ביאור ההפטרה פרשת ויצא

כ"ט חשון תשפ"ו | 20/11/2025 | 18:19

הקשר בין ההפטרה לפרשה

בהפטרה מדובר על יעקב, שבבטן עקב את אחיו. וזה מעין הפרשה שיעקב ברח מפני עשו אחיו. וכן מדובר על "גלעד" וזה מעין הפרשה שלבן השיג את יעקב בהר הגלעד.

תוכן ההפטרה

ה' מוכיח את ישראל על שהם מסתפקים אם לשוב בתשובה אם לאו. ואין בהם מי שישוב וירומם את ה'.

אך בורא העולם אינו מכלה אותם ולבו לא מלאו להשמידם ולכלותם כדרך שעשה לאדמה וצבויים כי נכמרו רחמיו עליהם ואינו ממהר להפרע מהם, אלא מחכה שישובו בתשובה.

ועוד יבוא היום שבו ילכו אחרי ה' כאריה השואג, כמו כן ה' מוכיח את מלכות אפרים שהם עשרת השבטים על שמראים את עצמם, כאלו שבים בתשובה אך לבם לא נכון עמם, אלא עוסקים בכחש ומרמה ורודפים אחרי ההבל.

לכן פונה ליהודה שהם צדיקים, שיהיו נוכחים בעת שה' יריב עם עשרת השבטים, כיצד הם כופרים בטובתו של מקום והלא נתן גדולה לעם ישראל עוד בהיות יעקב בבטן אמו, גם נאבק עם שרו של עשו ויכול לו.

והנה במקום שיכירו בטובה ויחזרו בתשובה, הם ממשיכים לרמות ולעשוק. ולא די בכך אלא עוד אומרים אין בידם עוון כי הכל ביושר הגיע אליהם, ולא שמו על לבם את הנסים שעשה לאבותיהם, בהוציאו אותם מארץ מצרים גם אינם שמים על לב את הנסים שעתיד הקב"ה לעשות עמם, כפי שהנביאים ניבאו, אלא ממשיכים להקריב קרבנות לעבודה זרה, וגם בגלגל מקום המקדש מקריבים קרבנות לעבודה זרה.

הושע פרק י"א פסוק ז' - פרק י"ב פסוק י"ב.

ז וְעַמִּ֥י תְלוּאִ֖ים לִמְשֽׁוּבָתִ֑י [א] עמי תלויים ומסופקים אם לחזור בתשובה וממתינים עד שאשוב אליהם תחילה להטיב להם וְאֶל_עַל֙ יִקְרָאֻ֔הוּ והנביאים קוראים לעם ישראל שישובו לאל עליון יַ֖חַד לֹ֥א יְרוֹמֵֽם ובכל זאת אין בהם מי שירומם ויכבד את ה' יתברך (רש"י): ח אע"פ שחטאו ישראל, הי"ת מרחם עליהם ואומר אֵ֞יךְ אֶתֶּנְךָ֣ אֶפְרַ֗יִם ביד הגויים אֲמַגֶּנְךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל איך יתכן שאמסור אותך ישראל ביד האומות ֚אֵיךְ אֶתֶּנְךָ֣ איך יתכן שאני אתן אותך ואהפוך ארצך כְאַדְמָ֔ה אֲשִֽׂימְךָ֖ כִּצְבֹאיִ֑ם כמו שעשיתי לערי סדום אדמה וצבויים נֶהְפַּ֤ךְ עָלַי֙ לִבִּ֔י לרחם עליכם (רד"ק) יַ֖חַד נִכְמְר֥וּ נִֽחוּמָֽי יחד נתחממו כל מידות התנחומים שבי (רש"י ומצודות): ט לֹ֤א אֶֽעֱשֶׂה֙ חֲר֣וֹן אַפִּ֔י לא אוציא כעסי עליכם לֹ֥א אָשׁ֖וּב מדברי הטובים שאמרתי לא מאסתים ולא געלתים לְשַׁחֵ֣ת את אֶפְרָ֑יִם כִּ֣י אֵ֤ל אָֽנֹכִי֙ כי אל רחום וחנון אני ואסבול ואשא כעסי ואקיים דברי הטובים וְלֹֽא_אִ֔ישׁ ואני לא איש להנחם מהטוב, אלא בְּקִרְבְּךָ֣ קָד֔וֹשׁ אשרה בתוכך את שכינתי הקדושה וְלֹ֥א אָב֖וֹא בְּעִֽיר [ב] אחרת להשרות שכינתי (רש"י): י ואז בימי מלך המשיח אַֽחֲרֵ֧י יְהֹוָ֛ה יֵֽלְכ֖וּ [ג] בני ישראל כְּאַרְיֵ֣ה יִשְׁאָ֑ג כמו שעל ידי שאגת האריה מתאספים כל החיות, כך לקול שאגת הקב"ה יתאספו כל ישראל לבא אליו כִּי_ה֣וּא יִשְׁאַ֔ג כי הקב"ה ישאג בקול גדול וְיֶֽחֶרְד֥וּ בָנִ֖ים ועי"ז יתעורר ליבם של ישראל וימהרו לבא אליו מִיָּֽם מהמזרח והמערב (רד"ק): יא יֶֽחֶרְד֤וּ ימהרו לבא כל ישראל כְצִפּוֹר֙ מִמִּצְרַ֔יִם אותם שנמצאים במצרים יחרדו לשוב לארצם כציפור החרדה לשוב לקינה וּכְיוֹנָ֖ה מֵאֶ֣רֶץ אַשּׁ֑וּר ואלו היושבים באשור ימהרו לשוב כיונה שיודעת לנסוע למרחקים וְהֽוֹשַׁבְתִּ֥ים לבטח עַל_ אֶל בָּֽתֵּיהֶ֖ם בארץ ישראל נְאֻם_יְהֹוָֽה (רד"ק):

פרק יב

א סְבָבֻ֤נִי בְכַ֙חַשׁ֙ אֶפְרַ֔יִם [ד] מלכות אפרים סיבבו אותי בכפירה כאילו שבים אלי וחוזרים בתשובה אבל פיהם וליבם לא שוים (מ"ד) וּבְמִרְמָ֖ה בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל ושאר השבטים עוסקים בשקר כי מקיפים את ביהמ"ק בעבודת אלהים אחרים, אמנם וִֽיהוּדָ֗ה שבט יהודה עֹ֥ד רָד֙ עדיין מושל עִם_אֵ֔ל עם האל יתברך ומכריח את העם ללכת בדרכי התורה וְעִם_קְדוֹשִׁ֖ים נֶֽאֱמָֽן [ה] ועם אלהים קדושים הוא נאמן לקיים מאמרו (רד"ק): ב אבל עם ישראל ובראשם אֶפְרַ֜יִם רֹעֶ֥ה לשון רֵע מתחבר עם ר֙וּחַ֙ דברי רוח והבל ועוסק בדברי הבאי (רש"י) וְרֹדֵ֣ף רוח קָדִ֔ים מזרחית שאין בה תועלת והיינו שכָּל_הַיּ֕וֹם עובד את העגלים שהם הבל (רד"ק) כָּזָ֥ב וָשֹׁ֖ד יַרְבֶּ֑ה מרבה לדבר כזב, ועושק בני אדם (מ"ד), וכשבאות עליהם צרות במקום לשוב אל ה' וּבְרִית֙ עִם_אַשּׁ֣וּר יִכְרֹ֔תוּ כורתים ברית עם אשור להיות לעזרתם וְשֶׁ֖מֶן לְמִצְרַ֥יִם יוּבָֽל את השמן של ישראל מובילים למצרים לשחדם לעזור להם מול האויבים (רש"י): ג וְרִ֥יב לַֽיהֹוָ֖ה עִם_יְהוּדָ֑ה הואיל וגם יהודה סרח אח"כ (רד"ק) וְלִפְקֹ֤ד עַל_יַֽעֲקֹב֙ עשרת השבטים שיחסו עצמם ע"ש יעקב (מלבי"ם) כִּדְרָכָ֔יו כמעלליהם, ועוד שהיו מלכיהם רעים ולא זכרו מה עשיתי עבורם (רד"ק) ולכן כְּמַֽעֲלָלָ֖יו יָשִׁ֥יב לֽוֹ כפי מעלליהם ישיב להם: ד בואו וראו כמה עזרתי לאביכם, שהרי בַּבֶּ֖טֶן עָקַ֣ב אֶת_אָחִ֑יו הלא יעקב אביכם בהיותו בבטן אמו אחז בעקב של אחיו לשלוט עליו וּבְאוֹנ֖וֹ וברוחו ובאומץ כוחו שָׂרָ֥ה נעשה שׂר ונתגבר אֶת_אֱלֹהִֽים על המלאך שרו של עשיו שנאבק עימו (מ"ד): ה וַיָּ֤שַׂר אֶל_מַלְאָךְ֙ וַיֻּכָ֔ל [ו] וכפל דברו ואמר שיעקב נעשה שׂר על המלאך ונצחו בָּכָ֖ה אז בכה המלאך וַיִּתְחַנֶּן_ל֑וֹ להניחו ללכת, ואמר לו לא אעזבך אלא א"כ תודה על הברכות, והשיב לו המלאך בֵּֽית_אֵל֙ יִמְצָאֶ֔נּוּ סופו שהקב"ה יתגלה עליך בבית אל וְשָׁ֖ם יְדַבֵּ֥ר עִמָּֽנוּ והוא ואני נסכים לך על הברכות (רש"י) ואם כך עשיתי לאביכם, מדוע אתם הלכתם לבקש עזרה ממצרים ומאשור ולא בטחתם בי: ו הרי וַֽיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י הַצְּבָא֑וֹת שולט בעליונים ובתחתונים יְהֹוָ֖ה זִכְרֽוֹ הוא שמו שמורה שהוא אדון הכל (מ"ד) וא"כ איך עזבתם אותו: ז וְאַתָּ֖ה זרע יעקב דע לך בֵּֽאלֹהֶ֣יךָ תָשׁ֑וּב בהבטחתו ובמשענתו שהוא מבטיחך אתה יכול לסמוך ולשוב אליו (רש"י), רק חֶ֤סֶד וּמִשְׁפָּט֙ שְׁמֹ֔ר צדקה וחסד תעשה וביושר תלך כי מידותיו הם וְקַוֵּ֥ה אֶל_אֱלֹהֶ֖יךָ תָּמִֽיד אף כי תהיה לך טובה גדולה ועושר ונכסים תאמר כי מאיתו הוא הכל, ותזכרהו תמיד ותקוה לו (רד"ק): ח כְּנַ֗עַן ומוכיח הנביא את ישראל שאינם מתנהגים ביושר אלא כמו סוחר רמאי שבְּיָד֛וֹ מֹֽאזְנֵ֥י מִרְמָ֖ה לַֽעֲשֹׁ֥ק אָהֵֽב אוהב לעשוק ולרמות את הבריות [הפך מחסד ומשפט שמור] (רד"ק): ט וַיֹּ֣אמֶר אֶפְרַ֔יִם אפרים מוסיף פשע ואומר אַ֣ךְ עָשַׁ֔רְתִּי מָצָ֥אתִי א֖וֹן לִ֑י התעשרתי בגלל כוחי ועוצם ידי [היפך מקוה אל אלהיך תמיד] (רד"ק) ומוסיף ומשקר ואומר כָּל_יְגִיעַ֕י כל ההון והשפע שיש לי לֹ֥א יִמְצְאוּ_לִ֖י עָוֺ֥ן אֲשֶׁר_חֵֽטְא אין בו שום עוון גזל ואונאה כי חושב שאין הקב"ה מכיר במעשיו (מ"ד): י והלא וְאָֽנֹכִ֛י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ עוד מעת שהוצאתיך מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם ומאז אני משפיע עליך טובה ושומר עליך בהשגחה פרטית עֹ֛ד יבוא זמן שתצא מהגלות ואוֹשִֽׁיבְךָ֥ בָֽאֳהָלִ֖ים של תורה ויר"ש כִּימֵ֥י מוֹעֵֽד [ז] שיצאת ממצרים (מ"ד): יא וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל_אֵל הַנְּבִיאִ֔ים להוכיח אתכם ולהחזיר אתכם בתשובה וְאָֽנֹכִ֖י דברי חָז֣וֹן ונבואה הגברתי על ידי שנביאים הרבה הִרְבֵּ֑יתִי וּבְיַ֥ד הַנְּבִיאִ֖ים אֲדַמֶּֽה [ח] שאמרתי להם את דברי על ידי משלים ודמיון, וכל זה לא הועיל לכם (רש"י ומלבי"ם): יב אִם_בא על גִּלְעָ֥ד אָ֙וֶן֙ עמל ויגיעה ושבר ואונס, אין זה אלא כי מעשיהם אַךְ_שָׁ֣וְא הָי֔וּ לחינם היו כי עבדו ע"ז (רש"י), שהרי בַּגִּלְגָּ֖ל שְׁוָרִ֣ים זִבֵּ֑חוּ כמספר בני הנביאים שהרגו זבחו שוורים בגלגל לע"ז שחשבו שבזה ירצו דם הנביאים (מלבי"ם) גַּ֤ם מִזְבְּחוֹתָם֙ שעשו לע"ז היו מרובים עד שנראים כְּגַלִּ֔ים של אבנים עַ֖ל תַּלְמֵ֥י שָׂדָֽי [ט] הערוגות שבשדות (רד"ק):

א. כ' בספר הליקוטים ועמי תלואים למשובתי כו' - יאמר, כי למשובתי היא כמו לתשובתי, כי המ' מתחלפת בת' באותיות דמ"ת, ואל על יקראוהו, ר"ל, ביחוד ק"ש, במסירת נפשם על קידוש השם בכח ולא בפועל, שהוא יחד, אז לא ירומם ויעלה במחשבה, כי אם ע"י ייחוד ומסירת נשמותינו בפועל, כמו ר"ע וחביריו שיצא נשמתו באחד, ונאמר עליו כך עלה במחשבה. וזה לא יתכן, כי לא יוכלו לסבול, וז"ש איך אתנך אפרים אמגנך ישראל ביד הקלי' להריגה, כאמור, כי יחד נכמרו ריחומי. ויובן מזה הפסוק, שיהא רעוא דלא יתקטיל משיח בן אפרים. וזהו ג"כ איך אתנך אפרים, אמגנך ביד הקליפות והחיצונים, כי יחד נכמרו ניחומי. וז"ש ועמי תלואים למשובתי, לתקן שלא יהרג כמדובר, ויחנן ה' על שבר יוסף. ויובן ג"כ מ"ש ואל על יקראהו יחד לא ירומם, ר"ל, כי לא יקרא גבר הוקם על, כדוד משיח אלהי יעקב. ולכן זה הוא סיבה להיותו ירא מההריגה, כי לא ירומם להיותו כדוד, כי ירום ונשא וגבה מאד. או יוכל להיות נדרש, בענין הגאולה שהיא תלייה בתשובה, אז אל על יקראוהו, שהוא הקב"ה. או לגבר הוקם על ויענם ולא ירומם, כשיהיו כולם אחד, דכתיב המלך יעננו ביום קראנו. ויוכל להיות שלא יהרג משיח בן אפרים, וזהו איך אתנך אפרים אמגנך ישראל כו'.

ועמי תלואים למשובתי - המליץ יצייר נשגבות, יצייר איך מלך אשור כבש את שומרון ורוצה להשמיד ולהכרית את כולם, וה' סר מעליהם והוא עולה אל מקומו בשמים, אבל עדיין לא התרחק לגמרי רק עומד בין הארץ ובין השמים, רוצה להתרחק לגבהי מרומים מפני עונותיהם, ורוצה ג"כ שלא להתרחק מהם מצד מדת רחמיו וחסדיו, וישראל אז בעת צרה ההיא עיניהם נשואות אל ה' ומצפים שישוב אליהם ויצילם, וז"ש ועמי תלואים למשובתי - עיניהם תולות למרום ומיחלות שאשוב אליהם בצר להם, ועכ"פ יבקשו שלא אתרחק עוד יותר למעלה כדי שאהיה קרוב להם עכ"פ, וז"ש ואל על - שיעור הכתוב ויקראוהו יחד אל על לא ירומם - שכל ישראל יחד יקראוהו ויבקשוהו שלא ירומם את שכינתו אל על, דהיינו למעלה למרומי שחקים להסתלק מהם לגמרי. (מלבי"ם). וכעי"ז כ' האלשיך הקדוש כאן עיי"ש.

ב. פירש הגאון רב סעדיה ז"ל ולא אבוא בעיר אחרת אלא בירושלים. ורז"ל (תענית ה.) פירשו ואמרו משום דבקרבך קדוש לא אבוא בעיר. שלא אבא בירושלים של מעלה עד שאבנה ירושלים של מטה, ומי איכא ירושלים למעלה, אין. דכתיב ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו.

ג. איתא בגמ' (מסכת ברכות דף ו:) אמר רבי זירא מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבתא אמינא קא מחליין רבנן שבתא כיון דשמענא להא דרבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת שנאמר אחרי ה' ילכו כאריה ישאג וגו' אנא נמי רהיטנא. ועיין מ"ש בספר פלא יועץ (ערך ריצה) וז"ל: כתיב דרך מצותיך ארוץ ואמרו רז"ל לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה ואפילו בשבת ואמרו בזוה"ק שהרץ לדבר מצוה כנגדו למעלה רצים הסניגורים ומקדימין לקטיגורין וע"ז נאמר הרצים יצאו דחופים בדבר המלך והעיר שושן צהלה ושמחה עכ"ל.

ובש"ך עה"ת כ' (ויקרא פרק כו פסוק מה) וז"ל: וזכרתי להם ברית ראשונים. מאי ראשונים אם הם האבות כבר נאמר אם כן מאי ראשונים, ומאי אשר הוצאתי אותם, אלא זה הברית הוא מה שאמר הנביא (ירמיה ב', ב') זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, מיד כשנתן להם רשות לצאת מיד קיבלו אלהותו וידעו שלמדבר הם הולכים הם ובניהם וקטן וגדול וגם צידה לא עשו להם ובטחו על אלהותו והם הולכים על ידי עמוד הענן מקום שחונה שם חונים, ובנסוע הענן הם נוסעים, ומגמת פניהם אליו יתברך, אחרי ה' ילכו, זהו לכתך אחרי במדבר לא מקום זרע ותאנה ורימון, והם היו מורגלים על גנות ופרדסים שנאמר (בראשית י"ג, י') כגן ה' וגו', והניחו הכל והלכו אחרי קודם שאוריד להם המן, זהו הברית הראשונה שיש להם עלי כשהוצאתי אותם מארץ מצרים שנסעו באהבה גדולה...

ד. כ' בספר הליקוטים להאריז"ל הנה דע, כי ד' דאחד ור' דלא תשתחוה לאל אחר, הם אותיות רברבי. והנה שבט אפרים היו מוחקין העוקץ של אחורי הד' דאחד, ונעשה אחר. וכן הר' דלא תשתחוה לאל אחר, היו מוסיפין עוקץ ונעשה ח"ו אחד. וזהו סבבוני בכחש אפרים, שהוא כחש ושקר גמור, להקיף ולהעגיל הד' ולעשותה ר'. אך בית ישראל לא רצו לשנות האותיות ממש, אלא ששמו הד' דאחד באל אחר והר' דאל אחר באחד, וזהו ובמרמה בית ישראל, שהוא מרמה ורמאות להחליף האותיות. ויהודה עוד רד עם אל, שהניח הר' והד' במקומם, זהו האל אחר, וזהו באחד. ועם קדושים, שהוא ד' דאחד נאמן, שהניחום האותיות במקומם. והבן.

ה. בזהר הקדוש (חלק א דף רלז.) כ' וז"ל: רבי שמעון אמר, מלכו ליהודה אתקיים, והיינו דאמרינן מאי דכתיב (בראשית כט לה) הפעם אודה את יהו"ה, בגין דאיהו רביעאה, אודה את יהו"ה בגין דאיהו רגלא רביעאה לכרסיא, יה"ו דא רשימא דשמא עלאה, ובמה אשתלים בה"א (ס"א בדל"ת), והיינו ה"א בתראה דשמא קדישא, שמא קדישא שלים באתווי, וקשר דאחיד לון, על דא יודוך אחיך, דמלכו לך אתחזיא לאתקיימא. ודאי (הושע יב א) ויהודה עוד רד עם אל, ועם קדושים נאמן, מאן קדושים, אלין קדושים עליונין, דכלהו אודן לגביה, ושויוה נאמן, בגין כך הוא קדמאה בכלא, הוא מלכא על כלא

ובספר מגלה עמוקות על התורה (פרשת ויגש) כ' יוסף הוא סוד (הושע יב) "ועם "קדושים "נאמן ר"ת בגי' יוסף, עיי"ש סודו.

ו. וישר אל מלאך. איני יודע מי נעשה שר למי, כשהוא אומר "כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל", הוי אומר יעקב נעשה שר למלאך... כי שרית עם אלקים, אמר רבא רמז לו עתידים שני שרים לעמוד ממך, ראש גלות שבבבל ונשיא שבארץ ישראל. בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו אמר לו המלאך ליעקב עתיד הוא להגלות עליך בבית אל ולהחליף את שמך, ואני עומד שם (ב"ר).

ז. ורש"י פירש: כימי מועד - כימי מועד הראשון שהיה יעקב איש תם יושב אוהלים.

ח. ובמדרש (אגדת בראשית - פרק יד) איתא, חזון ישעיהו בן אמוץ (ישעי' א א). זש"ה ודברתי על הנביאים ואנכי חזון הרביתי וגו' (הושע יב יא). אמר הקב"ה וודאי ודברתי על הנביאים אלא אנכי חזון הרביתי שכולם אין נבואתו של זה דומה לזה והאיך עמוס ראה אותי עומד שנאמר ראיתי את ה' נצב על המזבח וגו' (עמוס ט א) ישעיה ראה אותי יושב שנאמר [ואראה] את ה' יושב על כסא וגו' (ישעי' ו א) משה ראה אותי כגבור שנאמר ה' איש מלחמה (שמות טו ג). דניאל ראה אותי כזקן שנאמר ושער ראשיה כעמר נקי (דניאל ז ט) לכך נאמר וביד הנביאים אדמה (הושע יב יא) ואף ישעיה כשנתנבא אמר תחילה התוכחות למה היה דומה לבעל הבית שהיה לו בן והכעיסו הבן עבר אביו וראה את הלבלר יושב קרא אותו ואמר לו לך כתוב שאני כופר בבני והלך וכתב ולא היה שם עדים ולא חתם. אחר זמן הלך הבן ונפל לרגלי אביו ובקש הימנו וקבלו ואחר כך עבר אביו אצל אותו הלבלר ואמר לו הלבלר. מה לך הנחת אגרת שכתבת לכפור בבנך ואמרת לי להביא עדים וכתוב שאני כופר בבני אמר לו שמא אמרתי לך בכעסי אכפור בו חס לי וכי יש לי אחר בעולם אלא הוא אין אני כופר בבני. שמא מדמה (פי' איש אחר אמר לך ואתה חושב שאני הוא) את אותי כך הכעיסו ישראל להקדוש ברוך הוא וקרא לישעיה ואמר לו כתוב שאני כופר בבני התחיל כותב שמעו שמים וגו' (ישעיה א ב) למה כופר אני בהן שהן הכעיסו אותי בנים גדלתי ורוממתי וגו' ידע שור קונהו וגו' (שם שם ג) אחר זמן בקשו ישראל מן הקב"ה וקבלן אותו הפה שאמר והם פשעו בי (שם שם ב) חזר ואמר מחיתי כעב פשעיך וגו' (ישעי' מד כב) וקבלן, שנאמר שובה אלי כי גאלתיך (שם שם) אמר לו ישעיה רבש"ע אין אתה חותם על מה שכתבת לכפור בבניך אמר לו הקדוש ברוך הוא איני כופר בבניי שמא דמיתה אותי שנאמר וביד הנביאים אדמה.

ובתיקוני זהר (דף מ:) כ' וז"ל: כשרוצה הקדוש ברוך הוא להמשיך נבואה, כל הספירות כלולים בהם, ונקראים נביאים, ומלכות היא דמיון כלם, שנאמר וביד הנביאים אדמה, כמו שאמר הנביא ודברתי על הנביאים וגומר, שהיא כמו האספקלריא שכל הפנים נראין בה, כן כל הספירות מראין בה כחם ודמיונם וצורתם, לכל נביא כפי השגתו למעלה, וכמו כן למטה היא מתלבשת בכסא הכבוד, ובכל המלאכים, והאופנים וחיות הקדש, ובכל הרקיעים, והכסאות שבהם, והמלאכים התלוים מהם, שיש מלאכים גבוהים עליהם, שנאמר כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, וכן בכל כוכב ומזל, כמה שכתוב ומלכותו בכל משלה, וזהו וביד הנביאים אדמה, ולכל אחד נדמה כפי כחו שהיא נשמתו,

וביד הנביאים אדמה - רבי יהודה ברב אילעאי ורבנן, ר' יהודה אומר כל הנביאים ראו מתוך תשע אספקלריאות, כמו דאמר וכמראה המראה אשר ראה וגו; ומתוך אספקלריא אחת ראה משה, שנאמר "ומראה ולא בחידות", פה אל פה אדבר בו. ורבנן אמרין, כל הנביאים ראו מתוך אספקלריא מצוחצחת, בנביאים כתיב "ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה", ובמשה כתיב, ותמונת ה' יביט (ויק"ר).

ט. כ' בספר מנורת המאור (אות ש"ו), וז"ל: אמרו רבותינו בפרק חלק (סנהדרין קב, ב) אחאב, אח לשמים ואב לעבודה זרה. אח לשמים, דכתיב: 'אח לצרה יולד' (משלי יז, יז); אב לעבודה זרה, דכתיב: 'כרחם אב על בנים' (תהלים קג, יג). ואומר: 'ויהי הנקל לכתו בחטאת (בית) ירבעם' (מלכים א טז, לא), אמר רבי יוחנן: קלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם, מפני מה תלה הכתוב בירבעם? מפני שהיה תחלה לקלקלה. 'גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי' (הושע יב, יב), אין לך תלם ותלם בארץ שלא העמיד עליו עבודה זרה. ועל כי נכנע לשוב נאמר עליו: 'ויהי כשמע אחאב את הדברים האלה ויקרע' (את) בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וישכב בשק ויהלך אט' (מלכים א כא, כז), מיד נאמר לאליהו הנביא: 'הראית כי נכנע אחאב מפני יען כי נכנע (אחאב) מפני לא אביא הרעה בימיו בימי בנו אביא הרעה על ביתו' (שם שם, כט). למדנו, כי למען לא היתה התשובה שלמה לא נקרע הגזר דין מכל וכל, אבל האריך אפו מעליו.

ובמדרש רבה שיר השירים (פרשה ו פסקה טו) ושני עשר בקר כנגד שנים עשר נשיאים עגלה על שני הנשיאים ושור לאחד... באותה שעה אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע שמא תמות אחת מן הפרות וישבר אחד מן הגלגלים ונמצא קרבנן של נשיאים פסול ונמצאת עבודת המשכן בטלה מיד (במדבר ז') ויאמר ה' אל משה לאמר קח מאתם והיו לעבד וגו' והי' נתן להם הויה שיהו חיות וקיימות בעולם לעולמי עולמים, עד היכן היו קיימות רבי יודן ורבי הונא בשם בר קפרא עד הגלגל הה"ד בהושע בגלגל שורים זבחו גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי.