למשמש הבגדים בערב שבת

כ"ב חשון תשפ"ו | 13/11/2025 | 20:19

א. מצוה למשמש בבגדיו בערב שבת סמוך לחשיכה שלא יהיה בהם דבר שאסור לצאת בו בשבת, ואפילו מי שיש לו בגדים מיוחדים לשבת יזהר בזה, שאפשר שנתן בהם חפץ של מוקצה במוצאי שבת שעבר ^א.

ב. יש אומרים שלכתחילה לא יניח בעצם יום שב"ק שום דבר בכיסו שמא ישכח ויצא עמו ^ב.

ג. גם ברוחניות יעשה כן, שיפשפש במעשיו ע"ש עם חשיכה כדי לקבל השב"ק כראוי ^ג.

א. שו"ע (סי' רסא סעי' ב) וז"ל: י"א שצריך להוסיף מחול על הקודש. ובבית יוסף (שם) מבאר שכן הוא דעת הרי"ף והרא"ש. וכתב המג"א (ס"ק ח), והוי מצות עשה דאורייתא. וז"ל המחצית השקל, על כרחך המחבר שפסק שצריך להוסיף, על כרחך צריך לומר דאפילו עשה מן התורה יש בו, כהפוסקים החולקים על הרמב"ם.

וכתב הביאור הלכה (ד"ה מתחילת) הטעם דמקבלין תוס' שבת לפני השקיעה, ולא ממתינין עד קודם הלילה, שלגבי מלאכת שבת שהוא איסור תורה, מחמירים וחוששין לשיטת הגאונים 'דמשתשקע החמה' היינו משעה שהחמה נתכסה מעיני בני אדם, אז מתחיל זמן בין השמשות, על כן מוסיפין התוספת שבת איזה זמן קודם השקיעה.

וכתב המשנ"ב (סי' רסא ס"ק כג), ומי שמחמיר על עצמו ופורש עצמו ממלאכה חצי שעה או על כל פנים שליש שעה קודם שקיעה אשרי לו, דהוא יוצא בזה ידי שיטת כל הראשונים", ע"כ. ועיי"ש בדבריו דהיינו כיון דלשיטת היראים השקיעה מתחיל י"ג דקות וחצי קודם השקיעה, על כן יש להוסיף איזה זמן מקודם.

ובמשמרת שלום (קאידינאוו, סי' כו, אות א-ב), כתב, כשמקבל עליו תוספת שבת, טוב שיוציא בפיו מה שגמר בלבו, כי ידוע מרז"ל שהדבור הוא ענין גדול לפעול בעולמות העליונים, ומלבד זה כמה וכמה אנשים שנשכח מהם ענין זה לגמרי, ובזה רמי אנפשיה ומדכר להוסיף מחול על הקודש, ומכוין לקיים בזה מצות בוראו... ויאמר בזה הלשון: "הריני מוסיף מחול על הקודש לקיים מצות תוספת שבת כמו שצוני הבורא ית"ש בתורה הקדושה זכור את יום השבת לקדשו, שמור את יום השבת לקדשו, כאשר צוך ה' אלקיך, ליקבה"ו וכו' ויהי נועם וגו', רבון העולמים זכני לשמור ולקיים את יום השבת כהלכתו ולשוב בתשובה שלמה לפניך. ואל תתמה שלא מצאנו נוסח מהקדמונים על זה, דהנה ידוע שרבותינו הקדושים הבעש"ט ז"ל ותלמידיו הק' היו מקדימים מאוד לקבל שבת, ובעת שהיו אומרים סדר קבלת שבת כנהוג, היה קודם בין השמשות בודאי, כי באמת נראה כי כל ענין סדר קבלת שבת נתקן שיאמרו זה בזמן תוספת שבת, על כן לא היה נצרך כמעט אמירה אחרת לזה, מה שאין כן עתה.

וכ"כ בשעה"כ (דף סד ע"ג) וז"ל: ותעמוד מעומד במקום א' בשדה ואם יהיה על גב הר אחד גבוה הוא יותר טוב. ויהיה המקום נקי כפי מה שצריך מלפניו כמלא עיניו ומאחריו ד' אמות וכו'. ותחזיר פניך כנגד רוח מערב ששם החמה שוקעת ובעת שקיעתה ממש אז תסגור עיניך ותשים ידך השמאלית על החזה ויד ימינך ע"ג יד שמאלך ותכוין באימה ביראה כעומד לפני המלך לקבל תוספת קדושת השבת. עכ"ל. וכ"כ בסידור הרש"ש (סידור היר"א ח"ב דף צ) וז"ל: אח"כ יאמר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא לחקל תפוחין קדישין ויצא לשדה ויעמוד במקום גבוה ויחזיר פניו לצד מערב ובשקיעת החמה יסגור עיניו וישים ידיו על החזה ימנית על השמאלית ויעמוד באימה וביראה כמי שעומד לפני המלך לקבל תוספת קדושת שבת ויכוין כי חק"ל גי' יאההויה"ה יאהדונה"י גם מילוי ד' שמות דעסמ"ב עם עשר אותיות והוי"ה גי' חק"ל גם שם ס"ג ועשר אותיותיו ושם אדנ"י גי' חק"ל וישים לנגד עיניו ד' שמות עסמ"ב שהם בחי' אבי"ע.

ומה שכתבו שזמן תוספת דהיינו שיקבל עליו שבת קודם השקיעה בזמן כלשהו אפי' שתי דקות – כן מבואר בשו"ע (שם) וז"ל: י"א שצריך להוסיף מחול על הקודש; וזמן תוספת זה הוא מתחלת השקיעה שאין השמש נראית על הארץ עד זמן בין השמשות; והזמן הזה שהוא ג' מילין ורביע, רצה לעשותו כולו תוספת, עושה. רצה לעשות ממנו מקצת, עושה; ובלבד שיוסיף איזה זמן שיהיה ודאי יום מחול על הקודש. עכ"ל. וכן מבואר בלשונות הראשונים (עי' בחזו"ע (שבת א, הלכות הדלקת נרות הלכה ח, והלכות בין השמשות וקבלת שבת הלכה א).

ב. בתיקוני זוהר (דף לח ע"א. ודף פה ע"ב) איתא, כל המוסיף בשבת מוסיפין ליה, ודא תוספת נשמה יתירה, ואיהי תוספת רוחא קדישא, וכל הגורע גורעין לו ההיא נשמה יתירה.

ובס' יסוד ושורש העבודה (שער ח פרק א) מובא, וראוי לאדם להתנהג את עצמו בכל ערב שבת קודש להוסיף מחול על הקודש בכל מה דאפשר, כמבואר בתיקונים (תיקון מח דף פה ע"ב) וז"ל: צריך בר נש לשנויי בלבושין, בשרגא, במאכלין, וצריך למהוי מוסיף מחול על הקודש, וכל המוסיף מוסיפין ליה נפש יתירה בשבת, וכל הגורע גורעין ליה ההיא נפש יתירה ח"ו עכ"ל.

בס' שער רוח הקודש (להאר"י ז"ל, דרוש א דף יח) מובא, גם ביום שבת קודש כל מי שהוא זוכה להיות לו סוד תוספת שבת בנפשו, אין עוונותיו מתגלים במצחו ביום שבת, כי אין אחיזה אל החיצונים ביום שבת קודש במי שיש בו תוספת שבת.

בספר אור החיים הק' (שמות לא, טז) עה"פ 'ושמרו' בני ישראל וכו' 'לעשות' את השבת כתב: "על דרך אומרם ז"ל שצריך להוסיף מחול על הקודש, ולא לימנע ממלאכה אחר שיגיע ויתנוצץ יום השבת, אלא צריך להכין עצמו בקדושת שבת ויצא כחתן לקראת כלה, ויהיה יושב 'ומשמר' עד שיגיע השבת 'לעשותו', פי' לקיים מעשים הצריכים בו. עוד ירצה באומרו 'לעשות' את השבת כי מה שמוסיף מחול על הקודש יסכים ה' לקרותו שבת, ונמצא זה האיש עושה שבת ממש, כי שעות מיום ו', וגם שעות מיום א' שהם חול, בני ישראל עושים אותם שבת.

בספר תורת שבת (פרק א, אות כד) מובא בשם הר"מ מקוברין זצ"ל: על ידי תוספת שבת שאדם מוסיף מחול על הקודש משפיע לו הקב"ה כל טוב בענינים גופנים ועל ידי תוספת זו שמוסיף מחול על הקודש נקל לו לאדם להעלות גם את הגופני שהוא חול, לרוחני שהוא קודש.

בספר סידורו של שבת (שורש א ענף ג עלה ה) כתב: אם אדם זוכה באלו השעות שתים שמוסיפין מחול על הקודש, כמו שכתוב בשו"ע, לזכך ולטהר נפשו וגופו לנקותו מכל מום רע, ותאוות ומדות רעות התלויות בלב, והכל על ידי הבושת ובתשובה נכונה לפני המלך ה' הרוצה בתשובה, אז כשיגיע גודל זיו הדרת אור קדושת השבת, המבהיק ומאיר ובא לכל העולמות, יאיר על נפשו ושורש חלקו בעולמות עליונים מאור הזה ובכח אור הזה יברך ויהלל וישבח ויפאר למלך הכבוד ברוב עוז וחדוה בקדושה ובטהרת הלב, אשרי מי שזוכה לזה. ועי' בספר נפש שמשון (שבת קודש) שכ' דכפי מה שאדם מקבל את השבת כך יראה משך השבת שלו.

ג. שו"ע (סי' רסג סעי' יז): י"א דמי שקיבל עליו שבת קודם שחשכה, מותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה, ע"כ. והטעם כתב במג"א (ס"ק ל), דהא אי בעי לא היה מקבל שבת עליו, וכל שיש לו היתר, מותר אמירה.