הלכות עשרה בטבת

כ"ט כסליו תשפ"ו | 19/12/2025 | 12:35

א. חודש טבת, הוא מעט קשה כי הוא כנגד חודש תמוז בקיץ. אמנם מכיון שתחלתו בחנוכה וכידוע גופא בתר רישא אזיל לכן הוא טובא. ולכן צריך ליזהר בדרכיו שלא לתת מקום שישלוט הדין עליו ח"ו ^ב.

ב. עשרה בטבת הוא צום העשירי המבואר בפסוק שבו סמך מלך בבל נבוכדנצר הרשע על ירושלים, והביאה במצור בשנת ג' אלפים של"ח. ויתן לבו על גלות השכינה וגלות ישראל ורוב הצרות והפורענויות מאז חרבן בית המקדש, שאין יום שאין קללתו מרובה מחבירו ר"ל, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים ^ג.

ג. עשרה בטבת לא יחול כלל בשבת, [וגם לא יחול ביום חמישי]. אמנם אפשר שיחול ביום שישיד. ואם חל עשרה בטבת ביום שישי, מתענים ומשלימין עד צאת הכוכבים. ואסור לאכול קודם צאת הכוכבים. אע"פ שנכנס לשבת מעונה ^ה.

ד. ג' צומות אלו שהם: י"ז בתמוז, ג' תשרי, י' בטבת, תחילתם מעמוד השחר, דהיינו 72 דקות זמניות קודם הנץ החמה, וטוב להחמיר שעה וחצי זמניות קודם הנץ החמהו. וסיום הצום בצאת הכוכבי ^ם.

ה. אם ישן שינת קבע, אע"פ שקם קודם עלות השחר, אסור באכילה ושתיה, אלא אם כן התנה קודם שישן שדעתו לחזור לאכול או לשתות ^ז.

ו. והזוה"ק החמיר מאד באדם האוכל אחר שישן שינת קבע בלילה על מטתו, שלא יאכל עד שיתפלל שחרית, אפילו השכים הרבה קודם זמן שחרית, וכן דעת רבינו האריז" ^ל.

ז. על כן יש ליזהר בזה. ודין זה נוהג כל ימות השנה. ורק חולה יסמוך על דברי הפשטנים, ובלבד שיתנה קודם שישן כנ"ל ^ח.

ח. שתית מים או קפה ותה לפני עמוד השחר, שאין שותין אותם לסעוד את הלב רק ליישוב הדעת, הנה גם לדעת הזוה"ק אין בהם איסורט. ובלבד ששותה בלא סוכרי. ואם אינו יכול לשתות הקפה בלא סוכר, ואין דעתו מיושבת עליו בלא שתית הקפה, יש מקילין לשתותו עם מעט סוכר ^יא.

ט. הכל חייבים בתעניות אלו, ואסור לפרוץ גדריב. ואפילו מי שעל ידי כך יתבטל מלימודו, או מלמדי תינוקות. וכל שכן אנשים שעובדים וטוענים שחשים כאבי ראש וצמא וכיוצא בזה. וכל המצטער על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה שנאמר (ישעיהו סו, י) "שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה" ^יג.

י. טעה ואכל ביום תענית ציבור, אע"פ שאכל כזית בכדי אכילת פרס, או שתה כשיעור, חייב להשלים התענית, ורשאי ג"כ לומר עננו, לפי שהוא יום תענית. ומן הדין אין צריך להתענות יום אחר ^יד.

יא. כשחל תענית עשרה בטבת בערב שבת, רשאי לטעום מתבשילי שבת לידע אם צריכין מלח או תבלין, ויפלוט. ויזכה בזה לחיים העליונים. ^טו

יב. כל חולה שחלוש וחש בגופו, אע"פ שאין בו סכנה, פטור מד' תעניות, שבמקום חולי לא גזרו רבנןטז. ואפילו רצה להחמיר על עצמו אינו רשאייז. ואינו צריך לאכול פחות מכשיעור אלא אוכל כדרכויח. ומכל מקום לא יענג עצמו בבשר ויין רק יאכל כפי הצריך לו ^יט.

יג. מעוברות ומניקות פטורות מלהתענותכ, ומעוברת היינו בכל ימי עיבורה, משנתברר שהיא מעוברת, ואפילו תוך ארבעים יום, לפי שבתחילת ימי עיבורה העובר חלוש ביותר ועינוי קל יכול להזיקו ומסכן גם לאמו ^כא.

יד. מי שיש לו סכרת למעלה מהרגיל. וכן מי שיש לו לחץ דם, וכן מי שיש לו דלקת פנימית, וכן אולקוס בקיבה כשיש שם פצע, וכן חולי לב שהתענית מזיקה להם, וחולים במחלה ממארת ל"ע, הרי אלו פטורים מהתענית. וכן זקנים תשושי כח, כגון זקנים למעלה מגיל שמונים תשושי כח, פטורים מהתענית ^כב.

טו. הנצרך לבלוע רפואות ביום התענית, כל שטעמם מר, או שאין בהם טעם, מותר לשתותם. ואם נצרך לזה מעט מים, יתן בהם דבר מר כגון תמצית תה וכדו' ^כג.

טז. חתן וכלה שחלו ימי שבע ברכות שלהם בימי תעניות אלו, וכן בעלי הברית חייבים להתענות, שאבילות של רבים דוחה רגל של יחיד, ועוד דכתיב אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי ^כד.

יז. תעניות אלו שנדחו, יכולים בעלי הברית לאכול בהם. אבל מכל מקום בעלי הברית מתענים עד המילה, דהיינו עד אחר חצות, ומתפללים מנחה גדולה, ורוחצין, ואין משלימן תעניתןכה. ואם עשו המילה קודם חצות יש להתיר שיפסיקו התענית גם קודם חצותכו. וה"ה לחתן וכלה שמתענין עד אחר חצות ולא משלימין ^כז.

יח. תעניות אלו מותרים ברחיצה ובסיכה וכו' וכן המנהג פשוט ^כח.

יט. מי שאינו מתענה, לא יעלה להיות ש"ץ בתעניות ציבורכט. וכן אינו רשאי לעלות לתורה ^ל.

כ. שליח צבור הקורא בתורה שאינו מתענה, יוכל לקרות בפרשת ויחל בתענית צבור, אם אין שליח צבור אחר שיוכל לקרות בתורה ^לא.

כא. בתעניות ציבור אומר היחיד עננו בשומע תפילה, והש"ץ בחזרה יאמר בין גואל ישראל לרפאנו, ואם אין עשרה מתענים יאמר זה בשומע תפילה בלא חתימה, ואם אין גם ששה מתענים, לא יאמר הש"ץ עננו כלל ^לב.

כב. אין מוציאין ס"ת לקריאת ויחל אלא כשיש שם עשרה מתענים, ומ"מ כשחל התענית בשני או חמישי, שיש בהם קריאה בשחרית גם בכל ימות השנה, רשאין להוציא ס"ת בשחרית ולדחות קריאת פרשת השבוע מפני קריאת התענית אע"פ שיש רק ששה מתענים. ומ"מ גם בשחרית בימי שני וחמישי, אם לא היו אפי' ששה מתענים, לא ידחו קריאת פרשת השבוע ^לג.

כג. נוהגים ליתן צדקה לת"ח ולעניים ביום התענית, ומעלה גדולה נודעת בקריאת סדר פיטום הקטורת והקרבנות, שזכות אמירתם מבטלת גזירות קשות ורעות מעם ישראל ^לד.

כד. הכהנים נושאים כפיהם בתענית צבור במנחה (מלבד בשחרית). ולכתחילה יקבעו זמן תפלת מנחה (תפלת שמונה עשרה) בתענית צבור, לא לפני ארבעים דקות לפני השקיעה, כדי שעד שיגיע השליח צבור בסוף החזרה לברכת כהנים יהיה בתוך חצי שעה לשקיעת החמה. ואם התפללו מפלג המנחה ואילך, דהיינו שעה ורבע (זמניות) קודם צאת הכוכבים, לכתחלה לא יעלו לדוכן, ואם עלו לא ירדו. ובמקום שנהגו שהכהנים עולים לדוכן אחר פלג המנחה יש להם על מה שיסמוכו. אבל אם מתפללים בעוד היום גדול, לפני השיעור הנ"ל, אין לכהנים לשאת כפיהם, וגם במקום שנהגו לעלות לדוכן יש למחות בידם ולהנהיגם שלא יעלו. וכשם שאין הכהנים נושאים כפיהם, כך אין השליח צבור אומר בחזרת התפלה "אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת בתורה" ^לה.