ביאור ההפטרה פרשת ראה

כ אב תשפ"ה | 14/08/2025 | 09:41

הקשר בין ההפטרה לפרשה

הפטרה זו היא השלישית משבע ההפטרות שמפטירין בשבע שבתות של נחמה החל משבת הראשונה שאחרי תשעה באב.

תוכן ההפטרה

ירושלים לא נוחמה עד עתה, אבל ה' מבטיח לנחם אותה, יפאר אותה במבנים מפוארים ועושר גדול, בניה יהיו תלמידי ה'. ובזכות הצדקה שעושים ישראל, יתרחקו מהם העושקים, ולא יראו פחד ושבר.

ויפחדו רק אלה שהתרחקו מה', ובורא העולם שברא את האומן להכין כלי מלחמה, הוא גם ברא משחית לחבל בכלים, שלא יפגעו בישראל. גם האנשים בעלי לשון מדברת גדולות, שעומדים במשפט נגד עם ישראל, יורשעו במשפט ועם ישראל יצאו זכאים.

וכאשר כולם יכירו את ה', הרי יצמאו לדבר ה' כאדם הצמא למים, ויעלו להר ה' ללמוד תורה וחכמה, ויפרשו מחכמות נוכריות כי לא יועילו להם, וכל העמים יכנעו למלך המשיח, ואומות העולם שישראל לא הכירו אותם, ירוצו לקראת ישראל לשרת אותם, וזה חסד מאתו יתברך.

ישעיה פרק נ"ד פסוק י"א - פרק נ"ה פסוק ה'.

יא אַתְּ ירושלים (מ"ד) כאשה עֲנִיָּ֥ה [ב] סֹעֲרָ֖ה שלבה סוער [רועד] מרוב צרות (רש"י) שעד עתה (רד"ק) לֹ֣א נֻחָ֑מָה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מַרְבִּ֤יץ רוצף רצפתך בַּפּוּךְ֙ אֲבָנַ֔יִךְ מאבני נופך (רש"י) [מרגליות הנקראות פוך], שהם יהיו כחוֹל מתחת לאבני היסוד וִיסַדְתִּ֖יךְ והיסוד עצמו שהוא הרצפה עצמה ארביץ (רד"ק) בַּסַּפִּירִֽים באבנים טובות הנקראים "ספירים" (ת"י):

יב וְשַׂמְתִּ֤י כַּֽדְכֹד֙ [ג] [אבן הבהיר ומזהיר יותר מהזכוכית (ע"פ מצודות)] שִׁמְשֹׁתַ֔יִךְ החלונות שהשמש זורחת דרך שם (רש"י, רד"ק) וּשְׁעָרַ֖יִךְ מזוזות השערים יהפכו להיות (מ"ד) לְאַבְנֵ֣י אֶקְדָּ֑ח אבן טובה הנקראת אקדח שהיא נוצצת כאש קודחת וְכָל-גְּבוּלֵ֖ךְ [ד] רצפת כל גבולך, כי לא ירושלים לבדה, אלא אף ערי גבולה יהפכו להיות לְאַבְנֵי-חֵֽפֶץ אבנים יקרות שהאדם חפץ בהם (רש"י ורד"ק):

יג וְכָל-בָּנַ֖יִךְ [ה] יהיו לִמּוּדֵ֣י תורת יְהֹוָ֑ה (ת"י) ועי"ז יחשבו תלמידי הקב"ה (מ"ד), ואז ממילא וְרַ֖ב והרבה (ת"י) שְׁל֥וֹם יהיה בין (מ"ד) בָּנָֽיִךְ [ו] שלא יהיה ביניהם מחלוקת ושנאת חינם (עיין במלבי"ם):

יד בִּצְדָקָ֖ה בזכויות (ת"י) ובעבור מצות הצדקה (רד"ק) והמעשים טובים (מלבי"ם) תִּכּוֹנָ֑נִי תהיי בנויה ונכונה בגדולה לעולם (רד"ק) רַחֲקִ֤י מֵעֹ֙שֶׁק֙ תהיי רחוקה מן העושקים אותך (רש"י) כִּֽי-לֹ֣א תִירָ֔אִי לא תפחדי מהם יותר כלל וכלל, וכפל ואמר וּמִ֨מְּחִתָּ֔ה ומפחד ושבר תהיי מרוחקת, ולא תפחדי כלל כִּ֥י לֹֽא יוכל תִקְרַ֖ב להתקרב אֵלָֽיִךְ (רד"ק):

טו הֵ֣ן באמת גּ֥וֹר יָג֛וּר יפחדו וייחתו אֶ֖פֶס מֵֽאוֹתִ֑י אותם שנתרסקו ונפרדו ונעדרו ממני מִי-גָ֥ר מי שהיה לו מריבה ומלחמה אִתָּ֖ךְ עָלַ֥יִךְ יִפּֽוֹל יכנע לפניך וישכון אצלך (רש"י [ז], מ"ד):

טז והטעם שאין לך לפחד הוא, כי (הן) הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ בָּרָ֣אתִי את האיש חָרָ֔שׁ [אומן ברזל] הנֹפֵ֙חַ֙ בְּאֵ֣שׁ פֶּחָ֔ם בפחמים להבעירם באש וּמוֹצִ֥יא ומתקן כְלִ֖י מלחמה לְמַעֲשֵׂ֑הוּ וגומר אותו כל צֹרכו וְגם אָנֹכִ֛י בָּרָ֥אתִי איש מַשְׁחִ֖ית לְחַבֵּֽל [ח] לקלקל ולהשחית את כל כלי המלחמה, כלומר אני הוא שגריתי בך את האויב ואני הוא שמתיש כוחו של האויב (רש"י):

יז ולכן אין לך מה לפחד, כי כָּל-כְּלִ֞י זיין, אשר יוּצַ֤ר יצרו אותם עָלַ֙יִךְ֙ ירושלים (ת"י) בשביל להלחם בך (רש"י) לֹ֣א יִצְלָ֔ח לא יצליח לבעליו, ולא יזיקו לך וְכָל-לָשׁ֛וֹן וכל איש המדבר גדולות, אשר תָּֽקוּם-אִתָּ֥ךְ שיעמוד נגדך לַמִּשְׁפָּ֖ט תַּרְשִׁ֑יעִי אותו, שהוא יצא חייב ואת תצאי זכאה, הברכה הזֹ֡את תהיה נַחֲלַת֩ [ירושה] לעַבְדֵ֨י יְהֹוָ֧ה לעולם (רד"ק) וְצִדְקָתָ֛ם וזאת היא הצדקה והחסד אשר יבואו להם מֵאִתִּ֖י [ממני (מ"ד)] בעבור שהם עבדַי (מלבי"ם) נְאֻם-יְהֹוָֽה:

א ה֤וֹי [ט] [לשון קריאה] כָּל-צָמֵא֙ כל מי שתאב לדבר ה' לְכ֣וּ לַמַּ֔יִם [י] לתורה (רש"י) [דהיינו ילך ללמוד תורה, ואפי' בכסף] ואף וַאֲשֶׁ֥ר אֵֽין-ל֖וֹ כָּ֑סֶף לקנות המים דהיינו אין לו במה לשלם להכנס לבית המדרש, לא יחוש לזה, כי אפשר לשמוע דבר ה' ללא תשלום, ולכן אמר לְכ֤וּ שִׁבְרוּ֙ תשמעו ותקנו [ללא כסף] וֶֽאֱכֹ֔לוּ את דבר ה', ע"י שתלכו לנביא המלמד דבר ה' ללא תמורה ותקנו דבר מאכל ואכלו והכוונה לחכמת התורה, וחזר ואמר וּלְכ֣וּ שִׁבְר֗וּ קנו בְּלוֹא-כֶ֛סֶף וּבְל֥וֹא מתן מְחִ֖יר תלמדו תורת ה' שהוא כיַ֥יִן וְחָלָֽב כי נמשלה התורה [יא] ליין וחלב (מ"ד) וי"מ דללמוד עדיף וטוב מיין וחלב (ת"י):

ב לָ֤מָּה אתם תִשְׁקְלוּ [יב] שוקלים כֶ֙סֶף֙ בְּֽלוֹא-לֶ֔חֶם ולא מקבלים לחם בתמורה, והכוונה שלומדים חכמות נכריות שלא יועילו לכם וִיגִיעֲכֶ֖ם ולמה תתנו הון הבא ביגיעה בְּל֣וֹא לְשָׂבְעָ֑ה בעבור חכמת הגויים שאינה משביעה שִׁמְע֨וּ שָׁמ֤וֹעַ אֵלַי֙ ללמוד חכמת התורה וְאִכְלוּ-ט֔וֹב ותלמדו התורה שנקראת טוב וְתִתְעַנַּ֥ג לעוה"ב בַּדֶּ֖שֶׁן נַפְשְׁכֶֽם כי כמו שהדבר שהוא שמן ודשן הוא תענוג הגוף כן התורה והחכמה הן תענוג הנשמה וחייה (רד"ק):

ג הַטּ֤וּ אָזְנְכֶם֙ [יג] לשמוע אמרי וּלְכ֣וּ אֵלַ֔י ללמוד תורתי שִׁמְע֖וּ אלי וּתְחִ֣י נַפְשְׁכֶ֑ם ותזכו לעמוד בתחיית המתים וְאֶכְרְתָ֤ה לָכֶם֙ בְּרִ֣ית אהבה להיות עומדת עד עוֹלָ֔ם כמו חַֽסְדֵ֥י דָוִ֖ד הַנֶּאֱמָנִֽים [הקיימים] שהבטחתי לדוד ולזרעו שלא תפסק מהם המלוכה (רד"ק ומ"ד):

ד הֵ֛ן אמת שהמשיח עֵ֥ד ומוכיח ללְאוּמִּ֖ים [לאומות העולם] נְתַתִּ֑יו ונָגִ֥יד מלך ושליט וּמְצַוֵּ֖ה לְאֻמִּֽים את הגויים את המעשה אשר יעשון, כאדון על עבדיו (רד"ק):

ה הֵ֣ן אמת גּ֤וֹי שלֹֽא-תֵדַע֙ ולא הכרת אותו תמול שלשום תִּקְרָ֔א לו לשרת אותך וְג֥וֹי אשר לֹֽא-יְדָע֖וּךָ מעולם אֵלֶ֣יךָ יָר֑וּצוּ להיות סרים למשמעתך לְמַ֙עַן֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ השוכן בקרבך וְלִקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֥י פֵאֲרָֽךְ אשר נתן לך תפארת וגדולה להשרות שכינתו בקרבך (רד"ק ומ"ד):

יח וַיֹּֽאמֶר_ל֥וֹ יְהוֹנָתָ֖ן לדוד מָחָ֣ר ראש חֹ֑דֶשׁ וְנִפְקַ֕דְתָּ יזכר המלך וישאל היכן אתה כִּ֥י יִפָּקֵ֖ד יחסר מקום מוֹשָׁבֶֽךָ שאתה יושב בו (רש"י):

מב וַיֹּ֧אמֶר יְהוֹנָתָ֛ן לְדָוִ֖ד לֵ֣ךְ לְשָׁל֑וֹם אבל תזכור את השבועה אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨עְנוּ שְׁנֵ֜ינוּ אֲנַ֗חְנוּ בְּשֵׁ֤ם יְהֹוָה֙ לֵאמֹ֔ר ואמרנו (רד"ק) יְהֹוָ֞ה יִֽהְיֶ֣ה| בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֥ין זַרְעִ֛י וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ עַד_עוֹלָֽם:

א. ראש חודש אלול שחל להיות בשבת — מפטירים "עניה סוערה" ולא "השמים כסאי" ומוסיפים פסוק ראשון ואחרון מהפטרת "השמים כסאי", ואם חל ראש חודש גם ביום ראשון מוסיפים גם פסוק ראשון ואחרון מהפטרת "ויאמר לו יהונתן מחר חודש". (שו"ע או"ח סי' תכה). טעם להפטרת "עניה סוערה" — לפי שאין מדלגין (דוחים) שלוש הפטרות של פורענות ושבע של נחמה בשום הפטרה אחרת כלל (בית יוסף בשם רבי דוד אבודרהם) (עיין שולחן ערוך סימן תכ"ח סעיף ח). האשכנזים נוהגים להפטיר "השמים כסאי" כדעת הרמ"א בסימן תכ"ה סעיף א, בשם יש אומרים וסיים — וכן נוהגין במדינות אלו (אשכנז).

ב. איתא בחז"ל עניה מן הצדיקים, עניה מן התורה, עניה ממצות ומעשים טובים. סוערה, מערערתא, שערערוה עובדי אלילים, הדא הוא דכתיב זכור ה' לבני אדום וגו'. (ילק"ש)

ועוד י"ל ע"פ הנאמר במדרש (מכילתא יתרו פרק כ, ט): הראה הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו — שעבוד מלכיות וגהינם (עיין שם דברים אחרים שהראה לו) — על מנת שיבחר באחד מהם בשביל זרעו, ובחר אברהם אבינו בשעבוד מלכיות למען ינצל זרעו מדינה של גהינם.

אמרו חכמינו (יבמות קב:) על הפסוק (איוב לו, ט): "יחלץ עני בעוניו" — יחלצהו — יצילהו מדינה של גהינם, היינו, שהעניות מצילה מדינה של גהינם (כי העניות מעוררת את האדם לחזור בתשובה). יוצא איפוא, שאין ישראל צריכים לסבול את שניהם ביחד את הגלות ואת העניות, שכן אם העניות מצילה מן גהינם, הרי שוב אין צורך בגלות ובשעבוד מלכיות כדי להינצל מגהינם, ומאידך אם שרוים הם בגלות ועל ידי כך ניצולים מהגהינם, הרי שוב אין עניות מגיעה להם.

ג. שמתי כדכד - מעשה בספינה שהיתה מפרשת בים הגדול והיתה כולה נכרים, והיה בה תינוק יהודי אחד, ובא עליה סער גדול בים. אתגלי אליהו ז"ל על ההוא ינוקא, אמר ליה זיל בשליחותי לגבי ר' יהושע בן לוי ומחמי (הראה) ליה אינון כדכדוי, ואנא משזיב (מציל) להדא אילפא (אניה) בזכותך. אמר ליה, רבי יהושע גדול הדור הוא לית הוא מהימן יתי (אינו מאמין לי), אמר ליה ענוון סגיא הוא ומהימני יתך. וכד תחמי יתיה (כשתראהו) לא תחמי ליה קדם בר נש, אלא דבריה למערתא רחוקא מן לוד תלתא מילין. מיד נעשה נס ויצא משם בשלום. אזל ההוא ינוקא לגבי רבי יהושע בן לוי, ואשכחיה יתיב במתיבתא רבא דלוד, אמר ליה מרי, מילתא אית לי למימר לך, קם ליה רבי יהושע בן לוי, איתא חמון ענותנותיה דאזיל בתריה מהלך תלתא מילין, ולא אמר ליה מה את בעי! וכיון דמטון (הגיעו) למערתא, אמר ליה, מרי, אילין אימן אבני כדכודי, וכד חמי יתהוו ליה (כשהראהו לו), הבהיקה כל לוד מאורו, והשליכן לארץ ונגנזו. (ילק"ש)

ובש"ס ב"ב (עה.) מצינו דאלפליגו בה תרי מלאכי ברקיעא, גבריאל ומיכאל, ואמרי לה תרי אמוראי במערבא, יהודה וחזקיה בני ר' חייא, חד אמר דהיינו "שוהם", וחד אמר "ישפה". ובתרגום יונתן (שמות כח, יח) נופך ספיר "ויהלם" תרגם: "וכדכודי" ובתרגום ירושלמי תרגם "נופך": כדכדנא.

ובפסק"ר (פסקא לב) אמרו דר' יהושע בן לוי היה עומד עם אליהו בהר הכרמל, אמר לו אין אתה מראה לי אלו אבני כדכדנא כיצד הם, והראה לו על ידי נס. [ובילקו"ש (ישעיה רמז תעח) הגירסא: ר' "יהודה" בן לוי. ומצינו טובא דריב"ל הוה משתעי בהדיה דאליהו זכור לטוב, וכדאיתא בסנהדרין (צח.) דאשכח לאליהו דהוי קיימי אפיתחא דמערתא דרשב"י, ע"ש. וכן במכות לא. דההוא גברא דאכליה אריא בריחוק תלתא פרסי מיניה דריב"ל, ולא אישתעי אליהו בהדיה תלתא יומי. וכ"ה בירושלמי תרומות פ"ח הל' ד. ובב"ר (פל"ה, ב): אליהו זכור לטוב וריב"ל הוון יתבין תנין בחדא וכו'].

וכן אמרו במדרש (בראשית רבתי פר' בראשית): אמר ר' יהושע בן לוי שני שערי כדכד יש בגן עדן וכו'. [ומצינו שבג"ע יש אבנים טובות כדאיתא במעשה דריב"ל המובא בספר הכלבו סי קכ - דריב"ל חיפש בגן עדן כולו ומצא בה ז' בתים וכו'. ובבית השלישי מבורות של זהב ושל "אבנים טובות ומרגליות". והבית החמישי בנוי מכסף וזהב וכו' וזכוכית ומבדולח. ושם אליהו זכור לטוב ע"ש].

[וראה במדרש תלפיות (ענף ג"ע דף קלג) בשם הס' סודי רזי שהקשה מה הנאה יש בג"ע אחר שאין שם אכילה ושתיה. ותירץ דאבנים טובות ומרגליות ששם כיון שאדם נוגע בהם מיד ידע חכמה הרבה].

כתב המלבי"ם: ושמתי כדכוד, היא אבן שוהם (לפי קבלת חז"ל) — יהיו שמשותיך החלונות, ושעריך יהיו מאבני אקדח והמכוון, כי האבן נופך — היתה אבן יהודה והוא אות המלכות, והאבן ספיר היתה אבן יששכר, והוא אות החוכמה והתורה, שני אלה ייסדו את הבנין, כתר מלכות וכתר תורה, אבן שוהם היתה אבן יוסף, והוא אות ההצלחה והעושר — זה היה חלון השמש, כי השמש תריק להם מגד (טוב, מתק) תבואות שמש — עושר והצלחה, אבן אקדח — היתה אבן לוי — אות העבודה זה השער (תהלים קיח, כ): "זה השער לה' צדיקים יבואו בו" האבן של לוי היתה ברקת, וקרא אותה הנביא אקדח עיין שם באורך). [וכל גבולך יהיה לאבני חפץ, כי אבני יתר השבטים יוקבעו ביתר מקומות הבנין, וכלל גם כן הכוונה שכל השבטים יתאחדו אז ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד].

ד. אמר רבי לוי עתידין תחומי ירושלים להיות מלאים י"ב מיל על י"ח מיל אבנים טובות ומרגליות. לפי שבעולם הזה אדם חייב לחברו הוא אומר לו, נדון אצל הדיין, פעמים שהוא עושה שלום ביניהם פעמים שאינו עושה שלום ביניהם, אבל לעתיד לבא אדם חייב לחברו, והוא אומר לו נלך נדון אצל המשיח בירושלים, וכיון שמגיעים אצל תחומי ירושלים הם מוצאים אותם מלאים אבנים טובות ומרגליות, והוא נסיב תרתין מנהון (לוקח שתים מהן), ואמר לו יתר מאלין אני חייב לך? והוא אומר לו אך לא כדין (אפילו לא כך הרבה), יהא שרי לך, יהא שביק לך, הדא הוא דכתיב השם גבולך שלום (פסיקתא).

ה. במדרש רבה (דברים - פרשה ו פסקה יד) אמר הקב"ה בעולם הזה ע"י שהיו ביניכם בעלי לשון הרע סלקתי את שכינתי מביניכם שנא' (שם נז) רומה על השמים אלהים אבל לע"ל שאני עוקר יצר הרע מביניכם שנא' (ירמיה לא) והסירותי את לב האבן מבשרכם אני מחזיר שכינתי ביניכם מנין שנאמר (יואל ד) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וגו' ומתוך שאני משרה שכינתי עליכם כולכם זוכין לתורה ויושבין בשלום בעולם שנאמר (ישעיה נד) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך.

עוד איתא במדרש (תנחומא ויגש - פרק יא) מהיכן למד אברהם את התורה רשב"י אומר נעשו שתי כליותיו כשני כדים של מים והיו נובעין תורה שנאמר אף לילות יסרוני כליותי (תהלים טז) ר' לוי אמר מעצמו למד את התורה שנאמר (משלי יד) מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב והיה מלמד לבניו תורה שנאמר (בראשית יח) כי ידעתיו למען אשר יצוה אמר ליה הקב"ה אתה למדת בניך תורה בעוה"ז אבל לעוה"ב אני מלמדם תורה שנאמר (ישעיה נד) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך.

ובתנא דבי אליהו (זוטא - פרק יז) כ' וז"ל: אמר רבי אלעזר בן עזריה א"ר חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר (שם נד) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך אל תקרא בניך אלא בוניך: מעשה בתינוק אחד שלמדו אביו ספר בראשית פעם אחת עלה הקיסר לאותה מדינה ונשבה אותו התינוק וספרו עמו וחבשוהו בבית האסורים וספרו עמו והכניסו לספרו לגנזי הקיסר. פעם אחת נטרפה דעתו של הקיסר אמר להם הביאו לי ספר הזכרונות הלכו לגנזי הקיסר ומצאו הם בראשית ובאו כל גדולי המלכות לקרות בו ולא היו יודעין לקרות בו ואמרו לו זה הספר מן ספרי ישראל הוא ויש כאן תינוק אחד מהם שהוא חבוש בבית האסורין שלך. מיד הלכו וקראו לאותו תינוק כיון שהיה רואה את ספרו מיד חבקו ונשקו וקראו לפני הקיסר ומפרש אותו מן בראשית עד ויכלו כיון ששמע המלך שבחו של הקב"ה האיך ברא את עולמו מיד עמד מן כסאו ונשקו לאותו תינוק על ראשו ואמר לו יודע אני שלא הרגיש הקדוש ברוך הוא את עולמו אלא בשבילך כדי להתירך מבית האסורין מיד נתן לו הקיסר הרבה כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות ועבדים ושפחות ושיגרו בכבוד גדול אצל אביו. והלא הדברים ק"ו ומה התינוק הזה שלא למד אלא ספר בראשית בלבד עלתה לו כך הלומד כל התורה כולה על אחת כמה וכמה. אמר רבי שמעון בן לקיש כל המצער את עצמו בעולם הזה על התורה ועוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד שנאמר (תהלים מב) יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי מ"ט יומם יצוה ה' חסדו משום דבלילה שירה עמי. והתורה מגינה עליו כל אותן השנים שהוא מוטל בעפר שנאמר (משלי ו) בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך בהתהלכך תנחה אותך בעולם הזה בשכבך תשמור עליך זו שעת מיתה בקבר והקיצות היא תשיחך זה העולם הבא.

ובפסיקתא (יח,ו) שארבעה רוב שלומות הן, יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח (תהלים עב ז) שלום רב לאוהבי תורתיך (שם קיט קסה) וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום (שם לז יא) והדין וכל בניך לימודי י"י ורב שלום בניך (ישעיה שם).

ובילקוט שמעוני (תהלים - פרק כט - רמז תשיא) גדול השלום שניתן לעושי תשובה שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב. גדול השלום שניתן בחלקו של צדיקים שנאמר יבא שלום ינוחו על משכבותם. גדול השלום שניתן בחלקו של צדיקים שנאמר יבא שלום ינוחו על משכבותם. גדול השלום שניתן ללומדי תורה שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום

ו. וכל בניך למודי ה' רגילים ללמוד דעת ה', כדברי הנביא ירמיה (לא, לג): "ולא ילמדו עוד איש את אחיו לאמור, דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם..." ואז יהיה שלום רב ביניהם. ומובא בספר "אדרת אליהו" — רבי יוסף חיים ז"ל הובא בספר "מעם לועז". ניתן לפרש בדרך צחות, כי מותר להעביר ירושה לבן לומד תורה, אלא שדבר זה גורם קנאה ותחרות בין האחים, ולכן לעתיד לבוא, יהיו כולם למודי ה', ולא יצטרכו להעביר ירושה מהבן שהוא עם הארץ לבן שהוא תלמיד חכם, ואז ורב שלום בניך.

ז. ובת"י ורד"ק פירשו באופן אחר, וז"ל הת"י: הא אתכנשא יתכנשון ליך גלות עמיך לסופא מלכי עממיא דמתכנשין לאעקא ליך ירושלם בגויך יתרמון. וכוונתו דבסוף הימים כשיתאספו כל מלכי האומות להלחם על ירושלים כולם יפלו בערי ישראל פגרים מתים.

ח. צריך להבין, מה בא הכתוב להשמיענו? מה היא הכוונה שהקדוש ברוך הוא מגלה באזני העולם ומכריז שהוא ברא את כלי המלאכה לתיקון העולם, וביחד עם זאת ברא גם את כלי המשחית המחבל בסידורי ובתיקוני העולם?

הקדוש ברוך הוא בא להודיע ולהוציא בכך מדעת קהל הגויים, שלא יטעו ולא יחשבו כי הם החכמים שהמציאו את כלי המלאכה והמכשירים החדשים וכל ההמצאות המחוכמות לתועלת העולם ולנוחיותו, אל יתהללו חכמים אלו שחכמתם היא שגרמה להתפתחות העולם, אל יתלו זאת בכוחם ועוצם ידם שעשו את החיל הזה, אלא הם מעשי ה' וחכמתו, והוא הנותן לאדם כח לעשות חיל, והאדם הוא כחומר ביד היוצר.

לכן מכריז הקדוש ברוך הוא: "ואנכי בראתי משחית לחבל", ולאיזו תכלית ולאיזו תועלת? "והמזיקים שנבראו בערב שבת בין השמשות" למה? ולאיזו תכלית בראם? לשם מה צריך העולם למזיקים? בודאי כדי שעל ידם יתרומם האדם להשיג את השלימות ואת טהרת המדות העליונות. בגלל התנגדותם, ובגלל הנגישות שהם גורמים לעם ישראל, מתעלים ומתגדלים עם ישראל (קול צופיך ח"ג).

ט. הוי כל צמא לכו למים ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכולו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב, הנה כבר ידוע שהוי הוא צירוף הגבורה וממנה כל הצרות בהנהגת הדין, ולכן צועקים הוי מי שהדינים שולטים עליהם - כאילו מתרעמים על השבט המכה אותם. וידוע גם כן שהגבורה מצמצמת את ההשפעות ומביאה לידי צמא ורעב. והרפואה לזה היא להדבק בימין על ידי עסק התורה שניתנה בימין מצד החסד הממתק את הדין ומרבה את ההשפעות המצומצמות. לפיכך באה ההזמנה על זה בענין אמרו: הוי כל צמא לכו למים. ואמנם לפי שידוע גם כן שאי אפשר לקנות המשכת החסד כי אם כל ידי הכסף הבא מצדו, ואם כן מי שאין לו כסף היה ראוי לישאר ברעב ובצמא ובחוסר כל, לפיכך הבטיח הנביא שעל ידי עסק התורה יוכלו להמשיך את החסדים ואת הגבורות בלא כסף ובלא מחיר, שהרי התורה לבדה מספקת לכל זה והיא תמורת הכל, וזהו ענין אמרו: לכו שברו ואכולו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב, שהרי על ידי עסק התורה משברים את הקליפות ופורצים להם דרך לעבור את ההשפעות כולן.

י. תנא דבי ר' ישמעאל, אם פגע בך מנוול זה (היצר הרע) משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נמוח, אם ברזל הוא מתפוצץ, שנאמר הוי כל צמא לכו למים, וכתיב הלא כה דברי כאש וכפטיש יפוצץ סלע (יבמות כ"ד תענית ז'). רבי חנינא בר אידי אמר, למה נמשלו דברי תורה למים, לומר לך מה המים מניחים מקום גבוה ויורדים למקום נמוך, אף דברי תורה מניחים את מי שדעתו גבוהה עליו והולכים אצל מי שדעתו שפלה. אמר רבי אושעיא למה נמשלו דברי תורה לשלשה משקין הללו, מים ויין וחלב, לומר לך מה שלשה משקין הללו נפסלין בהיסח דעת, אף דברי תורה אין משתכחין אלא בהיסח דעת. דבר אחר מה שלשה משקין הללו אין מתקיימים אלא בפחות שבכלים, כך דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה עליו... מה מים חיים לעולם, אף דברי תורה חיים לעולם... מה מים מעלין את האדם מטומאה לטהרה, כך דברי תורה... מה מים משיבים נפשו של אדם, כך דברי תורה... מה מים חנם לעולם, אף דברי תורה, אי מה המים אין להם דמים אף דברי תורה כן, תלמוד לומר יקרה היא מפנינים. אי מה מים אין משמחים את הלב אף דברי תורה אין משמחין את הלב, תלמוד לומר כי טובים דודיך מיין... מה יין אי אתה טועם טעם בתחלתו, וכל זמן שהוא מתיישן בקנקן הוא משתבח, כך דברי תורה כל זמן שהם מתישנים בגוף משתבחים... מה המים מכסים ערותו של ים, כך דברי תורה, על כל פשעים תכסה אהבה, מה המים יורדים טיפים טיפים ונעשים נחלים נחלים, כך דברי תורה, שתי הלכות היום ושתי הלכות למחר עד שנעשה כמעיין הנובע. מה מים מגדלים את הצמחים, אף דברי תורה מגדלים כל מי שעמל בהם... מה המים אין הגדול מתבייש לומר לקטן השקני מים, כך דברי תורה אין הגדול מתבייש לומר לקטן למדני פרק אחד או הלכה אחת... (ילק"ש).

והגחיד"א כ' יש תקון למדבר לשון הרע שנדבק בסטרא אחרא, דיש לקונן עליו 'הוי כל צמ"א' גימטריא ס"מ, שנדבק בו בדבור לשון הרע החמור מעבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים. תקנה יש לו 'לכו למים', אין מים אלא תורה (ב"ק יז, א), דיעסוק בתורה ויתרפא, דכתיב (משלי טו, ד) 'מרפא לשון עץ חיים' כמו שאמרו פרק ג' דערכין (טו, ב) (צוארי שלל אות ד').

'הוי כל צמא לכו למים' אין מים אלא תורה (ב"ק יז, א). 'ואשר אין לו', שלא זכה לתורה, 'כסף' יש תיקון שיקנה התורה בכסף. 'ולכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב', שזה השותפות צריך לעשותו קודם שתהיה התורה בעולם. 'למה תשקלו כסף בלוא לחם', שאם יקנה אחר שלמד תורה, הכסף אזל 'בלוא לחם' התורה, ד'אם יתן איש את כל הון ביתו וגו'' (שה"ש ח, ז). 'שמעו שמוע' להתנות מתחילה, 'ואכלו טוב'. (חומת אנך ישעיה נה, א).

יא. נמשלה תורה ליין מה יין משמח הלב כמו שנאמר ויין ישמח לבב אנוש אף דברי תורה כן שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב, וחלב כמו שהחלב קיום היונק וגדולו כן דברי תורה קיום הנשמה וגדולה שהיא הולכת וגדלה בלמודה במדרגתה כמו שהיא, ואמר אכילה על היין והחלב כי הם מאכל ומשקה לגוף.

יב. ורש"י פירש בענין אחר.

יג. אמר רב האוזן לגוף כקנקל לכלים, מה קנקל הזה כלים נתונים עליו ואתה נותן מוגמר תחתיו וכולם מרגישים, כך רמ"ח אבריו של אדם על ידי האוזן כולם חיים. (ילק"ש)