סגולת חודש אלול

כ אב תשפ"ה | 14/08/2025 | 09:18

סגולת חודש אלול. פתחו לי פתח אפי' קטן. ולנצל את אלול

ע"י התשובה שאדם עושה בימים אלו מעלה כל הניצוצות של כל השנה ומתקן אותם

הנה נודע כי חודש אלול מסוגל לתקן המעשים שעשינו כל השנה כולה, כי ע"י התשובה שאדם עושה בימים אלו שהם ימי רחמים ורצון, מעלה כל הניצוצות של כל השנה ומתקן אותם ע"י חזרתו בתשובה שלמה, כי הכל חוזר ונתקן. ונודע מה שכתב בספר לחמי תודה (הורוויץ, תוכחה יום א' דסליחות ח ע"א ד"ה והנה עיקר) בשם אביו בעל ההפלאה זצ"ל על המשנה (בכתובות נז:) "נותנים לבתולה שנים עשר חודש" לרמוז שנותנים לאדם את חודש אלול שמזלו בתולה כדי שיתקן כל השנים עשר חודש של השנה. שאם מתקנים ישראל את מעשיהם בחודש אלול נחשב להם כאילו היו צדיקים וטובים כל הי"ב חדשים, ועתה ע"י מעשיו הטובים בחודש אלול וחזרתו בתשובה מכין מלבוש מיוחד לכבוד השנה החדשה, וכדאיתא בליקוטי מוהר"ן (ח"א לט ע"ב) על הפסוק (משלי לא, כה) עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון ר"ת אלול, שעל ידי הלבוש זוכה ל'ותשחק ליום אחרון'.

ולכן צריך להתעורר חזק בחודש זה ולנצל את הזמן כדי לתקן את כל השנה הקודמת, וגם הכנה לקראת השנה שתבא בעהי"ת ולא ימתין עד יום ר"ה שבו תוקעים בשופר, ויאמר מספיק עתה בעת התקיעה אחזור בתשובה, והכל יתוקן. כי צריך את חודש אלול שהאדם יעשה בו הכנה ויחזור בתשובה, וכולי האי ואולי, כמו שאמרו (עירובין יח:) "אחרי ארי ולא אחרי אשה" ודרשו בעלי המוסר (עי' חמדת ימים אלול פ"א אות ה) שצריך לעשות תשובה כבר אחרי חודש אב שמזלו אר"י כלומר לחזור בתשובה בחודש אלול, ולא אחרי אשה אחרי חודש אלול שמזלו בתולה והוא יחזור בתשובה ביום ר"ה בתקיעת שופר כי בזה אין לו כח כמו אם האדם מכין עצמו כל חודש אלול.

כמו שהביא בספר "שער המלך" (תקעו, שער א פ"ו ט ע"ב) על הפסוק (בראשית ל"ג, יד) "ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה" שהוא ר"ת "אלול" כלומר שאתחיל כבר לחזור בתשובה לרגל המלאכה של כל השנה החולפת שיש לי לתקן מה שעשיתי ומה שפגמתי, כי אי אפשר לתקן הכל בפעם אחת.

ואם האדם רק מתחיל ועושה איזו פעולה לתשובה, אפי' קטנה, מהשמים נותנים לו עזרה כמו שכתב רבינו יונה בשערי תשובה (שער א אות א) וז"ל: כי יעזור ה' לשבים כאשר אין יד טבעו משגת, ויחדש בקרבם רוח טהרה להשיג מעלת אהבתו כמש"כ (דברים ל, ו) "ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך" הרי לפניך שהקב"ה מסייע בידינו כמש"כ ומל ה'.

פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם

וכבר ידוע מה שאמרו רבותינו במדרש (שיר השירים רבה פרשה ה ה אות ב) פתחו לי פתח כחודה של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם, ופתחים שעגלות וקרונות עוברות בהם, כלומר אומר הקב"ה אתם תפתחו לי פתח הקטן ביותר ואני אפתח לכם פתח גדול.

והעיקר שיהיה הפתח של המחט מפולש מצד לצד ועשוי מחומר פלדה שלא יחזור ח"ו להסגר, כך הרצון לתשובה צריך להיות ברור והחלטי שהוא רוצה להיות אדם חדש, שהוא באמת רוצה להשתנות ורק אז יפתח הקב"ה פתח גדול מאוד. (בשם הסבא מנובהרדוק ע"פ תנועת המוסר ח"ד עמ' 312 אות כג).

וזה שאמר בלעם הרשע הפסוק (במדבר כד, ה) "מה טובו אהלך יעקב משכנותיך ישראל" מפרש רש"י ראה שלא היו מכוונים פתחיהם אחד כנגד השני דהיינו ששמרו על הצניעות כדי שלא יסתכל אחד על חברו.

וחכמי המוסר אמרו שהשבח שמשבח בלעם את עם ישראל שהקב"ה אוהב אותם מאד וחפץ בתשובתם ולכן אין פתחיהם מכוונים כי הפתח שאנחנו צריכים לפתוח הוא כחודו של מחט ולא דומה לפתח שהקב"ה פותח לנו פתחים שעגלות וקרונות נכנסים בהם. וכאשר ראה זאת בלעם אמר אין יכולת להתעסק ולהצר להם, כי יש להם אותות ומופתים שמיד הקב"ה עונה להם ופותח להם פתחים גדולים וטובים. (בוצינא דנהורא פרשת בלק).

אפי' תזוז ותתקדם בעבודת ה' סנטימטר אחד ממקומך כל הגזירות מתבטלות

מעשה שהיה לפני כארבעים שנה, בשני בחורים שיצאו לטייל בשדות ויערות בדרומה של ארץ ישראל, תוך כדי הטיול אבדו את דרכם, וכבר פנה יום ולא ידעו אנה יפנו בחשיכה המוחלטת שהשתררה עליהם, עודם תוהים אינה ה' לידם ומצאו שהם עומדים בסמיכות לפסי רכבת, והחליטו להלך רק בסמיכות אל הפסים וכך קיוו להגיע בעזהשי"ת למקום מבטחים בדרכה של הרכבת...

עודם מהלכים ותגבר עייפותם עד מאד, מה עשו, נחו שניהם על הארץ, זה נתיישב על שק עפר שמצא על הארץ וזה נתיישב על הפסים עצמם, לא ארכו הרגעים והשניים נרדמו ושקעו בשינה עמוקה... אך, אוי, שוד ושבר, כי באותו זמן נסעה על פסים הללו - במרחק רב, רכבת ארוכה טעונה משא של חמרי בניה כבדים, לאחר זמן משהתקרבה קצת אל מקום ישיבת הבחורים הבחין מנהיגה מרחוק כי יושב לו בחור על הפסים וחולם חלומות נעימים באמצע שנתו, מיד החל מצפצף בכל כוחו, טו... טו... טו... בידעו, שגם אם יעצור ויעמיד רכבת גדולה וכבדה כמותה מנסיעתה במהירות גדולה כל כך לא יצליח להעמידה... וההמשך ברור שהישן הלז ימצא את עצמו בגן עדן העליון... וכן הווה, כי הבחור לא שמע את קול הצפצוף - הגם שהצפצוף בקע ועלה בקול רעש גדול עד שהעיר את כל יושבי העיר הסמוכה משינתם, אך שנתו של זה גברה על הכל ולדאבון לב אירע הגרוע מכל...

עתה הבה ונתבונן, מה רצה המצפצף מאותו בחור, וכי הוצרך לזה שהבחור יקום ויברח משם כל עוד נשמתו באפו למרחקים מרחקים, לא ולא... וכי מרחק פרסה אחת רצו להרחיקו, לא ולא... לא הוצרכנו אלא להרחיקו סנטימטר אחד ותו לא מידי, אבל משלא זז סנטימטר זה אירע לו הגרוע מכל.

זאת ועוד, יתכן שאותו הבחור התעורר מקול הצפצוף אבל שב לשנתו באמרו, אוי, אין בכוחי לקום עכשיו, עוד רגע ואקום משנתי, ראה נא מה אירע לו ברגע, זה, אף אנו, בל ימצא מי שמתעורר שישוב לשנתו, אלא אין ועתה אלא לשון תשובה, זוז ממקומך ס"מ, אבל בזה הרגע.

וא"כ אנחנו צריכים לעשות תשובה ולהתעורר ולא צריך להתעלות הרבה כ"כ אפי' מעט כפי יכולתינו רק שנתחיל לזוז ואז ניצולים ברוחניות ובגשמיות.

מו"ר הרש"ש זיע"א אמר אדם שיקבל עליו לחזור בתשובה אפילו רק על דבר אחד, אז היא תהיה המליץ יושר שלו בעולם העליון

ומו"ר הרש"ש זיע"א (עי' בסידור נהר שלום כת"י עמ' 345) אמר כי הוא ערב על זה, שאדם שיקבל עליו לחזור בתשובה אפילו רק על דבר אחד, דהיינו שיקבל עליו קבלה אחת, אבל ביתד שלא תמוט - מה שלא יהיה הוא מקבל על עצמו לעמוד בה, אז היא תהיה המליץ יושר שלו בעולם העליון, ואותו אדם נהפך להיות אדם אחר, זה לא אותו אדם, אלא הוא עכשיו אדם חדש!

למשל אדם שיקבל עליו להזהר בברכת המזון, שבכל פעם שהוא יאכל ידקדק בברכת המזון כמו שצריך בכוונה ומתוך הסידור, אבל לא רק – "בדרך כלל", אלא יהיה אשר יהיה גם כשימהר לצורך דחוף... או יהיה עייף ביותר. או שאין בנמצא סדור... שום דבר! לא יבטל את הקבלה שקבל עליו, כגון זה אמר הרש"ש שיכול להיות לאיש אחר.

היה אומר מו"ר מרן ר' יהודה צדקה- תקבל על עצמך להשתנות בדבר אחד איזו מצוה אתה חלש בה, וכך תזכה ליום הדין

מורינו ראש הישיבה רבי יהודה צדקה זצ"ל, הוא שלמד אותנו את זה, היה אומר תחשוב במה אתה לא בסדר, ותקבל על עצמך להשתנות בדבר אחד תעשה חשבון נפש איזו מצוה אתה חלש בה, לא מדקדק בה, ותתחיל, וכך תזכה ליום הדין. מי שלא קובע עתים לתורה יקבל עליו לקבוע עתים לתורה, מהיום והלאה. מי שלא מתפלל במנין, יקבל עליו להתפלל במנין, כל אדם לפי הענינים שלו.

ואם אדם מקבל עליו מעט מעט, ומקפיד לעמוד בזה, הרי זה מליץ יושר בשבילו, ואז יזכה ל"עין לא ראתה" (ישעיהו סד, ג). עכשיו הזמן לקבל איזה קבלה, כל אדם יכין את עצמו, יחזור בתשובה ותהיה לו זכות.

החפץ חיים הביא משל

היה סוחר גדול של בדים שכולם היו קונים ממנו, והיו אוהבים אותו, היה נותן להם בהקפה, עד שימכרו ויביאו לו את כסף.

יום אחד אמרו לו, אתה מכיר את פלוני, אל תביא לו סחורה, תזהר ממנו, שאל להם למה, אמרו לו הוא פשט את הרגל, כל הצ'קים שלו חוזרים, אין להם כיסוי, ולכן תזהר ממנו ואל תלך אליו.

והנה בא אליו אותו בעל החנות, ואומר לו, תן לי סחורה, אני רוצה לעשות ביזנס. אמר לו, לא, לך לא אתן. כי שמעתי שכל הצ'קים שלך חוזרים, מה אעשה אי אפשר. אמר לו הסוחר, עשה עמי חסד, ותן לי, התחנן ובכה לפניו. אבל הסוחר לא הסכים. עבר שמה איזה סוחר אחר וראה את הויכוח, אמר לו תראה, הוא צודק הסוחר הגדול, איך הוא יתן לך, הרי כל הצ'קים שלך חוזרים, הכל ילך לאיבוד, אבל אתן לך עצה, תקח רק מעט סחורה מאה מאתיים מטר בד, ותמכור. תוכיח את עצמך תחזיר את הכסף, ותבוא עם הכסף ותקח עוד, וכך לאט לאט יהיה לך שוב שם טוב והכל יסתדר, וכך עשה. לקח מעט – מכר, הביא לו, לקח מעט ומכר – ושלם לו, וכך לאט לאט עלה שוב על הדרך הטובה.

וכך עם האדם, אם הוא בא ורוצה את הכל איך יקבל, אין לו, איך הוא יכול לשלם על זה, יש לו כיסוי על כל המעלות שלו, לא.

יקבל עליו מעט - קבלה אחת, יוכיח את עצמו עם הקבלה הזאת, יוכיח איך הוא מתפלל, מברך ברכת המזון, כל אדם במה שהוא לוקה בו, ויכתוב זה בפנקס, ביום ראש השנה תשע"ג קיבלתי עלי בעזרת השם יתברך לברך ברכת המזון בכוונה.

וכל שבוע שבועיים יפתח, ויזכר, קיבלתי עלי ברכת המזון, אני מקיים את זה או לא, ואז האדם יבוא בראש השנה הבאה, ויאמר רבש"ע, קבלתי על עצמי בשנה שעברה, וקיימתי. בבקשה עכשיו אני מקבל עלי עוד דבר, אני רוצה להתקרב אליך, ואני משתדל בכל הענינים להיות עבד שלך, עבד נאמן, ולהתפלל טוב, וללמוד טוב, ולקיים כל מצוה כתיקנה, ואני לומד הלכות, ואני רוצה לקיים כל פרט ופרט, ולהשתדל בעבודת השם כמו שצריך. (ע"פ בית ישראל לרבינו הח"ח פרק ה).

להתחבר להי"ת

הרה"ק הדברי יואל מסאטמאר (דבר"י ליל יוהכ"פ עמ' שלח), כתב שהנה מצינו במסכת מקוואות (ו, ח) שבור מי גשמים המטהרים מעלים את המים השאובים שאינם כשירים כלל למקוה - אפילו אם הם מרוחקים הרבה מהמקווה הכשירה, והיאך - אם יחברם יחד על ידי נקב השקה, והיינו שאף המרוחק ביותר אם אך יעשה לעצמו איזו אחיזה ושייכות לטהרה ייטהר אף הוא בעצמו עד כדי שיוכל לטהר אחרים... כיו''ב, לדידן - על ידי שיעשה קשר ושייכות בעצמו עם הקב''ה - בקבלה אחת אמיתית דוגמת חור ההשקה, יגרום 'השקה' בעצמו, ויתהפך לטהור לגמרי.

אני לדודי בלבד

חודש אלול הוא חודש של התעוררות, של השתפכות הנפש, של עזיבת הבלי העולם לחודש אחד ולתפוס בתורה ויראת שמים, ובשיעורי תורה ולהרבות במעשים טובים ומצוות.

אמרו הקדמונים: "אני לדודי ודודי לי" (שיר השירים ו, ג), ר"ת אלול (עי' פירוש הרוקח על שיר השירים שם). אלול הוא חודש של קרבה לקב"ה, אנחנו מתקרבים אליו והוא מתקרב אלינו, חודש של עזיבת ההרגלים הרעים, חודש של קניית הרגלים רוחניים וטובים.

מה פירוש "אני לדודי ודודי לי"? דודי זה הקדוש ברוך הוא, אומרת כנסת ישראל, כל כולי לדודי. כל השנה אני עובד את יצרי ואת יוצרי, פעם זה גובר ופעם זה מנצח. אבל בחודש אלול אני לדודי, אני תפוס! אני לא זמין! הכניסה לזרים אסורה! כל כולי לדודי, הפלאפון מושתק, אני בפגישה עם הקב"ה, בפרישות! בארבעים יום אלו של הכנות ליום הדין הכניסה לזרים אסורה!

יש מה לעשות בימים אלו, צריך לערוך אוברול כללי! איך התפילה שלי? הפסוקי דזמרה, הברכות, האמנים, הכוונה בתפילה, הכבוד לתפילה או חלילה זלזול בה! איך השבת, איך התפילין, איך ברכת המזון שלי נראית. איך הבין אדם למקום ואיך הבין אדם לחברו!

יש אוטובוס שכתוב עליו "לכותל המערבי", האם יכול להיות שיעלה אדם לאוטובוס ויבקש להגיע לחיפה? אין מקום למשא ומתן! אין מה לדבר! זה לכותל המערבי וזהו! כך אדם, "אני לדודי" אין מקום למשא ומתן, אין פה ואין שם, אני לא זמין! אני עומד לפני יום הדין, אני מתחזק בתפילה בתפילין בשיעורי תורה ובברכת המזון, מתחזק באמונה ובטחון בצניעות וותרנות. כל כולי לדודי, להתקרב אליו כמה שיותר!

מה זה "אני לדודי"? אני לא קיים! אני בטל לבורא עולם!

הגאון הצדיק רבי דן סגל שליט"א, מספר סיפור נורא: הסיפור מובא בספר פאר יצחק ובו חידושיו של הרה"ק רבי יוסף שמואל מקראקא בעל מסורת הש"ס שהחיד"א כותב עליו בשם הגדולים (מערכת י אות קפא) שסיים את הש"ס ארבעים ושנים פעם כמניין "ודברת בם" (דברים ו, ז), וכותב החיד"א שדבריו נשמעים בשמים כאחד הראשונים.

נסתלק רבי יוסף שמואל לבית עולמו, ותלמידיו הילכו כיתומים שבורים, אדם ענק שהיה מורה דרך שלהם. למחרת ההלוויה הלכו לבית המדרש, וכשנכנסו ראו את הרב שלהם יושב בראש השולחן, במקומו הקבוע, הם נדהמו ונבהלו. אמר להם רבם הנפטר, נשלחתי מן השמים לספר לכם מה קרה איתי בעולם העליון, וכה סיפר: כשבאתי לשמים, צדיק הדור שמונים וארבע פעמים סיים את הש"ס, גם אותו דנו! פחד פחדים. דנו אותו בית דין של מעלה ונפסק שלפי רוב יגיעותי בתורה ומסירות הנפש מגיע לו הזכות לשבת ליד השל"ה הק', שהיה מלאך אלוקים, שזכיתי להיות מצאצאיו, אבל השל"ה הק' קם ואמר אני לא מסכים שישב לידי, כי אני כל חיי עמלתי ללמד את העם תורה ומוסר, והוא לא עשה את זה, אין לו את הזכות לשבת לידי, כיון שאני כל חיי עמלתי לזכות את הרבים במוסר, כמו שרואים בספר של"ה, ושפכתי דמעות על כך להחזיר בתשובה, ואילו הוא לימד את העם תורה אבל לא הדריכם במוסר! ולכן החזירו את הדין שלי לבית דין של מעלה שוב, כדי שידונו שוב בטענת השל"ה הק', ושוב דן הב"ד ויצא הפסק שאע"פ כן אני זכאי לשבת ליד השל"ה הק' אבל עלי לתקן את מה שהחסרתי, על ידי שאני יחזור אליכם, ולחזק אתכם במעלת לימוד המוסר! לכן, סיים, ותלמידי היקרים תדעו מכאן ולהבא להתחזק לא רק בתורה אלא גם במוסר! מבהיל הרעיון מה זה מוסר! (ע"פ באר יצחק (תרנח) בהקדמה תולדות יצחק ב ע"ב).

הקב"ה לא דורש ממך להגיע לרקיע השביעי להתקדם מעט לפי כחך

משל נפלא הובא בספרי מוסר, למלך שהחליט לרדת 'מן ההר אל העם' - ובכל שנה הקדיש עשרה ימים רצופים לבקר בבתיהם של אנשים פשוטים מתושבי מלכותו, למען דעת צרכי העם מה הם, וכך היה מנהגו, שלושים יום לפני אותם עשרת הימים שלח מכתב לאלו האנשים שבדעתו לבקרם בזו השנה כדי שיהא סיפק בידם להכין עצמם ואת ביתם כראוי, ויוכלו להכניס את המלך לביתם. באחת השנים נמנו בין ה'זוכים' שהמלך יבקרם בני זוג ערירים וזקנים אשר איתן מושבם בביקתה עלובה ורעועה בפאתי העיר, משקבלו השניים את המכתב המבשר על בוא המלך לביתם, אחזתו 'התרגשות' וחיל ורעדה לבעל הבית, באמרו לבני ביתו, וכי לביתנו ניתן להכניס את המלך, והרי כתלי הבית שחורים הם לגמרי וזה להם כשבעים שנה שלא באו במגע עם סיד לבן, חלונות הבית שבורים ומנופצים - וכולם מכוסים בחתיכות נייר שיירי בדים וחתיכות עץ שבורות הצמודות זה לזה בדבק, הכיסאות רעועים וכל היושב עליהם נופל מיד על הארץ אם אינו מבני הבית הקבועים היודעים 'כיצד' משתמשים בכיסאות הללו.., ומי מדבר על השולחן אשר לו ארבע רגליים שאחת איננה נראית כרעותה... על כן, שמעי נא רעייתי, תיכף ומיד אזמין את כל בעלי המלאכה, זה יצבע את הבית בציור וכיור נפלא, זה יחליף את החלונות הישנים בחדשים - יקרים ונוצצים, גם שולחן וכיסאות חדשים יובאו הנה, ובכן יבוא המלך כדת לביתנו, אמרה לו האשה, והרי זה לי כשלושים שנה שהנני טוענת כי כן ראוי לעשות, ובכל עת ענית לי 'כסף מנלן' תם הכסף ולרש אין כל... ומאין יבוא עזרך עתה בזו השעה, אמר לה בעל הבית, נו, אבקש משכנינו הלוואה מכובדת ובמעות שיתקבלו נשלם על כל אלו ההוצאות, אמרה לו האשה, וכי תקח על עצמך לשלם חובות במשך שלושים שנה עבור מחצית השעה שהמלך מבקר באהלינו... ומה בכך שהמלך יראה את צורת חיינו היום יומיים, א"ל בעה"ב, זאת הייתי אומר אם המלך היה מגיע הנה בפתע פתאום, לא כן, כאשר שלח להודיענו זה כשלושים בטרם יבוא אלינו בוודאי כוונתו שנתקן ונכשיר את הבית כראוי לבוא המלך אליו, אמרה לו האשה, לא ולא, גם המלך יודע היטב כי דלים ורשים אנו, גם הוא מכיר במצב העם שבשדות, ולא הודיע קודם בואו אלא מכיוון שהוא רוצה לראות מה יש בכוחינו להכין בתוך ל' יום, ישבו וטיכסו עצה, עד שהחליטו, את כתלי הבית נכסה בסדינים לבנים, על החלונות נעמיד ציורים נאים אשר יכסו את שברי החלונות, את השולחן נכסה במפה, את הכיסאות נעמיד בסמיכות לשולחן, אבל זאת אנו מחוייבים להכין לכה"פ כסא אחד שלם כדי שיוכל המלך לשב עליו, ובזה לא יועילו לנו כל מיני תיקונים למראית העין, שהרי המלך יתיישב עליו בפועל ומסוכן הוא ליפול ממנו.

והנמשל פשוט, הקב"ה בא לשכון בתוכינו בעשרת ימי תשובה - בהמצאו, והוא מודיע אותנו על כך ל' יום קודם - מר"ח אלול, אמנם, פעמים הרבה שומעים אנו קול בקרב המחנה, וכי אוכל לתקן את עצמי בחודש זה עד תכלית המעלות והמידות, תשובתו, לא, אין הקב"ה דורש ומבקש ממך בשלושים יום אלו לעלות לרקיע השביעי, רק לראות מה יש בידך עשות בל' יום, מה תוכל לתקן בהם, לכה''פ כסא אחד, ואכן, אם מתקן עצמו לכה"פ בענין אחד מילא בזה אחר רצון המלך ובוודאי יכתב ויחתם לאלתר לחיים טובים ושלום.

לא לעמוד במקום צריך להתקדם

ידוע שברזל שנשאר במקומו בלי תזוזה מקבל חלודה, וכך גם יהודי שמחליט שאינו זז ממקומו, אינו מתקדם בעבודת השם הוא נעשה חלו"ד. ראשי תיבות: חרדי לא דתי. כלפי חוץ הוא נראה חרדי אבל באמת בפנימיותו אינו דתי ואינו ירא שמים. כי אם היה מאמין באמת שיש כאן העמדה לדין ביום הזה, אז הוא לא היה נשאר אדיש ודורך במקומו. אדם שמקבל מכתב מבית משפט איך הוא נראה? כולו סהרורי ונחרד, מה יהיה גזר הדין? הוא מבין שהמשפט הזה יחרוץ את עתידו ועל פי זה הוא פועל בהתאם.

לפי ההכנה כך מתגלה הי"ת

איתא ב'שפת אמת' (בפרשת כי תצא, תר"מ הדיבור הב') וז''ל, בפסוק (דברים כג, י-טו) "כי תצא מחנה... ונשמרת מכל דבר רע... כי ה' אלוקיך מתהלך..." רמז לימים הללו קודם ר"ה שהוא יום מלחמה כידוע, ולכן "יום תרועה" (במדבר כט, א) כמ''ש במלחמה 'והרעותם בחצוצרות ונזכרתם' (במדבר י, ט) כמ''ש בזוהר (עי' זוה"ח בראשית דף כה ע"א, ובפרשת ויקהל ח"ב דף קצו ע"ב), לכן יש חודש אלול מקודם להיות נשמר לזכות לסיוע משמים כמ"ש "ה' אלוקיך מתהלך - להצילך ולתת אויבך לפניך" ר"ת אלול... שבוודאי בנ"י צריכין עזר משמים, רק כפי הקרבות אליו ית' כמו כן עוזר לנו השי"ת, וצריכין רק הכנה לקבל השראת שכינתו ית'. וכמו שבנ"י מכינים עצמם בימים הללו לשוב אליו ית'. כן הבורא ית' מגלה הארות הקדושה בלבות בנ"י בימים הללו. ז"ש (תהילים סט, יד) "ואני תפלתי לך ה' עת רצון", כי בנ"י מכוונים ויודעים להתעורר בתפלה בימים אלו. שגם בשמים מתעורר שערי רחמים "כי אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן" (ישעיה מב, ח) ר"ת אלול - כי מסירין בימים אלו הסתרות הקליפות וסט''א ויש התגלות הקדושה כנ"ל.

קל לרדת אבל לעלות מאד קשה כי בחודש אחד הוא רוצה לעלות את כל הדרך שירד, כמה עמל ויגיעה דרוש למשימה קשה זו

אם אדם יקח זמן לעצמו לעשות חשבון נפש ויתבונן במעשיו ויפסיק את מרוצת החיים שלו ויתבונן היכן הוא עומד, מה עשה כל השנה, כמה למד וכמה תיקן את עצמו, ומה הרויח בשנה זו. (אם יראה כמה הוא חייב לקב"ה ועדיין הוא רחוק) וצריך לזה עבודה גדולה כי קל לרדת אבל לעלות מאד קשה. והובא על זה בספר קדוש ישראל (ח"ב עמ' שמז) בשם ר' ישראל סלנטר זצ"ל משל לקטר רכבת שהיה יורד מראש ההר ושנסע במסלול במשך אחד עשר חדשים ואח"כ החליט כי בחודש אחד הוא רוצה לעלות את כל הדרך שירד, כמה עמל ויגיעה דרוש למשימה קשה זו? כך היא עבודת חודש אלול.

ובאמת צריך להבין מדוע האדם לא מתעורר, הרי יום הדין הגדול קרב וידונו בו את האדם על כל מה שהיה עמו, יחיה או ח"ו ימות, חולה, בריא, עני עשיר מה יהיה עם רעייתו, בניו ובנותיו נכדיו וכו' כל זה על הכתפיים שלו והוא עולה את העליה שמשני צידיה יש תהום, אם ח"ו הוא נופל גם הם נופלים עמו ח"ו, א"כ מדוע לא מתעוררים?

אלא הסיבה שאנחנו אדישים כי אנחנו חושבים שגם השנה יהיה כמו שנה שעברה ומסתמא נכתב ונחתם לחיים טובים, אבל אם נתבונן נראה כמה מחשבה זו שקרית שהרי כמה בנ"א בריאים נפטרו בשנה זו בכמה מיתות משונות ל"ע, מי באש מי במים ומי בחרב, ה' ירחם.

ועוד אם היה בא שליח בי"ד של מעלה ביום ר"ה לבהכנ"ס ואומר לכל אחד מהמתפללים את פסק דינו בידו יחיה או ימות, זכאי או חייב, כולנו היינו עושים מאמצים כבירים ועובדים קשה כל חודש אלול כדי לזכות בדין ביום הדין, ואז חודש אלול היה נראה אחרת לגמרי, מסירות נפש לכל דבר שבקדושה.

- זו התורה, מספרת עם בעלה – שכל ספוריו בדברי תורה.

ימים גורליים לכל אחד ואחד מאיתנו, אסור להתמהמה!! זה הזמן שנקבל קבלות כדי לזכות ביום הדין

וצריך לדעת, כי חודש אלול הוא זמן מלחמה ואסור לאבד אפי' חלק מזמנו אלא חייבים לנצל כל רגע, וכך הרבה סבל ומכאובים נוכל למנוע, אם רק לנצל את המתנה הגדולה שנתן לנו הקב"ה.

ולכן עתה מתחילים את חודש הרחמים והסליחות והם ארבעים יום 30 יום של חודש אלול ועוד עשרה ימים של תשרי שבהם שערי שמים פתוחים והאדם יכול לקבל עליו תשובה ומעשים טובים ומקבלים אותו באהבה וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל (עי' שער רוה"ק יחוד י"ו) שמתגלים עתה י"ג מכילן דרחמי ויש רחמים גדולים מאוד והתפילה והתשובה מתקבלות.

כוחה של קבלה

סיפר הרב ברוך רוזנבלום השבוע מה כוחה של קבלה שאדם קיבל על עצמו.

אברך אחד קיבל על עצמו ליטול ידיו קודם התפילה ויהי מה והקפיד על קבלה זו בכל מאודו.

והנה בבין הזמנים האחרון טייל עם משפחתו בירקון ואספו שם מנין לתפילת מנחה, הוא חיפש מקום ליטול ידיו ולא מצא בלית ברירה החליט ליטול ידיו במימי הירקון על אף שהם סרוחים.

והנה כשהלך ליטול ידים ראה שם יד חשב זה יד של בובה ופתאום ראה גם ראש שבולט מהמים הבין שיש שם גוף של אדם, והוא בתפקידו פראמדיק, קפץ מיד לתוך המים והוציא משם ילדה קטנה עשה לה החייאה וחזרה לנשימתה ב"ה וניצלה. וסיים על זה "מים ראשונים הצילו את הנפש".

היצר הרע רוצה לגנוב לאדם את חודש אלול ויחד עם זה כל השנה הבאה

בספר בן איש חיל (ח"ג דרוש ג' לשבת תשובה עמ' נ) למורינו הרי"ח זצ"ל הביא בשם 'המגיד מדובנא' (פרשת בלק סו ע"א) משל לבעל חנות אשר הרוויח בכל יום הון רב, ומדי יום ביומו בעת נעילת החנות היה שולח נער עם כספו אשר הרוויח להפקידו בבנק, ויהי כראות 'גנב העיר' שנער זה עובר ברחובה עיר בכל יום בשעה קבועה עם צרור הכסף הגדול, שם עיניו להשיב את הכסף אליו, אך לא היה יכול לשדדו מהנער כיון שבאותה שעה שהילך עם הממון בידו היה רחוב העיר מלא באנשים, והיאך יגנבהו לעיני כל הקהל, אמנם 'גנב העיר' אינו מתייאש, וחישב עד שמצא תחבולות היאך יבוא כל הכסף אל ידיו, וממחשבה למעשה, ברחוב ההוא היה יושב חייט מומחה התופר בגדי שרד לשרים ורוזנים, באחד הימים נכנס הגנב אל החייט ואמר לו, הנני שלוחו של פלוני מעשירי העיירה, אשר שלחני להזמין בעבורו חליפה ברוב פאר והדר כראוי לעשיר שכמותו, אמר החייט, אכן אצלי הוא המקום הנכון לכך, אך יואיל כבוד העשיר לבוא הנה שאוכל למדוד את מידת החליפה, אמר לו ה'שליח', אדוני עסוק עד מאד ואין עיתותיו בידו לבוא הנה, לכך ביקש ממני, שאחפש ברחוב העיר אדם השווה למידות גופו ועליו נמדוד את החליפה, וכך יצאו שניהם להמתין ברחובה של עיר לאדם התואם במידותיו לעשיר...

ויהי כאשר עבר נער זה והממון בידיו, אמר הגנב לחייט מידות נער זה מתאימות למידות אדוני, קרא החייט לנער ואמר לו, האם תוכל לגמול עמי חסד ולמדוד חליפה זו, והנער הסכים, נכנס לחנותו של החייט ופשט את חליפתו שלו ואף הוריד מידו את אמתחת המעות בכדי למדוד את החליפה החדשה, באותו רגע תפס הגנב את אמתחת המעות וברח עמה, הנער שרצה לרדוף אחריו, נעצר על ידי החייט שתפסו בשתי ידיו בזעקו, אין אתה יוצא מכאן כשהנך לבוש בחליפה שלי... וכך עלה בידו של הגנב להוציא ממנו את כל המעות. ואמר הבן איש חי שלכך אנו דומים, שבחודש אלול יש בידינו 'אמתחת מעות' פי כמה וכמה מאשר אנו משערים, ובכוחנו לפעול לעצמנו כתיבה וחתימה טובה לשנה הבאה עלינו לטובה, לשוב ולהתקרב אל השי"ת, לעלות ולהתעלות ברוחניות ובגשמיות אי לכך בא היצר, זה 'הגנב הגדול', מלביש עלינו 'חליפותיו', לא רק על גופנו, כי אם ובעיקר על מוחנו וליבנו, כל אחד כפי מידותיו ושטויותיו, וכך מסיח הוא את דעתנו ומאבד אוצר יקר זה מידינו, עד שכאשר נפקח עינינו לראות את 'הגניבה' יזעק הוא לעברנו, אין בידך לברוח, כיון שהנך לבוש בחליפה שלי... והנה זאת ברור ומוסכם שבאם היה אחד מגיע אל אותו נער וזועק לו, היזהר והישמר מפני אותו נוכל שכל מאוויו הם לשדוד את מעותיך, ודאי שהיה הנער משליך את החליפה מעליו ושומר על צרור הכסף כעל בבת עינו, ולדידן, זהו קול השופר שתוקעים בחודש אלול לעורר אותנו ולצעוק אלינו בקול גדול, עורו ישנים משנתכם, היזהרו והישמרו ממעללי היצר הרע הבוער בכם ורוצה לגנוב מידכם את כל החודש הנעלה הזה, ואת כל השנה הבאה לטובה התלויה בחודש זה, השליכו מעמכם את כל הטרדות והתחזקו בעבודת הבורא יתעלה.

ההשפעות לפי המקבלים

והנה נודע כי הקב"ה מנהיג את העולם הזה ע"י צרופי אותיות התורה הקדושה, וכאשר האותיות יורדות למטה לעוה"ז הן מצטרפות לפי מדרגת המקבלים.

וצריך לידע שכל ההשפעות שהקב"ה משפיע לנו מן השמים הן חסד ורחמים, אלא שבירידתן למטה הם משתנות כפי מדרגת המקבלים, אם המקבלים עובדים את השי"ת אז האותיות נשארות למטה כמו שהיו למעלה - חסד ורחמים.

אבל אם המקבלים לא ראויים לקבל את השפע היורד מחמת רוע מעשיהם, כי אז מקבלות האותיות צרוף אחר והחסד הופך לדין ח"ו לדוגמה הענ"ג – נגע, השפע – פשע, תם – מת, רצה – צרה וכו'.

וא"כ כל ההשפעות שמשפיע הבורא יתברך לנבראים בעוה"ז נובעות מצרופי אותיות התורה הקדושה שבה נברא העולם, כי התורה היא כלי אמנותו של השי"ת, כמו שכתב הזוהר הקדוש (פרשת תרומה ח"ב דף קסא ע"א) הסתכל בתורה וברא את העולם, כמש"כ "בראשית" ברא אלהים ואין ראשית אלא תורה ובה ברא את העולם, והקב"ה השתמש באותיות התורה כאומן המשתמש בכלי אומנותו ועושה מהם כל מיני צירופי אותיות כדי לברוא את העולם ולהחיות בהם כל הנבראים.

וצריך לידע כי הפסוק אומר (איכה ג, לח) "מפי עליון לא תצא הרעות" אלא כאשר יורדות אותיות השפע למטה, הנה מחמת מעשה התחתונים הם משתנות, לכן עתה בחודש הרחמים והסליחות נוכל ע"י התשובה והמעשים הטובים להפוך את הכל לטובה. (ע"פ מאור עיניים טברסקי פרשת משפטים).

וכאשר האדם חוזר בתשובה ומתפלל לקב"ה הרי הוא מחזיר צרופי האותיות כפי שהיו למעלה לחסד ולרחמים וכך מתבטל הדין.