מאמרים במצוות סוכה

ו תשרי תשפ"ו | 28/09/2025 | 15:37

"בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים וְכוּ' לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כג, מב-מג)

תשעה טעמים מדוע עושים הסוכה בחודש תשרי ולא בניסן

משרשי המצוה מה שמפורש בכתוב (ויקרא כג, מג), למען נזכור הנסים הגדולים שעשה האל ב''ה לאבותינו במדבר בצאתם ממצרים, שסככם בענני כבוד שלא יזיקו להם השמש ביום והקרח בלילה. ויש שפירשו שסוכות ממש עשו בני ישראל במדבר. ומתוך זכירת נפלאותיו שעשה עמנו ועם אבותינו נזהר במצוותיו ב"ה, ונהיה ראויים לקבלת הטובה מאתו, וזה חפצו ב"ה שחפץ להיטיב. (ספר החינוך מצוה שכה)

וכבר שאלו רבותינו ז"ל הרי כשיצאו בני ישראל ממצרים זה היה בחודש ניסן נמצא כי בנ"י ישבו בסוכה בחודש ניסן, ומדוע אנחנו יושבים בסוכה בחודש תשרי.

להראות שעושים את המצוה לשם שמים

א. הטור (או"ח סימן תרכה) כתב כי הטעם הוא כדי להראות שעושים את המצוה לשם שמים, וכ"כ הלבוש. והמהרי"ל (מנהגים הלכות סוכות סימן א סק"ב) הרחיב בטעם הטור וכתב שהטעם הוא, משום שאם היו עושים בניסן לא היה היכר המצוה כל כך, דמאן דרואה אומר עריבה הסוכה עליו, דימות החמה נכנסים. אבל בתשרי נכנסים ימות הגשמים וכולם נכנסים לבתיהם, ורק ישראל קובעים דירתם בסוכה, א"כ ודאי הכוונה לעשות רצון אביהם שבשמים.

ציוה הקב"ה שישמחו במצות סוכה ולולב, להראות לכל שהם נצחו

ב. משל לשנים שעמדו בדין, כשיוצאים, הנוצח שמח ביותר והמנוצח יוצא בפחי נפש, כך ישראל כיון שעמדו לדין ביוהכ"פ ציוה הקב"ה שישמחו במצות סוכה ולולב, להראות לכל שהם נצחו. (מהרי"ל שם)

אפשר שדן את ישראל לגלות, לכן עושים סוכה וגולים מבתיהם לסוכה

ג. הילקוט שמעוני (אמור תרנג) נותן טעם נוסף, כיון שבראש השנה הקב"ה דן את כל באי העולם, וביום הכיפורים חותם, ואפשר שדן את ישראל לגלות, לכן עושים סוכה וגולים מבתיהם לסוכה, והקב"ה מעלה עליהם כאילו גלו.

בט"ו בתשרי התחילו לעשות את המשכן ואז חזרו ענני כבוד ביום זה, ולכן עושים זכר לענני כבוד ביום זה

ד. הגר"א (שיר השירים א, ד) כותב כי ביום הכיפורים ירד משה והוריד לוחות שניות, ובישר לו הקב"ה סלחתי כדבריך (במדבר יד, כ), והסכים לחזור ולהשרות השכינה בעם ישראל, ובי"א בתשרי צווה משה על המשכן, וב' ימים הביאו תרומה, ובי"ד בתשרי נטלו כל חכם לב את הזהב במנין ובמשקל, ובט"ו בתשרי התחילו לעשות את המשכן ואז חזרו ענני כבוד ביום זה, ולכן עושים זכר לענני כבוד ביום זה.

רק לאחר שהאדם התקדש ונטהר בראש השנה וביום הכפורים, אז אפשר לו לשבת בסוכה

ה. טעם נוסף על פי דברי הזוהר הקדוש (אמור ח"ג דף קג ע"ב) שכתב בגודל חשיבות ומעלת קדושת הסוכה, ולפי דברי הזוהר אפשר לבאר כי רק לאחר שהאדם התקדש ונטהר בראש השנה וביום הכפורים, אז אפשר לו לשבת בסוכה, דאל"כ מגודל חשיבות הסוכה ועוצם קדושתה שהיא מקום השראת השכינה, לא היתה אפשרות לשבת בסוכה בצל השכינה. (ליקוטי הרי"מ סוכות)

אחר יוהכ"פ שלקחנו שפע מאימא ועלינו אליה, עתה אנחנו יכולים לשבת תחת צילא דמהימנותא

ו. הטעם ע"פ הסוד שבסוכה יש אורות מקיפים מאימא, וידוע שאמא היא אות ה' ראשונה דהוי"ה ב"ה (עי' תיקוני זוהר תיקון כב דף סז ע"ב), וכתב המגלה עמוקות (פרשת שקלים) כי האות ה' מרמזת על הסוכה, שיש לה ב' דפנות והשלישית טפח, וע"ז אמר (בראשית לג, יז) "ויעקב נסע סכתה" סוכת ה'. ולכן אחר יוהכ"פ שלקחנו שפע מאימא ועלינו אליה (עי' בזוהר הקדוש פרשת אמור ח"ג דף קב ע"ב), עתה אנחנו יכולים לשבת תחת צילא דמהימנותא, ואנחנו חוסים שם שבעת ימים, כמ"ש (שמות כב, כט) "שבעת ימים יהיה עם אמו".

השטן מקנא בנו מאד, לכן אנחנו הולכים להיכנס תחת כנפי השכינה

ז. כן נודע שקיבלנו בימים הנוראים אורות גדולים, והשטן עשו הרשע, לקח בעל כרחו את כל העוונות של עם ישראל על ראשו כמבואר בזוה"ק (ח"ג דף סד ע"א), והוא מקנא בנו מאד, לכן אנחנו הולכים להיכנס תחת כנפי השכינה, שהיא הסוכה שתגן עלינו. וכן כדי לסתום פיות המקטרגים והחיצונים לבל ינקו שפע מהימים הנוראים. (ע"פ שיחות ר' שמשון פינקוס סוכות)

אנחנו עושים זכר לענני כבוד כדי שאדם ישריש אצלו שצריך לזכך את החומר

ח. הרב בן איש חי נתן טעם, כי אחרי חטא אדה"ר עיקר עבודת האדם היא לזכך את החומר. במעמד הר סיני התעלו בני ישראל למדרגה של אדם הראשון קודם החטא, וכשחטאו בעגל חזרה זוהמתן. ואחרי יוהכ"פ שהקב"ה מחל להם, השיב את ענני הכבוד, והעננים היו מזככים אותם, ואפי' המלבושים לא בלו כל הארבעים שנה, ולכן אנחנו עושים זכר לענני כבוד כדי שאדם ישריש אצלו שצריך לזכך את החומר. (ע"פ הרב מרדכי אליהו)

הסוכה היא מקפת ושומרת את האדם ואין צורך במזוזה

הסוכה מקפת את האדם וסובבת אותו מראשו עד רגליו, לבל יהיה לחיצונים שום שליטה להתקרב אליו להזיקו.

ולכן הסוכה פטורה מן המזוזה, מפני שהמזוזה נעשית לשמירה והסוכה איננה צריכה שמירה ע"י מזוזה, כי היא עצמה נעשית לשמירה. (לקוטי הלכות ר"ה הלכה ד אות י)

צאו מבתיכם, אל תשנו במיטה הקבועה, לכו הסתתרו בסוכה

ט. ישנו הסבר נוסף של הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל. מסופר בגמרא (תענית כד:) על יהודי אחד שלקח לו גויה, ורבא גזר עליו מלקות. כתוצאה מהמלקות, פרחה נשמתו של החוטא. נשמעו הדברים בבית שבור המלך והוא החליט להתנקם ברבא. נודע איפוא לאיפרא הורמיז, אמו של שבור המלך, שבנה מתכוון לעשות צרות לרבא, אמרה לו: הוד מלכותו, בני היקר, אל תפגע ביהודים, מסוכן להתחיל איתם, למה? כי הם רק מתפללים והאלוקים שלהם נותן להם את בקשתם, למשל? אם לא יורד גשם, הם מבקשים ממנו והוא מוריד גשם. אמר לה שבור מלכא: היהודים מבקשים גשם בחורף ואז יורד גשם, נראה אותם מקבלים גשם בקיץ! שלחה איפרא הורמיז לרבא שיתפלל עכשיו בתמוז שירד גשם כדי לעצור את הגזרות של בנה.

רבא התפלל ולא נענה אמר לפניו: ריבונו של עולם, "אלוקים, באוזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פעל פעלת בימיהם בימי קדם" (תהילים מד, ב), לאבותינו פעלת מעל הטבע, ואנו בעינינו לא ראינו. התקבלה תפילתו וירד גשם כהוגן, עד שמהמרזבים של מחוזא זרמו מים לנהר החידקל.

בלילה בא אביו של רבא אליו בחלום והזהיר אותו: אתה הטרחת את הקב"ה להוריד גשם שלא בזמנו, שלא כדרך הטבע, יש עליך כעס, המזיקים רוצים לטפל בך! הלילה אל תישן במיטתך. בבוקר בא רבא וראה את מיטתו קרועה מהחרבות של השדים.

אומר רבי שלמה קלוגר: התחלנו את השנה עם הימים הנוראים - ראש השנה ויום כיפור. מי יודע אלו גזירות היו צריכות לבוא. ואנחנו, בימי התשובה, בכינו התחננו אל ה' שירחם עלינו, שיבטל את הגזרות הרעות וישנה את התוכנית לטובה, הטרחנו את הקב"ה לשנות את טבע העולם, לבטל את האמור להיות כפי מעשינו. כעת מי יודע איזו סכנה נשקפת לנו כתוצאה מכך. יש חשש גדול שהשדים כבר הגישו עתירה ובינתים מצחצחים חרבות.

אומר לנו הקב"ה: צאו מבתיכם, אל תשנו במיטה הקבועה, לכו הסתתרו בסכה, "כי יצפנני בסכה ביום רעה יסתירנו בסתר אהלו" (תהילים כז, ה), כאן תהיו מוגנים מהפגעים הרעים. (גבורות שלמה פד ע"א מאמר לחג הסוכות)

אם עושה סוכה זוכה והקב"ה מסכך עליו ע"י הסוכה בעולם הבא, ולא יוכלו מלאכי חבלה להזיקו. וכן סֻכַּת גי' ת"פ כמנין לילי"ת

כתב בספר חמדת ימים (שבזי פרשת שופטים) על הפסוק, "תודיעני אורח חיים שבע שמחות את פניך" (תהילים טז, יא), כתוב שובע חסר ו', שבע, ללמד, כי מי שיושב בסוכה שבעה ימים יעשו לו שבע חופות בעוה"ב. וכתב הזוהר הקדוש (תיקוני הזוהר תיקון ע דף קלב ע"א) אפי' בעל עבירות אם עושה סוכה זוכה והקב"ה מסכך עליו ע"י הסוכה בעולם הבא, ולא יוכלו מלאכי חבלה להזיקו.

וכן כתב הגר"ח פלאג'י (נפש כל חי מערת ס אות ד) סֻכַּת גי' ת"פ כמנין לילי"ת, שבכח מצות הסוכה להכניע אותה, וידוע שהסוכה היא מצלת אותנו מן החיצונים המתגרים בנו מחמת המצות הגדולות שעשינו.

סוכה ר"ת ס'ומך ו'עוזר כ'ל ה'נופלים

סוכה ר"ת סומך ועוזר כל הנופלים. מי שמקיים מצות סוכה הקב"ה עוזרו ומעמידו ומחזיקו ביד ימינו. (בני יששכר מאמרי חודש תשרי מאמר י אות ד)

הסוכה היא "תיבת נח" ומצילה מן ה"מבול" של החיצונים

איתא הזוהר הקדוש (רעיא מהימנא פנחס דף רנו ע"א) כי הסוכה היא "תיבת נח" ומצילה מן ה"מבול" של החיצונים. ורמז לזה שהרי מידות התיבה הם: אורכה שלש מאות אמה, רוחבה חמישים אמה, וקומתה שלושים אמה, יחד עולה שלוש מאות ושמונים כמנין שלום עם הד' אותיות. וידוע גם כי סוכה בגי' הוי"ה אדנ"י, ואם נכפיל י' פעמים א', ועוד ה' פעמים ד', ועוד ו' פעמים נ', ועוד ה' פעמים י', נקבל בסה"כ שלוש מאות שמונים גי' שלום כנ"ל, וזהו שכתוב ו"פרוס עלינו סוכת שלום", דהיינו שלום מהחיצונים. (ע"פ המלבי"ם בראשית ו, טו)

ע"י מצות סוכה שהיא מהמצוות שאדם מקיימם בכל גופו ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, נשמרים כל אבריו ומקבלים הארה

שלמה המלך ע"ה אומר בסוף קהלת (יב, יג): "את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם". כתב האלשיך הקדוש בספרו דברים טובים (קהלת שם) על האדם לפחד וליזהר מלעבור על שס"ה מצות לא תעשה, וכן יש לשמור ולקיים רמ"ח מצות עשה, שהם כנגד רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו של האדם, וזה שאמר: "את האלהים ירא" הם שס"ה מל"ת, "ואת מצותיו שמור" הם רמ"ח מ"ע, ואז כי זה כל האדם, כי האדם השלם הוא רמ"ח אברים ושס"ה גידים.

ולפי דבריו ע"י מצות סוכה שהיא מהמצוות שאדם מקיימם בכל גופו ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, נשמרים כל אבריו ומקבלים הארה ע"י מצות הסוכה.

נפטרין מכל חולי ומכאוב, הם ומשמשיהן ע"י הסוכה

מצטער פטור מן הסוכה (סוכה כה:), אפשר להסביר בדרך רמז 'המצטער' דהיינו אדם שיש לו דברים הגורמים לו צער, יהיה 'פטור' מאותו הצער ע"י הסוכה , ועל דרך זו נסביר ג"כ חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה, שיהיו נפטרין מכל חולי ומכאוב, הם ומשמשיהן ע"י הסוכה. (תפארת שלמה לסוכות ד"ה מצטער)

הרמ"ק לא היה מדבר בסוכה שום דיבור חול, כי קדושתה יותר מביהכנ"ס, היות ומצות סוכה היא דאורייתא

וכתב הרב ראשית חכמה (שער הקדושה פרק יד אות לד) כי הרמ"ק לא היה מדבר בסוכה שום דיבור חול, כי קדושתה יותר מביהכנ"ס, היות ומצות סוכה היא דאורייתא, וביהכנ"ס דרבנן, וגם במשך שבעה ימים נכנסים שם שבעת הרועים וכו'. וכן העיד השל"ה (פסחים פרק נר מצוה אות לט) אני ראיתי חסידים שהיו מנשקים את הדפנות מבפנים ומבחוץ.

אם היינו רואים את השפע היורד לא היינו יוצאים מהסוכה כלל

וכתוב בשם רבנו האר"י שאם היו לנו עיניים לראות השפע היורד מאת השי"ת דרך הסכך והדפנות וכו', היינו מתמלאים שמחה ולא היינו יכולים כלל לצאת מן הסוכה.

ובזוה"ק (פרשת פנחס ח"ג דף רנה ע"ב) כתב מי שנזהר במצות סוכה אם חלילה יפול באיזו צרה, מצות הסוכה תגן עליו מאד, ולא רק על גופו אלא גם על נשמתו, כמו שכתוב (ישעיהו ד, ו) "וסוכה תהיה לצל יומם ".

הקב"ה אומר לספירות והאורות דחג"ת נה"י תשבו בסוכה ותשפיעו על בני שפע וקדושה

אומר הפסוק (ויקרא כג, מב) "בסכת תשבו שבעת ימים" וכו' ואומר הזוה"ק (אמור ח"ג דף קג ע"ב), כי הימים האלו הם הספירות העליונות חג"ת נהי"ם, שכל אחד מהם נקרא יום, יום א' חסד, ב' גבורה, וכו', ולכן הקב"ה מצוה את הספירות העליונות, ואומר להם: תשבו עם בני בסוכה ותשפיעו עליהם שפע של קדושה וטהרה.

בתחילה דיבר לספירות העליונות שהם האורחים העליונים אברהם יצחק ויעקב וכו' ואח"כ מדבר אל כל ישראל לישב בסוכה

ואמר ר' אבא כי בתחילה כתוב "בסכת תשבו שבעת ימים" (ויקרא כג, מב), שהוא מלשון נוכח, ואח"כ כתוב "כל האזרח בישראל ישבו בסכת" (שם), בלשון נסתר. ותירץ דבתחילה דיבר לספירות העליונות שהם האורחים העליונים אברהם יצחק ויעקב וכו' שהם בחי' אותן הספירות העליונות שזה השרש שלהם. ואח"כ מדבר אל כל ישראל לישב בסוכה, וצריכים עם ישראל לעמוד על פתח הסוכה ולהזמין את האושפיזין קדישין, ולומר כפי שהיה אומר רב המנונא סבא, תיבו אושפיזין עלאין וכו'. (זוהר הקדוש פרשת אמור ח"ג דף קג ע"ב)

וכתב עוד בזוה"ק (שם דף קד ע"א) כי חייבים למחדי למסכני (-לשמח העניים), כי זה החלק והמנה של האושפיזין, ואם לא עושה כן, קמים האושפיזין והולכים להם, וח"ו מקללים אותו וכו', ואם נותן לעניים, כל אחד מברך אותו וכו'.

מצות הסוכה היא רומזת לאדם שיצא מדירת קבע, שחושב שהעולם הזה הוא קבע, הוא העיקר, ויש בדירת עראי שבעה ימים כנגד שבעים שנותיו של אדם, כדי שידע שהכל הבל וריק, והאדם רק זמני כאן בעולם הזה, ולכן סכה ר"ת ס'וף כ'ל ה'אדם

הנה נודע מה שאמרו רבותינו (סוכה ב.) כי מצות הסוכה היא רומזת לאדם שיצא מדירת קבע, שחושב שהעולם הזה הוא קבע, הוא העיקר, וכתב האלשיך הקדוש (ויקרא כג, לג) שאנחנו דרים בדירת עראי שבעה ימים כנגד שבעים שנותיו של אדם, כדי שידע שהכל הבל וריק, והאדם רק זמני כאן בעולם הזה, ואפשר להוסיף עוד רמז סכה ר"ת סוף כל האדם, וכאשר האדם מתבונן בזה רואה כי העיקר הוא עוה"ב, וכל מה שקורה כאן בעוה"ז הכל הבל, הכבוד המדומה ועושר וכו'.

עוד כתב האלשיך (שם) ידוע שהכשר סוכה ע"י ב' דפנות והשלישית אפי' טפח (סוכה ו:), והענין הוא כי הסוכה רומזת לחיי העוה"ז שהם צריכים להיות עראי, ועוה"ב קבע ועיקר. והנה בעוה"ז צריך בני חיי מזוני והם הג' דפנות, ב' דפנות שלימות הם "בני" "חיי" אבל "מזוני" יסתפק במוער ועל כן סגי בטפח שוחק, ויש להוסיף טפ"ח הוא ר"ת טוב פת חרבה. (ליקוטים מפרדס ויקרא ערך סוכה עמ' קמז)

וכתב החתם סופר (דרשות סוכות תקצה ד"ה ויעקב נסע סכותה) בענין הסוכה דירת עראי או דירת קבע. דהנה פליגי רבנן ור' יהודה אי סוכה דירת עראי או קבע. (סוכה ז:) ואלו ואלו דברי אלקים חיים, כי יוצאים מהבית לגור בדירת עראי להורות כי כל גורן ויקב דהעולם הזה הוא רק עראי וכלא נחשב בעיניו, וכל מגמתו לעולם שכולו ארוך שהוא עיקר דירתו, ויען כי יושבים בסוכה רק ז' ימים בשנה ואחר כך שוכחים כל הרמז הלז, על כן סוכה דירת קבע, שאותו העראי יהיה קבוע אצלו ובלבו כל ימיו.

יעקב מלמד אותנו להסתכל נכון על החיים תבנה לעצמך חיים חדשים, חיים בהם אתה יודע מה עיקר ומה טפל

"וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת" (בראשית לג, יז)

ויש לבאר: א. למה לא קרא יעקב אבינו שם המקום "בית", שהרי זה העיקר, ולא הסוכות שעשה לצאנו ומקנהו? וממתי אדם קורא למקום על שם מה שהוא עשה למקנה שלו? ב. מדוע ראתה התורה צורך לספר מה הוא עשה למקנהו? אלא רמז יש בדבר, יעקב אבינו בנה לעצמו "בית" כלומר: דירה בעולם העליון ־ ובה ובתוכנה השקיע. "ולמקנהו" ־ כלומר, לכל קנייני העולם הזה ־ "עשה סוכות" ־דירת ארעי, "על כן קרא למקום ההוא" ־ כלומר, לעולם הזה ולכל קנייניו ־"סוכות", שכל קנייני עולם הזה אינם אלא כלי עראי וטפלים לעיקר ־ לקנייני הנצח!!! ("נחל קדומים בראשית לג ד"ה ויבן")

יעקב מלמד אותנו להסתכל נכון על החיים, הוא נותן לנו פרופורציות במה כדאי להשקיע ובמה לא. אומרת לנו התורה. במשך שבעה ימים צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי. צא מסלונך המפואר, ושב בסוכה ארעית. למה? כי רק עכשיו סיימנו את יום הכיפורים, יום בו שבנו בתשובה ופנינו כעת אל השנה החדשה. לאף אחד אין מושג מה גזר עליו אלוקים, איזה ניסיונות ואילו התמודדויות נכונו לו. תפנים שהעולם הזה הוא זמני בלבד, בר חלוף... שמונים, מאה שנה והסיפור נגמר... קבע יש רק שם! בעולם האמת! תובנה זו הכרחית בכדי לשמר את התשובה. כשנפנים זאת, יהיה הרבה יותר קל להתמודד מול פיתויי העולם... כשמגיע נסיון, תחזיק חזק ותאמר לעצמך, זה זמני! אני אתאמץ, אתגבר על עצמי ואזכה לחיי נצח בעולם הבא!! היצר הרע מנפח את העבירה, הוא מראה לך כמה היא מתוקה, ומי כמוך יודע שדקה אחרי שתעשה אותה תתחרט על הרגע... כל הנאה בעולם חולפת. עכשיו גם נבין מדוע נצטווינו על שמחה בחג הסוכות יותר משאר החגים. בכל בית כנסת חוגגים "שמחת בית השואבה", כי אחד ממונעי השמחה זו הדאגה, הרגשת החוסר... בא סוכות ואומר, בן אדם! העולם הזה חולף כצל עובר, תשאלו כל סבתא היא תגיד לכם אני זוכרת כאילו רק אתמול נולדה... שב בדירת ארעי! תבנה לעצמך חיים חדשים, חיים בהם אתה יודע מה עיקר ומה טפל. כשנחיה עם ההרגשה הזו, נצטער פחות על דברים שקורים ונהיה הרבה יותר שמחים ומאושרים.

"למע"ן ידע"ו דרתיכ"ם" הנאמר במצות סוכה, עולים גם כן בגימטריא תתק"ס, לרמז שהסוכה מטהרת כמקוה

והנה סוכה מטהרת כמקוה, ישנן ב' מצוות שכל הגוף נכנס בתוכם, הסוכה והמקוה, ויש רמז נאה על זה, שהמילוי של תיבת סוכ"ה [מ"ך ו' ף' ה'] בגימטריא קנ"א כמנין מקו"ה, רמז בזה כי סוכה ומקוה המה ענין אחד, שבשניהם נכנסים בכל הגוף בתוך המצוה. ויש להוסיף על זה, שלכן הרמז טמון במילוי של סוכה, כי זהו דבר הנסתר בתוך הסוכה, שרק כשנכנסים לתוך הסוכה, כמו המילוי שנכנס לתוך התיבה, אז הוי הסוכה בבחינה זו של מקוה. והנה שיעור מקוה כשרה הוא תתק"ס לוגין, ותיבות "למע"ן ידע"ו דרתיכ"ם" הנאמר במצות סוכה (אמור כג, מג), עולים גם כן בגימטריא תתק"ס, לרמז על הנ"ל שהסוכה מטהרת כמקוה. (ע"פ מגדלות מרקחים לסוכות עמ' כו)

סוכה מצלת ממחלוקת ומונעת המריבה מן הבית

כתב בספר המדות (ערך מריבה אות נז) מצות לימוד מסכת סוכה ובפרט אם לומד בה זוכה שזו סגולה להנצל ממחלוקת, והרמז לזה שנא' (תהילים לא, כא) "תצפנם בסוכה מריב לשונות". (יפה תלמוד ריש מס' סוכה)

וגם מצות סוכה מונעת מריבה, הזהיר במצות סוכה כתיקונה מובטח לו שלא תהיה מריבה בתוך ביתו כל אותה שנה. (כ"כ כף החיים סי' תרכ"ה סק"י)

מסכת סוכה על בוריה

פעם אחת, לפני סוכות, הוכיח הגר"א מוילנא זיע"א את העומדים לפניו, ואמר כי חובה על כל תלמיד להיות בקי לכל הפחות במסכת אחת למען לא תבטל ממנו מצות "והגית..." בלכתו בדרך. והנה היה שם אחד, שהדברים נגעו ללבו ביותר התגבר וחזר על מסכת סוכה הרבה פעמים, עד שידעה בעל פה. ובחול המועד, כשישבו לפני הגר"א תלמידי חכמים גדולים, בא הרב הזה ואמר "למדתי מסכת סוכה, ואני יודע אותה בעל פה". אמר לו הגר"א "כמה מחלוקות בין רבי מאיר ורבי יהודה, בין רבי עקיבא ורבי טרפון, בין אביי ורבא, ושאר תנאים ואמוראים יש במסכת סוכה?" לא מצא הרב מענה. מיד קם הגר"א ומנה כל פלוגתא, וניתח את המסכת לסוגיותיה, לשיטותיה, הלכותיה ופרטיה, ומנה מדברי חז"ל בזו המסכת ובתוספתא וירושלמי שמונים וחמש סוכות פסולות, כמנין "סכה" חסר, ואחר כך היה מונה מדברי חז"ל כאמור עוד תשעים ואחת כשרות, כמנין סוכה: מלא. (הקדמה לספר פאת השלחן ד"ה סיפר לי)

רמז נפלא בפסוקי המסורה, במסורה נמנו שלושה פסוקים שנאמר בהם "כי": "כי בסוכות הושבתי" (ויקרא כג, מג), "כי נר מצוה" (משלי ו, כג), "כי ברחוב נלין" (בראשית יט, ב)

ביאור נפלא אודות הקשר שבין שלושה פסוקים אלו, מובא בשם אחד מתלמידיו של הגאון רבי מרדכי בנט זצ"ל, אב"ד ניקלשבורג (הדברים הועתקו מפנקס בכתב יד, ששם מחברו לא נרשם עליו, אך ניכר שהיה תלמיד חכם וצדיק, תלמידו של מהר"ם בנט): יש שלוש מצוות שהן דומות זו לזו ושוות בדיניהן: האחת - סוכה, שכאשר היא גבוהה למעלה מעשרים אמה או למטה מעשרה טפחים, הרי היא פסולה (סוכה ב.). השניה - מבוי, שאם הניח בו קורה למעלה מעשרים אמה או למטה מעשרה טפחים, הרי הוא פסול ואינו רשאי לטלטל בתוכו (עירובין ב.). והשלישית - חנוכה, שאם הניח את הנר למעלה מעשרים אמה פסולה ולכתחילה יש להניחו למטה מעשרה טפחים (שבת כה.).

וזהו פירוש המסורה: שתי אותיות המילה "כי" רומזות לכ' אמה ולי' טפחים, והיכן מצאנו שני פרטי דינים אלו? "כי בסוכות הושבתי" - במצות סוכה, "כי ברחוב" - במבוי, "כי נר מצוה" - בנר חנוכה. והדברים נפלאים! (דרושים ולקחי מוסר סוכות אות א)

ג' תירוצים מדוע אנחנו עושים זכר רק לענני כבוד?

וידועה השאלה והרי היו שלש מתנות נכבדות לעם ישראל, מן בזכות משה רבנו, ענני כבוד בזכות אהרון, באר בזכות מרים. וא"כ מדוע אנחנו עושים זכר רק לענני כבוד? ותירץ הגאון חיד"א בספרו ראש דוד (פרשת אמור) ג' תירוצים.

א. כאשר אנחנו עושים זכר לאיזה ענין לא עושים ממה שיש עליו קטרוג, כמו שאמרו חז"ל (ר"ה כו.) אין קטגור נעשה סניגור, למשל, שופר אנחנו תוקעים בשל איל, זכר לעקדתו של יצחק, ולא בשל פרה כדי לא לזכור ח"ו מעשה העגל, ולכן גם כאן לא נעשה זכר למן, היות ועם ישראל קראו לו לחם הקלוקל, וכן זכר למים כדי לא להזכיר את "מי מריבה אשר רבו בני ישראל" (במדבר כ, יג), אבל בענני כבוד היתה שמחה גדולה לעם ישראל, ולא היה בהם שום מחלוקת, לכן עשים זכר לענני הכבוד.

ב. בענני כבוד לא היה חלק אלא רק לעם ישראל בלבד, כידוע שהערב רב לא היו בתוך הענני כבוד, משא"כ המים והלחם שהיו לכולם.

ג. כל אבא חייב לתן לבנו לחם ומים, אבל איננו חייב לעשות לו כבוד כזה גדול.

וכנגד הג' תירוצים יש שלושה פסוקים:

א': "בסכת תשבו שבעת ימים" (ויקרא כג, מב), בלי שום קטרוג ואפשר לישב בסוכות ולעשות לזה זכר.

ב': "כל האזרח בישראל ישבו בסכת" (שם), כי רק על בני ישראל היו ענני הכבוד ולא על הערב רב .

ג': "למען ידעו דורותיכם כי בסכת הושבתי" (שם, מג), עשיתי להם כבוד גדול יותר מהחיוב של אב לבנו.

מעשה על כפרי פשוט וירא שמים, שאברהם אבינו ע"ה, אושפיזא קדישא הראשון, בא בעצמו ועזר להם בגלל מסירות נפשם

ויש לעשות הסוכה בשמחה ובמסירות נפש, ועל ידי זה זוכה לדברים הרבה, וכמו שהביא הרבי משינאווא בנו של ר' חיים מצאנז מעשה על כפרי פשוט וירא שמים, שלא היה לו במה לסכך את סוכתו כי לא היה לו כסף לרכוש סכך, ובערב החג יצאו הוא ואשתו אל היער לתלוש ענפים בשביל הסכך, וכשהתחיל לרדת אט אט הערב התחילו לחשוש שמא נכנס החג, והתחילו תולשים ענפים בשיניהם, כדי לעשות בשינוי, ותוך כדי תלישה נפצעו בפיהם, וכל זה בכדי לקיים את המצווה החשובה, ועל ידי זה נעשה רעש בשמים, והנה הם רואים זקן אחד הדור פנים ולבוש לבנים עוזר להם לתלוש עצים, וכשסיימו הביא אותם אותו הזקן העירה, וזכו לקיים את מצוות החג בשמחה, וכשסיפרו את המעשה לרב הקהילה אמר להם: כי אברהם אבינו ע"ה, אושפיזא קדישא הראשון, בא בעצמו ועזר להם בגלל מסירות נפשם. (רבינו הגדול משינאווא ח"ב עמ' תקח)

"כל האזרח בישראל ישבו בסכת"

תעודת אזרחות למי שמשתדל בעת קניית דירה לדאוג שיהא מקום נרחב לסוכה שישב בה הוא ואנשי ביתו ברווחה באוכל ושינה

הזוהר בפרשת אמור (ח"ג דף קג ע"א) כותב: "כל האזרח" כל מאן דאיהו משרשא וגזעא קדישא דישראל, ישבו בסכת, תחות צלא דמהמנותא, ומאן דליתיה מגזעא ושרשא קדישא דישראל, לא יתיב בהו, ויפוק גרמיה מתחות צלא דמהמנותא.

כמה דברים חביבים למי שיושב בסוכה. לפי פשוטו של הזוהר, אפשר להסביר את השאלה למה דווקא במצוה זו התורה מדגישה מלת "אזרח" מלה המורה על חשיבותו של האדם משא"כ בשאר המצוות, כי מצוה זו מעידה על גזעא ושרשא קדישא דישראל... ואמרתי בדרך צחות לעת"ל כשיבא בב"א משיח צדקנו ויחלק תעודת אזרחות לעם, הוא יחלק רק לאלה "שקיימו מצות סוכה" כי רק מצות סוכה מוכיחה על גזעא ושרשא קדישא דישראל כמבואר בזוהר וע"ש בזוהר המאריך בשבחה של מצוה זו.

ובכן כמה צריך להשתדל בעת קניית דירה לדאוג שיהא מקום נרחב לסוכה שישב בה הוא ואנשי ביתו ברווחה באוכל ושינה, כי ידוע כי מצות סוכה: באכילה ושינה כמפורש בשו"ע (סימן תרל"ט) וכל סוכה שאינה ראויה לשינה י"א שאין יוצא בה י"ח גם לאכילה, וע"כ הרבה צריך להקפיד על כך לא לקנות ולא לשכור דירה אם אין בה מקום לסוכה הראויה גם לשינה בעדו ובעד בניו כי ח"ו אם לא ישבו בניו בסוכה, הוא מוציא אותם מגזעא ושרשא דישראל כמבואר, וה' יעזור לנו לקיים מצוה זו וכן יתר המצוות כהלכתם ואשרי הזוכה לכך... (קול יהודה סוכות עמ' עז)

צריך גם לישון בתאבון

בספר 'לקט יושר' (עמ' 144 ד"ה ירדו גשמים) לתלמיד בעל התרומת הדשן מביא מהנהגות רבו, וז"ל: "ואינו ישן בערב סוכות צהרים, כדי שיוכל לישן לתיאבון, כי בסוכה השינה קובע עיקר הדירה.

כשיבקש רחמים על החסרון בשמו הגדול, עי"כ יוושע גם הוא

הדפנות הן שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח (סוכה ד:) איתא במדרש פליאה (הובא בכסף נבחר מרגליות פרשת שמיני ד"ה מאמר): "איוב היה קורא תגר על היסורין עד שהראהו הקב"ה דפנות הסוכה שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח". ויש לפרש, דהנה אם יש לאדם ח"ו איזה צער וחסרון, מה יעשה ותתקבל תפילתו, יזכור החסרון הגדול שיש כביכול בשמו הגדול והקדוש, כמו שנאמר (שמות יז,טז) "כי יד על כס יה" שנחסרו אותיות ו"ה ונשאר רק י"ה, וכשיבקש רחמים על החסרון בשמו הגדול, עי"כ יוושע גם הוא, ומעתה יובנו דיברי המדרש על נכון דהנה קיי"ל שיעור סוכה ז' טפחים על ז' טפחים, וכשיש ב' דפנות כהלכתן הרי י"ד טפחים, ושלישית אפילו טפח, הרי ס"ה ט"ו טפחים - מספר י"ה. וזהו הרמז כשהיה איוב ביסורים, הראה לו הקב"ה דפנות הסוכה, שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, לרמז על מספר י"ה, שנחסרו האותיות ו"ה משמו ית', וכשיבקש רחמים על החסרון בשמו הגדול, עי"כ יוושע גם הוא. (שם שלמה הובא בספר תפארת בנים מונקאטש לסוכות קצא ע"ב ד"ה ויש להתאחד)

עוד פירוש למדרש הפליאה שהקב"ה הראה לאיוב דפנות הסוכה

ועוד כי מובא בגמ' מנחות (כט:) שהסיבה שאות ה' פתוחה משני כיוונים, היא, מפני שהשי"ת ברא את עולמו באותיות י-ה' שנאמר "כי ביה ה' צור עולמים" (ישעיה כו, ד), כלומר באתיות י-ה' נבראו שני עולמות - העולם הזה והעולם הבא, עם האות י' ברא ה' את העולם הבא, ועם האות ה' ברא את העולם הזה. ומדוע דווקא ע"י האות ה' נברא העולם הזה? התשובה לכך היא שהעולם הזה נברא בדומה לאות ה', כשם שהיא פתוחה למטה, כך העולם הזה פתוח לכיוון למטה - הוי אומר שאדם שרוצה לצאת לתרבות רעה היכולת בידו, וכשם שרגלה של האות ה' תלויה ואינה מחוברת לגגה, כך העולם הזה פתוח גם לכיוון למעלה, הוי אומר שאדם שרוצה לשוב בתשובה מקבלים אותו ומחזירים אותו דרך הפתח העליון.

והנה אדם הסובל ייסורים אם לא ידוע לו מזור למכאוביו, אין ספק כי כח סבלו ילך וימעט עד שרגליו לא ישאוהו עוד. אם כן מה נסך כח באיוב למוד הסבל והייסורים? הידיעה כי על ידי שיעשה תשובה ויבקש רחמים על עצמו, ה' ירחם עליו, ויגאל אותו מיסוריו, היא זו שהעניקה לו את הכח הסבל העצום. וזהו שאומר המדרש לא נתקררה דעתו של איוב עד שראה סוכה של שתי דפנות וטפח, שזה רמז לאות ה"א כדלעיל. (תכלת מרדכי שוואדרון ח"ג סוף סימן יא עמ' קט)

שיעור הכשר סוכה בתיבת הסוכֹת

[חג] הסוכֹת בגי' תצ"א, וגימטריא זו רומזת לשיעור הכשר הסוכה, שהרי הסוכה השטח שלה ז' על ז' טפחים, שהם מ"ט טפחים רבועיים, והגובה עשרה טפחים, א"כ חשוב י' פעמים מ"ט, יהיו בידך ת"צ טפחים טפח על טפח, ועוד א' כנגד הטפחים, הרי לך תצ"א. (רוקח הלכות סוכות ד"ה הסוכת)

כל הראוי לה נהנה מהשהייה בה

סוכה כמוה כתיבת נח, מה תיבת נח, כל הראוי לה קלטה אותו התיבה, ומי שאינו ראוי, נשאר מחוצה לה, וכמו שפירש רש"י (בראשית ו, כ). כך מצוות סוכה, כל הראוי לה מוצא בה טעם ונהנה מהשהייה בה, וכל שאינו ראוי לה אינו נהנה ממנה. (שם משמואל ח"ו סוכות עמ' קנו)

אחרי הטהרה בכיפור אפשר להכנס לסוכה

הטעם שעושים סוכות אחרי יום כיפורים, יש לומר כי מי שלא היה ראוי במעשיו, היו הענני כבוד פולטים אותו, ועל כן כאשר ברצונו ית"ש, לזכות אותנו בסוכה, קבע אותה תיכף לאחר יום הכיפורים, כי על ידי שנטהר נפשנו ביום הכיפורים, נזכה לבחינת ענני כבוד הסוכה בחג הסוכות. (תפארת בנים מונקאטש לסוכות קצד ע"א)

וכבר בימים נוראים צריך כל אדם לעשות הכנה על המועדים הבאים לטובה ולבנות המלכות שמים מחדש. ולכך יש נ' ימים מתשעה באב עד ראש השנה, ומראש השנה עד יום הכיפורים י' ימים, ומיום הכיפורים עד סוכות ד' ימים, ויום א' של סוכות כתיב בו (ויקרא כג, מ) ולקחתם לכם ביום הראשון, הרי ניד"א, רמז לשם אדנ"י. (עבודת ישראל הופשטיין סוף פרשת דברים)

אבא ואמא אינם צריכים שימור

בחמשה עשר יום לחודש דאיהו י"ה אבא ואימא וכו' לפי שאינם צריכים שימור יוצאין מן הבית לסוכה בלי פחד, לא כן בפסח כתיב "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו" (שמות יב, כב) אבל כאן "בסוכות תשבו" (ויקרא כג, מב) כי הם ימי שמחה לכל. ואמר חג הסכת חסר, אמרו בזוהר (פרשת תצוה ח"ב דף קפו ע"ב) מאן סכת חסר ו' דא משכנא תתאה וכו' ומאן איהו דא "סכת דוד הנופלת" (עמוס ט, יא) סכת שלום. ולפי שחסר ו' יש מקצת מקובלים שנוטלים לולב בסוכה שהוא סוד ו' שהיא עץ החיים. לולב בגי' חיים א"כ היא חג לז' ימים עליונים שבאים לדור בסוכה ולהשלימה. (שפתי כהן אמור מהדורה חדשה עמ' קסג)

סוכה ר"ת ס'ובב ו'ממלא כ'ל ה'עולמות

סוכה ר"ת סובב וממלא כל העולמות. דלית אתר פנוי מיניה, ואיהו מלכות שמים שלמה. (ילקוט יצחק זאלר ח"ב ענייני סוכות אות כד)

סוכות נקרא חג האסיף שמאספין כל הקולות וכל התפילות ומכניסים אותם ביחד עם התפילות הכשרות

סוכות נקרא חג האסיף, כי על ידי שמקיים מצות סוכה, מאספין כל הקולות וכל התפילות של כל השנה אשר לא היו בכוונה, ומתקנים אותן ומכניסים אותן ביחד עם התפילות הכשרות והישרות. (בני יששכר תשרי מאמר ט אות ג)

שתי מצוות, זוכים ישראל לקיימן בכל אברי הגוף, והם: סוכה וארץ ישראל

שתי מצוות, זוכים ישראל לקיימן בכל אברי הגוף, והן: סוכה וארץ ישראל. רמז לכך נמצא בפסוק (תהלים עו, ג): "ויהי בשלם סוכה ומעונתו בציון". איזו מצוה מקיימים בשלימות בכל הגוף, על זה אמר "סוכה" דהיינו מצוות סוכה, "ומעונתו בציון", זה המתגורר בארץ ישראל. (הגר"א מווילנא זצוק"ל)

והרה"ק רבי שלמה לייב מלענטשנא, הוסיף למצוות אלו גם את השבת, שבעת בואה, נמצא היהודי בתוכה בכל רמ"ח אבריו (עי' עשר עטרות יד ע"א אות לז), וה"שפת אמת" הוסיף מקוה, שגם זו מצוה הנעשית בכל אברי הגוף.

מסופר על הרה"ק רבי ישראל מטשורטקטב ישב פעם בסוכה, בשעה שגשם החל לרדת לתוכה, פתח הרה"ק ואמר: בתקופה זו אין גשם בארץ ישראל, והמתגורר שם יכול לאכול ולישון בסוכה, ורמז לכך יש בפסוק דלעיל: "ויהי בשלם סוכה ומעונתו בציון". מיהו זה הזוכה לקיים בשלימות את מצוות סוכה שלא יצטרך לצאת ממנה, "ומעונתו בציון", האיש שמעונתו ודירתו הם בציון. (יינה של תורה סוכות אות לג-לד)

ענין חג הסוכות שהאימא הק' מסככת אותנו בכנפיה, וענין זה נרמז במילה ס' ו' כ' ה', ראש התיבה וסוף התיבה הוא ס"ה מספר שם אדנ"י, ואותיות אמצעיות כ"ו מספר שם הויה

ענין הסוכה היא כדוגמא שאנו רואים מן התרנגולת, שמתחלה מצפצפת וקוראת לבניה ונותנת מזונות לפניהם, ואח"כ מכנסת אותם תחת כנפיה, וכענין זה נוהגת השכינה הקדושה עמנו, בראש השנה ויום כיפור היא כותבת לנו מזונות וחיים טובים, ואחר שקוצבת לנו מזונות אזי מכנסת אותנו תחת כנפיה. וזהו ענין חג הסוכות שהאימא הק' מסככת אותנו בכנפיה, וענין זה נרמז במילה ס' ו' כ' ה', ראש התיבה וסוף התיבה הוא ס"ה מספר שם אדנ"י, ואותיות אמצעיות כ"ו מספר שם הויה. והענין הוא כי בראש השנה ויום הכיפורים החיצונים משטינים עלינו, ואנו מוכרחים לשלוח שעיר לעזאזל בכדי שלא ישטינו עלינו, ואח"כ מבריחים את עצמנו לסוכה ומתחבאים שם, והוא ע"י שאנו ממליכים את השי"ת על כל אבר, ומקבלים עלינו עול מלכות שמים, אז אנו מתחבאים במלוכה של ממ"ה והשם הוי"ה מתלבש ונכנס בהיכל קדשו והוא היכל המלך וזהו ס'ו'כ'ה' ס"ה בקצוות והוי"ה באמצע. (אוהב ישראל לקוטים לסוכות ד"ה ענין)

עוד טעם מפני שביום כפור נמחלו לעם ישראל כל העוונות שעשו עד יום כיפור ונמחו כל הקטיגורים, ומיום ראשון של סוכות ואילך מתחילים הקטיגורים להתנכל אותו להמיתו, כי מקנאים בו החיצונים על שיצא בדימוס ביוה"כ, לכן, רצה בורא עולם להציל אותנו מהמקטרגים עלינו, וידוע שבשני דברים ינצל האדם מאויביו; האחד ע"י שיסתתר מהם, כאומרו "חבי כמעט רגע" וגו' (ישעיהו כו

כ), ואומר "ערום ראה רעה ונסתר" (משלי כב, ג), ואומר "לך עמי בא בחדריך" (ישעיהו שם). והשני שילחם עמהם בכל מיני כלי זין, לכן השיאנו עצה השי"ת כדי שנוכל כל השנה כולה לעמוד כנגד האויבים, והיא שנחסה בצל כנפי השכינה שהיא הסוכה כאומרם בזוהר (פרשת אמור רעיא מהימנא ח"ג דף קג ע"ב) מאן דיתיב בצילא דמהימנותא מקטרגא איתפרש מיניה. ואומר (תהילים כז, ה) "כי יצפנני בסוכה ביום רעה" וגו' להסתר ולהשמר מסמא"ל הדילטור הגדול ושבעים שרי מעלה המלמדים קטגוריא על ישראל, ועצה זו היא כנגד הדרך הראשונה שזכרנו, וכנגד הדרך השניה ציונו ליטול הלולב ומיניו, להיותם כלי מלחמה בידינו נגד כלי מלחמה של כל אותם המקטרגים. (סוכת שלום תרנב דף ו ע"ב בשם מקרא קודש)

סגולת הסוכה כאשר בא האדם לחסות בצל השכינה, הריהו מעורר עליו את מדת הרחמים המיוחדת, אף שעל פי מדת הדין אין הוא ראוי לה

שנינו בגמ' (ב"מ פה.): ההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה לשחיטה [מעשה בעגל שנלקח לשחיטה], אזל תליא לרישיה בכנפיה דרבי וקא בכי [ברח והכניס ראשו תחת זרועו של רבי ובכה]. אמר ליה: "זיל, לכך נוצרת" [אמר לו רבי - לך, כי לכך נוצרת!] אמרי, הואיל ולא קא מרחם, ליתו עליה יסורין [אמרו בשמים, כיון שלא רחם על העגל, יבואו עליו יסורים]. ולכאורה, מה פגם היה במעשהו של רבי? והלוא כלל נקוט בידינו: "סוף בהמה לשחיטה" (ברכות יז.), וכך גם אמר רבי כלפי העגל: "זיל, לכך נוצרת". כלום כל הנוטל בהמה לשחיטה נדון ליסורין?

אלא יש לומר, שאף ש"סוף בהמה לשחיטה", ובודאי שאין לתבוע אדם הנוטל בהמה לשחיטה, ובאה לחסות בצלו ומבקשת את רחמיך שתצילהו מן השחיטה - מדת הרחמים צריכה להתעורר אצלו ולגרום לו להגן עליו, אף ש"לכך נוצר".

זוהי אפוא, סגולת הסוכה ומעלתה. כאשר בא האדם לחסות בצל השכינה, הריהו מעורר עליו את מדת הרחמים המיוחדת, אף שעל פי מדת הדין אין הוא ראוי לה. (לקט רשימות של הגה"צ רבי נתן וכטפויגל זצ"ל בענייני אלול וימים נוראים עמ' קמא).

זוכים לסוכה הנעלמה

עצמות הסוכה היא הבינה הסוככת על ז' ספירות הבנין ולכן אנו יושבים בצלה כל ז' ימים שלמים לזכות אל הסוכה הנעלמה. (סוכת שלום תרנב י ע"ב בשם תולעת יעקב סוד הסוכה)

אמר ר' לוי כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה אומר הקב"ה הוא קיים מצות סוכה אני מיסך עליו מחמתו של יום הבא. שנאמר (תהילים קמ, ח) "סכותה לראשי ביום נשק" מהו נשק אמר רב שמואל בר נחמני ביום שישיקו שני עולמות זה לזה באיזה יום "הנה יום בא לה'" (זכריה יד, א).

דבר אחר "וסוכה תהיה לצל יומם" (ישעיהו ד, ו) אמר ר' לוי כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה, הקב"ה מיסך עליו מן המזיקין שלא יזיקו אותו, שכן הוא אומר (תהילים צא, ד) "באברתו יסך לך". (ילקוט שמעוני אמור תרנג)

כל מי שמקיים מצות סוכה, הקב"ה נותן לו חלק לעתיד לבא בסוכתה של סדום

כל מי שמקיים מצות סוכה בעוה"ז, הקב"ה נותן לו חלק לעתיד לבא בסוכתה של סדום, שנא' (תהילים ס, ח) "ועמק סוכות אמדד" וגו'. מהו עמק סוכות זו סוכתה של סדום שהיתה מסוככת בשבעה אילנות שהן מסוככות זו על גב זו גפן תאנה ורמון ואפרסק ושקדים ואגוז ותמרים על גביהם.

דבר אחר "וסוכה תהיה לצל יומם" (ישעיהו ד, ו) אמר ר' לוי כל מי שמקיים מצות סוכה בעוה"ז הקב"ה מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבא. (פסיקתא דרב כהנא נספחים פרשה אחרת)

היושב בסוכה זוכה לחירות

פעמים שבני האדם חושבים שיושבים הם בסוכה אבל אליבא דאמת הם חוץ לסוכה, מפני שמי שהוא אזרחי ושורשיו וענפיו מישראל ומכוין לישב בצלא דמהימנותא סוכה קולטתו, ואם לאו סוכה פולטתו וזהו "כל "האזרח" בישראל ישבו בסכות". (שפתי כהן אמור עמ' קעד)

היושב בסוכה יורש חירות לו ולבניו לדורות עולם ומתברך מלמעלה, וההיפוך בהיפוך ח"ו. (זוהר הקדוש פרשת אמור ח"ג דף קג ע"א)

סוכה סגולה לרוח הקודש

סוכה סגולה לרוח הקודש, כמו שמצינו למה נקרא שמה יסכה שהכל סוכין ביופיה (סנהדרין סט:), ושהיא סוכה ברוח הקודש. (סוכת שלום תרנב מעלות הסוכה יא ע"ב ע"פ הבני יששכר מאמרי תשרי מאמר י אות א)

ע"י הסוכה נעשה שלום

ע"י הסוכה נעשה שלום והקב"ה פורס סוכת שלום עלינו, "למחסה ומסתור מזרם וגו' (ישעיהו ד, ו), וע"י הסוכה נעשה טובה להכל. שלום ר"ת והושיענו מהרה למען שמך. ותתהפך מדת הדין למדת הרחמים ואינם יכולים כל המשטינים להתקרב אצלנו, כי הסוכה היא למחסה. (סוכת שלום תרנב מעלות הסוכה יב ע"א בשם שפת אמת מברעזאן פרשת נצבים)

"ופרוש עלינו סוכת שלום"

ניתן ללמוד זאת מן התפילה "ופרוש עלינו סוכת שלום", שהמקיים את מצווח סוכה ככתבה וכלשונה, יזכה שהקדוש ברוך הוא ימלא משאלות ליבו לטובה על פי מה שכתב אהבת ישראל מויז'ניץ (מקץ אות רכג) כי המילה "שלום" (בנוטריקון) מה שאלתך וינתן לך. וכיון שהסוכה מכונה סוכת שלום הזוכה לקיים סוכה יש בידו לבקש מהקדוש ברוך הוא שימלא כל משאלותיו לטובה. וכבר הבטיחונו רבותינו הקדושים שיפה כוחו של חג הסוכות להשפיע לאדם שמחה ושלום לכל ימות השנה כמו שאומרים בקידוש "זמן שמחתנו", שזה הזמן ממנו יש שמחה לכל השנה (עי' ליקוטי תורה טברסקי לסוכות ד"ה להבין) ואפשר להוסיף שזה נרמז בפסוקים (דברים טז, יד-טו) "ושמחת בחגיך וכו' והיית אך שמח" שזה שתי פעמים לשון שמחה, פירושו הוא שאם יזכה האדם לשמוח בשמחה של מצוות החג שמביאה להכרה במציאות ה' יתברך הדואג לכל מחסורינו כך נזכה להיות שמחים במשך כל השנה בביטחון ובאמונה ועל ידי כך נהיה מוגנים מכל פגע רע כמאמר הפסוק (תהילים כז, ה) "כי יצפנני בסוכו ביום רעה יסתירני".

סוכת השלום של מרן החפץ חיים

מרן הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל הביא דוגמא מחייו של מרן ה''חפץ חיים" זצ"ל: בבית ה"חפץ חיים" נהגו להעמיד את הסוכה בצד מסויים בחצר. כשהתחתן פעם שניה, הביעה רעייתו את דעתה שעדיף להעמיד את הסוכה בצד אחר. הכל יודעים ששינוי טבעו של אדם זקן הוא מן הדברים הקשים, הגם שה"חפץ חיים" היה "מלאך" זקן. בלי אומר ודברים סתר הסבא קדישא מראדין את סוכתו והעמידה בצד ההוא, כפי שביקשה אשתו. וצריך לזכור שאז, שלא כבדורנו, לבנות סוכה היה מאמץ אדיר. לאחר מספר דקות החליפה האישה את דעתה ואמרה שצריכים להעמיד את הסוכה דווקא בצד השני. שוב, בלי להוציא מילה מפיו סתר ה"חפץ חיים" את הסוכה והעמידה במקום שביקשה עקרת הבית. חולפות עוד מספר דקות ושוב משנה האישה את דעתה, עד שלבסוף הצביעה על המקום שבו היתה הסוכה לכתחילה... איך היה מגיב אדם מן השורה במקרה כזה? קשה להאמין שהיה מוכן להזיז סוכתו אף לא פעם אחת ובקשותיה של אשתו יכלו להיות רק משאלת לב.." ולא עוד יתכן שהיה משמיע גם ביטויים שקשה להתחרט עליהם אתר כך... וכי שייך להזיז סוכה שלמה ממקום למקום?! מרן ה"חפץ חיים" לא רק שלא הגיב כך, אלא עשה כל מה שביקשה אשתו, וגם לבסוף, כשחזרה הסוכה אל מקומה הראשון, נתן לה להרגיש שהיא צודקת. יש אדם היודע להאיר פנים רק מחוץ לביתו, שם הוא גומל חסד לאלפים ולרבבות, אבל בשובו למעונו הוא סר וזעף, צועק על כל דבר ואינו מוכן לוותר אדם זה אינו ראוי להיקרא איש חסד, גם אם פעילות החסד שלו מקיפה עולם ומלואו. (ע"פ טללי אורות סוכות ח"ב פרק לז עמ' תמ)

נמצא. כי אכן ראוי חג הסוכות לתואר "זמן שמחתנו" כאשר במועד במועה של מצוות הסוכה מסוגל היהודי להגיע לשמחה פנימית אמיתית ולשלום אמיתי.

סוכה בגי' הוי"ה אדנ"י

ע"י הסוכה שהיא גי' הוי"ה אדנ"י אנו מייחדים ב' שמות הנ"ל, ואנו מקרבים ימות המשיח בב"א, והשי"ת "יקים לנו את סכת דוד הנופלת". "ויהי בשלם סכו" (תהילים עו, ג). (סוכת שלום תרנב מעלות הסוכה יב ע"א בשם שפת אמת מברעזאן דרוש לסוכות יום א)

ב'סוכות ת'שבו ש'בעת ר"ת שבת

ע"י מצות סוכה אנו יכולים להמתיק כל הדינים כמו בשבת, לפיכך בסוכות תשבו שבעת ר"ת שבת. (סוכת שלום שם בשם שפת אמת שם יום ב)

מעור לשון בגי' שבת

מצות סוכה היא סגולה לשמירת ברית המעור וברית הלשון, כי מעור לשון בגי' שבת, ושבת ר"ת בסוכות תשבו שבעת. (סוכת שלום שם בשם שפת אמת שם יום א)

הסוכה הדפנות עם הסכך ועם קרקעית הסוכה, מרומזים בהם צירופי שמות הקדושים

הסוכה הדפנות עם הסכך ועם קרקעית הסוכה, מרומזים בהם צירופי שמות הקדושים. והיא מצוה קלה שאדם דש בעקביו ודורך על שמות הקדושים, וע"כ יש בה קדושה עד מאד, ועל כן היושב בסוכה מתקדש ומיטהר גופו. וע"כ אין לדבר בה דברים בטלים כי היא כקדושת בית הכנסת. (סוכת שלום שם בשם ספר יראים סימן תכא)

הסוכה היא שמירה מכל דבר רע

הסוכה היא שמירה מכל דבר רע, מעין הרע ומפגעים רעים, כי כן כתיב (תהילים כז, ה) "כי יצפנני בסכה ביום רעה יסתירני בסתר אהלו" להגן עלינו מכל רע, וע"י מתבטל כחו של הנחש מעלינו ומכל ישראל, ונזכה לשפע קודש ובחי' השפעה אמן כי"ר. (סוכת שלום שם בשם שפת אמת שם יום ב')

סכה גי' מילה

סכה גי' מילה, ועם הכולל גי' אלהים, וזה רומז שע"י הסוכה מתמתקת מדה"ד ומתבטל כחו של הנחש מבחי' מילה, ואנו זוכין לשפע עליון, כי ע"י הסוכה נתהפך מן חמסי למחסי שהיא סוכה, ומחסי ר"ת חונה מלאך ה' סביב. מלאך גי' סוכה, סביב רומז על ד' דפנות של סכה. (שם)

סמא"ל ר"ת א'להים מ'חסה ל'נו ס'לה

סמא"ל, שהוא ר"ת אלהים מחסה לנו סלה (תהילים סב, ט) ע"י מצות סוכה שאנו יושבים בצילא דמהימנותא, ואלהים מחסה לנו סלה, אנו מבטלין כחו של סמא"ל, שהוא ר"ת אלהים מחסה לנו סלה, וזה ג"כ מחסה גי' הוי"ה אלהי"ם עם הכולל, שנכלל אלהים בשם הוי"ה ונמתק ונמשך מחסה לישראל. (שם)

מדוע אין הבן שואל מה נשתנה בסוכות

ידוע המעשה ברבנו יונתן אייבשיץ זיע"א שאביו שאלו בילדותו למה בחג סוכות הילד לא שואל "מה נשתנה" שעוזבים את הבית ויוצאים לדירת עראי, וכמו שהילד שואל בליל פסח.

והשיב לו ר' יונתן דהילד הורגל שעם ישראל בגלות ולכן על סוכות שגולים מהבית הוא לא שואל, אבל בפסח שנוהגים כבני חורין, על זה הילד תמה מה נשתנה.

והנה ברבנו חננאל (סוכה ב.) מבואר שהילד כן שואל, דז"ל הר"ח: ההוא ידיעה לדורות, כלומר הדורות הבאין כיון שרואין שעושין סוכות ומניחין בית דירתן ויושבין בימות החג בסוכה, שואלין מפני מה עושין כן, ומגידין להן אבותיהם מעשה יציאת מצרים. (קובץ והאר עינינו פנינים עמ' 55)

הטעם שסוכה דירת עראי בעינן

דע שימי האדם נחלקים לג' זמנים ימי העליה, ימי העמידה וימי הירידה, וכנגדם הוקבעו ג' מועדי הרגל פסח שבועות וסוכות. חג הסוכות הוא בסוף הקיץ, והסוף רומז לימי הירידה, ומטעם זה היו הקרבנות הלוך וחסור. והנה יש לאדם שני בתים אחד בעוה"ז ואחד בעוה"ב, ובזמן שמתעסק בעולם הזה בבנינים חשובים מעשה רוקם, ועליות זו למעלה מזו, בית ארזים מרוקמים וזהב, נמצא הבית השני שיש לו בעוה"ב חרב ושמם, שזה סותר את זה, ולכן ציותה תורה לעשות סוכה דירת עראי לרמוז כי לעולם תהיה דירתו בעוה"ז דרך עראי לתקן דירתו לעוה"ב שהוא עיקר. (ליקוטי ישרים עניני סוכה וטעמיה אות ח בשם אשל אברהם טובייאנה מצוה קסח)

הלכות הדפנות נרמזים בתיבת "סכה"

אמרו חז"ל (סוכה ו:) תנו רבנן, שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח.

הגאון החיד"א זצ"ל (בספרו "דבש לפי" מערכת ע' אות לג) כתב בשם ספר קדמון כתב יד, בתיבה סכה שבה ג' אותיות נרמזו הלכות הדפנות. דהנה מצוה מן המובחר לעשותה כאות ס' בעלת ד' מחיצות, ואם אין לו ארבעה מחיצות מותר לעשותה כאות כ' בעלת שלוש מחיצות שלימות, ואם אין לו גם זה דיה לעשותה כאות ה', דהיינו שתי מחיצות ולחי אחד אפילו טפח.

דיני הסוכה רומזים לתורה

הסוכה צריכה צל וישראל מוזהרין להסתופף בצל התורה. הסוכה ג' דפנות והתורה ג' חלקים תורה נביאים כתובים. הכשר סוכה עשרה טפחים בגובה רמז לעשרה דברות. הכשר הרוחב שבעה טפחים רמז לשבע חכמות הנכללות בתורה. נמצא הכשר הדופן גובה ורוחב שבעים טפחים הוא שאמר "שבעים פנים לתורה" (זוהר בראשית ח"א דף מז ע"ב). חיוב ישיבת סוכה בין ביום בין בלילה רמז לתורה "והגית בו יומם ולילה" (יהושע א, ח). נשים פטורות מסוכה (סוכה כח.) וכן הן פטורות מתלמוד תורה. (סוכת שלום תרנב רמזי סוכה ח ע"ב בשם כד הקמח בחיי סוכה יז ע"ב)

ג"פ נאמר "בסוכות" בסכת בסכת בסוכות ב' חסרים ואחד מלא

ג' פעמים נאמר בסכות, "בסכת תשבו" (ויקרא כג, מב). "ישבו בסכת" (שם) "בסכת הושבתי". (שם, מג). ב' חסרים וא"ו, וא' מלא, לפי שהם מרמזים על ג' סכות, ב' חסרים ואחד מלא. סכות מצרים סכות של עכשיו סכות של עתיד. והנה סוכה של מדבר ושל עכשיו חסרים ולא שלמים, אמנם הסוכה שלעתיד תהיה שלימה כי אז יהפך אל העמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם המיוחד. (עוללות אפרים ח"ב מאמר קסב בסופו)

שלשה מועדות הם כנגד שלשה אבות

אברהם כנגד פסח. יצחק כנגד שבועות. יעקב כנגד סכות. ושמיני עצרת כנגד דוד. לפיכך נקראו המועדות רגלים לפי שהם רגלי המרכבה, ושמיני עצרת רגל בפני עצמו הוא דוד המלך, שהוא רגל רביעי שבמרכבה. וכשיקים הקב"ה את סוכת דוד הנופלת יהיה נשלם השם, והכסא יתכונן על ד' רגלים. וע"כ אברהם, יצחק, יעקב, דוד, גימטריא מרכב"ה שלימ"ה. וכנגדן המה הד' מלאכים טועני המרכבה. אברהם מאוריא"ל. חושבנא דדין כחושבנא דדין. וז"ש לו "התהלך לפני" (בראשית יז, א) [כמו שאומרים בק"ש שעל המיטה] "מלפני אוריאל". יצחק מגבריאל מדת הדין ופחד יצחק. יעקב ידוע כי מלאכו מיכאל "המלאך הגואל אותי" (בראשית מח, טז) הוא מיכאל. ודוד הוא רפאל. (סוכת שלום שם ט ע"א בשם אור הצבי דרוש א לסוכות מח ע"א אות מו)

השם תכ"ה מורה על הכנעת כל המקטרגים ומשטינים

"חג הסוכת תעשה לך" (דברים טז, יג). סופי תיבות תכ"ה, דהנה בחג הסוכות אנו רוצים להכניע השרים של מעלה, שעבור זה אנו מקריבים ע' פרים. והנה השם תכ"ה מורה על הכנעת כל המקטרגים ומשטינים כמבואר בכוונות האר"י ז"ל בסופי תיבות "כי לא עזבת דורשיך ה'" (תהילים ט, יא) ובסופי תיבות של "מהרה בתפארת עוזך" (תפילת עלינו לשבח) ולכן רמוז כאן בס"ת חג הסוכות תעשה לך. (סוכת שלום שם בשם עטרת יעקב וישראל מאמרי חג הסוכות א)

בקיום האדם מצות סוכה הנה הוא מאסף קול ודיבור וכוונה

נקרא "חג האסיף" (שמות כג, טז) על פי מ"ש בתקוני זוהר (הקדמה דף ג ע"א) "בכל אתר ובכל ממלל צריך לכוונא דיבורא באדני קול בהוי"ה. ולייחדא להון כחדא ביחודא דאיהו יחיד נעלם דמחבר לון ומייחד לון כחדא . אבל עיקר התפלה לזעיר אנפין בכח אור שבתוכו נשמת כל החיים, א"כ קול דיבור - זו"ן - הוי"ה אדנ"י בגי' סוכה. ואנו אומרים בראש השנה "שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים". ובחג הזה מתאספין כל הקולות והדיבורים של כל השנה אשר לא היו על הכוונה הנ"ל ובקיום האדם מצות סוכה הנה הוא מאסף קול ודיבור וכוונה בגי' "א'מ'ת ל'י'ע'ק'ב" (מיכה ז, כ) אשר "נסע סכותה" (בראשית לג, יז). (בני יששכר מאמרי תשרי מאמר ט אות ג)

כי בסוכות הושבתי את בני ישראל - ענני כבוד היו דברי רבי אליעזר, ר"ע אומר סוכות ממש עשו להם

נתקשו בזה מפרשים, דבשלמא לרבי אליעזר דאמר ענני הכבוד היו (עי' סוכה יא:), ודאי מוטל עלינו לעשות זכר לנס הגדול שעשה הקב"ה לנו, אבל לר"ע דאמר סוכות ממש, הלא לא היה בזה שום נס ולמה עושים זכר לזה בכל שנה? ובלבוש (סי' תרכ"ה) משמע דמשום הכי סבר ר"א שהיו ענני הכבוד.

אולי יש לומר דלמ''ד סוכות ממש, עושים זכר למדרגה הגדולה של כלל ישראל ביציאתם ממצרים ששמו כל בטחונם בהקב"ה. יצאו למדבר שממה מסובבים בשונאים נחש שרף ועקרב מכל צד, וכל המחסה שלהם, ע"פ דרך הטבע, היו רק סוכות אלו. וכלשון הפסוק (ירמיה ב, ב) "כה אמר הי זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". ובמה שיושבים בסוכות בחג הזה מראים ששואפים אנו להגיע למדרגות אלו בביטחון וחסיון בהקב"ה. ובהנהגה של דירת עראי בימים אלו משתדלים אנו לחיות באופן זה כדי שתשאר בנו ההשפעה להתחזק בה' ולהרגיש "כי לך לבד עינינו תלויות".

מצות סוכה היא להכניע את "יצר לשון הרע"

מובא בשם הגר"א מוילנא שסגולתה המיוחדת של מצות סוכה היא להכניע את "יצר לשון הרע" שבאדם! וענין זה רמוז בתיבת "סוכה", אשר ארבע אותיותיה הן מארבעה מוצאות הפה: סמ"ך - מאותיות זסשר"ץ, שהן מהשיניים. וא"ו - מבומ"ף, שהן מהשפתיים. כ"ף - מגיכ"ך, שהן מהחיך. ה"א - מאהח"ע, שהן מהגרון. והנה, דווקא מהאותיות דטלנ"ת, שהן מוצא הלשון - אין בו. וכל כך למה? מפני שארבעת המוצאות האחרים מסבבים את הלשון ושומרים אותה לבל יחטא בלשון הרע... ואף רמז לכך יש בפסוק (תהילים לא, כא): "תצפנם בסוכה מריב לשונות".. (דברי אליהו תהילים לא)

העולם הזה ארעי

הרה"ק ה'דברי יואל' מסאטמאר זי"ע נשא לפניו אביו הרה"ק ה'קדושת יו"ט' זי"ע דברי כיבושין קודם החופה, ובתוך דבריו אמר, הנה מעמידים את החופה תחת כיפת השמים, הידעת בני את טעם הדבר, אלא כדאיתא במסכת סוכה (ב:) על הפסוק (ישעיה ד ו) "וסוכה תהיה לצל יומם", שאליבא דאמת הוה ליה לומר 'וחופה תהיה לצל יומם', ומסקנת הגמרא 'תרתי' שמעת מינה (עיי"ש). ולהסביר קשר העניינים שבין סוכה לחופה, כי הסוכה צריכה להיות דווקא תחת כיפת השמים, לרמז לאדם שבכל דרכיו וענייניו ישא עיניו השמימה, וידע שאפילו דבר קטן לא נעשה כאן בעולם הזה אם לא הכריזו כך קודם לכן בשמים ממעל, כיו"ב אמרו חז"ל (סוכה ב.) 'צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי' - כלומר שיפסיק לחשוב שהעולם הזה קביעות יש בו, אלא תדע שעולם הזה ארעי הוא, ואין לך אלא לחסות ב'צילא דמהימנותא' בצל האמונה - שהכל מתנהל ממעל. (מושיען של ישראל ח"א עמ' שעד)