מאמרי הזוהר הקדוש פרשת תולדות

כ"ב חשון תשפ"ו | 13/11/2025 | 20:26

ח"א קל"ה ע"א

תָּא חָזֵי, מַה כְּתִיב לְעֵילָּא, (בראשית כה) וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יִשְׁמָעֵאל, דְּאִינוּן תְּרֵיסַר נְשִׂיאִין ואמר בא וראה מה כתוב למעלה, ואלה תולדות ישמעאל, שהיו י"ב נשיאים, לְבָתָר אָמַר וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יִצְחָק [א], סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּכֵיוָן דִּכְתִּיב בֵּיהּ בְּיִשְׁמָעֵאל דְּאוֹלִיד תְּרֵיסַר נְשִׂיאִין, וְיִצְחָק אוֹלִיד תְּרֵין בָּנִין, דְּדָא אִסְתַּלַּק וְדָא לָא אִסְתַּלַּק אח"כ אמר ואלה תולדות יצחק, שמא יעלה על דעתך כי כיון שכתוב בישמעאל שהוליד י"ב נשיאים, ויצחק הוליד רק ב' בנים, שישמעאל נתעלה עי"ז, ויצחק לא נתעלה במעלה כמוהו. עַל דָּא כְּתִיב ע"ז אומר הפסוק מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְהֹוָה, דָּא יִצְחָק פי' זהו יצחק שהיה מבחי' גבורות ז"א הנקרא יהו"ה, והגבורות כלולות מב' בחי', א' בחי' הפנימיות בסוד הקדושה שממנה יצא יעקב ותולדותיו, ב' החיצוניות שממנה יצא עשו ותולדותיו, וְיִצְחָק אַפִּיק לֵיהּ לְיַעֲקֹב דְּהָוָה אִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי יַתִּיר מִכֻּלְּהוּ, דְּאוֹלִיד תְּרֵיסַר שִׁבְטִין, קִיּוּמָא דִלְעֵילָּא וְתַתָּא ויצחק הוליד את יעקב בקדושה שהיה הוא לבדו שקול יותר מכולם, שהוליד י"ב שבטים שהם הקיום של מעלה ושל מטה. אֲבָל יִצְחָק לְעֵילָּא בִּקְדוּשָּׁה עִלָּאָה (ס"א וְיִשְׁמָעֵאל) ואם תאמר כי מכיון שיצחק הוליד גם עשו אם כן תחשוב שהוא בינוני, ונמצא חציו בקדושה וחציו בצד אחר, ח"ו, לא כן, אלא יצחק היה למעלה בקדושה העליונה של הגבורה דז"א. ואם תאמר א"כ גם עשו יהיה למעלה, לזה אמר וְעֵשָׂו לְתַתָּא ר"ל עכ"ז יצא עשו למטה בקליפות כי הוא יצא מסיגי ופסולת הגבורות של יצחק, וְעַל דָּא כְּתִיב, מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְהֹוָה פי' מי יכול לספר ענין רבוי גבורות הקדושות של יצחק אשר משתלשלות ברבוי מדרגות, עד שיצא מהם עשו ותולדותיו בקליפה. יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ, דָּא יַעֲקֹב כַּד אִתְדַּבַּק שִׁמְשָׁא בְּסִיהֲרָא כַּמָּה כֹּכְבַיָּא נְהִירִין מִנַּיְיהוּ זה יעקב שנאמר בו ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, והיינו כשמתיחד ז"א שהוא סוד יעקב הנקרא שמש, בלבנה שהיא סוד רחל והיינו המלכות, ואז הרבה כוכבים שהם כללות נשמות ישראל מאירות מהם, ששרשם הן הנשמות של י"ב שבטי י"ה, וכשמאירות נשמות ישראל אז הן משמיעות תהלתו של הקב"ה.

ח"א קל"ז ע"א

דָבָר אַחֵר, וַיֶּעְתַּר יִצְחָק מפרש שלשון ויעתר פי' חתירה, והענין הוא שהזכות שיש לו מגעת עד היכל הזכות ויצחק חתר חתירה להגיע עד המזל העליון שהוא בכתר. דְּצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ, וְחָתַר חֲתִירָה לְעֵילָּא לְגַבֵּי מַזָּלָא עַל בָּנִין [ב] ע"י שהתפלל תפילתו ועי"ז חתר חתירה למעלה עד הכתר אל המזל העליון להתפלל על הבנים, דְּהָא בְּהַהוּא אֲתַר תָּלְיָין בָּנִין שהרי בזה המקום שהוא מזל העליון תלויה לידת הבנים, דִּכְתִיב כפי שנאמר בחנה (שמואל א א), וַתִּתְפַּלֵּל עַל ה' דהיינו על מידת י"ה שהוא הכתר המזל העליון, וּכְדֵין וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהֹוָה, אַל תִּקְרֵי וַיֵּעָתֶר לוֹ אֶלָּא וַיֵּחָתֶר לוֹ ואז נתקיים ביצחק ויעתר לו ה' אל תקרי ויעתר אלא ויחתר, תחליף הע' בח' שכן אותיות אחה"ע מתחלפות, חֲתִירָה חָתַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְקַבִּיל לֵיהּ, וּכְדֵין חתירה חתר לו הקב"ה וקבל את תפילתו ואז וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ שע"י תפילה כזו אפשר לפקוד עקרות.

תָּא חֲזֵי, עֶשְׂרִין שָׁנִין אִשְׁתָּהֵי יִצְחָק עִם אִתְּתֵיהּ וְלָא אוֹלִידַת, עַד דְּצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ [ג] בא ראה עשרים שנים נשתהה יצחק עם אשתו ועדיין לא הולידה עד שהתפלל תפילתו עליה כי לפי הפשט רבקה היתה בת שלש ואינה ראויה לילד עד גיל שלש עשרה, ואח"כ שהה עוד עשר שנים מן הדין לדעת אם ראויה לילד הרי עשרים שנה, והזהר מסביר. בְּגִין דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בִּצְלוֹתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא, בְּשַׁעְתָּא דְּבָעָאן קַמֵּיהּ צְלוֹתְהוֹן עַל מַה דְּאִצְטָרִיכוּ היות והקב"ה רוצה בתפילתם של הצדיקים בשעה שהם מבקשים לפניו בתפילתם על מה שהם צריכים, לפי שע"י תפילתם מתוסף כח למלעלה וע"י תפילת יצחק יצאו כמה נשמות ונפקדו כמה עקרות. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּיִתְרַבֵּי וְיִתּוֹסַף רְבוּת קוּדְשָׁא לְכָל מַאן דְּאִצְטָרִיךְ בִּצְלוֹתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא ומה הטעם בזה היות שע"י תפילתם יתרבה ויתוסף שפע רב של קדושה בסוד שמן משחת קודש לכל מי שצריך דהיינו לשכינה כי היא אין לה מעצמה כלום וע"י ששואלים ממנה היא עולה למעלה ושואלת ומבקשת ועי"ז מתייחדת עם דודה ונוטלת שפע וברכה ע"י תפילתם של הצדיקים.

תָּא חֲזֵי, אַבְרָהָם לָא צַלֵּי קַמֵּי [ד] קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּיִתֵּן לֵיהּ בָּנִין, אַף עַל גַּב דְּשָׂרָה עֲקָרָה הָוַת בא וראה אברהם לא התפלל לפני הקב"ה שיתן לו בנים אפילו ששרה היתה עקרה היות והבטיח לו הקב"ה שעם ישראל יצא ממנו. וְאִי תֵּימָא, הָא כְּתִיב, הֵן לִי לֹא נָתַתָּ זָרַע ואם תאמר הרי כתוב באברהם (בראשית טו) הן לי לא נתת זרע בזה שנראה שהוא מתפלל, הַהוּא לָאו בְּגִין צְלוֹתָא הָוָה (נ"א הַהוּא לָא בָּעֵי בָּנִין) אֶלָּא כְּמַאן דְּמִשְׁתָּעֵי קַמֵּי מָרֵיהּ הדיבור הזה לא היה בשביל תפילה אלא כמי שמדבר דברים לפני אדונו כי לא נתכוין לעשות יחודים בתפילה אלא דרך דבורו הזכיר צרתו והשליך על ה' יהבו. אֲבָל יִצְחָק צַלֵּי עַל אִתְּתֵיהּ, בְּגִין דְּהָא אִיהוּ הָוָה יָדַע דְלָאו אִיהוּ עָקָר אֶלָּא אִתְּתֵיהּ אבל יצחק התפלל על אשתו שממנה יצאו אותן הנשמות, ולא על עצמו היות שידע שלא הוא העקר שהרי בעקדה נתעברה נשמתו ונתוסף בו בחינת הזכר, ולכן לא התפלל על עצמו, דְּיִצְחָק הָוָה יָדַע בְּרָזָא דְחָכְמָתָא, דְּיַעֲקֹב זָמִין לְמִיפַּק מִנֵּיהּ בִּתְרֵיסַר שִׁבְטִין והיה יודע יצחק בסוד החכמה-ברוח הקודש שיעקב מזומן לצאת ממנו בשנים עשר שבטים, אֲבָל לָא יָדַע אִי בְּהַאי אִתְּתָא אִי בְּאָחָרָא, וְעַל דָּא לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ וְלָא לְנֹכַח רִבְקָה אבל לא היה יודע אם מזאת האשה או מאשה אחרת, ולכן התפלל לנכח אשתו היות והיא רעיתו והבנים שלו יהיו ממנה ולא כתוב לנכח רבקה.

אָמַר הַהוּא רַבְיָא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה, אִי הָכִי אַמַּאי לָא רָחִים לֵיהּ יִצְחָק לְיַעֲקֹב כָּל כָּךְ כְּמוֹ לְעֵשָׂו אמר אותו תינוק בנו של רבי יהודה אם כן מדוע לא אהב יצחק את יעקב כל כך כמו שאהב את עשו, הוֹאִיל וְהָוָה יָדַע דְּזָמִין אִיהוּ לְקַיְּימָא מִנֵּיהּ תְּרֵיסַר שִׁבְטִין כיון שהיה יודע שעתיד הוא להעמיד ממנו שנים עשר שבטים. אָמַר לֵיהּ שַׁפִּיר קָאָמַרְתְּ, אֶלָּא כָּל זִינָא רָחִים לֵיהּ לְזִינֵיהּ וְאִתְמַשִּׁיךְ וְאָזִיל זִינָא בָּתָר זִינֵיהּ אמר לו יפה אמרת, אלא לכך אהב יצחק את עשו כי כל מין אוהב את מינו ונמשך והולך מין אחר מינו. כי נטיית האדם לאהוב לזולתו נקבעת מצד השרשים העליונים שלו כי שם מקום האהבה האמיתית.

תָּא חֲזֵי, עֵשָׂו נָפַק סוּמָּק כְּמָה דִכְתִיב בא וראה עשו יצא אדום מצד הגבורות כמו שכתוב (בראשית כה), וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ וְגו', וְאִיהוּ זִינָא דְיִצְחָק דְּאִיהוּ דִינָא קַשְׁיָא דִלְעֵילָּא והוא מינו של יצחק שהוא דין קשה שלמעלה בקדושה כלומר מצד הגבורות הקדושות ולכן, וְנָפַק מִנֵּיהּ עֵשָׂו, דִּינָא קַשְׁיָא לְתַתָּא דְּדָמְיָא לְזִינֵיהּ, וְכָל זִינָא אָזִיל לְזִינֵיהּ יצא ממנו עשו שהוא דין קשה שלמטה בס"א שהם כוחות החיצונים והקליפות מצד הגבורות החיצוניות שדומה למינו של יצחק וכל מין הולך למינו, וְעַל דָּא רָחִים לֵיהּ לְעֵשָׂו יַתִּיר מִיַּעֲקֹב כְּמָה דִכְתִיב, ולכן אהב את עשו יותר מיעקב כמו שכתוב (בראשית כה) וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו. כְּתִיב הָכָא כִּי צַיִד בְּפִיו, וּכְתִיב הָתָם (בראשית י) עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי יְהֹוָה כי עשו היה גבור מצד הגבורה והראיה כי היה צד חיות כתוב כאן בעשו כי ציד בפיו וכתוב בנמרוד כנמרוד גבור ציד לפני ה', והפירוש כמו שנמרוד היה מצד הדין קשה-מס"א, כך עשו.

אָמַר רִבִּי יִצְחָק, כְּתִיב, (בראשית כה) וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרשׁ אֶת יְהֹוָה כי יעקב ועשו היו מקטרגים זה בזה כי עשו באה נשמתו מסמא"ל כאשר הוא רוכב על הנחש שהיא לילי"ת והם זכר ונקבה, ויעקב בא מהתפארת שהוא רוכב על השכינה כרסייא קדישא ונקרא שמש ולבנה, ושואל לְאָן אֲתַר אָזְלַת, לְבֵי מִדְרָשָׁא דְּשֵׁם וְעֵבֶר לאיזה מקום הלכה לדרוש את ה' לבית המדרש של שם ועבר לדעת מה תהא עליה. וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ, דְּתַמָּן הָוָה הַהוּא רָשָׁע דְּעֵשָׂו אַגַּח קְרָבָא בֵּיהּ בְּיַעֲקֹב מפני ששם בבטן היה אותו המלאך של עשו ועשה מלחמה עם יעקב. וַיִּתְרֹצְצוּ, אִתַבָּרוּ כְּמָה דְאָמְרֵינָן, רָצַץ אֶת מוֹחוֹ. אִתַּבָּרוּ דָּא עִם דָּא וְאִתְפַּלָּגוּ ויתרוצצו פי' נשברו כמו שאומרים שבר את מוחו, והיו רבים זה עם זה ונחלקו אחד מהשני, ויעקב לקח חלק הטוב. תָּא חֲזֵי, דָּא סִטְרָא דְּרוֹכֵב נָחָשׁ בא וראה זה עשו היה מצד הס"א שרוכב על נחש, וְדָא סִטְרָא דְּרוֹכֵב עַל כָּרְסְיָא שְׁלֵימָתָא קַדִּישָׁא בְּסִטְרָא (דף קלח ע"א) דְּשִׁמְשָׁא, לְשַׁמָּשָׁא בְּסִיהֲרָא וזה יעקב מצד הקדושה שרוכב על כסא שלם של קדושה מצד השמש שהוא יעקב בחי' ז"א לשמש במלכות שנקראת ירח [ה].

וְתָא חֲזֵי, בְּגִין דְּאִתְמַשַּׁךְ עֵשָׂו אַבַּתְרֵיהּ דְּהַהוּא נָחָשׁ, אָזִיל עִמֵּיהּ יַעֲקֹב בַּעֲקִימָא ובא וראה היות ונמשך עשו אחרי אותו הקדמוני שהוא הס"מ, לכן הלך אתו יעקב בעקמימויות ובתחבולות, כְּנָחָשׁ דְּאִיהוּ חַכִּים, וְאִיהוּ אָזִיל בְּעֲקִימוּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר כמו נחש שהוא חכם והוא הולך בעקמומיות בתחבולות כמו שנאמר (בראשית ג), וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוֹם וְגו', חַכִּים התרגום מתרגם ערום חכם. וְעוֹבָדוֹי דְיַעֲקֹב לְגַבֵּיהּ הָווּ לֵיהּ כְּנָחָשׁ ולכן מעשיו של יעקב לגבי הנחש היו בחכמה מופלגת כמו הנחש, וְהָכִי אִצְטָרִיךְ לֵיהּ, בְּגִין לְאַמְשָׁכָא לֵיהּ לְעֵשָׂו בַּתְרֵיהּ דְּהַהוּא נָחָשׁ וכך היה צריך וראוי להתנהג עמו, היות וצריך למשוך את עשו אחרי אותו נחש, וְיִתְפָּרַשׁ מִנֵּיהּ, וְלָא יְהֵא לֵיהּ חוּלָקָא עִמֵּיהּ בְּעַלְמָא דֵּין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי ויפרד מיעקב ולא יהיה לו חלק עמו לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, ועי"ז יפריד מהשכינה את כוחות הטומאה. וְתָנֵינָן, בָּא לְהָרְגְךָ, אַקְדִּים אַנְתְּ וְקַטְלֵיהּ ושנינו הבא להרגך תקדים אתה ותהרוג אותו. כְּתִיב, בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו דְּאַשְׁרֵי לֵיהּ לְתַתָּא, בְּהַהוּא עָקֵב כתוב, כי בעודם בבטן עקב יעקב את עשו שהשליך אותו למטה בס"א באותו עקב כלומר שעקבו והכניסו בקליפות, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וזה הוא שכתוב (בראשית כח) וְיָדוֹ אוֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, דְּשַׁוֵּי יָדוֹי עַל הַהוּא עָקֵב לְאַכְפָּיָא לֵיהּ עָקֵב וידו אוחזת בעקב עשו ששם ידו על אותו עקב לכפות אותו ולהכניע אותו תחת הקדושה.

ח"א קמ"ב ע"א

תָּא חֲזֵי בא וראה, יַעֲקֹב כָּל עוֹבָדוֹי הָווּ לִשְׁמָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יעקב אבינו כל מעשיו היו לשמו של הקב"ה, וּבְגִין כָּךְ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הָוָה עִמֵּיהּ תַּדִּיר ובשביל זה הקב"ה היה עמו תמיד כמ"ש והנה אנכי עמך, דְּלָא אַעְדֵי מִנֵּיהּ שְׁכִינְתָּא שלא סילק ממנו את השכינה כלל ועיקר. דְּהָא בְּשַׁעְתָּא דְּקָרָא לֵיהּ יִצְחָק לְעֵשָׂו בְּרֵיהּ, יַעֲקֹב לָא הָוָה תַמָּן שהרי בשעה שקרא יצחק לעשו בנו, יעקב לא היה שם, וּשְׁכִינְתָּא אוֹדָעַת לָהּ לְרִבְקָה והשכינה הודיעה זאת לרבקה ברוח הקודש, וְרִבְקָה אוֹדָעַת לֵיהּ לְיַעֲקֹב ורבקה הודיעה ליעקב כי רצון השכינה היה לברך את יעקב.

רִבִּי יוֹסֵי [ו] אָמַר, תָּא חֲזֵי, אִי חַס וְשָׁלוֹם בְּהַהוּא זִמְנָא יִתְבָּרַךְ עֵשָׂו בא וראה, אם חלילה באותו זמן היה מתברך עשו הרשע, לָא יִשְׁלוֹט יַעֲקֹב לְעָלְמִין ח"ו לא היה שולט יעקב, והעולם היה תחת שלטון הקלי', ובכל יום ויום היתה תגבורת הקלי', עד שהכל היה נהפך לס"א. כי יעקב בא לתקן את חטא אדה"ר, ורבקה באה לתקן את חוה. ועשו הוא גלגול של הנחש, וכולם באו לתקן מה שקלקלו קודם, ואם הנחש שהוא עשו היה מתברך לא היתה תקומה ותיקון לעולם ח"ו. אֶלָּא מֵעִם קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הָוָה ולכן מאת הקב"ה היה שיתברך יעקב, כדי לתקן כל התיקונים שצריך, וְכֹלָּא בְּאַתְרֵיהּ אָתָא כִּדְקָא חָזֵי והכל בא במקומו כפי הראוי להיות באותו זמן, ונתקן חטא אדה"ר. תָּא חֲזֵי, בא וראה (בראשית כה) וְרִבְקָה אוֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב כְּתִיב כתוב, וְהָא אִתְמָר והרי כבר נתפרש זה, כי רבקה היתה בגלגול חוה ויעקב גלגול אדה"ר, ובאה לתקן מה שעשתה בגלגול הקודם שהחטיאה את בעלה. וּבְגִין כָּךְ שַׁדַּרַת בְּגִינֵיהּ דְּיַעֲקֹב, ובשביל כך שלחה עתה עבור יעקב, שקודם היה בעלה, כדי שעתה יקבל את הברכות (בראשית כז) ואמרה לו הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל עֵשָׂו אָחִיךָ לֵאמֹר.

וְעַתָּה בְּנִי שְׁמַע בְּקוֹלִי וגו' ולך ותקבל את הברכות. בְּהַהוּא זִמְנָא, עֶרֶב פֶּסַח הָוָה [ז] באותו זמן ערב פסח היה, וּבָעֵי יֵצֶר הָרָע לְאִתְבָּעֲרָא, וּלְשַׁלְטָאָה סִיהֲרָא, רָזָא (דף קמב ע"ב) דִּמְהֵימְנוּתָא שאז צריך היצר הרע שהוא שרו של עשו ס"מ, להתבער מן העולם ע"י שריפת החמץ, ולהשליט את השכינה שהיא סוד האמונה, והוא זמן שהלבנה מלאה ורבקה שהיא בחינת המלכות יש בידה כח לפעול. וְעַל דָּא עָבְדַת תְּרֵי תַּבְשִׁילִין ועל זה עשתה רבקה שני תבשילין, אחד לזכר קרבן פסח-לבער את הס"מ ע"י שחיטתו וצלייתו, ואחד לקרבן חגיגה לחגוג עם השכינה כדי שיתברך יעקב.

רִבִּי יְהוּדָה אָמַר רבי יהודה חולק ואומר לא היה זה בפסח, אלא ביום הכיפורים, רָמַז הָכָא דִּזְמִינִין בְּנוֹי דְּיַעֲקֹב לְקָרְבָא שְׁנֵי שְׂעִירִים ורמז כאן בשני התבשילין שני גדיי עזים, שעתידים בני יעקב להקריב שני שעירים ולא כבשים, חַד לַיהֹוָה, וְחַד לַעֲזָאזֵל, בְּיוֹמָא דְכִפּוּרֵי אחד לה' ואחד לעזאזל, ביום הכיפורים. וּבְגִין כָּךְ, קָרִיבַת שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים, חַד בְּגִין דַּרְגָּא דִלְעֵילָּא ולכן הכינה רבקה שני גדיי עזים לעשות אותם ליצחק, אחד כנגד הגורל לה', בשביל מדרגה העליונה-הגבורה העליונה שהיא שורש יצחק שבקדושה, וְחַד בְּגִין לְכַפְיָיא דַּרְגֵּיהּ דְּעֵשָׂו, דְּלָא יִשְׁלוֹט עֲלֵיהּ דְּיַעֲקֹב ואחד שהוא הגורל לעזאזל, כדי לכפות ולהכניע מדרגת עשו שהוא הס"מ, שלא תשלוט על יעקב אבינו, וְעַל דָּא שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים, וּמִתַּרְוַיְיהוּ טָעִים יִצְחָק וְאָכִיל ועל זה אמרה רבקה להביא שני גדיים, ומשניהם טעם יצחק ואכל, כי שניהם היו צריכים להתקן ע"י האכילה, לפי שיצחק ממדת הגבורה שבקדושה, ולכן אכל גם מהשעיר של החיצונים כדי לתת להם התמצית של הגבורות.

ח"א קמ"ג ע"א

תָּא חֲזֵי בא וראה, בְּשַׁעְתָּא דְּאָמַר יִצְחָק לְעֵשָׂו, בשעה שאמר יצחק לעשו (בראשית כז) וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִי צָיִדה, בְּה"א ה' היתרה של ציד-ה, בסוד ה' של הוי"ה-רמז לשכינה, אמר לו שיצא לשדה של השכינה שהיא חקל תפוחין קדישין, היה אומר עשו שהולך שם להתפלל, ותצוד את השכינה ותביא אותה, כדי שנתברך מפיה, וְאוּקְמוּהּ ופרשוהו רבותינו. וְנָפַק עֵשָׂו בְּגִין דְּיִתְבָּרֵךְ מִיִּצְחָק, דְּקָאָמַר לֵיהּ, ויצא עשו כדי שיתברך מיצחק שאמר לו (בראשית כז) וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְהֹוָה, דְּאִלּוּ אָמַר וַאֲבָרֶכְכָה וְלָא יַתִּיר, יָאוּת שאילו אמר יצחק לעשו ואברככה ולא יותר מכך, טוב הוא, שהרי יברך אותו רק כפי מדרגתו הראויה לו. כֵּיוָן דְּאָמַר לִפְנֵי יְהֹוָה אבל כיון שאמר לפני ה', בְּהַהִיא שַׁעְתָּא אִזְדַּעְזַע כֻּרְסֵי יְקָרָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא [ח] באותה שעה נזדעזע כסא הכבוד של הקב"ה, אָמְרָה, וּמַה דְּיִפּוֹק חִוְיָא מֵאִנּוּן לְוָוטִין, וְיִשְׁתָּאַר יַעֲקֹב בְּהוּ ואמרה וכי ע"י הברכות יצא אותו נחש-הס"מ מאותן הקללות, וח"ו ישאר יעקב בהם ויהיה מקולל לעולם.

בְּהַהִיא שַׁעְתָּא באותה שעה, אִזְדַּמַּן מִיכָאֵל וְאָתָא קַמֵּיהּ דְּיַעֲקֹב, [ט] וּשְׁכִינְתָּא בַּהֲדֵיהּ נזדמן המלאך מיכאל שר החסד והברכות, ובא לפני יעקב כשנכנס אצל יצחק אביו והשכינה עמו, וְיָדַע יִצְחָק, וְחָמָא לְגַן עֵדֶן בַּהֲדֵיהּ דְּיַעֲקֹב, וּבָרְכֵיהּ קַמֵּיהּ וידע יצחק שהמלאך מיכאל נכנס, וגם ראה את גן עדן עם יעקב, וברכו לפני השכינה אך עדיין חשב שעשו טוב. וְכַד עָאל עֵשָׂו, עָאל בַּהֲדֵיהּ גֵּיהִנָּם אמנם כאשר נכנס עשו, נכנס עמו הגיהנם, ועמו פלונית היא הנחש נוק' דס"מ. וְעַל דָּא ועל זה נאמר (בראשית כז) וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד, דְּחָשַׁב דְּלָא הָוָה עֵשָׂו בְּהַהוּא סִטְרָא שעד עכשיו חשב יצחק שלא היה עשו באותו צד של הס"א, ונצטער שהיה אוהבו עד עתה וטעה לחשוב שהוא צדיק, פָּתַח וְאָמַר, וָאֲבָרְכֵהוּ, גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה [י] (בראשית כז) .

בְּגִין כָּךְ, אִזְדַּמַּן יַעֲקֹב בְּחָכְמָתָא וּבַעֲקִימוּ משום כך נזדמן יעקב בחכמה ובעקמימות נגד עשו דְּאַיְיתֵי בִּרְכָאן עֲלֵיהּ דְּיַעֲקֹב דְּאִיהוּ כְּגַוְונָא דְאָדָם הָרִאשׁוֹן שהביא את הברכות על יעקב שהוא כדוגמת אדה"ר, וְאִתְנַטָּלוּ מֵהַהוּא חִוְיָא דְאִיהוּ שְׂפַת שָׁקֶר ונלקחו הברכות מאותו נחש שהוא שפת שקר. דְּכַמָּה שִׁקְרָא אָמַר, וְכַמָּה מִלֵּי דְשִׁקְרָא עָבַד שכמה שקרים אמר לחוה וכמה דברי שקר עשה, שדחף אותה על האילן וכו', בְּגִין לְאַטְעָאָה וּלְאַיְיתָאָה לְוָוטִין עַל עָלְמָא כדי להטעותה ולהביא קללות על העולם. בְּגִין כָּךְ, אָתָא יַעֲקֹב בְּחָכְמָה וְאַטְעֵי לַאֲבוּי, בְּגִין לְאַיְיתָאָה בִּרְכָאן עַל עָלְמָא משום כך בא יעקב בחכמה, והטעה את אביו כדי להביא ברכות על העולם, וּלְנָטְלָא מִנֵּיהּ מַה דְּמָנַע מֵעַלְמָא וליטול מהנחש מה שמנע מהעולם בחטא אדה"ר, וּמִדָּה לָקֳבֵל מִדָּה הָוָה ומדה כנגד מדה היתה כאן. וְעַל דָּא כְּתִיב, ועל זה כתוב (תהלים קט) וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ וְלֹא חָפֵץ בִּבְרָכָה וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּ . עֲלֵיהּ כְּתִיב, ועל הנחש כתוב (בראשית ג) אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה. וְאִשְׁתָּאַר בֵּיהּ לְדָרֵי דָרִין ונשארה בו הקללה לדורי דורות, וְאָתָא יַעֲקֹב וְנָטִיל מִנֵּיהּ בִּרְכָאן ובא יעקב ולקח ממנו את הברכות.

וּמִן יוֹמוֹי דְּאָדָם וכבר מימיו של אדה"ר, אִזְדַּמַּן יַעֲקֹב לְנַטְלָא מֵהַהוּא חִיוְיָא, כָּל הַנֵּי בִּרְכָאן היה מזומן יעקב ליטול מאותו הנחש את כל אלו הברכות, וְאִשְׁתָּאַר אִיהוּ בִּלְוָוטִין וְלָא נָפַק מִנַּיְיהוּ ונשאר הנחש עם הקללות ולא יצא מהם.

ח"א קמ"ג ע"ב

רִבִּי יוֹסֵי בְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקוּנְיָא אָמַר שאל את לְרִבִּי אֶלְעָזָר, כְּלוּם שָׁמַעְתָּ מֵאָבִיךָ, אַמַּאי לָא אִתְקַיָּימוּ בִּרְכָאן דְּבָרְכֵיהּ יִצְחָק לְיַעֲקֹב האם שמעת מאביך מדוע לא התקיימו הברכות שברך יצחק את יעקב, וְאִנּוּן בִּרְכָאן דְּבָרִיךְ יִצְחָק לְעֵשָׂו אִתְקַיָּימוּ כֻּלְּהוּ ואילו אותן הברכות שבירך את עשו התקיימו כולם.

אָמַר לֵיהּ, כָּל אִנּוּן בִּרְכָאן מִתְקַיְּימֵי ענה לו, כל אותן הברכות מתקיימות, וּבִרְכָאן אָחָרַנִּין דְּבָרְכֵיהּ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיַעֲקֹב. וגם הברכות האחרות שברך הקב"ה את יעקב נתקיימו אֲבָל, מִיָּד, יַעֲקֹב נָטַל לְעֵילָּא אבל מיד יעקב לקח את הברכות של מעלה ברוחניות, וְעֵשָׂו נָטִיל לְתַתָּא ועשו לקח את ברכותיו למטה בגשמיות בתאוות והבלי העוה"ז. לְבָתָר, כַּד יָקוּם מַלְכָּא מְשִׁיחָא, יִטּוֹל יַעֲקֹב לְעֵילָּא וְתַתָּא ואח"כ כאשר יעמוד מלך המשיח, יקח יעקב גם למעלה וגם למטה וְיִתְאָבִּיד עֵשָׂו מִכֹּלָּא, וְלָא יְהֵא לֵיהּ חוּלָקָא וְאַחְסָנָא וְדוּכְרָנָא בְּעָלְמָא ויאבד עשו מהכל ולא יהיה לו חלק ונחלה וזכרון בעולם, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, כמו שנאמר (עובדיה א) וְהָיָה בֵּית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְגו' ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו. בְּגִין דְּיִתְאָבִּיד עֵשָׂו מִכֹּלָּא, וְיָרִית יַעֲקֹב תְּרֵין עָלְמִין, עָלְמָא דֵין וְעָלְמָא דְאָתֵי לפי שאז יאבד עשו מהכל, ויירש יעקב שני העולמות העולם הזה והעולם הבא.

וּבְהַאי זִמְנָא כְּתִיב ועל אותו הזמן כתוב שם, (עובדיה א) וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַיהֹוָה הַמְּלוּכָה. הַהוּא מַלְכוּ דְעֵשָׂו, דְּנָטַל בְּהַאי עָלְמָא אותה מלכות של עשו שנטל בעוה"ז, יָהַב לֵיהּ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (ס"א יְהֵא לֵיהּ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא) בִּלְחוֹדוֹי יהיה לקב"ה בלבד. וְכִי הַשְׁתָּא לָאו אִיהִי מַלְכוּ מִקֻּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וכי עכשיו אינה מלכות של הקב"ה, אֶלָּא אַף עַל גַּב דְּשַׁלִּיט קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָּא וְתַתָּא אלא אע"פ ששולט הקב"ה למעלה ולמטה, הָא יָהַב לוֹן לִשְׁאָר עַמִּין, לְכָל חַד וְחַד חוּלָק וְאַחְסָנְתָּא בְּהַאי עָלְמָא, לְאִשְׁתַּמָּשָׁא בֵּיהּ הרי נתן להם לשאר העמים, לכל אחד ואחד חלק ונחלה בעוה"ז להשתמש בו. וּבְהַהִיא זִמְנָא ולעתיד לבא, יִטּוֹל מִכֻּלְּהוּ מַלְכוּתָא, וּתְהֵא דִילֵיהּ כֹּלָּא יקח מכולם את מלכותם ותהיה כולה שלו, דִּכְתִיב וְהָיְתָה לַיהֹוָה הַמְּלוּכָה, לֵיהּ בִּלְחוֹדוֹי לו בלבד, דִּכְתִיב, (זכריה יד) וְהָיָה יְהֹוָה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד[יא].

ח"א קמ"ו ע"א

תָּא חֲזֵי בא וראה, כַּמָּה בִּרְכָאן אִתְבָּרַךְ יַעֲקֹב כמה ברכות חשובות נתברך יעקב אבינו, חַד דַּאֲבוּי בְּהַהוּא עֲקִימוּ, וְרָוַוח כָּל אִנּוּן בִּרְכָאן אחת מאביו, באותה ערמה מצד הגבורה שרבקה אמרה לו לרמות את עשו, והרויח את כל אותן הברכות. וְחַד דִּשְׁכִינְתָּא דְּבָרִיךְ לֵיהּ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כַּד הָוָה אָתֵי מִלָּבָן ואחת ברכה של השכינה שברך אותו הקב"ה כאשר היה בא מלבן הארמי והיא מצד החסד, דִּכְתִּיב, שכתוב (בראשית לה) וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יַעֲקֹב בבואו מפדן ארם. וְחַד, דְּבָרְכֵיהּ לֵיהּ הַהוּא מַלְאָכָא מְמַנָּא דְעֵשָׂו ואחת שברך אותו אותו המלאך הממונה על עשו, והיא מצד התפארת. וְחַד, בְּרָכָה אַחֲרָא, דְּבָרְכֵיהּ לֵיהּ אֲבוּה, כַּד הָוָה אָזִיל לְפַדַּן אֲרָם ועוד ברכה אחרת שברך אותו אביו כאשר היה הולך לפדן ארם, והיא מצד המלכות, דִּכְתִּיב שכתוב (בראשית כח) וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְגו'.

בְּהַהוּא זִמְנָא באותו זמן דְּחָמָא יַעֲקֹב גַּרְמֵיהּ בְּכָל הַנֵּי בִּרְכָאן שראה יעקב אבינו עצמו בכל אלו הברכות החשובות, אָמַר, בְּמַאן בִּרְכָתָא דְמִנַּיְיהוּ אֶשְׁתַּמֵּשׁ הַשְׁתָּא באיזו ברכה מהם אשתמש עתה. אָמַר, בַּחֲלָשָׁא מִנַּיְיהוּ אֶשְׁתַּמֵּשׁ הַשְׁתָּא אמר בחלשה שבהם אשתמש עתה, וּמַאן אִיהוּ, דָּא בַּתְרַיְיתָא, דְּבָרְכֵיהּ אֲבוּהּ ואיזו היא, זו הברכה האחרונה שברכו אביו, וְאַף עַל גַּב דְּאִיהִי תַּקִּיפָא ואף על פי שהיא חזקה שהרי ברכו ואל שדי יברך אותך ויפרך וכו' ויתן לך את ברכת אברהם וכו' ויש בה שפע בכל המובנים, אָמַר, לָאו אִיהִי תַּקִּיפָא בְּשֻׁלְטָנוּתָא דְּהַאי עָלְמָא כְּקַדְמָאָה אמר, בכל זאת אינה חזקה בשלטון וממשלה של העוה"ז כמו הראשונות, כי בברכה הראשונה ברך אותו יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים וכו', וגם בברכה של שרו של עשו כתוב כי שרית עם אלהי"ם ועם אנשים ותוכל, וגם בברכת השכינה כתוב כי אם ישראל יהיה שמך, שכולם מורים על ממשלה של העוה"ז בפרט.

אָמַר יַעֲקֹב, אֶטּוֹל הַשְׁתָּא דָּא, וְאֶשְׁתַּמֵשׁ בָּהּ אקח עתה ברכה זו אני ובני לסבול את הצרות של עשו וכו', וַאֲסַלֵּק כָּל אִנּוּן אָחָרַנִּין לְזִמְנָא דְאִצְטָרִיךְ לִי וְלִבְנַאי בָּתְרָאי ואדחה ואסלק אותן הברכות האחרות שיש בהן ממשלה, לזמן שאצטרך אותם לי ולבני אחרי. ומפרש אֵימָתַי, בְּזִמְנָא דְיִתְכַּנְּשׁוּן כָּל עַמְמַיָּא לְאוֹבָדָא בָּנַי מֵעָלְמָא מתי יהיה הזמן הזה, בזמן שיתאספו כל האומות ח"ו לאבד את בני מהעולם שאז תהיה עת צרה לבני, דִּכְתִּיב, שכתוב (תהלים קיח) כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם יְהֹוָה כִּי אֲמִילַם. סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי בשם ה' כי אמילם. סַבּוּנִי כִדְבוֹרִים וגו' בשם ה' כי אמילם. הָא הָכָא תְּלָתָא, לְגַבֵּי תְּלָתָא דְאִשְׁתָּאֲרוּ הרי כאן שלשה סבובים, וכנגד כל פעם שנזכר-כי אמיל"ם, ישתמש בברכה אחת כנגד שלש ברכות שנשארו, ובכוחם ינצלו בני. חַד, אִנּוּן בִּרְכָאן קַדְמָאֵי דַּאֲבוּהּ אחת, אותן הברכות הראשונות שברכו אביו שהן מצד הגבורה, והיא כנגד כל גוים סבבוני, שאין הסיבוב קשה כל כך, ודי ומספיק בברכה זו להפילם. תְּרֵין, אִנּוּן בִּרְכָאן דְּבָרְכֵיהּ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא השנית, אותן ברכות שברכו הקב"ה מצד החסד, שהוא סבוני גם סבבוני, דהיינו סיבוב אחר סיבוב מהמוני העמים, שלזה נצרך לברכה של הקב"ה. תְּלַת, אִנּוּן בִּרְכָאן דְּבָרְכֵיהּ הַהוּא מַלְאֲכָא השלישית, אותן הברכות שברך אותו המלאך שרו של עשו מצד התפארת, כנגד סבוני כדבורים, שעוקצים ומיד מתים, והוא החלש שבכולם, כך אויבנו יהיו כמו הדבורים שעוקצים ומיד נופלים ומתים, כי תבא ברכת המלאך ותזנב בהם עד בלתי השאיר להם שריד ופליט.

אָמַר יַעֲקֹב, לַהֲתָם אִצְטָרִיכוּ, לְגַבֵּי מַלְכִין וְכָל עַמִּין דְּכָל עָלְמָא לשם אני צריך את הברכות, כנגד כל המלכים וכל העמים של כל העולם כולו, וַאֲסַלֵּיק לוֹן לַהֲתָם ואעלה ואדחה את הברכות לאותו זמן. וְהַשְׁתָּא לְגַבֵּי דְעֵשָׂו, דַּי לִי בְּהַאי ועכשיו כנגד עשו די לי בזו הברכה הקטנה שברך אותי אבא כשהלכתי לפדן ארם. ומביא משל לְמַלְכָּא, דְּהָווּ לֵיהּ כַּמָּה לִגְיוֹנִין תַּקִּיפִין, כַּמָּה מָארֵי מַגִּיחֵי קְרָבָא לְאַגָּחָא קְרָבִין למלך שהיו לו כמה מחנות של צבא חזקים, וכמה בעלי מלחמה בעלי קרב לעשות מלחמות וקרבות, דִּזְמִינִין לְגַבֵּי מַלְכִין תַּקִּיפִין (דף קמו ע"ב) לְאַגָּחָא בְהוּ קְרָבָא שהיו מזומנים לעמוד כנגד מלכים חזקים לערוך עמם מלחמה חזקה. אַדְּהָכִי שָׁמַע עַל לִסְטִים חַד קַפָּחָא, אָמַר, הַנֵּי בְּנֵי תַּרְעֵי, יְהָכוּן תַּמָּן בינתיים שמע על לסטים אחד שהיה מקפח ושודד את הבריות, אמר אלה החיילים שומרי העיר ילכו שם להלחם בו. אָמַר לֵיהּ, מִכָּל לִגְיוֹנִין דִּילָךְ, לֵית אַנְתְּ מְשַׁדֵּר הֲתָם אֶלָּא אִלֵּין שאל אותו מכל המחנות של הצבא שלך אין אתה שולח לשם רק את אלה. אָמַר, לְגַבֵּי הַהוּא לִסְטִים, דַּי בְּאִלֵּין אמר המלך, בשביל אותו לסטים מספיק באלו שומרי העיר. דְּהָא כָּל לִגְיוֹנוֹתַי וּמָארֵי קְרָבָא, אֶסְתַּלַּק לְגַבֵּי אִנּוּן מַלְכִין תַּקִּיפִין שהרי כל המחנות ובעלי מלחמה, אניח אותם אצל אותם מלכים חזקים ללחום נגדם, בְּיוֹמָא דִקְרָבָא, דְּאִצְטָרִיכוּ לִי, לֵיהֱווּ ביום של המלחמה כשיצטרכו לי, שם יהיו.

אוּף הָכִי יַעֲקֹב אָמַר לְגַבֵּי עֵשָׂו, דַּי לִי הַשְׁתָּא בְּאִלֵּין בִּרְכָאן גם כך אמר יעקב, כי נגד עשו די לי עתה באלו הברכות שברך אותי אבא כשהלכתי לפדן ארם. אֲבָל לְהַהוּא זִמְנָא אבל לאותו זמן, דְּאִצְטָרִיכוּ לְבָנַי לְגַבֵּי כָּל מַלְכִין וְשַׁלִּיטִין דְּכָל עָלְמָא שיצטרכו בני כנגד המלכים והשליטים של כל העולם שיעלו על בני וירצו ח"ו להשמידם, אֲסַלֵּק לוֹן אניח אותם לאותו זמן. כַּד יִמְטֵי הַהוּא זִמְנָא, יִתְּעָרוּן אִנּוּן בִּרְכָאן מִכָּל סִטְרִין, וְיִתְקַיַּים עָלְמָא עַל קִיּוּמֵיהּ כִּדְקָא יָאוּת וכאשר יגיע אותו זמן, יתעוררו כל אותן הברכות מכל הצדדים ויתקיים העולם בקיומו כראוי, וּמֵהַהוּא יוֹמָא וּלְהָלְאָה, יָקוּם מַלְכוּתָא דָא עַל כָּל שְׁאָר מַלְכוּ אָחָרָא ומאותו יום והלאה תקום מלכות זו של מלך המשיח על כל שאר המלכויות האחרות, כְּמָה דְאוּקְמוּהּ, דִּכְתִּיב, כמו שכבר ביארנו שכתוב על מלך המשיח שהוא (דניאל ב) תַּדִּק וְתָסֵף כָּל אִלֵּין מַלְכְוָתָא וְהִיא תָּקוּם לְעָלְמַיָּא יכתת ויכלה כל אותם מלכים של אומות העולם, ומלכותו של מלך המשיח היא תקום לעולם. וְהַיְינוּ הַהִיא אַבְנָא, דְּאִתְגַּזָּרַת מִן טוּרָא דִי לָא בְּיָדִין וזה מה שלמדנו על אותה אבן שראה נבוכדנצר שנכרתה מן ההר, אבל לא בידי אדם, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר כמו שנאמר (בראשית מט) מִשָּׁם רוֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל, מַאן אֶבֶן דָּא. דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל ושואל מי זו, על מי מרומזת, ואומר זה רומז על השכינה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, כמו שנאמר (בראשית כח) וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה וגו' וכשיבא המשיח ימלוך בכח השראת השכינה ששורה שם.