָר דְּנָפְקָת נִשְׁמָתֵיהּ מִנֵּיהּ וכפי ההנאות והתענוגים של הרשע שהיו לו בעוה"ז וכן הקשוטים והמלבושים והמותרות שהיו לו בעוה"ז, כך ממשיך להטמא אחרי שיוצאת הנשמה ממנו.

גּוּפֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא, דְּלָא מִתְעַנְּגֵי בְּהַאי (דף קמ"א ע"ב) עָלְמָא ולעומת הרשעים, גופותיהם של הצדיקים שלא מתענגים בזה העולם, אֶלָּא מִתַּעֲנוּגֵי דְּמִצְוָה, וּסְעוּדָּתֵי שַׁבַּתִּין וְחַגִּין וּזְמַנִּין אלא אך ורק מתענוגים של מצוה וסעודות של שבתות וחגים וזמנים דהיינו ימים טובים, הַהוּא רוּחַ מְסָאֲבָא לָא יָכִיל לְשַׁלְטָאָה עֲלַיְיהוּ אותו רוח טומאה לא יכול לשלוט עליהם לא בעוה"ז ולא בעוה"ב, דְּהָא לָא אִתְעַנָּגוּ מִדִּילֵיהּ כְּלוּם שהרי לא התענגו משלו כלום, מחלק הסט"א. וְהוֹאִיל וְלָא נָטְלוּ מִדִּילֵיהּ, לֵית לֵיהּ רְשׁוּ עֲלֵיהוֹן כְּלָל ומכיון שלא לקחו מחלק הנחש כלום אלא התענגו על השם שהעונג הזה הוא מצוה כנודע וכמ"ש (ישעיה נח, יג) וקראת לשבת עונג והוא מכפר על הנגע, כי ע"י שעם ישראל מתענגים כאן למטה גורמים תענוג בעולמות העליונים למעלה ולכן אין לו רשות עליהם כלל ועיקר. זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּלָא אִתְהַנֵּי מִדִּילֵיהּ כְּלוּם אשריו אותו מי שלא נהנה כלום מחלק הסט"א.

משה רבנו ראה את המשכן כולו בנוי כשהיה בהר סיני, וכשישראל בנו את המשכן הביאוהו אל משה שיראה אם נעשה כפי מה שראה בהר סיני

ויחי דף רלט ע"א

תּוּ, עוד פי' על וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה. מַה כְּתִיב לְעֵילָּא, מה כתוב למעלה (שמות לט, לג) וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה וְגו'. אַמַּאי אֶל מֹשֶׁה ושואל, מדוע הביאו את המשכן אל משה, היה צריך להביאו אל הזקנים או לנשיאים. הֲכִי אָמְרוּ, בְּגִין דְּמשֶׁה חָמָא לֵיהּ בְּטוּרָא ומפרש, כך אמרו היות ומשה ראה את המשכן בהר סיני, וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַחְמֵי לֵיהּ בְּחֵיזוּ דְּעֵינָא והקב"ה הראה לו את המשכן במראה עיניו ממש עם כל הסודות שיש בו, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, כמו שנאמר בעשיית מזבח העולה (שמות כז, ח) כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אֹתְךָ בָּהָר כן יעשו, וּכְתִיב, ועוד כתוב בעשיית המנורה (במדבר ח, ד) כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה וְגו'. וּכְתִיב וכתוב שם עוד בציווי המשכן (שמות כה, מ) וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר וכתוב שם בציווי המשכן ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו, הַשְׁתָּא אַיְיתִיאוּ לֵיהּ, בְּגִין דְּיִחְמֵי, אִי אִיהוּ כְּהַהוּא מִשְׁכָּנָא דְחָמָא לכן עכשיו הביאו את המשכן אל משה כדי שיראה אם הוא נעשה כאותו המשכן שראה בהר סיני.

משה רבנו לא נכנס למשכן עד שלא נכנסה המלכות ונתן לה כבוד שתכנס לפניו

אֲבָל אַמַּאי אבל, עדיין צריך להבין, מדוע כתוב וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה והיינו שהמשכן בא למשה ומדוע לא הלך משה לראות את המשכן. אֶלָּא, לְמַלְכָּא דְּבָעָא לְמִבְנֵי פַּלְטְרִין לְמַטְרוֹנִיתָא, [א] ומפרש שזה משל למלך שרצה לבנות ארמון מיוחד למלכה פָּקִיד לְאֻמָּנִין, הֵיכָלָא דָא, בְּדוֹךְ פְּלַן ציוה את האומנים שיעשו היכל זה במקום פלוני, וְהֵיכָלָא דָא, בְּדוֹךְ פְּלַן והיכל זה במקום פלוני, הֲכָא אֲתַר לְעַרְסָא כאן יהיה המקום למטה, וְהֲכָא אֲתַר לְנַיְיחָא וכאן יהיה מקום המנוחה. כֵּיוַן דְּעָבִידוּ לוֹן אֻמָּנִין כיון שעשו האומנים את הארמון, אַחְמִיּוּ לְמַלְכָּא. הראוהו למלך, אבל המלך לא נכנס לפלטרין כדי שלא יקרא שמו עליו כי זה בשביל המלכה ורק ראה את הארמון מבחוץ.

כָּךְ, וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה והנמשל בזה הוא משה רבנו שבשעה שסיימו לבנות את המשכן הביאו את המשכן אל משה והראו לו אותו אבל משה רבנו לא רצה ליכנס בעצמו בפנים, מָארֵי דְבֵיתָא, אִישׁ הָאֱלֹהִים וז"ש שמשה רבנו הוא בעל הבית איש ואדון של המלכות שנקראת אלהי"ם כמאמר הפסוק (דברים לג, א) אשר ברך משה איש האלוקים, כֵּיוַן דְּאִשְׁתַּכְלַל הֵיכָלָא, ומכיון שנשלם ההיכל דהיינו המשכן בשכלולו מַטְרוֹנִיתָא זָמִינַת לְמַלְכָּא לְהֵיכָלָא, זָמִינַת לְבַעְלַהּ עִמָּהּ הזמינה המלכה את המלך אל ההיכל, דהיינו שהשכינה הזמינה את בעלה שהוא משה רבנו להיות עמה, בְּגִין כָּךְ וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה לכן כתוב ויקרא אל משה, שהשכינה קראה והזמינה את משה לבא לאוהל מועד.

וּבְגִין דְּמשֶׁה מָארֵי דְבֵיתָא אִיהוּ ולפי שמשה רבנו בעל הבית הוא, מַה כְּתִיב, מה כתוב (שמות לג, ז) וּמשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, מֹשֶׁה דְאִיהוּ מָארֵי דְבֵיתָא, (דף רלט ע"ב) עָבִיד הֲכִי משה שהוא בעל הבית עשה כך, והוא היה לו רשות לקחת את האוהל שהיא השכינה הקדושה, מַה דְלֵית רְשׁוּ לְבַר נָשׁ אַחֲרָא לְמֶעֱבַד הֲכִי מה שאין רשות לשום אדם אחר לעשות כן.