ביאור ההפטרה פרשת כי תבוא

י"א אלול תשפ"ה | 04/09/2025 | 20:43

הקשר בין ההפטרה לפרשה

הפטרה זו היא השישית משבע הפטרות של נחמה, שמפטירין החל משבת הראשונה שאחרי תשעה באב.

תוכן ההפטרה

ה' מנחם את ציון ואומר לה: קומי והאירי ושמחי על ישועתך, כי כבוד ה' שורה עליך.

הגוים ומלכיהם יעלו לציון, ללמוד ממך אורחות חיים, כל בניך מארצות גלותם, יתקבצו ויבואו לציון. הגוים יביאו זהב ומנחה לה' ולעמו, וגם יבנו חומות ירושלים, מלכיהם יעלו לשרת את עם ישראל, וגוי וממלכה שלא יעלו לשרת את ישראל, יאבדו ויחרבו.

מלבנון יביאו את העצים הנבחרים לבנית בית המקדש, הגוים ומלכיהם יהיו נכנעים לפני בני ישראל, ובמקום שישראל היו שנואים וגלמודים בעיני האומות, הנה מעתה יהיו מושלים ושליטים על כל העולם.

הגוים יחזירו לישראל כפלים מהעושק והחמס שעשקו וחמסו אותם, ובמקום שישראל יתאספו ליד החומה, לקרוא לאנשים לצאת למלחמה, הנה מעתה יתאספו להודות ולהלל לה', על התשועות שעושה להם.

מרבוי הטובה והשפע שיהיו לישראל, הרי אור השמש והירח לא יהיו נחשבים למאומה, עם ישראל יהיו צדיקים גדולים וה' יתפאר בהם, השבט הקטן יגדל פי אלף ממה שהוא עתה, וה' יחיש וימהר את הטובות והנחמות בבוא עת הגאולה.

ישעיה פרק ס'

א אומר הקב"ה, אַת ירושלים ק֥וּמִי א֖וֹרִי והאירי, דהיינו שמחי על השמחה ועל הטובה (ע"פ רד"ק) כִּ֣י בָ֣א אוֹרֵ֑ךְ [א] אור רוחני ואור גשמי ואור הישועה וּכְב֥וֹד יְהֹוָ֖ה אור הנבואה (ע"פ המלבי"ם) עָלַ֥יִךְ זָרָֽח [ב]: ב כִּֽי-הִנֵּ֤ה הַחֹ֙שֶׁךְ֙ הצרות ירבו וְיְכַסֶּה-אֶ֔רֶץ וכפל ואמר וַעֲרָפֶ֖ל עב הענן יחשיך (רד"ק) לְאֻמִּ֑ים המלכויות ושאר העמים, אבל וְעָלַ֙יִךְ֙ יִזְרַ֣ח יְהֹוָ֔ה דהיינו שתשרה השכינה על ישראל (ת"י) וּכְבוֹד֖וֹ והנבואה עָלַ֥יִךְ יֵרָאֶֽה בגילוי גדול (ע"פ מלבי"ם): ג וְהָלְכ֥וּ גוֹיִ֖ם לְאוֹרֵ֑ךְ [ג] שילמדו ממך הגויים אורחות חיים (ע"פ רד"ק) וּמְלָכִ֖ים ומלכיהם ושריהם ילכו לְנֹ֥גַהּ זַרְחֵֽךְ אור ה' (מלבי"ם), חכמה ותורה: ד אַת ירושלים שְׂאִֽי-סָבִ֤יב עֵינַ֙יִךְ֙ לארבע רוחות העולם (מלבי"ם) וּרְאִ֔י כֻּלָּ֖ם כל אנשי שלומך (ע"פ מ"ד) נִקְבְּצ֣וּ בָֽאוּ-לָ֑ךְ ללמוד תורה ודבר ה' (מלבי"ם) בָּנַ֙יִךְ֙ אפילו מֵרָח֣וֹק יָבֹ֔אוּ ללמוד תורה וּבְנֹתַ֖יִךְ כל אחת ואחת עַל-צַ֥ד תֵּאָמַֽנָה השרות והמלכּוֺת יגדלו וישאו את בניכם על צידן (רד"ק ומ"ד): ה אָ֤ז כאשר תִּרְאִי֙ את בניך שבאים מכל צד וְנָהַ֔רְתְּ יאירו פניך מרוב שמחה וּפָחַ֥ד כאדם הנבהל בבא אליו רוב טובה פתאום וְרָחַ֖ב לְבָבֵ֑ךְ מרוב שמחה וטובה כִּֽי-יֵהָפֵ֤ךְ עָלַ֙יִךְ֙ כי עד עתה היית חרבה ושוממה, ועתה יתהפך הדבר כי יבואו הֲמ֣וֹן אנשים (רד"ק ע"פ ת"י) מצד היָ֔ם שהוא צד מערב (מ"ד) חֵ֥יל עושרם של הגּוֹיִ֖ם יָבֹ֥אוּ לָֽךְ (מלבי"ם): ו שִֽׁפְעַ֨ת שפע וריבוי גְּמַלִּ֜ים יביאו לך למנחה תְּכַסֵּ֗ךְ ויכסו לך את הארץ בִּכְרֵ֤י גמלים צעירים הבאים ממִדְיָן֙ וְעֵיפָ֔ה [מבני מדין] (רש"י) כֻּלָּ֖ם כל האנשים מִשְּׁבָ֣א יָבֹ֑אוּ זָהָ֤ב וּלְבוֹנָה֙ יִשָּׂ֔אוּ ישאו זהב ולבונה ומיני בשמים מנחה לה', ובבואם לארצם [ד] וּתְהִלֹּ֥ת יְהֹוָ֖ה יְבַשֵּֽׂרוּ (מ"ד): ז כָּל רוב צֹ֤אן של קֵדָר֙ המובחרים יביאו לך יִקָּ֣בְצוּ לָ֔ךְ יאספו להביא אליך אֵילֵ֥י האילים המובחרים שבנְבָי֖וֹת יְשָׁרְת֑וּנֶךְ יביאו לך מנחה מהם, וכן יַעֲל֤וּ עַל-רָצוֹן֙ מִזְבְּחִ֔י על המזבח לרצון וּבֵ֥ית תִּפְאַרְתִּ֖י [בית המקדש] אֲפָאֵֽר על ידי קרבנות מובחרים (רד"ק), ובכסף וזהב (מ"ד): ח הגויים ישאלו מִי-אֵ֖לֶּה ההולכים במהירות לארצם כָּעָ֣ב תְּעוּפֶ֑ינָה כענן העף במהירות (מצודות) וְכַיּוֹנִ֖ים הממהרים לעוף אֶל-אֲרֻבֹּתֵיהֶֽם חלונות השובך שלהם, כי השאירו שם הגוזלים שלהם (רד"ק): ט כִּֽי-לִ֣י | יושבי האִיִּ֣ים יְקַוּ֗וּ יתאספו ויבואו אליך (מ"ד) וָאֳנִיּ֤וֹת אשר על ים [ה] שנקרא תַּרְשִׁישׁ֙ הם יתעוררו כבָּרִ֣אשֹׁנָ֔ה [בימי שלמה] לְהָבִ֤יא בָנַ֙יִךְ֙ מֵֽרָח֔וֹק אל ארץ ישראל כַּסְפָּ֥ם וּזְהָבָ֖ם אִתָּ֑ם להביא מנחה לְשֵׁם֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהַ֔יִךְ וְלִקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֥י פֵאֲרָֽךְ שנתן לך הפאר והכבוד הזה שיעבדוך הגויים (רש"י ורד"ק): י וּבָנ֤וּ בְנֵֽי-נֵכָר֙ חֹמֹתַ֔יִךְ חומות הערים שלך וּמַלְכֵיהֶ֖ם יְשָׁרְת֑וּנֶךְ [ישמשו אותך (מ"ד)], אז תכירי כי כל הבא עליך לא היה במקרה כִּ֤י בזמנו בְקִצְפִּי֙ בכעסי על עוונותיך הִכִּיתִ֔יךְ הכתי אותך, והיית שפחה לעבדים [לעכו"ם], ועתה וּבִרְצוֹנִ֖י הטוב רִֽחַמְתִּֽיךְ שאפילו מלכי העכו"ם יעבדו לך (רד"ק): יא וּפִתְּח֨וּ שְׁעָרַ֧יִךְ [ו] תָּמִ֛יד השערים שלך יהיו פתוחים תמיד יוֹמָ֥ם וָלַ֖יְלָה לֹ֣א יִסָּגֵ֑רוּ לְהָבִ֤יא אֵלַ֙יִךְ֙ חֵ֣יל עושרם של גּוֹיִ֔ם (ת"י) כי יהיה שלום בעולם וּמַלְכֵיהֶ֖ם יהיו [ז] נְהוּגִֽים [מונהגים במרכבה] שיבואו לפני מלך המשיח כעבדים לפני אדוניהם (רד"ק): יב כִּֽי-הַגּ֧וֹי העם (ת"י) וְהַמַּמְלָכָ֛ה אֲשֶׁ֥ר לֹא-יַעַבְד֖וּךְ יֹאבֵ֑דוּ וְהַגּוֹיִ֖ם הרבים אשר לא יעבדוך חָרֹ֥ב יֶחֱרָֽבוּ יביאו עליהם חורבן וחרב (רד"ק): יג כְּב֤וֹד העצים הטובים שביער הַלְּבָנוֹן֙ אֵלַ֣יִךְ יָב֔וֹא יביאו לך, והם בְּר֛וֹשׁ תִּדְהָ֥ר וּתְאַשּׁ֖וּר [שמות מיני עצים שביער לבנון (רש"י)] יַחְדָּ֑ו יביאו אותם אליך, לבנות בהם את בית המקדש, כדי לְפָאֵר֙ בו מְק֣וֹם מִקְדָּשִׁ֔י [ח] המכוון כנגד כסא הכבוד (רד"ק) וּמְק֥וֹם רַגְלַ֖י שהוא קודש הקדשים אֲכַבֵּֽד בעצמי, ולא על ידי בני אדם (מלבי"ם): יד וְהָלְכ֨וּ ובאו אֵלַ֤יִךְ שְׁח֙וֹחַ֙ בכפיפה ובהכנעה ושפלות בְּנֵ֣י הגויים מְעַנַּ֔יִךְ שעינו אותך, כי עתה כבר מתו אבותיהם, [ומרוב חשיבותך (מלבי"ם)] וְהִֽשְׁתַּחֲו֛וּ לך עַל-כַּפּ֥וֹת רַגְלַ֖יִךְ על הארץ שהוא מדרך כפות רגליך, [וי"מ סמוך לארץ (מ"ד)] כָּל-מְנַֽאֲצָ֑יִךְ המבזים אותך וְקָ֤רְאוּ לָךְ֙ עתה עִ֣יר יְהֹוָ֔ה כי כבודו יראה בה (רד"ק), ויקראו לך צִיּ֖וֹן שרוצה בה קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל (ת"י): טו תַּ֧חַת במקום הֱיוֹתֵ֛ךְ עֲזוּבָ֥ה מבניך וּשְׂנוּאָ֖ה מכל האומות וְאֵ֣ין מי עוֹבֵ֑ר בארצך, עתה במקום זה וְשַׂמְתִּיךְ֙ ממלכה גדולה לִגְא֣וֹן לכבוד ולתפארת עד עוֹלָ֔ם ותהי עתה מְשׂ֖וֹשׂ דּ֥וֹר וָדֽוֹר ישמחו על הצלחתך (מלבי"ם) כל ימי הדורות (מ"ד): טז וְיָנַקְתְּ֙ ותאכלי [דרך משל אמר וינקת] את חֲלֵ֣ב טוּב הארץ של הגּוֹיִ֔ם וכפל ואמר וְשֹׁ֥ד ומהשדיים של המְלָכִ֖ים תִּינָ֑קִי והנמשל שתוציאו טוּב האומות (רד"ק) וְיָדַ֗עַתְּ ואז תדעי כִּ֣י אֲנִ֤י יְהֹוָה֙ מֽוֹשִׁיעֵ֔ךְ וְגֹאֲלֵ֖ךְ אֲבִ֥יר [לשון חוזק (מ"צ)] יַעֲקֹֽב: יז תַּ֣חַת הַנְּחֹ֜שֶׁת שלקחו ממך האומות אָבִ֣יא לך במקומו זָהָ֗ב (ת"י) וְתַ֤חַת הַבַּרְזֶל֙ אָ֣בִיא כֶ֔סֶף וְתַ֤חַת הָֽעֵצִים֙ נְחֹ֔שֶׁת וְתַ֥חַת הָאֲבָנִ֖ים בַּרְזֶ֑ל וְשַׂמְתִּ֤י בִּמְקוֹם פְקֻדָּתֵךְ֙ הפקידים של האומות שגבו ממך מַס, עתה יבואו לשאול רק שָׁל֔וֹם בשלומך וְנֹגְשַׂ֖יִךְ ובמקום הנוגשים ודוחקים ליקח כסף יבואו לעשות עמך צְדָקָֽה (מ"ד): יח לֹא-יִשָּׁמַ֨ע מהצוררים ע֤וֹד חָמָס֙ עושק וגזל בְּאַרְצֵ֔ךְ [בתוך המדינה איש לחבירו (מלבי"ם)] ולא יהיה עוד שֹׁ֥ד וָשֶׁ֖בֶר שודדים וגזלנים (מ"צ) בִּגְבוּלָ֑יִךְ [מאויב חיצוני (מלבי"ם)] וְקָרָ֤את יְשׁוּעָה֙ לחוֹמֹתַ֔יִךְ כי לא תצטרכו לעלות על החומות למלחמה וּשְׁעָרַ֖יִךְ ובשעריך לא יהיה עוד קולות מלחמה ולא יצטרכו לסגרם מפני האויב, אלא יספרו רק תְּהִלָּֽה תהילות ה' (רד"ק): יט לֹא-יִֽהְיֶה צריך לָּ֨ךְ [ט] ע֤וֹד לאור הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ לְא֣וֹר יוֹמָ֔ם להאיר לך ביום וּלְנֹ֕גַהּ וזריחת הַיָּרֵ֖חַ לֹא-יָאִ֣יר לָ֑ךְ בלילה, אלא וְהָיָה-לָ֤ךְ אור השכינה שהוא אור יְהֹוָה֙ לְא֣וֹר עוֹלָ֔ם [י] ביום ובלילה וֵאלֹהַ֖יִךְ לְתִפְאַרְתֵּֽךְ ותתפארי בכבוד ה' (מ"ד): כ לֹא-יָב֥וֹא [יא] ישקע (מ"צ) עוֹד֙ שִׁמְשֵׁ֔ךְ דהיינו שמלכותך לא תתבטל (ת"י) וִירֵחֵ֖ךְ והירח לֹ֣א יֵאָסֵ֑ף יכניס אורו (מ"ד), דהיינו גדלותך ויקרך לא יפסק (ת"י), מפני כִּ֣י יְהֹוָ֗ה יִֽהְיֶה-לָּךְ֙ לְא֣וֹר עוֹלָ֔ם והיא לא תבוטל יותר לעולם וְשָׁלְמ֖וּ יתמו יְמֵ֥י אֶבְלֵֽךְ ולא תתאבלי עוד (מ"ד): כא וְעַמֵּךְ֙ הנשארים בך יהיו כֻּלָּ֣ם [יב] צַדִּיקִ֔ים כי הרשעים יכלו בימי המשיח (מ"ד ע"פ רד"ק) והצדיקים לְעוֹלָ֖ם יִ֣ירְשׁוּ אָ֑רֶץ התחתונה והעליונה (זוה"ק ח"א, קעט ע"א) נֵ֧צֶר הענף (מטעו) מַטָּעַ֛י [יג] אשר נטעתי מַעֲשֵׂ֥ה יָדַ֖י הוא, וְאוּכַל לְהִתְפָּאֵֽר [יד] בו, כי כולם יהיו צדיקים (מ"ד): כב הַקָּטֹן֙ השבט הקטן בכמות יִֽהְיֶ֣ה יתרבה לָאֶ֔לֶף [טו] פעמים וְהַצָּעִ֖יר במעלה לְג֣וֹי עָצ֑וּם לגוי גדול וחזק באיכות ובעוצמה אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה שהיכולת בידי בְּעִתָּ֥הּ בבא העת המיועד אֲחִישֶֽׁנָּה [טז] אעשה הדבר בזריזות ואמלא הבטחתי (מלבי"ם):

א. קומי אורי כי בא אורך - אמר רבי יוחנן: משל למלך שהלך בדרך עם דמדומי חמה, בא אחד והדליק לו את הנר וכבה. בא אחר והדליק לו נר וכבה. אמר, מכאן ואילך איני ממתין אלא לאורו של בוקר. כך אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, עשינו לך מנורה בימי משה רבנו וכבתה, בימי שלמה המלך וכבתה, מכאן ואילך אנו ממתינים לאורך, שנאמר (תהלים לו, י): "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור" וכן אומר הקדוש ברוך הוא: "קומי אורי כי בא אורך".

אמרו חז"ל: נמשלו ישראל לזית, שנאמר (ירמיה יא, טז): "זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך", ונמשל הקדוש ברוך הוא בנר, שנאמר (משלי כ, כז): "נר ה' נשמת אדם" מה דרכו של שמן להינתן בנר והם מאירים שניהם כאחת, כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, הואיל ואורכם הוא אורי ואורי הוא אורכם אני ואתם נלך ונאיר את ציון, שנאמר: "קומי אורי כי בא אורך". אמר רבי הושעיא: עתידה ירושלים להיעשות פנס לאומות העולם והם מהלכים לאורה. מה טעם? "והלכו גויים לאורך" (פסוק ג). ואמרו חכמינו ז"ל: כל זמן שאורו של גדול קיים אין אורו של קטן מתפרסם. שקע אורו של גדול אורו של קטן מתפרסם. כך, כל זמן שאורו של עשיו קיים, אין אורו של יעקב מתפרסם, שקע אורו של עשיו אורו של יעקב מתפרסם, זהו שנאמר: "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח".

שנו (למדו) רבותינו: בשעה שמלך המשיח בא, עומד על גג בית המקדש ומשמיע לישראל ואומר: ענוים הגיע זמן גאולתכם, ואם אין אתם מאמינים, ראו באור שלי שזרח עליכם, ורק עליכם זרח ולא על עובדי אלילים, זהו שנאמר: "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח", באותה שעה מבהיק הקדוש ברוך הוא אורו של מלך המשיח ושל ישראל, שנאמר: "והלכו גויים לאורך" (פסוק ג), ובאים ומלחכים עפר מתחת רגליו של מלך המשיח, שנאמר (ישעיה מט, כג): "ועפר רגליך ילחכו", ובאים כולם ונופלים על פניהם לפני המשיח ולפני ישראל ואומרים: נהיה לך ולישראל לעבדים (ילקוט שמעוני).

ב. קומי אורי כי בא אורך — הבטחה יש כאן, שהתורה תחזור לאורה הקודם, שאף על פי שעל ימי הגלות אמרו: עתידה תורה שתשתכח מישראל, זה דוקא בתורה שבעל פה, ועכשיו תחזור לאורה הקדום, ואז "כבוד ה' עליך זרח", כי אמרו במדרש: אדם שיש בו דרך ארץ ומקרא, מוסרים לו מלאך אחד לשומרו, שנאמר: "הנני שולח לפניכם מלאך" — קרא תורה נביאים וכתובים — מוסרים לו שני מלאכים, שנאמר (תהלים, צא, יא): "כי מלאכיו יצווה לך לשמורך בכל דרכיך", אבל קרא אדם תורה נביאים וכתובים ושנה מדרש הלכות ואגדות, הקדוש ברוך הוא בעצמו שומרו, שנאמר (תהלים קכא, ו): "ה' ישמרך מכל רע ישמור את נפשך", ולכן עכשיו שיחזור אור התורה, יהיה וכבוד ה' עליך זרח. (מעם לועז)

ואמרו חז"ל על הפסוק (עמוס ה, יח): "הוי המתאוים את יום ה' למה זה לכם אור ה' חושך ולא אור" — משל לתרנגול ועטלף (בעל חיים המבלה את היום במקומות אפלים) שהיו מצפים לאורה. אמר התרנגול לעטלף, אני מצפה לאורה שהאורה שלי היא, ואתה למה לך אור? (סנהדרין צח:) כך ישראל מצפים לגאולה שיום ה' יהיה להם לאור, אבל העכו"ם למה מקוים אותו הרי הוא להם חושך ולא אור (רש"י שם).

ולעתיד לבוא, יזכו ישראל לקירון פנים כמו משה, וסימן לדבר: עליך זרח בגימטריא משה.

ג. קומי אורי כי בא אורך... והלכו גויים לאורך - ביאור הפסוקים הוא על פי משל: אדם אחד הלך לדרכו ביום קצר, ופתאום פנה היום לערב, והחושך כסה ארץ, ואבד ממנו על אם הדרך דבר הנצרך לו מאד, ובגלל החושך שכסה ארץ, לא מצא את הדבר היקר אשר אבד ממנו, ולא היה ביכולתו ללכת הלאה בלי הדבר שאבד ממנו, ולכן חשב בלבו שישב לנוח תחת העץ ויחכה עד שיאיר הבקר.

והנה קרה מקרה שעוד אדם אחד שגר לא רחוק מזה המקום; הלך לביתו בלילה זה וגם ממנו נפלה אבן יקרה, וגם לו לא היה במה להאיר את החושך לחפש את האבן, והחליט גם הוא לשבת תחת העץ לחכות עד שיאיר הבקר. וכן היה שישב שם עד שתקפה עליו השינה וישן. בינתיים בא אחד מבני ביתו (של האיש השני) עם מנורה לבקשו ולראות איה הוא, וראה והנה הוא שוכב תחת העץ ושנתו תקפה עליו ואיננו מקיץ משנתו, ולכן הלך לו לדרכו ושב לביתו. לאחר מכן בא שוב עם המנורה לראות מה אתו, אם הקיץ משנתו, ושוב הלך לדרכו. ולאחר כמה שעות סמר בשרו מקור והקיץ משנתו, והחל להתאונן על מר גורלו, ואמר מי יתן שיעבור הלילה ויאיר הבקר.

כששמע את דבריו האיש הראשון, אמר לו מה לך כי תתלונן, אילו קמת להקיץ משנתך היה אור גם לך וגם לי, ושנינו היינו מרויחים, כיון שקרובך בא לכאן כמה פעמים עם המנורה להקיצך מתרדמתך, אך אתה לא רצית להקיץ משנתך.

והנמשל, הנה קבלנו מפי רבותינו הקדושים, שפעמים רבות היתה פקידה בשמים לפקוד אותנו ולגאול אותנו, ואילו היינו קמים להתעורר מהתרדמה שנפלה עלינו לראות באור המאיר, לא רק לנו היה אור, אלא היה גם אור לכל העולם.

וזהו שאומר הכתוב: "קומי אורי" — קומי משנתך ותאירי לכל העולם, "כי בא אורך" — כי כמה פעמים נסה ה' שיבוא אורך "וכבוד ה' עליך זרח". ומפרש עוד כי אם תקום ותקיץ תאיר לכל העולם, "כי הנה החושך יכסה ארץ" באומות הטפשים, "ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה", ואם היית קם אז, היה מתקיים, "והלכו גויים לאורך" (פתח השער).

ד. והרד"ק כ': ותהלות ה' יבשרו - כתרגומו כלומר הגמלים והסוחרים והזהב והלבונה יביאו אותם בסחורה גם למנחה למלך המשיח ולבית ה', וטעם יבשרו לפי שיהיו אומות העולם חדשים בספור תהלות ה' כי עד אותו הזמן ישראל הוא שיתיחדו בספור תהלות ה' וכל מספר חדשות יקרא מבשר.

ה. עיין מלבי"ם מלכים א' (י, כב) מהו ים תרשיש.

ו. ופתחו שעריך — לא כמו שהיה בימי רבן יוחנן בן זכאי כדאיתא ביומא (מ.), דתנו רבנן: ארבעים שנה קודם חורבן הבית, לא היה גורל עולה בימין, ולא היה לשון של זהורית מלבין ולא היה נר מערבי דולק — והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן (בלילה סגרו אותן ובבוקר מצאו אותן פתוחות) עד שגער בהן רבן יוחנן בן זכאי ואמר: היכל היכל, מפני מה אתה מבעית את עצמך, יודע אני בך שסופך להיחרב, וכבר נתנבא עליך זכריה בן עדו (זכריה יא, א): "פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך". וזה היה מעיד על החורבן הקרב ובא, אולם עכשיו: השערים לא ייסגרו כלל, במהרה בימינו.

ז. ויונתן תרגם נהוגים זקוקים רוצה לומר אסורים בזיקין (רד"ק) ועיין במלבי"ם שפירש בענין אחר.

ח. מקדשי ומקום רגלי אכבד ר"ת מורא לרמוז אל המורא שצריך האדם לירא מן המקדש, וגם מבית הכנסת ובית המדרש שהם מקום רגליו של הקב"ה ממש כאן בארץ גלותנו (תשועת עולמים לרמ"ד ואלי).

ט. וכדברי רבי שמעון בר יוחאי: כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, לא היו צריכים לנר, ולא לאור החמה ביום ולא לאור הלבנה בלילה, אלא בענן היו יודעים ששקעה חמה ובענן היו יודעים שזרחה החמה. מסתכל בחבית ויודע מה בתוכה, בטפיח (כלי מתכת כעין כוס גדולה, לצקת בו מים לנטילת ידים, ונקרא גם נטל) ויודע מה בתוכה מפני ענן השכינה שביניהם, שנאמר (שמות מ, לח): "כי ענן ה' על המשכן... לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם", ואף לעתיד לבוא יהיה כן, שנאמר: "קומי אורי כי בא אורך". ואומר: "לא יהיה לך השמש לאור יומם" (מעם לועז).

י. כתב הרד"ק: ימשיל הישועה והטובה — לאורה, כל כך יהיה אורך גדול שהוא אור ה'... עד שלא יהיה נחשב אור השמש ואור הירח לכלום, והכל דרך משל כמו שאמר (ישעיה ל, כו): "והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים" (דבר המעיד על רוב הטובה).

יא. לא יבוא עוד שמשך... ושלמו ימי אבלך. ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר - יש לפרש על פי מה שכתוב בזוהר הקדוש (משפטים) על הפסוק "ואשלם ניחומים לו ולאבליו", שהם המלאכים המלווים לאדם, כשחוזר בתשובה הם מתנחמים.

וזהו שאומר הכתוב "ושלמו ימי אבלך" — אימתי ושלמו ימי אבלך גם מהמלאכים? בזמן "ועמך כולם צדיקים", ואז "מעשה ידי להתפאר", שהמעשים טובים לא יהיו מהעוונות, מחמת שהחוזר בתשובה מאהבה העוונות נעשו זכויות, אלא יהיו זכויות מעיקרן להתפאר צדיק מעיקרו (תנופה חיים).

יב. "כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב", בכל יהודי נטועים מלידה כוחות סגוליים מסויימים, שעל ידם יזכה לעוה"ב. אבל אלו שהם רק מורשת אבות, ולא זכה בהם ביגיעת עצמו. כדרך שאין היורש יכול להתפאר בנכסים שהנחילו אביו, ולא התאמץ בהם – כך, אינו יכול להתהלל בעוה"ב שכזה.

רק בזאת יתהלל המתהלל, "נצר מטעי" – ממה שנטע בעצמו, בעמלו ויגיעתו, "מעשה ידי להתפאר" – בזאת יוכל להתפאר. מה שרוכש אדם ביגיעה עצמית – זה העיקר בעבודת ה'. וזוהי ההקדמה לכל ענייני המידות, המבוארים ב"מסכת אבות". (בית אברהם סלונים, עמוד קל"ו).

יג. ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי — נמצא בספרים הקדושים, שאם אין אדם הולך בדרך ישרה — חוזרת נשמתו ומתגלגלת לעולם הזה שוב ושוב, עד שהיא נצרפת ובאה על תיקונה. זהו שמרמז כאן הכתוב: "ועמך כולם צדיקים" — ואם תשאל הכיצד? והלא רואים אנו גם רשעים? לכן נאמר: "נצר מטעי" - נצר (ענף) חוזר וניטע פעמים רבות ("מטעי" לשון רבים) היינו: הנשמה חוזרת כמה וכמה פעמים לעולם הזה, עד שאפילו הרשעים הופכים לצדיקים. (מעינה של תורה).

יד. ועמך כולם צדיקים וגו' - אלו צדיקי עולם, לעולם ירשו ארץ שהן יורשין עולם הבא לעולם ולעולמי עולמים, נצר מטעי זה משיח נקרא נצר שנאמר (שם יא א) ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרח, מעשה ידי להתפאר זה טובו של עולם הבא שנאמר (תהלים קד יג) מפרי מעשיך תשבע הארץ. (בתי מדרשות חלק ב - מדרש אלפא ביתות מסכתא שטן).

ובתיקונים- ומאן גרים לאנהרא לה, ולאשתמודעא בה לקודשא בריך הוא, מאן דנטיר ברית, ורזא דמלה זה השער לה' צדיקים יבואו בו, דא איהי תרעא דצדיקיא, ואית לון רשו לאעלא תמן, ודא איהו מאן דאיהו צדיק, וביה יקו"ק (הוי"ה), איהו זכי בשכינתא וירית לה, וסליק בה למלכא דאיהו עמודא דאמצעיתא, דאיהו מלך, ואיהי מלכות דיליה, ורזא דמלה ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ, ודא איהי שכינתא דאתמר בה והארץ הדום רגלי. (תיקוני זהר דף סה ע"א).

והשל"ה כ' וז"ל: להציל ידידות זרע קדש שארנו משחת, לומר כי המהול אינו יורד לגיהנם, והוא סוד בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו, והוא באר צרה נכריה בור ריק אין בו מים אבל נחשים ועקרבים יש בו, וכל הרשום בחותם המלך נצול ממנו, לפי שהוא דוגמת הצדיק היורש את הארץ ארץ החיים סוד גן עדן של מעלה, ולפיכך ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ, עכ"ל. (השל"ה הקדוש - מסכת חולין - פרק תורה אור).

טו. הקטן יהיה לאלף - במדרש והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד. אמר הקב"ה בעוה"ז הצדיקים מולידים טובים ורעים אבל לעוה"ב כלם יהיו צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי (ישעיה ס) ואומר הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה (שם) וכן יהי רצון אמן: (מדרש תנחומא חיי שרה - פרק ח).

ובזוה"ק כ' בההוא זמנא הקטן יהיה לאלף מסטרא דשמאלא, והצעיר לגוי עצום מסטרא דימינא, אני ה' בעתה אחישנה מסטרא דעמודא דאמצעיתא, ומיד יתפסקון עמלקים מן עלמא, וקודשא בריך הוא יתיב על כורסייה, ודא איהו שופ"ר הול"ך אתנ"ח יתי"ב, בההוא זמנא דיתמחון עמלקים מעלמא, יהא קודשא בריך הוא נח נייחא לישראל, ויתיב על כורסייה, כמה דאתמר ביה ועתיק יומין יתיב, לבושיה כתלג חוור, לקיימא אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. (תיקוני זהר דף נה/א).

הקטן יהיה לאלף גו'- הנה אין בן דוד בא, עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, כמש"ל בפסוק ובא לציון גואל. גם נודע, כי אם ישראל ישובו בתשובה, יבא מיד הגואל, כמש"ה, היום אם בקולו תשמעו (תהלים צ"ד, ו') ואם אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות, איך יתקיים זה וזה. לזה אמר הכתוב, הקטון יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום, ויולידו נשמות לאין מספר, ויכלו לצאת כל הנשמות, כיון ששבו בתשובה, כנזכר בפסוק שלפניו, שהוא, ועמך כלם צדיקים, והרי נתקיימו שתיהם וכו'. ונמצא כי הגאולה באה בעתה, לפי שכבר יצאו כל הנשמות. והוא אחישנה, כי על ידי התשובה, אקדים זמן הגאולה, ואעשה נס גדול כזה, שהקטן יהיה לאלף, והרי הוא בעתה ואחישנה. (שער הפסוקים).

הקטן יהיה לאלף – מי שהקטין את עצמו בזמן הגלות הוא יעלה במקום הבינה שהיא בחינת האלפים, בסוד אלף הבינה, וברזא דכתיב: מי יקום יעקב כי קטן הוא, מי דיקא, שהיא סוד הבינה. ומי שהצעיר את עצמו יותר, הוא יעלה במקום החכמה אשר שם בחינת העצמה כידוע, וז"ס: והצעיר לגוי עצום. ומ"ש אחר כך: אני ה' בעתה אחישנה, הסוד הוא, לפי שכבר ידוע שלכל זמן ועת לכל חפץ, וכן יש גם כן אל הגאולה, אבל לפי שאפשר שבבא עתה ואין זכות בדור ירבו הקטרוגים וימנעוה ח"ו, לפיכך הבטיח הכתוב שבבא עתה, מתגלה כח היחוד בפתע פתאום וישבית כל הקטרוגים ויחיש אותה על כל פנים, וז"ס: אני ה' שרומז אל גילוי היחוד באותו הזמן. גם בזה מובן יפה ענין מ"ש במלך המשיח: תשית לראשו עטרת פז, שהרי יש להקשות: מהו ריבותיה והלא כל המלכים יש להם עטרת פז. אלא סוד הענין הוא, לפי שאנ"י ה' עולה כמנין פ"ז, והוא כח היחוד ששורה על מלך המשיח בבא עתו, ועל ידו יוכל להשלים את הגאולה וישתחוו לו כל המלכים כל גוים יעבדוהו, מה שלא היה אפשר בלאו הכי, והוא סוד מ"ש בסמוך. (תשועת עולמים לרמ"ד ואלי)

הקטון יהיה לאלף — נמצא במדרש: אדם אחד מאלף מצאתי — זה אברהם, ואשה בכל אלה לא מצאתי — זו שרה. פירוש הדברים: שאם תצרף מעשים טובים של אלף אנשים ביחד, יהיה רק אז כמו אברהם, אבל אלף נשים לא יהיו כמו שרה, וזה שאמר הנביא: כי לעתיד יהיו כולם צדיקים, כי אף הקטון יהיה לאלף, היפך ממה שעד עכשיו, שיש צורך לצרף אלף אנשים ביחד (שער בת רבים).

טז. משל למה הדבר דומה לאורח שהתארח באכסניא (בית מלון), והיו שם שעות קבועות לארוחה, והנה בא אורח לפני הזמן וביקש אוכל, אמרה לו המבשלת, עדיין לא הגיע הזמן, הפציר בה ונתנה לו לאכול. אכל האורח התבשיל ולא ערב לחיכו. והנה למחרת הקדימה המבשלת את שעת הסעודה, והמאכל היה נעים וטעים לחיך. שאל האורח לפשר הדבר, אמרה לו המבשלת, אתמול אתה היית המאיץ והדוחק, ולכן האוכל לא היה מוכן כל צורכו, והיום כאשר ראיתי שאכן המאכל מוכן ונתבשל כל צורכו, לכן הקדמתי שעת הסעודה. והנמשל, אם אנו דוחקים את הקץ אין זו גאולה שלימה, לא כן כאשר הקדוש ברוך הוא יחיש הקץ כאשר ישראל יזדרזו להשלים את עצמם, וגם זה בעזר הא־להי, כמו שאומר (יחזקאל לו, כו): "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם" — אז תהיה הגאולה שלימה. (מעם לועז).