תשובה וחשבון נפש

כ"ז אב תשפ"ה | 21/08/2025 | 17:17

להתעורר בתשובה. ולעשות חשבון נפש. וענין ארבעה זמני תשובה.

המלך מלכו של עולם בא אלינו והשערים פתוחים ואם לא עכשיו אימתי

חודש אלול הוא חודש הרחמים והסליחות, ורבותינו אמרו שחודש זה הוא מתנה שה' יתברך ברחמיו הרבים נתן לנו, ואם נשכיל לנצל את החודש כמו שצריך, בוודאי נוכל לזכות לכתיבה וחתימה טובה. זה הזמן שהמלך מלכו של עולם בא אלינו והשערים פתוחים ואם לא עכשיו אימתי. אמנם היצר הרע גורם לאדם לחלום, להעביר את החיים בהבל הבלים, כל יום ממציא לו דבר חדש כדי להסיח דעתו, והעולם השפל הזה כולו מלא תאוות מותרות ופיתויים, והאדם הפתי אכן מתפתה. האדם צריך לפקוח תמיד את עיניו ולא יהיה כעיור המגשש באפילה, צריך לפקוח את עיני השכל ולחשוב היטב, מה תפקיד האדם בעולמו, למה בא לעולם, ומה תהיה אחריתו, ולא יתן חלילה ליצר לבלבל אותו.

הטיפש שהפסיד את כל החיים שלו, וכל הון שבעולם בשביל תאווה רגעית

משל לעני שהיה מהלך על שפת הים פתאום ראה יד מנופפת לו מתוך המים וצועקת לעזרה, רץ וקפץ אל תוך הים וממש עוד רגע אחד הבחור הזה היה טובע, מיד הרים אותו והוציא אותו מן המים, והנה הוא רואה צעיר בגיל חמש עשרה, חמד בחורים מפרפר, עשה לו החייאה, הפך אותו הוציא את המים שבלע, וטיפל בו עד ששבה רוחו אליו, אח"כ לקח אותו שיטפלו בו, ושומע שהרופא שואל אותו שאלות כרגיל מי אתה, בן כמה אתה, וכו' והנה הוא שומע שזה שהצילו הוא בן המלך ושמח שמחה גדולה, על שזכה להציל את בן המלך.

אמנם בן המלך הזה לא עזב אותו אלא ביקש שישאר אתו כי הוא רוצה לקחת אותו לאביו המלך לספר לו איך שהציל אותו, לולא אתה הייתי טובע בים, וכך עשה לקח אותו למלך והמלך שמח שמחה גדולה, אמר לו חייב אני לך את חיי, זהו בני יחידי יורש העצר שלי, הצלת את חייו של בני, כל מה שתרצה בעולם אני אתן לך, והוא עני מרוד חובק אשפתות אין לו שום דבר, ובדיוק כשהלך על שפת הים חשב מה לעשות, איך יכלכל את בני משפחתו, והנה באה לו ברכה מן השמים, ה' פתח לו את ידו הרחבה. אמר לו המלך המתנה שאתן לך היא שבמשך שעה אחת אתה יכול להיכנס לאוצרותי וליקח משם כסף, זהב, אבנים טובות ומרגליות, וכל מה שתאסוף משך שעה זו זכית. קבעו יום שיגיע ואז השערים יהיו פתוחים ויכנס, העני הלך בשמחה לביתו וסיפר לבני ביתו, אמר להם מהיום אין עוני תתחילו לקנות כל מה שאתם צריכים, אפילו דירות, כי מהיום הפכנו להיות מולטי מיליונרים יש לנו הכל.

כששמעו יועצי המלך מהדבר, אמרו למלך, איך המלך נותן לו שעה לבוא באוצרות, בשעה אחת אפשר לרוקן הכל, אפילו הוא לבדו יכול לרוקן הכל, היית נותן לו מליון דולר, עשרה מליון דולר, מיליארד, אבל לא להיכנס ככה לאוצרות, הוא יכול לקחת לך אבנים נדירות שכל אבן שווה הון, וכן יש כאן אוצרות גדולים שאספו אבותיך. ענה המלך באמת אתם צודקים אך מה אעשה וכבר הבטחתי לו, ישבו היועצים וחשבו, והחליטו כי צריך לבדוק מה אוהב האדם הזה איך אפשר לפתות אותו, האם הוא אוהב לאכול, או זמרים ונגנים, ולפי זה נעסיק אותו באותה שעה, איך שהוא יגיע נעשה לו מטבחים יפים ותערוכות של אוכל הכי יפות עם ריחות הכי נודפים וכדומה ונשכיחהו מהאוצרות, ואכן שלחו בלשים ובדקו אחריו ואמרו העני הזה אוהב מאוד אוכל, וגם אוהב להנות מתזמורות וכד'. ויעצו שיביאו שֶפים יכינו מאכלים עם ריחות נודפים, מטבח מרוקאי, מטבח פרסי, מטבח אנגלי, הכל, מכל המינים והסוגים, וכל אחד יעשה תצוגה, ויזמינו תזמורות ופייטנים וגם יעשו בר משקאות חריפים, המשובחים ביותר, וכך היה. הגיע היום המיוחד, והעני הגיע לארמון, ומיד כשנכנס התחילו לסובב אותו במאכלים מעלי ניחוחות בשלל צבעי הקשת, ראה את כל המטעמים ולא ידע מה לעשות האם להתחיל מיד לאסוף אוצרות, או קודם לאכול, חשב, שעה זה המון זמן, נתחיל לטעום קצת שיהיה כח לאסוף את האוצרות בישוב הדעת אי אפשר לעבוד עם בטן ריקה... בלי נחת אפשר לטעות... מיד ניגשו אליו מלצרים מכל צד, מגישים לו מטעמים, המלך עשה את זה במיוחד בשבילך, הכל לכבודך, קח מזה, ואחר אומר לו תקח גם מפה, טעם מזה ומזה בשר, עופות, תוספות מיוחדות, ולא יכול היה להפסיק, הכל מיוחד, מפתה, גם זה לא יפה לא לטעום אחרי שהמלך טרח כל כך בשבילו, ואז התחילו למזוג לו משקאות זה מהמרתף של המלך, ישן נושן, והוא שותה כוס ועוד אחת, חושב שהוא בגן עדן, והשעון מתקתק הזמן עובר, וכבר קשה לזוז, הוא רואה שאין זמן צריך להתחיל לאסוף, אבל הוא לא יכול, הראש שלו כבר מסתובב, הוא מחליט לנוח רגע אחד על הספה המלכותית והמפנקת והנה עוברת עוד רבע שעה, הוא רואה איך הזמן רץ, קופץ מהר, רוצה להתחיל לאסוף, והתחילו התזמורות, ניגונים מעולמות עליונים, פייטנים ומשוררים והוא מרגיש שנשמתו יוצאת מרוב תענוג, שוב נגשים המלצרים מגישים לו עוד מגשים עמוסים מטעמים חדשים שלא טעם מימיו, ברבורים ושליו ודגים, ומוזגים לו ומפתים אותו בכל מיני תענוג, הוא רואה שהזמן יכלה והמה לא יכלו, ואז מחליט לא לשית לבו עוד לכל ההבלים והתאוות, ובנחישות ניגש למלאכה, פותח את השק, אך השומר צועק לעברו, עצור! עמוד! מה זה, עוד לא עשיתי שום דבר, עוד רגע בבקשה. השומר אומר לו אדוני השעה כבר עברה, אבל לא הספקתי לאסוף כלום ענהו העני, מה לעשות שהלכת לאכול. נו איזה טיפש הפסיד כל החיים שלו, כל הון שבעולם הפסיד בשביל תאווה רגעית, אילו היה לוקח את הכסף, היה יכול כל ימיו לעשות סעודות מעין זו, אבל היצר פיתה אותו והוא נפל ברשתו. (ע"פ מילין קידישין חנוכה תשס"ח עמ' י בשם הרב מבארדיטשוב).

כן הוא האדם, נתנו לו שבעים שנה בעוה"ז "ימיו כצל עובר" (תהילים קמד, ד), אומרים לו תאסוף מרגליות-תורה מצוות מעשים טובים, כי בזה תזכה לחיי נצח, אבל היצר הרע מתעתע בו, ואומר לו יש זמן, אתה יודע מה זה שבעים שמונים שנה, תאכל ותשתה לאט לאט, נכון צריך גם להכין צידה לדרך, היום לעשותם ומחר לקבל שכרם, אבל גם בעולם הזה צריך קצת לחיות, קצת חופשים, קצת טיולים, ובינתיים החיים שלו עוברים והכל הולך ח"ו לאבדון, צריך להיזהר! אסור לאדם לתת ליצר הרע לקחת לו את החיים, כל פעם אומר לו מחר "אכן, צא הלחם בעמלק, אבל מחר", כל יום ממציא לו המצאות חדשות לפתותו, וצריך מאוד מאוד להיזהר, לנצל את הזמן, והזמן הגדול ביותר שאדם צריך להשתדל ולחפש במעשיו ולהתעורר בתשובה הוא בחודש אלול.

כאשר שומעים את השם ניקולאי, גם שיכור צריך להתפכח מיינו. ועל כך אומר העולם, כאשר שומעים קול הקורא אלול, צריך כל אדם להתעורר

בספר ילקוט לקח טוב (פרשת ראה עמ' רכח) מסופר שפעם אחת ראה אחד מחיילי ניקולאי הצאר של רוסיה אדם שיכור באמצע הלילה וקרא לו להזדהות, השיכור לא הגיב לקריאה ולא הזדהה, חזר החייל וקרא לאיש ודרש ממנו להזדהות, וגם הפעם נשארה קריאתו ללא מענה, בפעם השלישית צעק החייל אני חייל של המלך ניקולאי ואני מצוה אותך להזדהות, משלא הזדהה האיש גם בפעם הזאת ירה בו החייל ופצעו. כשעמדו השניים למשפט, השיכור על שלא נענה לקריאה והחייל על שפצע את האיש, טען הפצוע מדוע ירית בי, משהשיב החייל שעשה זאת משום שהלה סירב להזדהות, חזר האיש וטען, הלא ראית שאני מתנודד כשיכור, ענה לו החייל, כאשר שומעים את השם ניקולאי, גם שיכור צריך להתפכח מיינו. ועל כך אומר העולם, כאשר שומעים קול הקורא אלול, צריך כל אדם להתעורר.

מי שטרח בערב שבת שהוא חודש אלול יאכל בשבת הוא חודש השביעי תשרי ויגזרו עליו גזירות טובות

אמרו רז"ל (ע"ז ג.) מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, ואם לא טרח מה יאכל, ורמזו בזה כי החדשים מתחילים מניסן, והחודש הששי הוא אלול, והשביעי-תשרי, מתי נקבע לאדם מה יהיה אתו כל השנה, בא' בתשרי בחודש השביעי זה בבחינת שבת, ומתי זה הבחינה של ערב שבת, זה חודש אלול, וא"כ, מי שטרח בערב שבת, דהיינו בחודש אלול שהוא החודש הששי, יהיה לו מה לאכול בשבת, אם הכין את עצמו בתשובה ובמעשים טובים יוכל לעמוד ביום הדין. (אמרי חיים הגר ח"ב עמ' שנה).

וזה שאמרו רבותינו (עירובין יח:) "אחרי ארי ולא אחרי אשה" כי חודש אב מזלו אריה, וחודש אלול מזלו בתולה, כי צריך אדם לעשות תשובה אחרי ארי-אחרי חודש אב, דהיינו באלול, ולא אחרי אשה דהיינו אחרי אלול. (קמח סולת אלול דף קמ ע"א).

שלא יחשוב האדם כי יש זמן עד יום הדין הגדול והנורא של יום ר"ה, שאז בשעת התקיעות הקב"ה ברגע אחד שומע, ויאמר לו רבונו של עולם, חטאתי עוויתי פשעתי, אני מקבל עלי עכשיו בקבלה גמורה לא לשוב עוד בשום אופן לכסלה, לא אעשה רע, כי כך היצר הרע נותן לאדם להמשיך במעשיו, ואומר לו אתה צודק אבל מחר, אתה צודק אבל אח"כ, עכשיו תלך, תקח האשה והילדים קצת לחופש, עכשיו נלך קצת לטייל, ועד שהאדם מתעורר כבר נהיה מאוחר, כבר מגיע המשפט בו נידונים כל באי עולם ר"ה-יום הדין הנורא, ואז אומר, נלך לבית הכנסת שם תוקעים "טו טו טו"... ונעשה תשובה בזמן התקיעות שתעלה עד לב השמים. צריך לדעת כי בלי הכנה ראויה אי אפשר לבקש שנה טובה, חיים, בנים, מזונות, כתבנו לחיים, זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים, הב, הב, הב, תן לנו ילדים טובים, מזל, בריאות, הצלחה, בלי הכנה אי אפשר! כי רק מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת! לא טרחת, מהיכן יביאו לך?

משל נפלא המלמד לנו אם עתה בחודש אלול לא נטרח ונחזור בתשובה לא יחשוב שכשיתקעו בשופר ירד לו שפע פרנסה ובריאות, אם לא הכין בחודש אלול מהיכן ירד

הבן איש חי מביא על זה משל יפה, יהודי אחד, איש תם וישר, היה צריך להפליג לאיזו מדינה רחוקה, עלה לאניה ונסע, בדרך אחרי שבוע ימים עגנה האניה באיזה חוף להפסקה קלה, הקברניט מודיע אפשר לרדת לנוח ועוד חמש שעות כולם פה, כי האניה מפליגה ולא נמתין לאף אחד, הצופרים צופרים וזזים ואדם אחד היה עייף ירד מהאניה והלך לנוח באיזו פינה ונפלה עליו תרדמה עמוקה, עברו חמש שעות והוא עוד ישן והוא לא שמע את הצופרים לא שמע שום דבר ואף אחד לא ראה אותו כי היה בין העצים, האניה הפליגה והוא נשאר, לאחר כמה שעות הוא התעורר וראה שנשאר לבד, מה אעשה, כל הדברים שלי שם, ואני נשארתי כאן בלי אף אחד, רק שמים וארץ, והתחיל לבכות לקב"ה שיציל אותו, מה יעשה עכשיו, הוא התחיל לרוץ יום אחד יומיים שלושה, אין לו מה לאכול, עלה על איזה עץ גבוה השקיף מאין יבוא עזרי לבסוף פתח לו ה' העיניים וראה איזו נקודת אור באיזה מקום, בלילה התחיל ללכת עם הכוחות האחרונים שלו, אחרי שלושה ימים הגיע לבית הזה שראה אותו מרחוק, דופק בדלת למזלו פתח לו איזה עשיר גדול, יהודי, שאל אותו, איך הגעת לפה, סיפר לו מה קרה ואמר לו, לא אכלתי זה שבוע ימים, אני רעב מאוד לא מרגיש טוב ואני עייף מאוד, לא ישנתי, אמר לו אל תדאג אני אסדר אותך מאלף ועד תיו, ברוך ה', לעשיר הזה, היה פעמון אחד צלצל בו ומיד באו עשרה משרתים הדורים בלבושם, כולם עומדים בשורה, כן אדוני, אמר להם זה לא אכל שבוע ימים תעשו לו מיצים טבעיים מיץ ענבים מיץ רימונים שירפאו אותו, כי עכשיו הוא לא יכול לאכול, תרסקו קצת בננות תפוחים לאט לאט להרגיל אותו, מיד הביאו לו מיצים והשקו אותו לאט לאט כדי שתתיישב דעתו, אלה הלכו, ושוב צלצל העשיר בפעמון, צלצולים אחרים, ומיד באו מהצד השני כמה משרתים, תראו זה לא התרחץ, תמרחו אותו בשמן טוב, ושימו אותו לישון על מטה על מי מנוחות, מיד לקחו אותו עשו לו אמבטיות ומסג'ים טובים עם שמנים, סידרו לו הכל, והלך לישון כמו תינוק, אחרי איזה שש שבע שעות התעורר קם, אומר לו בעל הבית בוא שב, שוב צלצולים נוספים, באו שורה של עבדים, אמר להם העשיר, תביאו לו פרגיות ובשרים, הביאו לו כל טוב, ואכל, וכך פינק אותו שבוע ימים, אחרי שבוע אמר לו האורח, אני מודה לך על הכל, הצלת את חיי, אך כעת אני צריך לשוב לביתי לאשה לילדים, אמר לו העשיר, אני אשמח אם תשאר עמי, אבל אם אתה צריך ללכת, אדאג לכל צרכיך, נתן לו צרור כסף, ואמר לו אני רוצה לתת לך גם מתנה תבחר מה שתרצה. אמר לו האורח אני לא רוצה כלום, נתת לי כבר מעל ומעבר, העשיר אמר לא, אני חייב לתת לך מתנה, מה שתבחר שלך! טוב, אם ככה אני רוצה את הפעמון הזה, אבל מה תעשה בפעמון, תקח דברים יקרים חשובים, אמר, לא אני רוצה רק את הפעמון, טוב הוציא לו פעמון חדש, לא אני רוצה את זה שאתה צלצלת בו, זה אני ראיתי שעובד. טוב אם זה מה שאתה רוצה קח, אולי תקח עוד משהו, לא, זה הכל, תודה רבה. עכשיו תבוא אני אתן לך כמה סוסים ירוצו לפניך יקחו אותך לבית שלך, איפה אתה גר, אמר הכתובת, אמר לו טוב יקחו אותך והכל יסדרו לך, לקחו אותו עד לביתו. הוא עני מרוד, הגיע לבית, ואיזה שמחה, הילדים שלו מחכים ומצפים לאבא, דואגים מה קרה אתו, וכשראו אותו נחה עליהם דעתם, אמר להם ה' הציל אותי, עשה לי נס גדול, וסיפר להם: איזה נס ה' עשה אתי, אני רוצה לעשות סעודה לכל בני הכפר, אבא מתי, מחר, מה מחר, היום! איך היום, צריך להכין, צריך להביא, צריך לסדר, איך היום, אמר להם אל תדאגו, תראו, יש לי פטנט, אל תכינו אל תקנו, אני מסדר הכל, אתם לא ראיתם כזה דבר הבאתי מכשיר מיוחד... תגלה לנו, לא, תמתינו ותראו, טוב איפה יישבו, אמר להם תקחו את האולם הזה! הלכו לקחו את האולם הזמינו את כולם, כל הקהל הגיע מתיישב והוא לוקח הפעמון מצלצל וכולם מחכים, כלום לא קורה, מחכים, מחכים, לא קורה כלום, עושה עוד הפעם, וכלום. אומרים לו מה קורה, אמר להם תשמעו אני הייתי בבית של העשיר הזה והוא צלצל בפעמון הזה, ומיד באו משרתים והביאו לו כל מה שרצה, צלצל כך הביאו שתייה, כך, הביאו אוכל, הוא מצלצל ומה שאמר עשו, זה מכשיר מיוחד אני ראיתי שזה עובד. וכולם פרצו בצחוק גדול, אמרו לו העשיר הזה עבד עשרים שנה נהיה מיליונר קנה אחוזה הביא משרתים, ועתה ברגע שמצלצל, משרתים אותו כרצונו, לפני כן הכינו והביאו ועשו, אח"כ זה בא, וכן אומר הבן איש חי, האדם חושב שיבוא ביום ראש השנה וישמע "טו טו טו" תקיעת שופר, ומדמה לעצמו שעכשיו תרד לו בריאות פרנסה ושפע, אם לא הכנת חודש ימים קודם, מהיכן זה ירד, צריך להכין ואם האדם לא הכין באלול, אין לו מה לעשות אח"כ. והאדם לא יתרץ תירוצים, אין תירוצים שערי תירוצים ננעלו, אין תירוצים בעולם העליון! תירצת ותירצת, אבל למעשה לא הבאת שום דבר, "אם ראית גנב ותירץ עמו" (תהילים נ, יח) -ותירוץ עמו! מה יעזרו לו התירוצים.

צריך להפסיק עם התירוצים ולהתחיל להשתנות

רבה של ירושלים הראשון לציון רבי שלמה משה עמאר שליט"א מספר, שבצרפת היה איזה יהודי עני, יום אחד נכנס לאיזה שדה של בצלים גבוהים וירוקים, והרוח היתה מנשבת על הבצלים. חשק מאוד בבצלים אלה, והוא היה לבוש ג'לביה, והג'לביה יש לה מאחור כזה כובע כמו כיס שאפשר לשים בו דברים, הוא חשב לקחת מעט מהבצלים, אבל אמר: איך אקח, הרי זה גזל, זה אסור ח"ו, והיצר הרע התחיל לעבוד עליו, אבל בעצם, מה, בעל השדה יאכל את כל הבצלים האלה, כמה כבר יכול לאכול, הכי הרבה יאכל חצי שדה, טוב משהו אפשר לקחת, קצת, הוא לא ירגיש בזה, רק קצת וגם אני אקח רק את הפשוטים, לא את המשובחים, וכך התחיל לקחת אחד ועוד אחד, ועוד, לתוך הכובע שלו, פתאום ראה את בעל הבית מגיע דוהר על סוס, מה אעשה עכשיו, יש לו בכיס מאחור, יש לו ביד, מה עשה, נפל על הרצפה והתחיל להתגלגל, הגיע בעל הבית אמר לו אדוני למה אתה נוגע בבצלים שלי, אמר לבעה"ב, חכה אסביר לך, מה תסביר לי, אתה גנב, אתה לוקח דבר שאינו שלך, רגע, תשמע אני עברתי פה בא רוח סערה וגלגלה אותי... מה אעשה, ענה בעל הבית, אז מה זה ביד שלך, כשהתחלתי להתגלגל חשבתי להחזיק משהו ואז תפסתי את הבצלים והם נעקרו, אז יש לי ביד... ולמה יש לך מאחור בכיס כל כך הרבה, אמר על תירוץ לכובע עדיין לא חשבתי, אין לו עוד תירוץ, שערי תירוצים ננעלו, כן האדם כל הזמן מתרץ ולבסוף יתפסו אותו, צריך להפסיק עם התירוצים ולהתחיל להשתנות.

הדבר העיקרי שאנחנו צריכים, זה לעשות תשובה, לחזור לבית, למקורות, לתורה

הדבר העיקרי שאנחנו צריכים, זה לעשות תשובה, להשתדל בכל כוחנו על התשובה, מה היא תשובה, כתוב ששמואל הנביא היה הולך ממקום למקום לשפוט את עם ישראל ולהדריך אותם בדרך התורה, גם אביו אלקנה היה צדיק גדול, וגם היה מכתת רגליו ממקום למקום, ודורש דרשות, עצרות, לקרב את העם, לעודד אותם לעלות לבית המקדש ולהקריב קרבנות במשכן שילה, ושמואל הנביא בדרכי אביו היה הולך, ובכל מקום ומקום היה מזכה את הרבים אבל לא היה נהנה מאף אחד, כתוב (שמואל א ז, יז) "ותשובתו הרמתה כי שם ביתו" כל יום היה הולך למקומות אבל חוזר בלילה לביתו- ותשובתו הרמתה, כלומר מה זו תשובה, לחזור לבית, למקורות, לתורה. עזבת, תחזור, תחזור בתשובה.

הזוהר הקדוש אומר (עי' פרשת צו ח"ג דף לא ע"א) שע"י עוונות שאדם עושה הוא גורם להפריד קודשא בריך הוא ושכינתיה, יש שם הוי"ה ב"ה, אות יו"ד זו חכמה, אות ה"א זו הבינה, אות ו"ו - זה החסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, ואות ה"א אחרונה זו המלכות השכינה, כלומר ו"ה זה קודשא בריך הוא ושכינתיה, ה-י"ה זה חכמה ובינה, הנקראות בלשון המקובלים אבא ואמא, שהם פרצופים גבוהים וקדושים, ואומר הזוה"ק בינה אותיות בן י"ה, כי אנחנו הבן של ה- י"ה של אבא ואמא העליונים. לפניהם יש קוץ היו"ד הנקרא אריך, והוא הכתר העליון, היו"ד זה אבא וה-ה"א זו אמא, אנחנו צריכים לשוב לאמא העליונה, שהיא הבינה העליונה. הפעולות שלנו הם מתקנים באותיות ו"ה, וכשאדם עובר חלילה על התורה הוא מפריד בין אות ו"ו מאות ה"א, ובשביל זה חרב בית המקדש, האות-הא התרחקה מה-וו. ומהי התשובה, תשובה-אותיות תשוב-ה, כלומר שתשוב ה-ה"א, להתחבר עם ה-וו ואז (תהילים קלב, יג) "אִוָ"ה ה' למושב לו". וידועים דברי המהרש"א (מנחות פז. ד"ה כי בחר) על המדרש (תנחומא סוף פרשת כי תצא) "אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה שמו של עמלק", עמלק זה יצר הרע אם אדם מעביר אותו יהיה הכסא שלם, (שמות יז, טז) "כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק", בפסוק הזה הכסא לא שלם כי חסר לו האות א' כתוב כס, ובשם ה', האותיות י"ה נמצאים יחד, אבל ה-ו"ה נפרדו, וכשנמחה את זכר עמלק תחזור ה-א' לכס, וה-ו"ה יחזרו לשם ה' – וזהו שכתוב "או"ה ה' למושב לו". וכן הוא ענין התשובה שישוב האות ה"ה למקומה תשוב-ה, בשביל זה צריך לעלות לעולם הבינה לחזור לאמא העליונה, עולם הבינה הוא עולם התשובה, וזה עולם הבריאה-ברוך אלהינו שבראנו לכבודו.

"אחד לעולה ואחד לחטאת" שיכול לעלות במעלות התורה והיראה

אחד לחטאת ואחד לעולה (ויקרא ה, ז) ר"ת אלול. (בעלי התוספות).

אדם יכול לעלות ברוחניות ובתורה ולזכות לג"ע ע"י התשובה בחדש זה, וזה שאמר "אחד לעולה" לעליה ולהתעלות, וכן להיפך ח"ו יכול לירד לעוונות, וזה שאמר אחד לחטאת ה' יצילנו, וכן רמז לנו אם אדם חוטא בחדש זה ואינו שב בתשובה אוי לו ואוי לנפשו ר"ת אלול, ואם שב בתשובה אהוב למעלה ונחמד למטה ר"ת אלול. (ע"פ דברי מהרי"א ח"ב קד ע"ב).

אלול בגי' בינה שהוא עולם הבריאה ששם כסא הכבוד וגדולה תשובה שמגיעה עד כסא הכבוד

אלול בגימ' ס"ז, בינה בגימ' בדיוק ס"ז. (אור למאיר שמות ז ע"ב).

אלול זה עולם התשובה, אדם יכול עכשיו באלול להכנס ישר לעולם הבינה, בינה זה כסא הכבוד, והקב"ה חותר חתירה מתחת כסא הכבוד בחודש אלול, כדי שהאדם יוכל לחזור בתשובה בלי ההפרעות והמקטרגים שבדרך.

אתה יכול להיות במחלקה החשובה ביותר

ידוע משלו של ה'חפץ חיים' לכפרי נבער מדעת שחמד לו ליסע ב'רבכת', ומכיוון שלא הייתה הפרוטה מצויה בכיסו לקנית כרטיס ליסע ברכבת, החל לחסוך מלחמו הדל, ופרוטה לפרוטה מצטרפת עד שקיבץ לידו סכום נאה אותו היום יום חג היה לו, בבוקר השכים קום ומיהר לתחנת הרכבת, וב'חשיבות', ניגש אל מוכרי הכרטיסים, הללו שאלוהו באיזה הכרטיס יחפוץ מר שהרי כמה דרגות היו, 'מחלקת עסקים' היושבים ראשונה בכבוד ויקר, שניה להם מחלקת 'עמך', ובשלישית היו קרונות המיוחדים להעברת 'בהמות' מהכא להתם. מששמע כי יש כמה מיני טיקעטס [-כרטיסים] החליט לקנות היקר ביותר - מחלקת עסקים העולה פי כמה מכרטיס רגיל... אלא שסכל זה לא ידע את אשר לפניו, על כן כשעלה על הרכבת ולא ידע איה מקומו הלך אחרי רעיו וידידיו הנבערים שלא אבו לשלם על נסיעתם, והיו מתגנבים עצמם בין הבהמות מקום שאין העין שוזפתם...

על אם הדרך עלה 'שומר' בכדי לבדוק האם כל נוסעי הרכבת שילמו על נסיעתם, בהתקרבו אל קרונם של הבהמות חששו הגנבים על נפשם, והטמינו עצמם במהרה תחת הספסלים אשר בקרון זה, לבד מטיפש דידן, שלא היה רגיל בכגון דא, ולא הצליח להחביא עצמו כמותם, והיו רגליו מציצות מחוץ לספסלים... ואכן בהיכנס השומר לקרון מיד צדו עיניו שני רגלי אדם המציצים מחוץ לספסלים... תפש ברגלים וגרר אחריהם את האדם בעל רגלים הללו, וגער בו בקולי קולות גנב מדוע לא שילמת על הנסיעה ברכבת, נזדעק הלה לעומתו, וכי גנב אנכי הרי טבין ותקילין שלמתי על הנסיעה ותוך כדי זעקותיו הראה לשומר את הטיקעט, שקנה במיטב דמו, נענה אליו השומר שוטה שבעולם, יש בידך זכות ליסע במחלקה הראשונה והחשובה והינך שוהה ויושב כאן בין הבהמות.. לדידן הדברים אמורים, ימים כה גבוהים ניתנו לנו מן שמיא, והננו עסוקים בשטויות - מעשה בהמה... במקום להיכנס למחלקה הראשונה - פלטרין של מלך, להתקרב אל ה' ולהישאר קרוב לו ימים ושנים רבות. האדם ח"ו חי ברפש וטיט. (ע"פ נוטרי אמן ח"א עמ' מט).

השל"ה הקדוש דימה את חיי האדם בעולם הזה, שהעולם הזה הוא קרקע שוה, ובקצהו בור עמוק גוב האריות

השל"ה הקדוש הביא משל שכתב בספר אבן הבוחן (דפו"ר פא ע"א) שהעולם הזה הוא קרקע שוה, ובקצהו בור עמוק גוב האריות - אין מים בו זולתי נחשים צפעונים כפיר ותנין, והאדם סכל מטייל ומשחק במישור הזה ונופל, ובחסדי ה' הקרה לפניו שורש חזק צומח בכתלי הבור ונאחז בסבך השורש פן יבולע לירד מטה, וראה חלון ובו דבש ושלח ידו להתפרנס וידו מחזקת בשורש ובשניה ירדה דבש להשיב אל פיו, והנה שתי חולדות לבנה ושחורה אוכלות תמיד שורש העשב, והפתי נתפתה בדבש שמצא ולא הרגיש שהחולדות הלבנה והשחורה אוכלות את השורש וכבר יעקר ויפול פתאום וינתחוהו האריות ויאכלוהו. והנמשל בעיני החוטא העולם מישור אין בו עקמומיות הכל נראה טוב ויפה, ובקצה החיים בור שהוא הקבר ושם מלאכי חבלה כאריות ונחשים, וברשעתם נופלים לתחתית הבור כי בחייהם קרויים מתים ומסתבכים בשורש החיים ומצאו מתקי הדבש ושוקטים, והחולדות לבנה ושחורה והם יום ולילה מדקדקות שורש חייהם וככלותם נפלו ומלאכי חבלה עושים בו נקמות עש"ב. (שני לוחות הברית ח"א שער האותיות ג גירות אות ד).

הצעד הראשון והמעלה האמיתית המדריכה את האדם לתשובה. כי כפי חוסר ההתבוננות כן מידת ההרחקה מן התשובה, וכפי רוב וגודל ההתבוננות, כך נזכה להיות קרובים לה' יתברך.

הדבר הראשון שצריך האדם לקבל על עצמו הוא לעשות חשבון נפש בכל יום ויום

ולכן הדבר הראשון שצריך האדם לקבל על עצמו הוא לעשות חשבון נפש בכל יום ויום, כמו שמבואר במס' ב"ב (עח: "אמר ר"ש בר נחמני "ע"כ יאמרו המושלים בואו חשבון" (במדבר כא, כז) אלו המושלים ברוחם שמחשבנים חשבונו של עולם, וכמו שתרגמו הפסוק (במדבר יג, ב) "ויתורו את ארץ" "ויאללון ית ארעא", דהיינו אלול פירושו לתור לחפש במעשים שלנו, להכין את עצמנו לקראת יום הדין הגדול והנורא. והזמן לחשבון נפש הוא בעיקר קודם שהולך לישון, כי השינה היא אחת מששים ממיתה (ברכות נז:), וכשאדם רואה שהולך למות עושה חשבון נפש ומתחרט על מעשיו וחוזר בתשובה, וכן צריך לעשות בכל לילה ולילה, ואפילו כשעייף לפחות יתחיל ולמחר ימשיך. ומי שממש קשה לו לעשות זאת בלילה, יקבע לו במשך היום איזו שעה ללמוד מוסר בהתלהבות, ואח"כ יעשה חשבון נפש, חוק ולא יעבור, ישב ויחשוב על מעשיו, ולא רק בסוף היום או באותה שעה, אלא בכל רגע צריך אדם לשים לב על מעשיו למשל: אם נכשל באבק לשון הרע, בגאוה, או בדיבור של שקר, מיד יוציא פנקס וירשום בשעה כזאת שקר, שקר מספר אחד, שקר מספר שתיים, שקר שלוש, לשון הרע א', לשון הרע ב', לשון הרע ג', ואוי ואבוי מה שאדם ימצא משך כל היום, יש הרבה מה לכתוב, פעם בעיניים, פעם בעבירה זו ופעם בעבירה אחרת, בסוף היום יפתח את הפנקס ויעשה תשובה על כל מעשיו, יקבל קבלות, יעשה גדרים וסייגים, שלא יפול שוב בפח, ורק אם יבדוק, אז ידע מה לעשות. רק כשיתמיד יראה תוצאות, לאט לאט יתקדם ויתעלה, והעבירות ילכו ויתמעטו מיום ליום.

אריה שאג מי לא יירא, אריה ר"ת א'לול ר'אש השנה י'ום ה'כיפורים ה'ושענה רבה

כתוב (עמוס ג, ח) "אריה שאג מי לא יירא" אריה ר"ת אלול ראש השנה יום הכיפורים הושענה רבה. (שני לוחות הברית ח"ב מסכת ר"ה אות א).

הימים האלה שואגים - מי לא יירא שהמלך במשפט יעמיד ארץ, כולם מפחדים יש אדם שלבו לב אבן ושומע את השאגות אבל לא מתעורר, או יש חרש לא שומע. משל למה הדבר דומה, היתה איזו קבוצה שהיו ביער, שמעו שאגות של אריות באמצע הלילה והיה להם פחד נורא כולם ברחו למסתור, והיתה עוד קבוצה שלא זזו ממקומם, הלכו ושאלו אותם האם הם לא שומעים שאגות אריות, מהר לברוח! סכנת נפשות, אך הם לא זזים ולא מבינים מה אומרים להם, עד שלבסוף קלטו שאלו חרשים לא שומעים ולכן הם לא מפחדים ומי ששומע מפחד, כל יום יוצאת בת קול מהר חורב ומכרזת ואומרת "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה" (אבות פ"ו מ"ב) אם הבעיה היא, שאין לנו אזניים לשמוע, הנה עכשיו מתחיל האור של השמיעה. ומי שחוזר בתשובה ומשתדל בימים הקדושים לבדוק מעשיו זוכה, שהרי לא סתם ניתן לנו חודש זה חודש אלול.

ד' זמני תשובה

כתב הרב אהרן ראטה זצ"ל בעל השומר אמונים והנה בענין הקדמת התיקון לאלו הימים, רמזו בזה דורשי הרשומות על מאמרם ז"ל (שקלים פ"ה מ"ה) מי שאבד חותמו ממתינין לו עד הערב, כידוע מרבנו האר"י ז"ל שזה הצלם שאמרנו נקרא חותם, בחותם יחתום איש, וזה הוא סוד החותם של הושענא רבה שהוא חותם הנשמה, ומי שנאבד לו ח"ו חלק מזה החותם בביטול היום, אז ממתינין לו מן השמים עד הערב, ורמזו בזה זמני התשובה המוקדמים. כי יש בזמני תשובה ארבעה 'ערבים'. אחד, הלילה שלאחר היום, כי בקדשים הלילה הולך אחר היום, שבלילה הוא זמן עליית הנשמה, וזה סוד שאמרו (עירובין סה.), אנן פועלי דיממא שלוין ביום ופורעין בלילה. וזה ערב הראשון, המובחר והמוקדם לתשובה.

ערב השני, הוא ערב שבת שהוא זמן עליות הימים, בסוד השבת שניזונים ממנה כל הימים, וקודם השבת צריך לעשות תשובה.

ערב השלישי, הוא ערב ראש חדש, שהוא סוד עליית כל הימים והשבועות, לכן ערב ראש חדש הוא יום התשובה. וזה הטעם של תיקון ערב ראש חדש ותענית ערב ראש חדש.

וערב הרביעי, הוא ערב ראש השנה שהוא סוף השנה, ותחילת עשרת ימי התשובה, כידוע שיש עולם שזה נפש שהוא העולם בכללות, ונפש ישראל בכללה שהוא כמו עולם כולו. ושנה בכללה שהוא כללות השס"ה ימים, שהוא בנין שלם משנות עולמים.

לכן אם מקדים אדם לשוב אל ה' בערב הראשון, אז תיקונו יותר גדול ונעלה. ולכן מובא בזה"ק (פרשת וישב ח"א דף קצא ע"א), וז"ל, "א"ר יוסי בגין דא אצטריך ליה לבני נשא לאסתמרא מחובוי ולא יסטי לימינא ולשמאלא, ועם כל דא בעי ליה לב"נ למבדק בחובוי בכל יומא ויומא. דהא כד בר נש קאים מערסיה תרין סהדין קיימין קמיה ואזלו בהדיה כל יומא, בעי בר נש למיקם, אינון סהדי אמרין ליה, בשעתא דאפתח עינוי (משלי ד, כה) "עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך". קם ואתקין רגלוי למהך, אינון סהדין אמרין ליה (שם, כו) "פלס מעגל רגלך". ועל דא כד אזיל ב"נ בכל יומא בעי ליה לאסתמרא מחובוי. בכל יומא ויומא כד אתי לילא בעי לאסתכלא ולמבדק בכל מה דעבד כל ההוא יומא בגין דייתוב מנייהו ויסתכל בהו תדיר בגין דייתוב קמי מאריה, כמה דאת אמרת (תהלים נא, ה) "וחטאתי נגדי תמיד", בגין דייתוב מנייהו, ע"כ. (טהרת הקודש, מאמר מארי דחושבנא פרק ב').

מקום שבעלי תשובה עומדים

איתא בגמ' (ברכות לד:) "מקום שבעלי תשובה עומדין - צדיקים גמורים אינם עומדין", וידועה הקושיא איך זה יכול להיות מקום של בעלי תשובה איפה שהוא עומד אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, איך זה? אלא אומרים רבותינו שכידוע כסא הכבוד הוא נמצא בעולם הבריאה ושם יושב הקב"ה על כסא רם ונשא מסביבו עומדים מלאכים שרפים אופנים לפי הסדר כולם עומדים ומהללים ומשבחים את הקב"ה כולם מלאכי אש מלאכי רתת מלאכי זיע כולם מסובבים את כסא הכבוד, כשמגיעה איזו נשמה של רשע כמה מלאכי חבלה באים אתו, הוא רוצה לחזור בתשובה כל המלאכים אומרים לו מי אתה, יש לך ריח רע, תלך מכאן, תסתלק, לא רוצים לקבל אותך פה אין אתה ראוי להתקבל לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, אבל הקב"ה רואה אותו שחוזר בתשובה אומר זו נשמה טובה יצר הרע פיתה אותו שהרי גם כשהוא עושה עוונות הוא מתחרט, כמו שאמר הנביא "כי כשלת בעוונך" (השוע יד, ב) גם שאדם עושה עוון, בעוון של עצמו אדם נכשל, הוא גם מפסיד, הוא הלך למשל לעבוד בשבת גם הפסיד, בעוון הוא נכשל, הוא מתחרט למה עשיתי א"כ אין לו בעוונות לא טעם ולא ריח, וכשהקב"ה רואה כאלו נשמות טובות מה החסד שהוא עושה להם כיון שרואה שהמלאכים לא נותנים לו לעבור בשום אופן, אז הקב"ה חותר חתירה מתחת כסא כבודו, מנהרה מלמטה, ואז קורא לו איזה יד אחת וסוחבת אותו את הנשמה הזאת של הרשע, בא לכאן, אתה רוצה לחזור בתשובה, אומר כן, אם כן בא, מביא אותו הי"ת מתחת כסא הכבוד. וזה רק אדם שהוא נקרא בעל תשובה ממש שהוא עשה תשובה ובכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו ויעיד עליו השי"ת שהוא חזר בתשובה שלמה. וא"כ מי יותר קרוב? הרי הצדיקים גמורים הם לא יכולים לעבור את מלאכי השרת, אבל זה הרשע הקב"ה חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד, מביא אותו עד אליו.

הגמרא בירושלמי (סנהדרין פ"י ה"ב דף נא ע"ב) מספרת על מנשה בנו של חזקיהו המלך, אשר הרשיע הרבה והעמיד צלם בהיכל ועשה עבודה זרה, ונתן לכל עם ישראל לעבוד עבודה זרה, והכעיס הרבה את הקב"ה, בכל יום היה מעמיד אלף איש מעם ישראל שהם יחזיקו את הצלם של העבודה זרה והוא היה כבד מאד, וכיון שהיו מרימים אותו לגובה עד סוף היום, היה אוזל כחם, והצלם הזה מרוב כבדו היה קובר אותם מתחתיו את כל האלף איש, ומה היה סופו, בא מלך אשור אסר אותו, ולקח אותו לאשור, ושמה לקחו סיר גדול של נחושת ונקבו אותו בחורים מלמטה והכניסו את מנשה בתוכו, הדליקו למטה אש גדולה ושמו אותו - את הסיר הזה על האש, אלו ייסורים, התחיל לזעוק לאלהים אחרים אלהי ארם, אלהי עמון, אלהי מואב, אף אחד לא עונה לו, אמר אני זוכר אבא וסבא, הם לימדו אותי יש אבא אחד רחמן, מי ששב אליו בכל לבו מקבל אליו ומציל אותו, בא נראה, רבונו של עולם אני חוזר בתשובה תציל אותי, תדע לך אם אני ניצל ואני אומר לך רבונו של עולם, אני עושה שכל עם ישראל לא יעבדו עבודה זרה, אני חוזר בתשובה, אני עוזב כל עבודה זרה, אני רק מאמין בך, כולם הבל, אם לא, ח"ו אתה והם אותו דבר ח"ו. באותה שעה כל מלאכי השרת היו סוגרים כל שערי התפילה שלא לתת לתפלה של מנשה לעלות, הקב"ה חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד קיבל את תפילתו, פתאום הוא רואה הסיר שלו מתחיל להתעופף ונוסע ירושלימה, התחיל לומר "מה רבו מעשיך ה'" (תהילים קד, כד) איך אתה מציל אותי, אש היתה לוהטת אותו עכשיו הוא מתרומם לעיני כולם אין להם טילים נגד המזל"ט הזה מה יעשו, נוסע בגובה לירושלים, מה רבו מעשיך ה' ככה חזר מנשה בתשובה, ואם מנשה כך ודאי הוא שיש תשובה לכולם.

לכולנו יש על מה לחזור בתשובה

הרב סעדיה גאון היה בוכה ועושה תשובה בכל יום. פעם אחד התלמידים שלו הציץ בחדר של הרב מהחור של המפתח וראה שהרב שוכב על הרצפה שעה ובוכה וצועק, חטאתי עוויתי פשעתי, הגיע פורים אמר היום אני יכול לדבר עם הרב מה שאני רוצה, שאל אותו, יום אחד ראיתי את הרב בוכה על מה ולמה? אמר לו, יום אחד נסעתי לאחת הערים הרחוקות, אמרתי לשמש שלי תן לי לחיות בנחת, לא תגלה מי אני, כי רבי סעדיה היה שמו בכל העולם, אבל לא היו מכירים את הפנים שלו, לא היו מצלמות וכדו', ולכן אמר לו אוי ואבוי שתגלה. באו שני האורחים בשבת לבית הכנסת, היו שם אנשים עשירים גדולים והפילו ביניהם גורל מי יקח אותם לאורחים בביתו, בסוף אחד העשירים קנה את הזכות והביא להם מאכלים, שבעה סוגי דגים, כמה מיני עופות, מה לא הביא להם. הגיע יום ראשון אומר להם המארח אולי תשארו עוד יום אחד, מה יעשה, נשאר עוד יום, סוף דבר נודע לו למארח הזה שזה הרב סעדיה גאון, התחיל להרביץ לעצמו, סלח לי לא ידעתי שאתה הרב סעדיה גאון תמחל לי, אומר לו על מה אני אמחל לך עשית לי כבוד מלכים מה לא הבאת לי, אמר לו, לא, אם הייתי יודע שאתה הרב סעדיה גאון הייתי עושה פי כמה וכמה, בא תשאר איתי, עכשיו אני ארים אותך על הכתפים שלי, לא ידעתי שאתה הרב סעדיה גאון, אמר לו, לא, אני הולך תודה רבה, אבל אמר הרב סעדיה גאון אני רוצה להגיד לכם המוסר הגדול שלמדתי מזה, איזה כבוד הוא עשה לי לאחר שידע מי אני, למדתי מזה לעבודת ה' ולכן בכל יום אני בוכה למה לא הכרתי את הקב"ה אתמול כמו היום, איך לא זכיתי לכבד אותו יותר לעשות את מצוותיו יותר, על זה אני עושה תשובה. (ע"פ גנזי ישראל מטשורטקוב שנת תרפה ר"ה עמ' שפ).

החזר להם תשובה

גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, במסכת שבת (פח:) מבואר כשעלה משה למרום לקבל את התורה באו מלאכי השרת ואמרו לקב"ה מה לילוד אשה בינינו? אמר להם לקבל את התורה בא! אמרו לו חמדה גנוזה תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם ואתה מבקש לתנה לבשר ודם? (תהילים ח, ה) "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו", (שם, ב) "תנה הודך על השמים", הוא עתיד לחטוא לפניך, הוא לא יקיים את מה שכתוב בתורה, אנחנו מאה אחוז מקיימים, הוא לא יקיים, אנחנו מזומן נותנים לך, אומר להם מה הבעיה שלכם, הוא יחטא יעשה עוונות - מה אני סתם נקרא רחום וחנון? גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, מה אמר לו למשה החזק ב'כסא כבודי' והחזר להם 'תשובה' את ענין החזרה בתשובה, אחז משה רבנו בכסא הכבוד, לרמז להם אתם רואים חותרים חתירה מתחת כסא הכבוד והקב"ה מקבל אותנו בתשובה, כי ימינו פשוטה לקבל שבים, שאדם עושה תשובה מאהבה, גם העוונות שעשה במזיד נהפכים לו לזכויות, לכאורה הייתי אומר כיון שאין לו חובות אין לו זכויות אבל הקב"ה בחסד אינו כן אלא עד עכשיו הוא היה במינוס בבנק, לא רק שמחקו לו את כל החובות ונהיה שווה אלא נותנים לו גם זכות, עכשיו פתאום בא לבנק הוא בודק היה לו מאה אלף חוב פתאום נהיה לו מאה אלף זכות איזה חסד זה, אם אדם עושה תשובה אמיתית ומאהבה העוונות נהפכות לו לזכויות, כמה מעלת התשובה גדולה. (ע"פ מדרש האתמרי לבעל השבט מוסר דרוש יג למעלות התורה סט ע"ב).