מעלת חג הסוכות

י"ג תשרי תשפ"ו | 05/10/2025 | 14:09

חג הסוכות

הרה"ק רבי בונם מפשיסחא אמר: השלשה רגלים ניתנו לישראל לבטל מהם את שלשת המדות המגונות שבלב האדם: הקנאה, התאוה והכבוד

חג המצות מבטל את התאוה, אוכלים מצה לחם עוני, ומתנזרים ממאכלי תאוה. חג השבועות מבטל את הקנאה כי חג השבועות הוא בחינת עין טובה. חג הסוכות מבטל את מידת הכבוד, כי הסוכה היא בחינה לענני הכבוד, וענני כבוד מבטלים מידת הכבוד של בשר ודם. (ע"פ שפת אמת לסוכות תרלו)

ראשון לחשבון עוונות

חג הסוכות בא אחרי נעילת יוה"כ מפני שהצדיקים נחתמים לחיים בתוך הקדושה, והם מוקפים מבחינת הסוכה, שהוא אור מקיף המגין עליהם ומציל אותם מאחיזת החיצונים אחרי תיקונם. ובימים שבין יוה"כ לבין סוכות בגלל שישראל עסוקים במצוות על מנת לקשט את הכלה ארבעת המינים בהידור סוכה נאה וכיו"ב הרי אין חשש מאחיזת החיצונים כמו שנרמז בפסוק "תחוגו את חג ה' שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון, ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר" (ויקרא כג, לט-מ). שואל המדרש (ויקרא רבה אמור פרשה ל אות ז) זה חמשה עשר ואתה אומר ביום הראשון, רבי מנא דשאב ורבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי אמר: משל למדינה החייבת מס למלך, הלך המלך לגבותה בתוך עשרה מיל יצאו גדולי המדינה וקלסוהו, התיר להם המלך שליש מחוב המס שלהם, בתוך חמשה מילין יצאו בינוני המדינה וקלסוהו והתיר להם עוד שליש, כיון שנכנס למדינה יצאו כל בני המדינה אנשים נשים וטף וקלסוהו והתיר להם הכל. אמר להם מלכא: מה דאזל אזל מן הכא נתחיל חושבנא (מה שהלך הלך, מכאן נתחיל חשבון חדש) כך בערב ראש השנה גדולי הדור מתענין והקב"ה מתיר להם שליש מעוונותיהם. ומראש השנה ועד יוה"כ היחידים מתענין והקב''ה מתיר להם שליש מעוונותיהם, וביום הכפורים כולם מתענין, אנשים ונשים וטף והקב"ה אומר להם לישראל: מה דאזל אזל, מן הכא ולהלן נחיל חושבנא. ומיום הכפורים עד החג כל ישראל עסוקים במצוות, זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו. וביום טוב הראשון של חג כל ישראל עומדים לפני הקב''ה ולולביהן ואתרוגיהן לשמו של הקב''ה, ואומר להם מה דאזל אזל מן הכא נתחיל חושבנא, לפיכך משה מזהיר לישראל: "ולקחתם לכם ביום הראשון" ראשון לחשבון עוונות.

ראשון הוא לחשבון עוונות - שהקב"ה פותח את הפנקס עוד הפעם והשגגות שלא מחה הופך אותם עכשיו לזכויות

ודרשו חז"ל (תנחומא פרשת אמור כ"ב) 'ראשון הוא לחשבון עוונות' - שמיום כיפור והלאה עסוקים ישראל במצות ארבעת המינים ובמצות סוכה ואץ להם הזמן לעשות עוונות, ומתי מתחיל החשבון, מהיום הראשון של סוכות שאין לו טרדה ועלול לחטוא, משא"כ כשאדם עסוק במצוה היא שומרת אותו מהחטא.

רבי לוי יצחק מברדיטשוב ע"ה בספרו קדושת לוי (פרשת האזינו ד"ה מי אל כמוך) היה מבאר שיש הבדל בין תשובה מאהבה לתשובה מיראה: תשובה מיראה זדונות נעשות כשגגות, ונשאר עדיין כתם. אבל אם עושה תשובה מאהבה הזדונות נעשות לזכויות (יומא פ"ו:), ולכן ביום כיפור חזרו בתשובה אבל עדיין לא נודע אם עשו תשובה מאהבה או מיראה שפחדו מהעונש, א"כ הזדונות עדיין הם כשגגות, אבל ביום הראשון של סוכות שלוקחים בשמחה את ארבעת המינים ושמחים בסוכה סימן שעשו תשובה מאהבה והזדונות נעשות כזכויות, וזה הפירוש 'ראשון הוא לחשבון עוונות' - שהקב"ה פותח את הפנקס עוד הפעם והשגגות שלא מחה הופך אותם עכשיו לזכויות.

עניני האושפיזין

השבעה רועים הם סוד האושפזין קדישין

יראה ויבחין האדם המאמר המובא בזוהר הקדוש, מה מאד גדולה מעלת מצות סוכה, ועי"ז נכספה וגם כלתה נפשו אל קיומה בשמחה עצומה, בראותו את גודל שכרה, ולהיפוך גודל עונשה ר"ל. וענין הז' אושפיזין עילאין.

וז"ל הזוהר בפ' אמור (ח"ג דף קג ע"ב). תא חזי בשעתא דבר נש יתיב במדורא דא, צילא דמהימנותא, שכינתא פרסא גדפהא עליה מלעילא, אברהם וחמשה צדיקיא ודוד מלכא שווין מדוריהון עמיה וכו', א"ר אבא אברהם וחמשה צדיקייא ודוד מלכא שווין מדוריהון עמיה, הדא הוא דכתיב (ויקרא כג, מב) "בסכות תשבו שבעת ימים", שבעת ימים כתיב, ולא בשבעת ימים, כגוונא דא כתיב (שמות לא, יז) "כי ששת ימים עשה ה' את השמים" וגו'. ובעי בר נש למיחדי בכל יומא ויומא באנפין נהירין, באושפיזין אילין דשריין עמיה וכו', וא"ר אבא כתיב "בסכות תשבו שבעת ימים" ולבתר "ישבו בסכות" בקדמיתא תשבו ולבתר ישבו, אלא קדמאה לאושפיזי, תנינא לבני עלמא, קדמאה לאושפיזי כי הא דרב המנונא סבא כד הוי עייל לסוכה, הוי קאים על מפתחא דסוכה מלגאו, וחדי ואמר נזמן לאושפיזין, מסדר פתורא וקאים על רגלוי, ומברך ואמר בסוכות תשבו, תיבו אושפיזין עילאין תיבו, תיבו אושפיזין מהימנותא תיבו, ואסחי ידוי וחדי ואמר זכאה חולקנא וכו', ועם כל דא בעי למיחדי למסכנא, מאי טעמא, בגין דחולקא דאינון אושפיזין דזמין, דמסכני הוא. וההוא דיתיב בצילא דמהימנותא וזמין אושפיזין אילין עילאין, אושפיזי מהימנותא, ולא יהיב להון חולקהון, כלהו קיימי מיניה ואמרי (משלי כג, ו) "אל תלחם לחם רע עין" וגו' אשתכח דההוא פתורא דתקין דילי' הוא, ולאו דקב"ה. עלייהו כתיב (מלאכי ב, ג) "וזריתי פרש על פניכם וגו' פרש חגיכם" ולא חגי, ווי ליה לההוא בר נש בשעתא דאילין אושפיזי מהימנותא קיימי מפתוריה.

ואמר רבי אבא: אברהם כל יומי הוה קאים על פרשת אורחין, לזמנא אושפיזין ולתקנא לון פתורא, השתא דמזמנין ליה ולכלהו צדיקייא ולדוד מלכא ולא יהבין לי' חולקהון. אברהם קאים מפתורא וקרי (במדבר טז, כו) "סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה". וכלהו סלקין אבתריה, יצחק אמר (משלי יג, כה) "ובטן רשעים תחסר". יעקב אמר (משלי כג, ח) "פתך אכלת ותקיאנה". ושאר כל צדיקיא אמרו (ישעיהו כח, ח) "כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום". דוד מלכא אמר וכו' ולא לימא איניש איכול ואשבע וארוי בקדמיתא, ומה דישתאר אתן למסכני, אלא רישא דכלא דאושפיזין הוא.

ואי חדי לאושפיזין ורוי להון, קב"ה חדי עמיה, ואברהם קרי עליה (ישעיהו נח, יד) "אז תתענג על ה'" וכו', יצחק אמר (תהילים קיב, ב) "גבור בארץ יהיה זרעו" וגו' "הון ועושר בביתו" וגו', יעקב אמר (ישעיהו נח, ח) "אז יבקע כשחר אורך" וגו', שאר צדיקייא אמרי (שם, יא) "ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך" וכו', דוד מלכא אמר (שם נד, יז) "כל כלי יוצר עליך לא יצלח" וכו', דהא על כל זיינא עלמא אתפקיד, זכאה חולקא דבר נש דזכי לכל האי עכ"ל.

והטעם שבחג הסוכות מזהיר הזוהר שיזמינו האושפיזין ויתנו צדקה לדלים ואביונים. כיון שהסוכה היא צילא דמהימנותא, שעל ידי הסוכה מתפרסמת האמונה של האדם בהקב"ה, שעוזב את ביתו ויוצא לסוכה חוץ לביתו, והיא טרחה גדולה להטלטל מביתו לסוכה, ועכ"ז הוא מקיים צווי השי"ת, א"כ הוא סימן וראיה על אמונתו בשלימות, וע"כ אותם הצדיקים הנ"ל האבות הקדושים, שהם פרסמו את האמונה בהשי"ת במסירת נפשם, יצוותו עמו בצוותא חדא, שגם הוא כמותם באמונה אחת במסירות נפש, וע"י הצדקה הוא חוסה בצלו של הקב"ה, כדאיתא ב"מדרש רות" (רבה פרשה ה ד) - בא וראה כמה כחן של צדיקים, וכמה כחן של גומלי חסדים, וכמה גדולה כחה של צדקה, שאינם חוסין לא בצל כנפי הארץ, ולא בצל כנפי שחר, ולא בצל כנפי שש וכו', אלא בצלו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, הדא הוא דכתיב (תהילים לו, ח) "מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון". (בני יששכר תשרי מאמר י אות כד)

קרבנות החג

קורבנות החג לבטל קליפת ישמעאל ועשו

שנינו: הני שבעים פרים כנגד מי ־ כנגד שבעים אומות (סוכה נה, ב) ומצינו בזוהר הק' שעיקר ושורש שבעים האומות הם שניים ־ ישמעאל ועשו, ושאר כל האומות יונקים את השפעתם מהם. עוד מובא בזוה"ק, ש"שעיר" סתמא הוא עשו, ו"שעיר עזים" הוא ישמעאל. ומעתה יתיישב לשון הכתוב כפתור ופרח. הנה, את אותם שבעים פרים היה צריך לחלק לשניים ולהקריב ל"ה פרים כנגד האומות היונקות השפעתן מישמעאל, ול"ה כנגד האומות היונקות השפעתן מעשו.

לפיכך, ביום הראשון, שבו הוקרבו י"ג פרים, הקריבום תחילה כנגד ישמעאל, אשר קדם לעשו בהיותו בן אברהם. על כן נאמר ביום הראשון "שעיר עזים", שהוא כנגד ישמעאל. גם ביום השני המשיכו והקריבו את י"ב הפרים כנגד ישמעאל, ועל כן אף בו נאמר "שעיר עזים".

והנה, ביום השלישי שבו הוצרכו להקריב י"א פרים, שוב לא יכלו להקריבם כנגד ישמעאל, שכן אילו היו מוסיפים להקריב אף אותם כנגד ישמעאל היה מגיע מניינם הכולל ל-ל"ו, והלא חלקו של ישמעאל היה ל"ה ולא יותר, על כרחך ביום השלישי דילגו על הקרבת הפרים כנגד ישמעאל והקריבו את י"א הפרים כנגד עשו. לפיכך אכן נאמר בו "שעיר" שהוא כנגד עשו.

ומעתה, ביום הרביעי שבו והקריבו עשרה פרים כנגד ישמעאל, כדי להשלים את מנין ל"ה הפרים שכנגד ישמעאל, לאחר שכבר הקריבו ביום הראשון והשני כ"ה פרים כנגדו. לפיכך שוב נאמר ביום הרביעי "שעיר עזים" - שהוא על שם ישמעאל.

מכאן ואילך, ביום החמישי השישי והשביעי, שבו והמשיכו להקריב את הקרבנות כנגד עשו, עד שהשלימו את מניינם הכולל ל-ל"ה כנגדו. ולפיכך אכן נאמר כל אותם ימים "שעיר" - שהוא על שם עשו. (ע"פ דברי אליהו לגר"א פנחס ד"ה ובחמשה)

הצ"ח כבשים במוספי סוכות באים להגן עלינו מצ"ח קללות

הגאון רבי שמשון מאוסטרופאלי זי"ע (עי' ליקוטי שושנים ליקוט יח) אמר על הפסוק (תהלים לד, כ) "רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה'", דהנה בתוכחה שבמשנה תורה יש תרע"ו תיבות כאותיות רעו"ת. אך לעומת זה יש בהתוכחה כ"ו פעמים השם הוי"ה העולה כ"ו, וכ"ו פעמים כ"ו עולה ג"כ תרע"ו, ושמות אלו ממתיקים את הרעו"ת מן התוכחה ומגינים עלינו מהם. וזהו שאמר "רבות רעות צדיק", שמשה רבנו אמר תוכחה במספר רעו"ת תיבות, אך "מכולם יצילנו ה'" שהשם הוי"ה מצילנו מהם, עכדה"ק.

והוסיף על זה ה"קדושת ציון": והנה תיבת עונות במילואה כזה עי"ן ו"ו נו"ן ו"ו תי"ו בגימטריא ג"כ רעו"ת, וזה מרמז שהעוונות הם הגורמים עונשים ורעות. והנה אמר הפייטן ליום ב' דסוכות, דהצ"ח כבשים במוספי סוכות באים להגן עלינו מצ"ח קללות שבתוכחה במשנה תורה.

וזה שאמרו במדרש תנחומא (אמור כב), ראשון לחשבון עונו"ת, שיום הראשון של סוכות שמתחילין להקריב בו מהצ"ח כבשים אז, מגינין עלינו מצ"ח קללות שבתוכחה שיש בה רעו"ת תיבות העולה כחשבון עונו"ת. וזה ראשון לחשבון עונו"ת, כלומר ראשון להמתקת חשבון וגימטריא של מילת עוונות. (להתעדן באהבתך)